(צילום: טל שמעוני)
לא לקח לו יום ולא יומיים, אבל בסוף איתי לוי הפך לסטאר, כזה שסוגר את היכל מנורה ומתקתק הופעות בארה"ב, קופץ לשפוט ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" במקום סטטיק ובן אל ויודע שהוא לא פחות טוב במה שהוא עושה מהקולגות אייל גולן ומשה פרץ, גם אם הוא עוד לא בליגה שלהם. ועדיין יש את התקשורת שלא מפרגנת, עדיין יש את ההתמודדות עם אמו שעברה אירוע מוחי ונותרה נכה, ועדיין יש את הקול הקטן הזה בראש שאומר לו "זה לא מגיע לך".
רגע לפני ההמראה חזרה ארצה אחרי חודש של סיבוב הופעות בארצות הברית, הבין איתי לוי (31) בדיוק איזה דבר משמעותי הוא חווה. "בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי", הוא נזכר בזמן שאנו יושבים על הספה בדירתו המונוכרומטית אשר בנס ציונה. "הכול צף בי - הקהל, הגעגועים לארץ והשינוי העצום שעברתי בשנה האחרונה. זה היה קשוח, פשוט התפרקתי. במשך יומיים לא הצלחתי לצאת מהבית, סגרתי את עצמי לגמרי. לא הייתי מסוגל להכיל אף אחד, רק רציתי שקט".
מה בדיוק חווית? שאלות של "איך הגעתי לכאן?"
"כן, וזה בא בעוצמה של 300 קמ"ש". שורת ההישגים שרשם בשנה האחרונה לוי - זמר שטיפס בעקביות את דרכו למעמדו הנוכחי, בעבודה קשה ולאורך 5 השנים האחרונות - יכולה להסביר את הרגשות שהציפו אותו שם, במטוס. מלהיטי הרדיו ('שתישרף האהבה', 'מסיבה בחיפה' ו'כמעט שיר אהבה') שהפכו אותו לאחד מהזמרים הים תיכוניים המושמעים במדינה, דרך הופעות הסולד אאוט שלו בקיסריה ובהיכל מנורה ועד להשתתפותו כשופט אורח ב"הכוכב הבא", לוי לא נח לרגע.
"אתה מדבר איתי וחם לי", הוא אומר עכשיו, "זה מסוג הרגעים שהנשימה שלי נעתקת. למרות שעדיין יש לי את הקול הקטן בראש שאומר לי: 'זה לא מגיע לך', אבל גם למדתי לומר לעצמי שזה בסדר, תהנה מזה ותמשיך לעבוד קשה. אני פשוט לא מסוגל לשבת ולהתרפק על ההישגים, אני וורקהוליק ברמות! אייל גולן אמר לי פעם: 'מה קורה איתך? לאן אתה רץ? תנוח רגע'. אז עניתי לו: 'ביום שאני אהיה כמוך אני אנוח, וגם אז לא'". אבל כמובן שיש מחיר לחוסר המנוחה הזה. "יש משפט שאומר 'בי קרפול וואט יו וויש פור'", הוא מסביר, "ואני כל הזמן נתקל באנשים שאומרים: 'וואו, חלום שלי להיות זמר!'. ונכון, זה כיף ונוצץ, אבל עדיין צריך להבין שזו העבודה הכי קשה בעולם. יש ימים שכולם מחבקים, עוטפים ואוהבים אותך ואת השירים שלך, ויש ימים שממש לא. ואז צריך ללמוד להתמודד עם זה".
מתי בפעם האחרונה התמודדת עם זה אתה?
