רכילות+

"נועה קירל היא ביצת הזהב של ישראל"

רוברטו בן שושן, אחד מסוכני הטאלנטים המצליחים בארץ, ידע הצלחות ענקיות וגם כישלונות מרסקים. פגשנו אותו לשיחה על התקופה הקשה, הלקחים, התחקיר על סוכנות הטאלנטים שלו וכמובן - על המיוצגת הכי מפורסמת

 

סגורסגור

שליחה לחבר

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

עבור רוברטו בן שושן, כתבת התחקיר שפורסמה בשבוע שעבר על סוכנות הטאלנטים המשגשגת שלו הייתה דז'ה וו לתקופה הקשה ביותר שלו, אחרי שמיוצגותיו עזבו אותו בזו אחר זו ואחרי ששודר ב"עובדה" תחקיר שקבר אותו מקצועית. עכשיו, אחרי שעלה שוב על הסוס, הוא עונה לטענות שהועלו ("כל הורה שהילד שלו יוצא מקורס משחק ולא הופך כוכב, מרגיש שרימו אותו"), מספר על התקופה הקשה ("איבדתי את הקסם ואת הכסף. הכול הלך"), מגלה איך היא הסתיימה ("הרב אמר לי 'יש עליך עין רעה'") וממרחק הזמן, גם מפיק לקחים ("החטא שלי היה חטא היוהרה").

 

בשבוע שעבר התפרסמה ב-ynet כתבת תחקיר על אודות סוכנויות טאלנטים שמנצלות לכאורה צעירים החולמים להיות כוכבים, ודורשות מהם כספים עבור קורסים והתמקצעויות שלא מובילות בסופו של דבר להשגת החלום. בין העדויות בכתבה היו גם כאלה שפנו לסוכנות של רוברטו בן שושן, והתבקשו לעבור קורס משחק בסכום של 8,000 שקל, אך בסופו של דבר לא השתלבו בתפקידים כפי שציפו. לרוברטו עצמו, הכתבה הזו עשתה דז'ה וו לשנת 2010, אז התפרסם עליו תחקיר גדול ב"עובדה" שפגע משמעותית בקריירה שלו והפך אותו מהסוכן הכי גדול בארץ למי שמיוצגיו עוזבים אותו בזה אחר זה, עד שנעלם למשך שנים מהתעשייה.

 

"אנחנו לא פועלים כך, אנחנו לא מזמינים אנשים לבוא ולהירשם לקורס רק לשם הקורס. זו שיטת שיווק אגרסיבית מאוד, שאולי נהוגה בסוכנויות קיקיוניות אחרות, אבל לא אצלנו", כך הוא מגיב על הפרסומים החדשים. "הכול בכתבה הזו נשמע פושרי ושלילי, אבל זה לא באמת קורה אצלנו ואין לי אפשרות להגיב בצורה קונקרטית למקרים, כי לא נתנו לי שמות. אני מזמין את כולם לבוא לפגישה ולראות איך זה מתנהל אצלנו. אנחנו שולחים יותר אנשים הביתה בלי קורס משחק ובלי כלום, מאשר כאלה שאנחנו רושמים. יש לי הוכחות כמו נועה קירל, להקת פורמולה וריף נאמן. כולן עברו את הקורס הזה. לא כל מי שמגיעה אלינו לפגישה נדרשת לקורס משחק, יש כאלה שאנחנו לא רואים אצלם סיכוי ושולחים אותם הביתה כמו שבאו, אבל כן, מי שרוצה להיות אצלי אני ממליץ לה ללמוד משחק, ולו רק בשביל לתת לה ביטחון עצמי מול המצלמה. גם דוגמניות כמו אביטל לנגר ודורית רבליס עברו את הקורס הזה, כולן".

 

דז'ה וו לתקופה קשה. רוברטו בן שושן (צילום: דניאל אלסטר)
דז'ה וו לתקופה קשה. רוברטו בן שושןצילום: דניאל אלסטר

 

במאי ומפיק שהתראיינו לכתבה אמרו שביטים וניצבים בכלל לא נדרשים להכשרה במשחק.

