עפרה חזה נולדה בשנת 1957 למשפחת עולים מתימן בשכונת התקווה. כבר מגיל צעיר היה ברור שיש לה כישרון מיוחד והיא הפכה להיות הזמיר של השכונה. חזה החלה את דרכה המקצועית בשנות ה-70 וכמו בסיפור סינדרלה אמיתי, התגלתה לגמרי במקרה לאחר ששרה בחתונה, בה שמע אותה חבר מסדנת התיאטרון השכונתית. את הסדנה ניהל אז בצלאל אלוני, שהסכים לבחון את חזה ולימים הפך לאמרגנה ואיש סודה. בנוסף, כתב והלחין לה שירים.
בשנת 1979 חזה לוהקה לסרטו של אסי דיין "שלאגר", שם היא שרה את "שיר הפרחה" שהפך ללהיט גדול. בעקבות ההצלחה, היא לוהקה לתפקיד ראשי בסרט "נערת הפרברים". השתתפה בתחרות הזמר הישראלית לילדים והגיעה למקום הראשון עם השיר "פלאש גורדון". תור הזהב הגיע בשנות ה-80: עפרה קטפה את תואר זמרת השנה ארבע פעמים, ייצגה את ישראל בתחרות האירוויזיון במינכן והגיעה למקום השני והוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה "על אהבות שלנו", שהגיע למעמד של אלבום זהב.
ההצלחה של חזה חצתה את גבולות ישראל והיא התחילה לכבוש את העולם עם מוזיקה תימנית. בסוף שנות ה-80 יצאה חזה לסיבוב הופעות באירופה ובינתיים הלהיט "אם ננעלו" שבר שיאים ונמכר בקצב של 15 אלף תקליטונים ביום. אם זה לא מספיק, השיר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים בגרמניה ועפרה זכתה בתואר זמרת הפופ של השנה במדינה. למרות הפופולריות הרבה לה זכתה והעובדה שמעריצים היו מקבלים אותה בצרחות של אהבה, חזה נשארה עם הרגליים הקרקע. לכאורה, היה לה הכל: קריירה ענפה, כסף, כישרון והצלחה מסחררת. רק דבר אחד היה חסר והעיב על אושרה האישי: היעדר בן זוג.
מי שהצליח לכבוש את ליבה של הזמרת היה איש העסקים הצעיר דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים, שחיזר אחריה במרץ. אשכנזי שלח פרחים, קנה תכשיטים ועשה הכל לפי הספר. עפרה התאהבה בו והשניים נישאו בשנת 1997. באירוע, קרובי משפחה וחברים הקיפו את השניים, אולם כל המדינה הייתי שותפה להתרגשות. לאחר החתונה, ניתקה חזה את יחסיה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצים שהפעיל עליה בעלה הטרי, שהפך למנהלה האישי.
בפברואר 2000, מצבה הרפואי של עפרה חזה החל להדרדר והיא פונתה למרכז הרפואי "שיבא" לקבלת טיפול. היא אושפזה במצב קשה והונשמה, כשבחוץ ממתינים בני משפחה ועשרות מעריצים שהתפללו לשלומה. המסתורין סביב אשפוזה של הזמרת גרם לגל שמועות אודות מצבה הרפואי והנסיבות שהובילו למחלתה. ב-23 בפברואר הלכה חזה לעולמה והיא רק בת 43. מותה הותיר מדינה שלמה בהלם ואלפי אנשים הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון בשכונת התקווה, שם הוצב ארונה. ראש הממשלה דאז אהוד ברק הגיע גם הוא, וספד לה: "עם ישראל כולו איבד את עפרה, ששרה בלב של כולנו וששם היא תישאר לתמיד". היא נטמנה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון.
משפחתה של הזמרת לא ידעה על המתרחש ולא היה להם מושג שהיא נמצאת על ערש דווי. הם ניזונו משמועות לגבי מצבה הרפואי ורק כשישבו עליה שבעה שמעו לראשונה על מחלת האיידס. כשבוע לאחר מותה, פורסם בכלי התקשורת כי הזמרת נפטרה מסיבוך של המחלה ונטען כי חזה הגיעה לבית החולים מלווה ברופאה פרטית. לפי הפרסומים, חזה ביקשה באופן מפורש מהרופאים שלא לדווח על מחלתה. בסוף אותו החודש פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי פרופסור צבי בנטואיץ', ראש המרכז לאיידס דאז בבית החולים "קפלן", אמר שלא המחלה הייתה זו שהרגה את עפרה, אלא הבושה.
