נטלי דדון בצילומים לשער "פנאי פלוס"
(צילום: משי בן עמי)
להיכנס שוב לריאליטי
"מבחינתי ריאליטי הוא במה. זה כוח אדיר, והיום יש לי מה לתת. אנשים יכולים ללגלג עד מחר אבל גם הריאליטי וגם שבוע האופנה, שהם כביכול במות 'לא רציניות', הם מקום שאני יכולה להביע בו את דעתי וליצור שינוי חברתי. אנשים מתייחסים לזה כמשחק, אני באתי כדי לתת נקודת אור בתוך הבריונות שאנחנו חווים היום, בתוך כל לשון הרע והרכילות. לפי הפידבקים הצלחתי לעשות את זה. 'האח הגדול' זה משחק ילדים מול 'הישרדות', שגם עשיתי. זה נורא, חודש אחרי זה עוד ישנתי על הרצפה בבית והחזקתי את הצלחת חזק שלא יגנבו לי אוכל. עד היום כשאני מדברת על זה אני נחנקת מדמעות. גם מ'האח' עוד לא השתחררתי. אנשים אומרים לי: 'תתקדמי, זה נגמר', אבל זה מאוד עוצמתי.
חזרתי להיות הילדה הקטנה מול הבריון של הכיתה, אבל הגבתי טוב. המנטרה שלי הייתה שהבן שלי מסתכל עלי ואני רוצה שהוא יהיה גאה. וכן, גיליתי שאני נאיבית. כשויקי (כנפו - מ.ז) ליטפה לי את הראש בבוקר ואחר הצהריים דיברה עלי בחוץ, זה לא היה קל. אז אמרו שאני מתיפייפת, בסדר. אני מעדיפה להתיפייף מאשר להתכער, אין לי בעיה עם זה. חלק גדול מהחברה שלנו מעריץ בריונות וזה מאוד מתסכל. להגיד את כל האמת בפרצוף? מה כל כך טוב בזה? לעיתים האמת היא מכוערת ופוגעת, ועדיף שתשמור אותה לעצמך".
לגדל ילד לבד
"כשגיליתי שאני בהריון, ובמקביל גיליתי שהאבא לא רוצה להיות בתמונה, הלכתי לרב שלי. קוראים לו אברהם הכהן וזה רב שאני מקורבת אליו כבר הרבה זמן. אני לא מקורבת לדת, לא מאמינה בקדושת הנישואין בגלל שאני רואה כמה אנשים לא מקדשים אותה, אבל לשיעורי תורה אצל הרב הלכתי. השיעור מתחיל בזה שנותנים לך ספר ישן, ובעצימת עין את פותחת את הספר, מניחה יד על פסוק ומשם מתחילים. עצמתי עיניים ושמתי את האצבע על הפסוק 'לנער הזה לא תיגע'. הרב, שלא ידע כלום, הסתכל עלי ואמר: 'את לא נוגעת, זה בן'. זה היה אחד הרגעים, תוך שנייה התפרקתי אבל גמלה בי החלטה. כולם אמרו לי: 'מה את משוגעת? תוך שנייה את מוצאת גבר, מתחתנת ועושה את זה כמו שצריך'. אבל זה כבר לא שינה כלום. התייסרתי כי הבנתי שאני הולכת להביא מישהו לעולם בלי אבא ובלי שקל.
בסוף חבר שאני חייבת לו את חיי ולא גר בארץ נתן לי לגור 9 חודשים בדירה שלו בישראל. לימים הוא נהיה הסנדק של הבן שלי. ואז הגיע קמפיין לבגדי הריון והדברים הסתדרו. הקושי האמיתי היה ההריון והחודשיים שאחריו. זו לא הייתה התאהבות מיידית וההנקה הייתה קשה לי. היו רגעים שהתמוטטתי ואמרתי לאמא שלי: 'קחי אותו', ולא הבנתי למה התינוק שאני אמורה להתאהב בו מעורר בי גם עצבים ותסכול ובכי. אחרי חודשיים האבא של התינוק נכנס לתמונה, והיום הוא מאוהב בו ברמות. הוא איתו פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, והוא לגמרי אבא שלו. אני נותנת המון תמיכה היום לנשים שרוצות לעשות את זה לבד. זה קשה, אני לא אומרת, אבל זה כל כך מתגמל שזה שווה את זה".