"נכון, אבל רוב האנשים שמגיעים אליי לא רוצים להיות ניצבים, הם רוצים להיות כוכבים, ומי שרוצה להיות יותר מניצב, צריך לדעת יותר מזה. אנחנו לא מחזרים אחרי אף אחד ואנחנו לא מבטיחים שום דבר, וצריך להבין שלא כל מי שיוצא מקורס משחק הופך להיות שחקן מצליח, בדיוק כמו שכשאת הולכת ללמוד עריכת דין את לא בוודאות הופכת לעורכת דין מצליחה. אז מה? תבואי בטענות לאוניברסיטת תל אביב? היום כל אחד רוצה שהילד שלו יהיה מפורסם, אבל רוב הילדים שבאים, זה רק משהו גולמי, לא כולם בראד פיט. יש המון הורים פוּשרים שרק הורסים לילד, וכל הורה שהילד שלו יוצא מקורס משחק ולא הופך כוכב, מרגיש שרימו אותו".

 

איך הגעתם לתמחור של 8,000 שקל לקורס?

"הקורס עולה 7,850 כולל מע"מ, וכולל בוק שרק הוא לבדו עולה 2,950 שקל ואני ממש לא חייב להסביר איך מגיעים לתמחור הזה, כי זה לא ענף מסובסד ואף אחד לא יכול לקבוע כמה אני אגבה על קורס. כמו שיש לי דוגמניות שלוקחות על יום צילום 2,000 שקל ויש דוגמניות במיליון שקל ליום".

 

נכתב שאדריאנו חאובל הוא מורה בסטודיו. האם ראוי שדוגמן עם כמה תפקידונים ברקע יהיה מורה למשחק?

"אדריאנו מורה מצוין וזה שהוא לא שחקן מאוד מצליח, זה לא אומר שום דבר על כישורי ההוראה שלו. להפך, שחקן מפורסם לא הופך מישהו למורה טוב. יש הרבה מאוד שחקנים מצליחים ששמים את השמות שלהם בבתי הספר למשחק, רק בשביל השם, והם בעצם עושים איזו הרצאת אורח לשעתיים, כי אין להם זמן ואין להם סבלנות. אדריאנו הוא מורה נהדר, ואף אחד לא בא בטענות בכתבה על איכות הקורס. אני לא יכול להתחרות בבית הספר למשחק של שלוש שנים, זו לא חוכמה אבל מבחינת קורסים קצרים, לדעתי אחד הטובים שיש, ובשונה מאחרים, אצלי יש אפשרות לקבל אחריו עבודות.

 

בקורסים אחרים צריך לצאת ולמצוא אחרי זה סוכן שיקבל אותך, אצלי אתה כבר בפנים ושלושת החודשים האלה הם הזדמנות בשבילי לסמן על מי אני בונה ומי רציני. בחוזה אנחנו לא מבטיחים כלום ואני חושב שאחוז המשתלבים בעבודות אצלנו הם מהגבוהים בארץ, אבל אנשים צריכים לדעת שצריך סבלנות. זו תעשייה שיש בה תחרות קשה, וכולם רוצים להיות כוכבים. מה לעשות, שכל אחד יהיה? זה עשה לי דז'ה וו, וכנראה כל פעם שאני בפסגה, ינסו להרוס לי, אבל אני לא מתרגש. אני כבר רגיל. הדבר הכי גרוע בכתבה זה התמונה ששמו, מהתקופה שבדיוק שמנתי כי הפסקתי לעשן והתחלתי להקריח. זה נאחס".

 

"לא מבטיח כלום בחוזה" (צילום: דניאל אלסטר)
"לא מבטיח כלום בחוזה"צילום: דניאל אלסטר

 

הסיפור של רוברטו בן שושן, 50, האיש שגילה את אגם רודברג, רותם סלע ונועה קירל, הוא סיפור מדהים על ילד קטן עם חלומות גדולים. "אני מגיע מרקע של אבא בעל מכולת מיפו גבול בת ים. ילד שכל הזמן חולם", הוא מספר. "מגיל אפס אני חולם על חליפות, לימוזינות והוליווד. ראיתי יותר סרטים מכל ילד שאת מכירה ותמיד חלמתי בגדול. כשכל החברים שלי הפכו לחלפני כספים, מוכרי רהיטים או עובדים בעירייה, עבודות אמיתיות, אותי זה לא עניין. אני חיכיתי לרגע שאני אגיע להוליווד".