"לו עפרה חזה הייתה עדיין בחיים והיתה בוחרת להיחשף כנשאית איידס, היה לפרשה ערך חינוכי ממדרגה ראשונה, גדול לעין ערוך מערך שמירת המחלה בסוד. היא היתה יכולה להפוך למג'יק ג'ונסון הישראלי, אבל לאור התנהגותה אפשר בפירוש לומר שהיא מתה מבושה". שנה לאחר המוות, דרשה משפחתה מהפרקליטות לחשוף את תוצאות בדיקת האיידס של בעלה וביקשו לדעת האם יש המלצה להעמידו לדין בחשד לגרימת מותה של הזמרת. עורך הדין שייצג את אשכנזי אמר כי לבקשת המשפחה אין כל בסיס.
"היה פרופסר אחד, שטען שעפרה נדבקה לפני שנים, הוא טעה טעות חמורה והוא אמש ש'עפרה חזה מתה מבושה'. הוא לא היה בבית החולים, הוא לא ראה את הבדיקות וטען שלפי המוות המהיר שלה היא נדבקה שנים אחורה. זה גרם לסיפור הגדול לפיו מתה מבושה", אמר יאיר חזה, אחיה של הזמרת המנוחה.
גילתה שהיא נשאית איידס בעקבות בדיקות להפרייה חוץ גופית
בכתבתן של שרית רוזנבלום ואפרת מילנר שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-16 לינואר 2001, נכתב שחזה ידעה שהיא חולה. "בדו"ח בן עשרה עמודים שכתיבתו הסתיימה שלשום, מגוללים חברי הוועדה את נסיבות מחלתה ומותה הטראגי של הזמרת, שנפטרה בפברואר 2000 לאחר ששכבה מחוסרת-הכרה במשך כשבועיים בבית-החולים "שיבא" בתל-השומר. מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפני הוועדה עולה, כי חזה גילתה שהיא נושאת בגופה את נגיף האיידס כבר בחודש מאי ,'99תשעה חודשים לפני שנפטרה. הדבר התגלה לה בעקבות סדרת בדיקות שעשתה בהפניית ד"ר מימי הטמן-פרי, רופאת הנשים שלה וידידתה הקרובה, לקראת האפשרות שתנסה להרות באמצעות הפרייה חוץ-גופית.
לאחר שגילתה כי היא נשאית, הגיעה חזה לטיפול אצל ד"ר מיכאל בורק מהיחידה לאיידס במרכז הרפואי תל-אביב. חזה, כך עולה מהדו"ח, ידעה בוודאות כי היא נושאת את נגיף האיידס – בניגוד לטענות משפחתה – ושמרה את סוד מחלתה בקנאות של ממש: על בדיקות הדם שנלקחו ממנה נרשם שם בדוי "בת שבע אשכנזי". התרופות התרופות השונות שלהן נזקקה נרשמו על-גבי מרשם של רופאת הנשים, ולא של רופא היחידה לאיידס. חברי הוועדה מסיימים את הדו"ח באומרם כי האחריות על-כך שחזה לא התאשפזה מוקדם יותר נופלת עליה, ונובעת מהעובדה שסירבה בתוקף להתאשפז, 'על אף שחשה ברע זמן רב אף שרופאיה המליצו ולחצו עליה. למנוחה היה פחד עצום מפני גילוי מצבה ופחד זה שלט בה מעל כל שיקול אחר'".
"היא לא ידעה שהיא חולה באיידס, אמרו לה שיש לה שפעת"
בניגוד לחוות הדעת הרפואית, אחיה של עפרה אומר שהיא לא ידעה על המחלה. "כמו שעבדו עליה בחייה, עבדו עליה גם במותה. לא סיפרו לה שהיא חולה. היא לא נדבקה מהאוויר, מישהו הדביק אותה, היא נישאה בתולה. בצלאל לא נתן לגבר להתקרב אליה והגבר הראשון שלה היה הגבר לו נישאה. אני הייתי איתה ובכל פעם היא הייתה מספרת לי הכל, לי ולאשתי. כל המשפחה ידעה שגבר לא התקרב אליה. אני לא אומר שדורון אשכנזי הדביק אותה מסיבה אחת פשוטה: אני לא יכול להוכיח מדעית. אבל אני נותן כמה נתונים: עפרה התחתנה איתו בתולה. אותו פרופסור, טעה טעות חמורה ואני עוד מצפה ממנו שיבקש מאיתנו סליחה על כך שאמר שהיא מתה מבושה. עפרה לא מתה מבושה, עפרה לא ידעה עד מותה שהיא חולה באיידס, אמרו לה שיש לה שפעת ונתנו לה כדורים. זה אף פעם זה לא הוכח, אבל זה הסיפור האמיתי".