"זה קרה כשעברתי ל'ליאם הפקות', ופתאום משהו התפספס אצלי. זה קרה אחרי האלבום הראשון, הוצאתי שיר שקראו לו 'חוטים ומיקרופונים', ואני זוכר שבאתי לבני (פרץ, מנהל ושותף - ד.א) ואמרתי לו: 'סמוך עלי בני, זה להיט'. והוא זרם איתי, סמך עלי. אבל השיר לא התרומם, 100 אלף צפיות וזהו. אני זוכר שישבתי בבית והיו לי שלשולים, לחץ בחזה, תחושה שהכול נגמר. הרגשתי שהגעתי לתחתית. גם מבחינה כלכלית הייתי מרוסק. סופר- כוכב בחוץ, אבל בלי שקל בחשבון הבנק. אנשים לא יודעים את זה, וזו פעם ראשונה שאני מספר את זה". גם בשיאו של המשבר התעקש לוי להמשיך ולשדר עסקים כרגיל, אפילו אם משמעות הדבר היא לפנות למקורבים בבקשת עזרה. "הייתי נוסע במכונית מושכרת, חבר אחד היה ממלא לי דלק, חבר אחר קונה חלב. לא היה לי לאן ללכת, לא היה עם מי לדבר. אתה לא יכול לבקש מאמא כסף, אתה לא יכול לישון אצלה כי היא נכה והמטפלת ישנה אצלה - מה תעשה? זה מגיע לשלב שאתה עומד על הגשר ופשוט מחכה שהרוח תעיף אותך וזהו".
לבסוף הייתה זו שיחת טלפון מאבי אוחיון, מגדולי הפזמונאים והיוצרים במוזיקה המזרחית, שהפכה לצלצול הגואל. "לילה אחד אבי התקשר אלי. 'אה כפרה, חיים שלי, אני בדיוק באילת עכשיו, עם הגיטרה'. מיד שאלתי אותו: 'נו נשמה, לא תכתוב לאחיך שיר?'. עד אותה נקודה אבי לא כתב לי, למרות ההיכרות הקרובה שלנו עוד מהימים שהייתי משמש לו כזמר סקיצות. להפתעתי, תוך 7 דקות אבי שלח לי את הבית הראשון לשיר 'חמש מילים' (יותר מ-4.3 מיליון צפיות עד כה - ד.א), וכבר באותו רגע ידעתי שמדובר במגה להיט. זה השיר שהציל אותי אחרי הנפילה".
מאז אותה שיחת טלפון גורלית, הספיק לוי להחליף את מכוניתו השכורה במרצדס, ואת חוסר הוודאות בלו"ז הופעות צפוף במיוחד. "תמיד היה לי חשוב להיות בעשייה, גם אם בתחילת הדרך זה כלל להוריד מחירים", הוא מסביר. "התחלתי מ-3,000 שקל להופעה, ומהסכום הזה היו נשארים לי ביד אולי 200 שקל. היום אני לוקח 50,000 שקל להופעה, אבל ברוך השם עשיתי דרך כדי להגיע לשם".
ועם כל הכסף הזה והפיתויים, איך נמנעים מלהסתבך עם מס הכנסה כמו משה פרץ וקובי פרץ?
"אני לא רוצה חס וחלילה לומר שהם אנשים לא ישרים, אבל אני אישית מאמין ביושרה פנימית וסבלנות. אם המרצדס לא תגיע ב 2018- אז היא תגיע ב-2020".
לא קיים בך הפיתוי? בכל זאת מדובר בסכומים שיכולים להסתכם במיליונים.
"אני מעדיף שהכסף ילך לדברים האלו ולא לדברים אחרים, חלילה. בייחוד כבן לאימא נכה, אני תמיד אומר לעצמי שהכסף הזה הולך לביטוח לאומי, למסכנים, שיהיה להם, באהבה".
אתה מפחד מהיום שכל הטוב הזה ייגמר?
"ממש לא, אני אפילו לא חושב על זה. אני במסע ומבחינתי אני עושה את המקסימום שאני יכול. מיום ליום, משעה לשעה. הייתה לי שנה מדהימה, ואני צועד כרגע לכיוון שנה אפילו יותר טובה".
ומהו הדבר הכי חשוב שלמדת במסע שלך עד כה?
"שצריך להתייחס לכל דבר קטן בחיים, להתבונן ולפעול מתוך מקום מודע; כי על כל דבר שאתה עושה – העולם יחזיר לך בענק. קארמה איז ריל".
