רכילות+
כוכבות "המטבח המנצח", ללי ושמרית: "אנחנו לא ביצ'יות"
הפחד מהריאליטי, התגובות החמות של הקהל לצד הטוקבקים הפוגעניים, ההתרגשות לקראת הגמר הגדול ואיך הן מתכננות לנצל את 15 דקות התהילה? פגשנו את ללי האס ושמרית הילל מאחורי הקלעים של צילומי שער "פנאי פלוס" ודיברנו איתן על הכל. צפו

 

 

"לא רציתי להיות מזוהה עם בישול", מודה בפנינו שמרית הילל, "בשבילי זה עניין חברי־משפחתי. עבדתי מאוד־מאוד קשה כדי להקים את עסק האימון שלי, וחשבתי שזה יעשה לי שירות לא נכון". אז איך בכל זאת הילל מצאה את עצמה פיינליסטית ב"MKR המטבח המנצח", לב לבו של הפריים טיים? ובכן, את זרי הפרחים אתם יכולים לשלוח לבסטי, ללי האס, ששכנעה אותה להצטרף אליה. בדיעבד, מעז יצא מתוק, והילל מספרת שהיא הרגישה שהצליחה להביא לידי ביטוי בצילומים את הקואוצ'רית שבה.

 

האס והילל, שתיהן בנות 40, תל אביביות, וחברות כבר 13 שנה. הילל, חובבת בישול שנוגסת בפלפל חריף כמו בקרטיב מרענן ולא עומדת בפני פחמימות איכותיות, היא מאמנת אישית וזוגית שמרצה על מוטיבציה, סופרת שמאחוריה ארבעה ספרים, והנחתה במשך חמש שנים את התוכנית "זמן מיסטיקה" ששודרה בערוץ עשר. היא נשואה כבר 15 שנה לאורן, איש עסקים, ואמא לשני בנים ושתי בנות. האס, בליינית וחובבת בשר שמן, נולדה עם השם שלי, אבל שם החיבה ללי דבק בה לנצח. היא גרושה שלוש שנים, אמא לשתי בנות, ודילגה בין שלל תחומי העיצוב והיצירה לאורך החיים, ומתוך אותה היצירתיות נולדה התשוקה המבעבעת לאוכל: "אני יודעת שאני בחורה יצירתית, וכל החיים ציירתי", האס מספרת, "חילטרתי בציורי קיר בבתים, יצרתי ליין של תיקי החתלה, עיצבתי רהיטים ובגדים לילדים, ייבאתי תכשיטים. אני יכולה לעשות מלא דברים, אבל אם זה לא מהבטן זה לא יחזיק מעמד. אני אקפוץ לדבר אחר, אני אאבד עניין. המון שנים חיפשתי את הדבר שלי. הייתה בי אש".

 

לא מפחדות מעבודה קשה. ללי האס ושמרית הילל (צילום: גבריאל בהרליה)
לא מפחדות מעבודה קשה. ללי האס ושמרית היללצילום: גבריאל בהרליה

 

"ללי טובה בכל כך הרבה דברים שזה לפעמים יותר מבלבל מאשר כשאת טובה רק בדבר אחד", מסבירה החברה הטובה הילל, "כי אם יש לך דבר אחד, אז את אומרת 'יאללה, איתו אני ממשיכה'. בכל דבר שקשור ביצירה ובעבודה עם ידיים שהיא תיגע בו, היא תהיה טובה, אז אנחנו מדברים על 150 תחומים שהיא יכולה להתעסק בהם. זה מבלבל. ישבנו עם רשימות עבורה במשך שנים".

