פנינה אהרונובסקי נולדה ברמת גן, וכבר כילדה קיבלה מחבריה את הכינוי פינצ'י. בשנות ה-80 עבדה כדיילת באל-על ובמקביל לעבודתה סיימה תואר בספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנותיה כדיילת, הכירה את עמי מור, שהיה בכיר בחברת התעופה הלאומית, והשניים התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים: דן, טל ומאי.
קריירת הדוגמנות שלה החלה בגיל 29, הגיל בו דוגמניות בדרך כלל פורשות מהמקצוע. למרות שהיו לה שני ילדים, היא הפכה לאחת מהדוגמניות הבולטות והמובילות בישראל לצד נשים כמו תמי בן עמי, מיכאלה ברקו וחני פרי וכונתה "הרגליים של המדינה" הרבה לפני שהצמידו את הכינוי הזה לאחרות.
מור דיגמנה במשך שנים רבות לחברת בגדי הים "גוטקס", התרוצצה בין מסלולים בארץ ובעולם והביאה לעולם את בתה. בגיל 36 היא טסה להונולולו, ייצגה את ישראל בתחרות "אשת העולם" (ראו מטה) וקטפה את המקום השני והמכובד.
במקביל לקריירת הדוגמנות הענפה, ניהלה מור חיי משפחה למופת. ביתם של פינצ'י ובעלה עמי בצפון תל אביב היה פתוח לכל, והם נהגו לארח את כל השמות הגדולים במדינה - החל בספורטאים ועד פוליטיקאים. הסיפורים על ארוחות הערב החגיגיות והמסיבות שבני הזוג אירגנו בביתם התפשטו בקרב אנשי הבוהמה התל אביבית וכולם רצו לקחת חלק בחגיגות.
עיסוקיה הרבים לא הפחיתו מתפקודה כאימא. "היא הייתה מגוננת, שומרת", מספרת בתה מאי. "היא הייתה אימא לפני הכל, תמיד בבית ומאוד מעורבת בחיים של הילדים, אפילו שהיא הייתה מאוד עסוקה. היה לנו בית מאוד פתוח, אבל אימא הייתה אשת בית. אם הייתה מילה אחת שנעדרה מהלקסיקון שלה, זו הייתה המילה 'לא'. אנחנו, הילדים, היינו הכי חשובים לה בעולם, היא הייתה מוכנה לשכב על הכביש רק כדי שיהיה לנו טוב. היינו כל העולם שלה".
ילדיה של מור התלוו אליה לתצוגות אופנה בארץ ובעולם, התרוצצו בין חדרי ההלבשה ושיחקו עם דוגמניות מובילות. הם צפו מהצד בזמן שאמם לימדה דוגמניות כמו שלי גפני לצעוד על המסלול בסלון ביתם. פינצ'י אהבה את הים ונהגה לצעוד חמישה קילומטרים בכל יום, לא משנה מה מזג האוויר. היא אהבה לשחות ובמקביל לפעילות הגופנית, הקפידה על תזונה נכונה ואורח חיים בריא אותו הנחילה גם לבניה ובתה.
בתחילת שנות ה-90' החליטו עמי ופינצ'י להתגרש לאחר 18 שנות נישואים. מעמדה של מור הפך את הגירושים למתוקשרים ובכתבתו של יחזקאל אדירם ב"ידיעות אחרונות" נכתב על הפרידה הצורמת של בני הזוג: "למרות קיצם הקרב של נישואי בני הזוג, מסר עמי מור, כי הוא אוהב את אישתו ועדיין רוצה בשיקום חיי הנישואין שלהם: 'אני עדיין אוהב אותה וחבל לפרק ככה משפחה. נתתי לה הזדמנויות לחזור לגילה, לעצמה ולמשפחה. חשבתי שזאת אפיזודה חולפת, אולם נראה, כי החלטתה להתגרש היא סופית'".
אחרי הגירושים המתוקשרים, פינצ'י החלה לנהל מערכת יחסים עם מוטי רייף, אותו הכירה מעולם תצוגות האופנה. היא הייתה בת 41, הוא היה בן 27 והאהבה פרחה. בריאיון שהעניקו השניים לכתבת תחיה אדר ביולי 1992, סיפרו מור ורייף על מערכת היחסים ביניהם. "בכל תהליך הגירושים והפרידה מעמי, בימים הקשים שעברתי - ועברתי, מוטי היה החבר היחידי שהיה לי. היו לי עוד שתי חברות, שתמכו בי ועודדו אותי, אבל אז גיליתי שמוטי הוא בעצם החבר הגבר היחיד שיש לי. היו כמה חברים גברים, ששיחקו אותה חברים, אבל בעצם אף פעם לא היו. חיזרו כשלא היה צריך לחזר אחריי. הרבה חברות שלי נעלמו בתקופה הזאת", סיפרה פינצ'י.
