מעיין אדם היא אדם אמוציונלי. הרבה פחות ממה שיכולה הייתה להיות אלמלא שכללה את היכולת שלה לשלוט על עצמה כמעט בכל מצב, כמעט בכל מחיר - "עבודת פרך של שנים", כפי שהיא מגדירה זאת. ועדיין, היא לוקחת ללב. הרבה יותר ממה שנותנים לה קרדיט על זה, הרבה יותר ממה שחבריה לעונה האחרונה של "הישרדות" היו מאמינים. מבחינתם - ומבחינת רבים מהצופים - אדם הייתה המתחרה המחושבת, המתוכננת והממוקדת ביותר באיי פלאוון הפיליפיניים, מכונת מלחמה ששועטת קדימה בכל מחיר עד קו הגמר, גם על חשבונם. צריך להפסיד במשימת חסינות כדי להציל בת ברית מהשבט השני? אין בעיה. אדם תפסיד במשימת חסינות, ושכל הזועקים משהו על "מכירת משחק" ילכו לשבת ביציע של מכבי שעריים, אם כל כך רע להם. זה משחק, חברים. משחק.
אדם מתעקשת שתדמית לחוד ומציאות לחוד. מפריעה לה הקונספציה הזו לגביה, שהיא איזה רובוט נבון ומרושע שרואה 70 מהלכים קדימה ומקצץ בלב ערל את כל מי שעומד בדרכו. היא גאה ביכולותיה ובמשחק ששיחקה, כן. גאה מאוד. אבל מפריע לה שאנשים לא רואים את הגבולות שלה, שמבחינתה ברורים לחלוטין. "נשפטתי הרבה על ידי השורדים, אולי גם על ידי האנשים בבית, על האופן הקר והמחושב שבו נהגתי", אומרת אדם, ומוסיפה משפט מפתיע: "אבל דווקא אלה המקומות שבהם אני הכי גאה בעצמי. המקומות שבהם אני עומדת מאחורי הדברים. אבל במקומות שבהם הרגש משתלט עליי אני מרגישה פחות שלמה עם כל מיני דברים. לכל אחד יש מעלות ומגרעות, אני מודעת לשלי, אני מאוד שיפוטית וביקורתית כלפי עצמי. אני רואה על המסך המון דברים שגורמים לי גאווה, אבל גם דברים שפחות".
כמו בסצנה שבה הטחת בוורד ספיבק את כל הכעס שהצטבר בך? במהלך הסצנה הזאת היית אמוציונלית.
"מאוד. במהלך העונה ספגתי מילים קשות, עקיצות, ביקורת - לא על המשחק שלי כמו עליי, הבן אדם שאני. וספגתי. לא החזרתי, לא הפניתי אצבע מאשימה. בפרק הזה כבר לא יכולתי יותר. הרגשתי שזה היה הקש ששבר את גב הגמל. לא זלזלתי בוורד לאורך כל המשחק ואני לא מזלזלת בה גם היום. זה אחד מהדברים שאני יותר גאה בהם, שלא זלזלתי ושלא ריכלתי, לא על החיים הפרטיים שלהם ולא על המשחק שלהם".
והיא כן עשתה את זה?
"לכל אחד יש הדרך שלו, האטיטוד שלו. אותי זה לא עניין. הייתי מאוד ממוקדת במשחק. אני לא זלזלתי באף אחד, אבל כשזלזלו בי האמוציות עלו. וגם אז הייתי ישירה. אמרתי את הדברים בפנים ולא מאחורי הגב. אם הייתי חוזרת לשם היום אולי הייתי עוצרת לפני, לא ממשיכה עד הסוף. אחד היתרונות הגדולים בריאליטי זו היכולת לראות את עצמך מהצד לאורך זמן, למצוא גם את המקומות הלא נוחים וללמוד מהם".
זה באמת דבר מוזר, לראות את עצמך לאורך תוכנית כזו, לשמוע מה יש לאחרים לומר עליך בטסטימוניאלז.
"מערכת היחסים שלי עם השורדים האחרים הייתה מוחצנת. לא היו לי הפתעות לאורך הצפייה. אולי רק בעוצמות של הדברים, אבל לא הופתעתי מאף אחד. הייתי מוכנה לגרוע מכל. חזרתי בתחושה שהייתי שנואה, שעוררתי אנטגוניזם, שלא אהבו אותי. כן עברתי שם איזשהו תהליך, והצלחתי לגייס חלק מהשורדים לצדי בסוף, כמו שראית בפרקים האחרונים".
הראיון המלא עם מעיין אדם בגיליון פנאי פלוס החדש - עכשיו בדוכנים.
צילום: דניאל אלסטר
