(צילום: טל שמעוני, עריכה: אסף אושי)
עד אוקטובר האחרון רובנו לא הכרנו אותה. ואז, כשזה קרה, התאהבנו באופן זריז להפליא. רותי ברודו, השופטת האימתנית של הריאליטי הקולינרי "MKR המטבח המנצח" (קשת 12), התגלתה כדמות הכי כובשת על המסך. התספורת הקצוצה והחליפות הגבריות היו משב רוח מרענן בין שלל הטאלנטיות בבייביליס ועקבים; האינטליגנציה, הרהיטות, הסקרנות הטבעית לאנשים והידע הנרחב בקולינריה ואירוח היו גם הם משמחים, אבל יותר מכל שבתה את ליבנו הכנות. ברודו הביאה מה שהיה חסר לנו כבר הרבה מאוד זמן על המסך הקטן: אדם שנראה כי פיו וליבו שווים. מה שהיא חושבת - זה מה שהיא אומרת. גם אם זה קצת מעליב וגם אם זה שם את הקישקע שלה על הבופה.
הפרק בו ברודו חשפה את הסיפור האישי שלה - על הפספוס והחרטה בנוגע לאי הבאת ילדים לעולם, והכאב שחשה כשבן זוגה לשעבר והשותף אז ועכשיו, מתי ברודו, סיפר לה על ההריון של זוגתו הצעירה - תפס אותנו בגרון. לא היינו מורגלים בזה. ברודו באה ושינתה את כללי הריאליטי הנושנים בו רק המועמדים הם אלה שחושפים את סיפורם האישי הכואב, בעוד המנחים והשופטים, מצידם, רק יושבים מהצד השני ומוחים דמעה.
וזו הייתה רק ההתחלה. בהמשך התוודענו גם למחלת הסרטן שהתגלתה אצלה בזמן הצילומים, וגם אותה היא דיברה בדרך חדשה, בלי רחמים עצמיים, בלי פחד מוות. ברודו עצמה מתרגלת כרגע לעובדה שהפכה סלב. עד השנה הייתה מוכרת רק בקרב הברנז'ה הקולינרית, אשר בה היא שם דבר כבר שנים. האישה שבנתה אימפריה בשם R2M וחולשת על עסק מצליח וגדול מימדים שכולל מסעדות, בית מלון, מעדניות, מאפיות ובתי קפה, צריכה להתרגל עכשיו לזה שמבקשים ממנה סלפי. והיא עדיין מסרבת. "דווקא זה מגניב שניגשים אלי, אני אוהבת את זה, זה בוסט לאגו, חבל על הזמן", היא מסבירה, "אבל סלפי אני לא עושה. אני לא מצטלמת כי אני שונאת להצטלם ואני הבן אדם הכי לא פוטוגני אבר".
אין הרבה נשים כמוך על המסך שלנו.
"נכון, ב-"MKR" אני נראית נורא גברית. יש לי רזומה של שנים ועשייה ואני לא צריכה להיות עדינה, וזה שאין עוד נשים כמוני, בזה אני לא יכולה להאשים את הגברים, כי זה אנחנו אשמות. כל הנשים על המסך נראות אותו דבר, כמו שמצופה מהן. תראי, אני וחיים (כהן, שמנחה יחד איתה את התוכנית - מ.ז) באותו גיל בערך. על חיים מריירות הנשים, ועלי אף אחד לא מרייר. גם לי בא שיעופו לי על התחת, ברור. אישה בת 58 צריכה להרגיש כמו גבר בן 58, לא שהיא גמרה את הסוס. זה שאני ברשימה שלכם, שבה כולם יפים וצעירים, זה כבר הזוי. אני לא באמת שייכת לקליקה הזו".
אבל הקהל התאהב בך.
"נכון, וזו הייתה אחת ההפתעות הגדולות בחיי. עשיתי טלוויזיה בפעם הראשונה בתחושה שזה סוף דרכי והגיע הזמן והייתי מבוהלת מאוד, עם המון חששות שזה לא ייצא טוב. כל תקופת הצילומים לא הסתכלתי במראה כי הייתי מאופרת אובר ונראיתי קטסטרופה. רק כשראיתי את התוכנית בפעם הראשונה נרגעתי".