 

אבל אז, אחרי שהתגרשה ויצאה לדרך חדשה, הגיע הייעוד: "לפני שלוש שנים עשיתי במקרה הזמנה של אוכל לאירוע של חברים באופן חד פעמי", אומרת האס. "ראיתי שזה נחמד והתחלתי קצת לשווק את עצמי במסגרות קטנות ומוכרות של ההורים בגן ובבית הספר, וראיתי שזה ממלא אותי. הייתי עמוסה בהמון עבודה, וזה עשה לי טוב. התחושה שאני עושה דברים בשתי ידיי, ולא מפחיד אותי לארגן את הבנות לבית הספר, להעביר כרטיס בעבודה בבוקר, ואחר הצהריים להתחיל עוד עבודה - זה נתן לי תחושה של אישה חזקה, זה העצים אותי. מצאתי את עצמי מוסיפה עוד עמדת כיריים לבית ומגדילה עוד ועוד את מערך הלקוחות. היום אני יכולה להגיד שאני מתעוררת לזה בכל בוקר, ומאושרת. אני רואה את הסירים שיוצאים לי בכל יום, מקבלת תגובות חמות, ואני גאה. אבא שלי המדהים, שהוא פנסיונר עכשיו, יצטרף אליי בקרוב ונמשיך להגדיל את העסק. אני לגמרי מרגישה שמצאתי את עצמי".

 

שמרית, אם מתחברים רגע למה שאמרת, שהבאת לתוכניות את הקואוצ'רית שבך - ללי הגיבה בסערה כשדברים השתבשו. היה ברור שחשוב לה כבשלנית, להצליח ולזכות, ואת תמיד הייתי מאוזנת, שקולה והגיונית. רציתי שגם את תצאי מהכלים קצת.

 

הילל: "לא תמיד הייתי שקולה. בתוכנית, כשחיים כהן שאל אותי על החיבור שלי לאוכל, לא עמדתי בזה והתחלתי לבכות. כל מי שישב מסביב לשולחן בכה איתי, וגם צוות ההפקה והצילום. סיפרתי לו על הילדות שלי בשכונת רמת עמידר ברמת גן. ההורים התגרשו, אבא שלי עזב, ואמא שלי התותחית יצאה מהבית לעבודה להרבה שעות כדי להחזיק אותנו. סבתא שלי הייתה מגיעה לבשל לאחותי ולי בצהריים, וכמו כל ילד, חלמתי על מה שאין לי - לחזור מבית ספר לבית שיש בו המון סירים עם אוכל ביתי ואפשר ספונטנית להזמין חברים. חלמתי שכשאני אגדל, יהיה לי בית משלי שבו אני אעטוף ואלכד את כולם סביב האוכל. כי מה זה בית? זה ריחות וטעמים. כשהכרתי את אורן, בעלי, פתחתי את המקרר של אמא שלו והחלטתי שגם לי יהיה כזה. הייתה שם קופסה עם אפונה ברוטב עגבניות, קופסה עם קציצות, סיר אורז וסיר ממולאים, ורק היה צריך לבחור. רציתי גם את הנתינה והשפע המנחם הזה".

 

בסטיז! (צילום: גבריאל בהרליה)
בסטיז!צילום: גבריאל בהרליה

ללי, שמרית היא יותר קואוצ'רית שלך או יותר חברה?
האס: "ברור שחברה. אלה יחסים שוויוניים. שמרית יודעת למקד אותי, אבל כחברה. אני סומכת עליה כי יש לה כלים ומתנות שאפשר להיעזר בהן. מה שיפה זה שאחרי הצילומים, שנמשכו כמעט שנה, השיחות שלנו כבר קיבלו מבנה חדש. אני יכולה להתלונן ולהרגיש חוסר אונים בגלל דברים שקורים לי, ואז ישר להסביר לשמרית שאני כבר חושבת על הפתרון ויודעת להסתכל על הבעיה מכמה כיוונים - כמו אלה שהפנמתי מהשעות הארוכות שביליתי איתה על הסט".