רייף הצעיר נשמע כמי שמעריץ את האדמה שכפות רגליה של מור דרכו עליה. "אני היום בנאדם שונה ממה שהייתי לפני שלוש או ארבע שנים ופינצ'י, היא נהדרת. הביטו איך היא נראית - פינצ'י היא יצירת מופת. יש פינצ'י של לפני שהגעתי, ויש פינצ'י של עכשיו. היום היא עושה דברים שלא עשתה אף פעם. אז היא היתה דוגמנית פופולרית, היא היתה נסיכה, היא עשתה מה שעשתה בשביל הכיף. היום, לעומת זאת, יש לה עסק ואחריות".
בשנת 2010 אובחנה מור כחולת סרטן ושלוש שנים מאוחר יותר, לאחר מאבק ממושך ועיקש במחלה, הלכה לעולמה בביתה בתל אביב כשהיא מוקפת בבני משפחתה וקרוביה. היא הייתה בת 62 במותה.
בריאיון שהתפרסם במוסף "7 לילות" לפני כשנה וחצי, סיפר רייף על פגישתו האחרונה עם מור. "היא אמרה לי : 'אני רוצה שתגיש יין לבן'. אז בלוויה היה בר. היא אמרה 'אני לא רוצה שיביאו את הפרחים המכוערים שמביאים תמיד לבית הקברות, אני רוצה שתביא דלי של פרחים לבנים. בכלל, שהכל יהיה רק לבן'. היא מאוד אהבה מוזיקה עברית, אז היה את 'על כל אלה' של נעמי שמר. פינצ'י הייתה במקור פנינה אהרונובסקי. מלח הארץ. את הקבר עשו הילדים שלה. היא הייתה פריקית של ים, אז הם הביאו חול מבריכת גורדון וצדפים".
היית איתה עד הרגע האחרון?
"למזלי בן הזוג האיום והנורא שהיה לה נסע, אז אני הייתי איתה בבית החולים. באחד האשפוזים ישנתי איתה במיטה, שמתי את השיר שלנו מהסרט 'המלך ואני' והיא רקדה איתי במיטה, עם כל הזונדות שלה. בתקופה האחרונה היה לי נורא חשוב לתת לה תחושה שהיא אישה. המראה שלה בסוף היה מאוד קשה. ועדיין הייתי מבקש ממנה להוריד את הפאה. יש לי תמונות מדהימות שלה עם שיער קצר קצוץ אפור. היא הייתה כזו יפה שם בעיניי".
אתה זוכר את השיחה האחרונה שלכם?
"בפעם האחרונה שהיא הייתה בהכרה היא אמרה, 'אתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים'. זה היה רגע מאוד לא קל, כי זה רגע שאתה מבין שאתה נפרד ממנה. מה עניתי? נישקתי אותה. הייתי לידה עד הרגע שהיא עצמה עיניים. וברגע שהיא הלכה הרגשתי כאילו הנשמה שלה עולה לאוויר וקבוצה של ציפורים חגה בשמיים מעל הגופה שלה. וממש בשניה שנשמתה פרחה אמרתי לה 'מאמי, סליחה! אני חייב אינסטגרם - וצילמתי את זה. קטע מטורף".
בתה מאי מוסיפה: "אימא ומוטי רייף היו מסתובבים בכל הארץ בתצוגות, הייתי נוסעת איתה המון. זו הייתה חוויה כייפית שאהבתי. הרבה בתי מלון, הרבה מרחבים להשתולל כילדה. הפרסום שלה לא ממש השפיע עלי, אבל האופטימיות, שמחת החיים, הכושר והאהבה לים כן השפיעו. בגיל ההתבגרות השמנתי, ואימא שלי מאוד הקפידה שלא אכנס לכל מיני מקומות אפלים ושמרה עלי מאוד מפני הפרעות אכילה".
.
מה את זוכרת מהימים האחרונים שלה?
"אלה היו ימים לא קלים, מין פיל ענק שנמצא בחדר. היום האחרון היה מאוד עצוב, מרגש ומיוחד. היא אמרה לנו שהיא לא יכולה יותר ואחרי כמה שעות היא פשוט הלכה לעולמה. היינו על הגג של הבית שלנו יחד איתה ברגע הזה, ניגנו שירים של עידן רייכל שהיא מאוד אהבה אותו ופתאום, ממש בסמוך לנשימות האחרונות שלה, עברה להקה של ציפורים וחגה מעל הבית במעגלים. הן נעלמו בשניה וזה הרגיש כאילו הציפורים באו כדי לשאת את הרוח שלה. זה היה רגע מאוד מיוחד".