 

כשהיה בן 27 החליט לפתוח סוכנות דוגמניות. "לא היה לי גרוש, היה לי חופשי חודשי והייתי מגיע ליעד הכי קרוב כדי להיפגש עם הורים, ומשם לוקח אליהם מונית הביתה ב־20 שקל כדי שיראו שבאתי במונית.

 

החתמתי שתי דוגמניות, אחת מהם הייתה שרון גניש. הסתובבתי עם שני בוקים של הדוגמניות, ועם הדוגמניות פיזית, מביא אותן ל'ראש אחד', ל'פנאי פלוס' ול'מעריב לנוער', ונבעט מהדלתות. בסוף נתנו לי 100 דולר להפקה של שרון גניש ב'ראש אחד', ואיתם קניתי את החופשי החודשי לחודש שאחרי". את הדוגמניות שלו היה בן שושן מחתים בחוזה בכתב יד, "כי לא היה לי משרד ולא מחשב, אבל הייתה לי אמביציה. אמא שלי עבדה אז כזבנית בקסטרו אז הלכתי עם דוגמנית למשרדים של קסטרו ואמרתי: 'שלום, יש לי דוגמנית בשבילכם'. ביקשו ממני לעזוב את המקום, הסבירו לי שזה לא עובד ככה. אף אחד לא רצה אותי ואף אחד לא רצה את הדוגמניות שלי. היו אז סוכנויות מאוד גדולות ששלטו בשוק: בטי רוקאווי, לוק ויולי. מי אני לעומתם? יום אחד מישהו הביא לי ספר של סוכנויות דוגמנים בחו"ל. חיפשתי סוכנות שיש לה בעלים יהודים והרמתי טלפון, ולמזלי אין בארה"ב חברה שאין לה שותף יהודי. הסוכנות הראשונה שהתקשרתי אליה ביקשה תמונות והתאהבה מייד בדוגמנית (גניש - מ.ז). הזמינו אותה ישר לוויקטוריה סיקרט ב־60 אלף דולר, ומייד אחרי כן החתימו אותה על חוזה לשנה לוורסאצ'ה במיליון ומאתיים אלף דולר. היא הייתה בת 16 וישר התברגה ל־20 הדוגמנויות המצליחות בעולם, היה לי מזל גדול".

 

ודרייב ענק.

"כן, מייד אחריה מצאתי את אגם רודברג ואז את רותם סלע ויובל שרף. כולן הגיעו לסוכנות חוץ מרותם, שמצאתי בדיזנגוף סנטר כשהייתה בת 14. היא לא הסכימה לתת לי את הטלפון שלה, אבל החברות שלה, למזלי, נתנו לי. מייד אחר כך הגיעה מאיה בוסקילה. הן היו הילדות שלי, דאגתי להן כמו לילדות כי הן היו ילדות. הייתי לוקח ומחזיר אותן לכל מקום, דואג להן להכול, גם כשלא היה לי כסף לזה. את רותם שאלו עכשיו בכתבה אם היא הוטרדה מינית בתחילת דרכה והיא אמרה שלא, כי אני שמרתי עליה כל הזמן. הרגשתי שכל מה שאני נוגע בו הופך לזהב, אבל לא ידעתי מה אני עושה. עם מאיה, למשל, לא היה לי שום מושג בתעשיית המוזיקה, לא ידעתי מה אני עושה אבל פעלתי על פי האינסטינקטים שלי.

