הזמר מייק בראנט נולד בשם משה ברנד בשנת 1947 להורים פולנים, ניצולי שואה, במחנה פליטים בקפריסין. לאחר מספר חודשים עלתה המשפחה לישראל, והתיישבה בחיפה. שלא כמו כל הילדים, ברנד התחיל לדבר רק כשהיה בן חמש, אולם הוא הצליח להדביק את הפער במהרה ובגיל 11 לקח חלק פעיל במקהלת בית הספר, בה היה הנער היחיד.
כשהגיע לגיל גיוס, קיבל ברנד פטור בעקבות ניתוח שעבר בנעוריו. אחיו צבי ושניים מחבריהם הקימו את להקת "שוקולד", שניגנה במועדונים רבים ברחבי הארץ. באותה תקופה, ולאחר שהלהקה צברה קהל רב, החליט לשנות את שמו לשם הבמה "מייק". יונתן כרמון, שהיה רקדן, כוריאוגרף ומייסד להקת "כרמון", הבחין בבראנט באחת מהופעותיו, זיהה את הפוטנציאל האדיר והציע לו להצטרף לשורותיו. לאחר שחזר מייק לישראל מסיבוב הופעות בארה"ב ודרום אפריקה, החל לעבוד במלון דן. באותה תקופה הוא היה מיוצג על ידי נעם סמל, שהפגיש בינו ובין בעל מועדון בטהרן שהציע לו לבוא ולהופיע אצלו.
מייק הגיע לטהרן והופיע במועדון, שם הכיר את הזמרת הצרפתייה סילבי וארטן שהתפעלה מקולו והציעה לו לחזור איתה לפריז, שם תעזור לו להכיר אנשים שיכולים לקדם את הקריירה שלו. בשנת 1969 הגיע הזמר לעיר האורות עם 3,000 דולרים שחסך מהופעותיו בטהרן, והתחיל לעבוד. שנה לאחר מכן הוא הוציא את הלהיט "Laisse moi t’aime" והדהים את צרפת כולה. בראנט בעל הקול העמוק והמרשים והשיער הגולש הפך להיות אליל הבנות. באותה שנה, זכה במקום הראשון בתחרות הזמר שערך הרדיו המקומי בלוקסמבורג
למרבה הצער, האידיליה לא נמשכה זמן רב: בשנת 1971 נפגע ברנאט בתאונת דרכים. למרות שהוא סבל מפגיעות קלות יחסית, התאונה השפיעה על מצבו הנפשי והוא עבר תקופת שיקום. באותה שנה הגיע לסביבו הופעות בישראל ובהופעה הראשונה, שהתקיימה בהיכל הספורט יד אליהו, הציג שיר חדש. שנתיים לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, חזר לארץ כדי להופיע בהתנדבות בפני חיילים.
באותה שנה, הופיע בראנט בכ-250 קונצרטים מול קהלים גדולים. קצב ההופעות הרצחני, שנמשך גם בשנה שלאחר מכן, החל לגבות מחיר מהזמר ששקע בדיכאון, חש בדידות והחל להראות סימני טראומה שנבעו מהיותו דור שני לניצולי שואה. בראנט התחיל להשתמש בסמים ומצבו הדרדר במהירות. בנובמבר 1974, בזמן שהיה בז'נבה, השליך את עצמו מחלון חדר המלון בו שהה. בראנט קפץ מהקומה החמישית ונפילתו נבלמה על ידי מרפסת בקומה השלישית, הוא הובהל לקבלת טיפול בבית החולים והיה מאושפז מספר שבועות.
חצי שנה לאחר ניסיון ההתאבדות, וביום בו שוחרר אלבומו החדש, קפץ בראנט אל מותו ממרפסת דירתו בקומה השישית בבניין דירות בפריז. הזמר, בן 28 במותו, הובא למנוחות בחיפה.
"גרתי בניו יורק בשנה הזאת וחמותי הייתה שולחת לי את מגזין "להיטון", שסיקר את עולם הבידור הישראלי" סיפר קובי ארליך, חבר ילדות של בראנט, בשיחה עם Pplus. "קיבלתי את אחד העיתונים, התחלתי לדפדף וראיתי תמונות של מייק ושלי. קראתי שהוא התאבד והייתי בהלם מוחלט. לא האמנתי שאדם שכל כך אהב את החיים, אהב להתלבש ולאכול טוב, עשה דבר כזה פתאום. הוא היה חבר יקר. אימא שלו הייתה בחיים כשזה קרה, ונפטרה מצער שנים ספורות אחרי שמייק הלך".
איך אתה ומייק הכרתם?
"אני הייתי בן עשר והוא היה בן 12. הקמנו את הלהקה הראשונה שלנו יחד והופענו במשך חמש שנים, היינו צמודים אחד לשני יום ולילה ואני הייתי הראשון שהדריך אותו בתחילת דרכו המקצועית. הופענו במקומות הכי יוקרתיים בארץ באותן שנים, ביניהם ה"רונדו" במלון דן בחיפה ומועדון התיירים "פלמנגו" באילת. היינו חברי נפש, בילינו המון יחד והכל נקטע כשהתגייסתי"
איך היו התגובות בארץ להצלחה שלו?
"היו לו פה הרבה מעריצים. זו הייתה הפעם הראשונה שישראלי הצליח כל כך מחוץ לגבולות המדינה בסדר גודל כזה. הייתה היסטריה סביבו וסביב ההצלחה שלו. הוא היה מאוד קשור לארץ, אבל למרבה הצער לא ממש שמו לב אליו פה והפריצה הגדולה שלו הגיעה רק כשעבר לחו"ל".
ואיזה אדם הוא היה אחרי הפרסום?
"בכל פעם שהוא הגיע לביקור בארץ, היינו נפגשים. מייק הציע לי להופיע איתו בצרפת בזמנו, ארצות הברית משכה אותי יותר. אני מהצד המקצועי והחברי, הוא מאוד העריך אותי על כל העזרה שנתתי לו ועל הדרך המשותפת שעשינו יחד, וגם וכשהוא התפרסם - הוא לא שכח".
מה הוביל אותו למחשבות על התאבדות?
"היה לו מצבי רוח והוא היה מעט דכאוני, אבל לדעתי זאת לא הייתה הסיבה. באותם זמנים שמעתי מאנשים שהוא נפל על אמרגן מאוד מפוקפק, חתם איתו על חוזה והסתבך. האמרגן היה בפשיטת רגל וראה במייק סוג של גלגל הצלה, אז הוא החתים אותו וגנב לו את כל הכסף. אני חושב שזה מה שגרם לו להישבר. הוא בטח בצורה עיוורת, כמו ילד. מייק היה אדם תמים, ישר ורגיש והוא לא עמד בכל הג'ונגל הזה".