טל, בנה של פינצ'י, סיפר על ההתבגרות בבית הומה דוגמניות. "אימא עבדה מאוד מאוד קשה והבית היה תמיד מלא בדוגמניות. בכל פעם הייתה מישהי אחרת שהייתי מתאהב בה. ספיר קופמן ז"ל למשל, היא אחת הזכורות ביותר. היא הייתה באה ואימא הייתה מלמדת אותה ללכת על מסלול, אותה ואת שלי גפני. היא הייתה מדריכה אותן ואנחנו היינו בבית מתרוצצים סביבן. זכורות לי הרבה תצוגות, במיוחד אלה של 'גוטקס' עם תמי בן עמי ז"ל, הן היו באמת מדהימות, היא וחני פרי. לא היו בתצוגות אז את כל המאפרים והסטייליסטים, לפעמים היא הייתה מגיעה עם בגדים ואיפור מהבית".
דן, בנה הבכור של מור ואחיו של טל, מצייר תמונה דומה. "זה לא היה כזה פשוט להסתובב בין כל הדוגמניות, זה משאיר בך חותם. זו סוג של צלקת, אחרי זה הרף מאוד גבוה. לקח לי הרבה זמן עד שהכרתי את אשתי. הרבה אולי בגלל זה. היו אז ספיר קופמן, תמי בן עמי, דורית פרקש, רונית יודקביץ'. לדוגמניות של אז היה יופי אמיתי. היום כולן יפות, כולן מנותחות, מוזרקות או עשויות. אז לא היה את זה".
איך הפרסום שלה השפיע עליכם?
"אני לא מכיר משהו אחר, מבחינתי תמיד היה נראה שאימא שלי מכירה את כל העולם. הדבר היחיד שלא היה נעים בפרסום זה רק כשההורים התגרשו. עשו קצת מטעמים מזה והיו כתבות בנושא. בתור ילד לא היה נעים ללכת ככה לבית הספר, כשכולם יודעים שההורים מתגרשים".
איך הסביבה הגיבה לילדים של פינצ'י?
"הבית שלנו היה בית פתוח, תמיד מלא חברים שהיו באים אלינו ואימא הייתה הכי חברמנית, חלק מהחבר'ה. חוץ מזה, הבית שגרנו בו היה פנטהאוז, סוג של פנטהאוז אגדי, וכילדים אנחנו זוכרים שתמיד היו שם מסיבות. היו מגיעים כל הכוכבים, שחקני כדורסל של מכבי תל אביב, גיבורי מלחמה ופוליטיקאים. אבא עבד באל על המון שנים, טס עם כל ראשי המדינה ופעם טיסה לניו יורק הייתה כמו הגעה לירח. ותמיד הבית היה מלא בכל מיני דברים שווים מחו"ל. עד היום קורה שאנשים אומרים 'הנה, זה הבן של פינצ'י'. אנחנו אמנם בני 40 פלוס, אבל עדיין זוכרים אותנו בתור הילדים של פינצ'י"
.
מה אתה זוכר מהתקופה שלפני המוות?
"היא כל הזמן אמרה שהיא תנצח את המחלה והייתה מאוד אופטימית. כל חייה היא הייתה דוגמא לחשיבה חיובית ואופטימיות. הרופא אמר לי שזה עניין של שנה שנתיים, לא האמנו לזה ובאמת ניסינו לעשות הכל כדי שהיא תבריא. דאגנו לה ועשינו כל מה שאפשר כדי למצוא תרופה: הייתי בקשר עם כל רופא אפשרי, קונבנציונליים, אלטרנטיבי, רבנים. ניסיתי כל דבר שנותן תקווה. היא אמרה שהיא עשתה הכל למעננו וזה היה ככה ללא ספק. היינו הכל בשבילה. זה היה ברור לכולם שאנחנו החיים שלה".
"היא הייתה אמא מדהימה, דאגה לחנך אותנו, לעזור לנו בשיעורי הבית, לדאוג למורים פרטיים ולהילחם עד גיל מאוחר. היא הייתה אימא למופת", מספר דן מור. "היא הייתה חיובית, מצחיקה והצחיקה אותנו עד הרגע האחרון. גם ברגעים שהיו כל כך קשים, היא הצליחה למצוא אופטימיות. ביום האחרון שלה, לפני שהיא נפטרה, היא אמרה לי 'תחייך'. זו הירושה שלה, היא ביקשה ממני לחייך יותר והפכתי את זה למנטרה בחיים. לחייך".