 

החלטתי שהיא תהיה הכוכבת הבאה של ישראל ורצתי איתה בין מערכות העיתונים כדי לקבל בשבילה שער. כולם סירבו עד שעורכת 'לאשה' נדלקה ונתנה לה. היה לי מלא מזל ומלא פוקסים והייתה לי גם שיטה: בכל פעם באתי רק עם דוגמנית אחת לקמפיין. לא הצעתי כמה, הצעתי אחת. ככה היה עם רותם סלע ורנואר, וזה עבד. לדעתי הייתי פוקסיונר מארץ הפוקסיונרים. אגם נהייתה כוכבת־על עם 'אהבה מעבר לפינה', ליהי אלון זכתה בדוגמנית השנה, שרון גניש הפכה לדוגמנית בין־לאומית שעושה מיליונים, מאיה בוסקילה תוך חצי שנה זכתה בכל תואר אפשרי, הייתה לי מורן אטיאס... הרגשתי שמה שאני רוצה, קורה".

 

אלו היו 5 שנים מאושרות, מ־2000 ועד 2005. ואז החלו הסדקים. הראשונה לעזוב הייתה גניש, ואחריה גם בוסקילה, שתיהן באותה עת, ההצלחות הכי גדולות בסוכנות.

"עבדתי ככה שכל חצי שנה עברתי לבנות מישהי אחרת והייתי צמוד אליה ומשקיע בה, ומבחינתי זה היה בסדר שעכשיו אני עם מאיה ולא איתה, כי גם לך נתתי את כל כולי. אבל סוכנים מסביב ניצלו את זה והשפיעו על הבנות. אמרו להן: 'מה זה? למה הוא לא משקיע בך?', וגרמו להן לעזוב. העזיבה שלהן לוותה בפיצוץ גדול ומלחמת עולם. היום אני מבין שזה נבע מחוסר הביטחון שלי, אז קראו לזה אגו. הייתי כל כך פגוע, שלא הסכמתי אפילו לשבת ולדבר. ההצלחה מביאה הרבה קנאים ואויבים והתחלתי לאבד אמון באנשים, והכי גרוע, במיוצגים שלי".

 

ואז הגיע התחקיר של 'עובדה', שעסק בסכסוך העסקי שנתגלע בין רוברטו וגניש, ובו נחשפו קשריו של רוברטו עם עבריינים והקשר שלהם לסוכנות. אחד מהעבריינים הללו היה אסי ועקנין, בעל עבר עשיר בעולם התחתון, שהביא אותו לשבת בכלא האמריקאי. כמו כן, גם נחשפו עובדות על בוררות של אנשי העולם התחתון בין גניש לבן שושן, שככל הנראה הביאה להפסקת עבודתה לתקופה ארוכה. בן שושן טען שמעולם לא עמד בקשר עסקי עם עבריינים והכחיש את הטענות לפיהן איומים כלפי דוגמניות היו חלק מההתנהלות בסוכנות שלו.

 

"זה לא עזר, אחרי התחקיר כולן עזבו אחת אחרי השנייה", הוא מספר כעת. "איבדתי את הקסם ואת הכסף. הכול הלך. מסוֹכן מקושר שכולם רק רוצים להזמין לכל מקום, הפכתי לאיש שלא מזמינים לאירועים. היה לי משרד מהמם ואיבדתי אותו. חזרתי לעבוד מהבית. נכנסתי לחרדות ולפאניקה בגלל התחקיר הזה, ההיסטוריה של אסי כעבריין הספיקה כדי לחסל לנו את המשרד וכולם שמחו לשים את חתיכת העפר על הקבר שלי. המיוצגות שלי, שהיו כמו הבנות שלי, לא הזמינו אותי לחתונות שלהן. למזלי אגם התחתנה אחרי הרבה שנים, כשכבר חזרתי למקום שלי, ואצלה הוזמנתי. אני חושב שאחרי כמה שנים כולן הבינו שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל זה לקח זמן".

 

כולן כולל מאיה בוסקילה, שהכרזת שאיתה מעולם לא תשוב לדבר?

"כן, כולל מאיה, שכבר אמרה שהיא הייתה שמחה אם אני אחזור לייצג אותה וכולל מורן אטיאס, שאותה גם חזרתי לייצג לתקופה".