 

כמו בכל חברות טובה, כמה שהשתיים קרובות, כך הן גם שונות: הילל מקפידה על אימוני ריצה שלוש פעמים בשבוע שאותם היא פותחת בחמש וחצי בבוקר. "לא תמיד הגוף משתף פעולה", מספרת הילל, "לפעמים הוא קצת כבד, למשל אם היה לי מפגש עם פחמימה מאוד ראויה ערב לפני. אבל אני מתמידה. והזמן הזה שבו אני רצה, זה הזמן שבו אני מסדרת מחשבות ומוציאה רעיונות לשלב הביצוע". האס, לעומתה, מודה שבשעה שהילל כבר חזק בתוך האימון בנמל תל אביב, היא עדיין שוכבת במיטה. היא גם בליינית יותר מהילל - פעם בשבוע היא יוצאת למסעדת קיוטו להתרועע עם הפרלמנט העשיר בשמות מוכרים: ציפי רפאלי שמביאה חברות כמו לאה שנירר, עידן יניב, שני גולדשטיין, ניקי גולדשטיין, מיכל הקטנה ובעלה, ושמעון בוסקילה. "זה שולחן שמתחיל מארבעה אנשים", מתלהבת האס, "ואי אפשר לדעת אף פעם איך הוא יסתיים. אני אפילו יותר אוהבת אנשים מאוכל".

 

שמח במטבח (צילום: גבריאל בהרליה)
שמח במטבחצילום: גבריאל בהרליה

הילל דווקא הולכת לישון כל יום ב־22:00, כדי להגיע בבוקר לפגישות עם הלקוחות שלה במשרד צנוע שהיא שוכרת ברמת החייל, וב־13 בינואר עתידה לקיים את הרצאת המוטיבציה שלה "אין פרק ב'" בקנטה בר בתל אביב. היא אמנם לא מיסטיקנית, אבל יש לה ידע מסוים שהיא צברה בקורס נומרולוגיה ובעבודה עם מיסטיקנים בתוכנית "זמן מיסטיקה": "כשבעלי צריך לבחור עובד חדש לעסק, הוא יכול להתייעץ איתי, ואז תאריך הלידה של הבנאדם יכול לעזור לי להבין אילו תכונית בסיסיות יש לו. אבל גם בלי זה, שיחה של עשר דקות עם המועמד תספיק כדי שאני אבין במי מדובר. יש לי קליטה מאוד מהירה לגבי אנשים", היא מספרת. הסקרנות שלה לפענח בני אדם דוחפת אותה לכתיבת דמויות כסופרת. את הרקע לעלילות שהיא כותבת אפשר למצוא בביוגרפיה שלה הכוללת שני תארים שסיימה בארצות הברית כשעבדה במשלחת של משרד הביטחון, ועבודה בבורסה ליהלומים.


 

היה לך קל להוציא לאור את הספרים?

הילל: "את 'המריונטה' חלמתי להוציא בהוצאה גדולה ויזמתי פגישה עם מנכ״ל של הוצאה כזאת. חלמתי על הפגישה הזו חודש. אבל הוא הגיע רק כי הוא עשה טובה למכר משותף שלנו ואפילו לא הסתכל על הספר. הוא רק הביט בי ואמר משהו בסגנון של 'את יפה, אז אני אשים אותך על השער, אבל חוץ מזה את לא מעניינת. יצאתי מהפגישה בוכה. ישבתי באוטו וייבבתי כמו תינוקת. הרגשתי שאפשר לזרוק את הספר לפח. כשהתייבשו הדמעות, החלטתי שלא הוא ולא אלף כמוהו ישברו אותי, והגלגל כל כך עגול שהוא עוד יחפש אותי יום אחד, אז אני מחכה. אני כותבת את הספר החמישי ומודיעה שאף אחד לא ימנע ממני להגשים את הרצונות שלי".

 

הריאיון המלא עם ללי ושמרית וכתבות נוספות - בגיליון פנאי פלוס החדש, עכשיו בדוכנים!


 

ללי האס ושמרית הילל (צילום: גבריאל בהרליה)
ללי האס ושמרית היללצילום: גבריאל בהרליה

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פייסבוק
אינסטגרם
twitter
ספיישל
הדגמים המנצחים של 2018