להצביע בבחירות
"שנים לא התעניינתי בפוליטיקה, לא היתה לי את ההבנה שאני יכולה להשפיע, וזה עצבן אותי. לאחרונה שיניתי את דעתי והבנתי שיש לנו פה השפעה. קיבלתי פניות מפוליטיקאים שביקשו ממני לתמוך ולהביע את דעתי בתמורה לסכומים לא מבוטלים, אבל זה לא עניין של מחיר. אני חושבת שהיום אנחנו שמים את המדינה שלנו בסיטואציה של פשרה. אפשר לזקוף לזכותו של ביבי המון דברים, ביטחון זה חשוב, אבל הייתי רוצה שמישהו ירים פה את הכפפה וידאג לנושאים החברתיים.
אני רוצה לחשוב שריאלי לקנות פה בית, ואני רוצה שמישהו ידאג למעמדן של הנשים, ולשוויון במשכורות שלהן. כרגע לא מרגיש לי שלמישהו מספיק אכפת ממני. עד הרגע האחרון אני לא יודעת במי אבחר, אבל אני אקדיש לזה הרבה מחשבה. לא מזמן העליתי פוסט על רותם סלע וכמה שאני חושבת שהיא אמיצה, ותוך שניות קיבלתי מלא תגובות נאצה. לא עמדתי מאחורי הדעות שלה ולא נקטתי עמדה אבל אני חושבת שזו זכותו הבסיסית של כל אדם להביע דעתו. לא חושבת שעל בסיס הדעות הפוליטיות שלי תישען האהבה כלפי. כמה משעמם זה יהיה אם כולם יחשבו אותו דבר? וכן, אני בעד שלום. יש לי ילד פה, ולהעלים את המילה 'שלום' מהשיח מרחיק אותנו מזה. בתחושה שלי זה משרת אינטרס של מישהו".
להיות עצמאית
"כשאת גדלה בבית שלא חסר בו כלום ויש לך הכל ופתאום בגיל 13 אבא עוזב ואין לך כלום והוצאה לפועל ואמא שלך יוצאת לעבוד בשלוש עבודות - את מבינה משהו. את מבינה שאת לא רוצה לשים את הגורל שלך בידיים של מישהו אחר. היו לי בחיים מחזרים לא מעטים שהציעו לי חיים מאוד נוחים, אבל זה לא מעניין אותי. אני רוצה לעבוד. העבודה שלך לא תגיד לך יום אחד: 'מותק, לא בא לי עלייך, קחי את עצמך ולכי'. גבר יכול. דוגמנות לא הספיקה לי, לא רציתי להיות נתונה לאודישן כזה או אחר או למותג כזה או אחר שרוצה אותי כפרזנטורית, וכל הזמן חיפשתי אפיקים אחרים. כשנולד פצפץ זה היה חזק נורא, כאילו נכנס בי שד.
רציתי לתרגם הכל לכסף ולביטחון כלכלי. היום אני אשת עסקים לכל דבר. יש לי את 'רינקיני', מותג בגדי ים שהצגתי בשבוע האופנה האחרון, יש לי עסק של יבוא מכונות אסתטיקה לקליניקות שנקרא 'אייס 21', אני שותפה בחברת נדל"ן שנקראת 'אינבו', השקעתי עכשיו בפרויקט שנבנה בברוקלין ויש לי גם סוכנות לייצוג אמנים עם אפרת נחום, שהחתמתי בה את רומי פרנקל - תגלית מטורפת. איך זה קרה? תקלטתי בבת מצווה שלה ואיך שראיתי אותה, באתי להורים שלה, הוצאתי מפית נייר ואמרתי להם: 'תחתמו לי פה, פה ופה'. וזהו, מאז אני מייצגת אותה, הפרצוף שלה מרוח בכל מקום והיא עושה חיל בעולם.
זהו, אני לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד, והוכחתי את זה כבר. ועדיין לא מפסיקים לשאול אנשים סביבי איך אני גרה בדירה במגדלים (דדון גרה באחד המגדלים בשכונת היוקרה צמרת בתל אביב, לצד עומר אדם, אביבית בר זוהר ואדל בספלוב - מ.ז). כלומר, מי משלם עליה. אף אחד לא יכול להאמין שאישה תעשה את זה בכוחות עצמה. אז די, אף אחד לא מממן אותי, ואני מקווה שלנשים אחרות תהיה קצת יותר אמונה בנשים. מה הבעיה להאמין שאני מפרנסת את עצמי?".
הכתבה המלאה עם נטלי דדון בגיליון החדש של פנאי פלוס - עכשיו בדוכנים!
צילום: תום מרשק