 

"פוקסיונר מארץ הפוקסיונריות" (צילום: דניאל אלסטר)
"פוקסיונר מארץ הפוקסיונריות"צילום: דניאל אלסטר

 

החזרה לתעשייה לקחה 7 שנים קשות שבמהלכן מי שהחזיקה אותו עם הראש מעל המים הייתה לדבריו אשתו, הדוגמנית במיל' שלי חזן. חזן חתמה בסוכנות שלו, וסיפור האהבה שלהם החל כשהוא בן 33 והיא בת 17. "אנחנו יחד 17 שנים", הוא מספר, "יש לנו שלושה ילדים (סתיו, 13, טליה, 10 ושון, 4 - מ.ז) ואני תמיד אומר שהיא ה'טיילור מייד ווייף'. היא הבן אדם שהכי תומך בי, הכי מכיל אותי, חכמה ואהובה. אין בן אדם בעולם שלא אוהב את שלי. היום היא לא עובדת, היא עם הילדים בבית. לא מעניין אותה כלום, רק הילדים. הצעתי לה נישואים בתוך כתבה. שכנעתי את אורנה ננר, שהייתה עורכת 'לאשה', שבכתבת שער על שלי תוסיף בוקסה בפנים שבה היה צילום שלי כורע ברך ומציע. הבאתי לה את העיתון הביתה והיא לא רצתה לפתוח אותו, הייתי צריך ממש להתעקש. עברנו יחד שנים טובות יותר וטובות פחות. בתקופה אחרי 'עובדה', אם לא אשתי - הייתי משתגע. היא החזיקה אותי".

 

החזרה לחיק התעשייה לקחה כמה שנים. "נגמר הכסף, לא חסכתי כלום בימים הטובים, כי לא חשבתי שזה ייגמר לעולם, ויש לי משכנתא ואני לא משלם 8 חודשים, וטלפונים מהבנק, ואני מלווה מאמא שלי. צרות אמיתיות. חבר נתן לי להשתמש בחדר אחד במשרדים שלו, ואני בא פעם בשבוע, תולה תמונות של דוגמניות על הקיר, שיחשבו שזה המשרד שלי, מקבל בנות במשרד ובסוף היום מוריד את התמונות והולך הביתה. וכלום לא הולך. ואז איזה בחור שהכרתי שם הציע לי לדבר עם הרב שלו, מישהו לא מוכר מנהריה. אני מתקשר אליו והוא אומר לי: 'יש עליך עין רעה', ומתאר לי מי עשה לי אותה. ואני מזהה מיד שזו אישה של חבר. הוא ביקש ממני לשלוח לו מיידית 2,500 שקל כדי שתלמידי חכמים יתפללו עלי ויוציאו לי את העין, ואני גם אם תהפכי אותי 10 פעמים אין לי סכום כזה, אבל עשיתי את זה ושלחתי. ואחרי שבועיים, אני חולם יום אחד על האישה הזו - שבמציאות היא ברוגז איתי - שהיא רצה אלי ברחוב מחבקת וצוחקת איתי. ואז אני קם ובטלפון יש הודעה מהרב שהם הסירו את העין. יום אחרי זה נכנסה אלי סופי למשרד".

 

סופי היא סופיה מצ'טנר, מי שהזניקה את הקריירה של בן שושן בחזרה אל הפסגה. ב־2015 הגיעה אליו והפכה בן לילה מילדה אלמונית למשפחה קשת יום - לדוגמנית על שעושה את הקמפיין של דיור.

"היא עבדה במכולת שהייתי קונה בה, ובעל המכולת המליץ שתבוא אליי. היא באה עם אמא שלה וקרה איתה מה שקרה עם שרון גניש... אני מזליקי, אמרתי לך, הכול בטעות. חזר לי המזל והשגתי הכול שוב. סופי היא השרון גניש, ריף נאמן זה אגם רודברג החדשה ונועה זה המאיה בוסקילה. מאיה אמרה לי שבחיים היא לא האמינה שאני אמצא מישהי שתאפיל על מה שעשיתי איתה, והצלחתי".

 

הריאיון המלא עם רוברטו בן שושן וכתבות נוספות עכשיו במגזין "פנאי פלוס" החדש!

 

עכשיו בדוכנים! (צילום: דניאל אלסטר)
עכשיו בדוכנים!צילום: דניאל אלסטר

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פייסבוק
אינסטגרם
twitter
הדגמים המנצחים של 2018