בכתבה נוספת של השתיים מאותו היום נכתב כי " אחת העובדות המתמיהות בסיפורה של עפרה חזה, היא שלמרות שחלתה במחלה כה קשה, רוב הטיפול בה נערך במסגרת ביתית, ולא בין כתלי בית–חולים. ועדת הבדיקה של משרד הבריאות דנה ארוכות בשאלת הטיפול הרפואי שניתן לחזה לפני אישפוזה, לאחר שהתגלה דבר נשאותה". 14 חודשים לאחר מותה של חזה, בעלה דורון אשכנזי נפטר ממנת יתר. תחילה בני משפחתו סירבה לקבל את תוצאות הנתיחה של גופתו ואמרה כי דורון מת מההכפשות של שמו. היחסים בין המשפחות של המנוחים עלו על שרטון והכביסה המלוכלכת יצאה החוצה.
בכתבתה של יהודית יחזקאלי שפורסמה בתאריך ה-11 באפריל 2001 נכתב כי בני משפחת אשכנזי העבירו באמצעות פרקליטם מסר למשפחתה של עפרה חזה, לפיו אם הם ימשיכו בהכפשות נגד דורון, כדבריהם, לא מן הנמנע שידרשו לפתוח את תיקה הרפואי של חזה כדי לסתור את טענת משפחתה כי דורון הוא זה שהדביק אותה באיידס.
בראיון היחיד שהעניק חודשים ספורים לאחר מותה של אשתו ל"ידיעות אחרונות": אמר אשכנזי: "יום אחד האמת תצא לאור, ואז יבקשו ממני סליחה. עד אז לא אגיד מילה על עופי שלי. נשבעתי לה לפני שעזבנו את הבית לבית-החולים שלא אדבר על מחלתה ולא על חיינו הפרטיים. נשבעתי, ואני אשמור על שבועתי, עד שאעצום את עיניי".
"אפשר היה למנוע את החתונה הזאת"
יאיר חזה סיפר על רגעיה האחרונים של אחותו. "התקשרו אלי ואמרו לי שיש לה שפעת, שהיא בבית חולים וכדאי שאגיע. אמרתי לעצמי שזו רק שפעת ושזה יכול לחכות למחר, ובאמת לא באתי לבקר אותה באותו יום. בחצות התקשרו אלי שוב מבית החולים ואמרה לי "אחותך מאושפזת במחלקה הרגילה ויש לה איידס". הגעתי למקום במהירות, שאלתי את הרופא והוא אמר שאין לה איידס. בדיעבד, כנראה שהוא לא ידע, שמרו על הסוד שלה. אין לי ספק שאם היא הייתה יודעת היא הייתה מספרת לי".
בני המשפחה הכירו את דורון לפני החתונה?
"אני לא הכרתי אותו, נפגשנו רק בחינה. האחיות הסתירו ממני את העניין הזה. היה מפגש משפחתי והוא הוסתר ממני, כנראה שפחדו שאביע את דעתי השלילית. אחרי שהם התחתנו, חשבתי לעצמי שמשהו אצל דורון לא בסדר. הוא לא היה אמיד כפי שהציג את עצמו בתחילת הקשר. הוא נפטר ומה שהיה איתו לא נשכח, אבל אני רוצה לצער את המשפחה שלו. בכל זאת, זה לא באשמתם".
מתי הייתה השיחה האחרונה שלך עם עפרה?
"השיחה התקיימה כחודש לפני שהיא נפטרה. לא ראיתי אותה תקופה כי היא הייתה חולה וחלשה מאוד".
כשהגעת לבקר אותה היא הייתה בהכרה?
"כשהגעתי לבית חולים, בשבילי היא הייתה גמורה. בעלה שכר שומרים שעמדו בכניסה ולא נתנו להיכנס לחדר שלה, אבל אני הצלחתי להיכנס. היא נשמה בכבדות והבנתי שזה הסוף. מהרגע שידענו שהיא חולה עד שהיא נפטרה עברו שבועיים".
איך המשפחה שלכם התמודדה עם המוות הפתאומי?
"אני הייתי קצת מרוחק והיו לי דעות אחרות. רציתי לנתח את הגופה ואחיות שלי התנגדו בגלל שהן דתיות. רציתי לדעת את האמת".
אתה חושב שהיה אפשר למנוע את המוות?
"אפשר היה למנוע את החתונה הזאת. אם הייתי מכיר את דורון לפני, זה לא היה קורה. הסתירו ממני את המפגשים איתו, הם עשו אירוסין והם אפילו לא אמרו לי. יכול להיות שאם היא הייתה בחיים היום, היא הייתה ממשיכה לשיר בארץ ובעולם וחיה עם משפחה משלה. לצערנו זה לא קרה. אימא נפטרה, אבא נפטר, החיים ממשיכים. אין יום שאשתי ואני לא מדברים עליה. זה פספוס גדול".