במהלך צילומי התוכנית גילתה ברודו שהיא חולה בסרטן, כאמור. כאבי בטן עזים הובילו אותה להתלונן בפני הקולגה חיים כהן, שהתעקש שתלך לעשות בדיקת קולונוסקפיה. שם נקבע שיש גידול במעי הגס. צילומי הגמר הוקדמו כדי שברודו תוכל לעבור את הניתוח, הגידול הוסר והיא נשלחה לסדרת טיפולי כימותרפיה למניעה. זו כבר הפעם השנייה שגילו אצלה סרטן. הפעם הראשונה הייתה שנה לפני "MKR", כשגילתה שיש לה סרטן גרון, מה שלא גרם לה להפסיק לעשן בשרשרת. כעת, היא מגלה, הפסיקה גם את טיפולי הכימותרפיה על דעת עצמה.
"עשיתי הפסקה מהטיפולים, כי אתה לא באמת יכול לחיות וגם לשרוד טיפולי כימו. הוציאו לי את הסרטן ואין לי גרורות. הטיפול נועד כמנע וזה מאוד בעייתי כי אי אפשר באמת למדוד כמה הוא יעיל. מצד אחד אי אפשר למדוד את ההצלחה של הטיפול, ומצד שני אתה יודע כמה נזק הוא גורם וכמה רע הוא עושה לך, ובמצב כזה מאוד בעייתי ללכת על זה בלב שלם. אמנם עם כימו שמקבלים על מעי גס לא מאבדים שיער, אבל יש ים תופעות לוואי אחרות וגם נותנים לך עוד דברים שלא תסבול מהכימו כמו סטרואידים שעושים לך רעב מטורף. אתה מרגיש כמו תולעת, חסר אנרגיה בצורה קיצונית. אחרי הכימו שכבתי פה בספה ולא עשיתי כלום, זה פגע לי בטעמים ולא יכולתי להרגיש סוכר ומלח. וזה מה שאני עושה, טועמת. אני סופר מאמינה בחך שלי וחוש הטעם שלי מאוד חשוב לעסק. לאבד אותו זה לאבד את עצמי".
רגע הגילוי ששוב יש לך סרטן היה הרגע הקשה בשנה הזו, אני מניחה.
"ממש לא. זה לא היה רגע קשה. כשהרדמתי את הכלבה שלי סופי זה היה הרגע קשה שלי. שם היה הקושי והבכי והסבל, להחליט על מישהו אחר שיפסיק לחיות. סופי הייתה כלבה מאוד מיוחדת. היא הייתה כבר בת 13, גם לה היה סרטן והיא קיבלה כימו".
אז שהכלבה עומדת למות זה נורא, אבל שבפנייך עומדת סכנה כזו, זה לא כל כך נורא?
"תראי, הגשמתי את כל החלומות שלי ואני מרגישה הגשמה מלאה. אני לא מפחדת למות כי עשיתי מה שעשיתי, ועשיתי את זה נכון. זה נהדר אבל גם לא כל כך, כי אני שואלת את עצמי מה הלאה".
דיברת בפתיחות על הפספוס בהבאת ילדים. האופציה של אימוץ, למשל, עלתה בעבר?
"עסק זה ילד. אם את רוצה להיות אמא, את לא יכולה להקים עסק כמו שאני הקמתי. אולי יש סופר־וומנס שיכולות, אבל אני לא ראיתי את זה קורה במקביל. לא חייתי בתחושה שאני צריכה ילדים ולא הייתה לי דודא ברחם, כי הייתי כל הזמן בעשייה. לא התחרטתי על זה עד שלא הבנתי, דרך קנאה עלובה, שזה סוג של אהבה שאני לא אחווה לעולם.
כשמתי הפך להורה הוא בא וסיפר על האהבה שהוא מקבל משתי הבנות שלו, ואז הבנתי שזה משהו שאתה חווה כנראה רק מילדים. וכשהבנתי שהחוויה הזו נמנעה ממני ורוב האנשים עוברים אותה ואני נשארתי בחוץ - זה לא כיף. היום אני חיה בשלום עם ההחלטה. פספסתי, אבל אני כבר בסוף החיים שלי, אני לא מרגישה באמצע שלהם, ועכשיו להביא ילד זה לא נראה לי מתאים. זה משהו שלא תואם את גילי, וגיא לא צריך ילדים בכלל. אם אני אפסיק לעבוד עוד כמה שנים אולי אני אפתח בית השאנטי, אני אעשה משהו עם זה, משהו שתואם את גילי ואת מה שאני יכולה לתרום".
גיליון 50 היפים והנכונים של פנאי פלוס - עכשיו בדוכנים!
צילום: גבריאל בהרליה
