רכילות+

צביקה הדר: "הייתי יותר מאושר כשאכלתי מה שאני רוצה. הלוק השמנמן לא הפריע לי"

רגע לפני שצביקה הדר חוזר לטלוויזיה עם סדרת ריאליטי חדשה המוקדשת לסטנדאפיסטים, שוחחנו איתו על המהפך הבריאותי שעבר בעקבות דום הלב שחווה, הגעגועים למאכלים משמינים, הצלחת השידורים החוזרים של "שמש" ו"הקומדי סטור", המעבר לרדיו, ואיך למד להתעלם מהרוע של הטוקבקיסטים

 

צילום: ירון ברנר

צילום: ירון ברנר

סגורסגור

שליחה לחבר

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

 איך שהתחלתי עם הדבר הזה, הפסקתי עם המופע". כך מספר צביקה הדר, כשב"הדבר הזה" הוא מתכוון לתוכנית הריאליטי הקומית החדשה שלו ושל "טדי הפקות" ברשת 13, "קומדי סטאר", בעוד המופע הוא מופע הסטנד אפ האישי של הדר, שעלה על הבמות בארץ מאות פעמים בשנים האחרונות. האישיו הוא התחדשות, מכיוון שהדר הוא מברי המזל האלה שלא חוששים משינויים והאי ודאות שמגיעה איתם. מתחילים משהו חדש? אין בעיה, נפרדים מהקודם. החיים קצרים אחרי הכול, והדר - שלפני כשבע שנים וחצי עבר דום לב ואחריו צנתור, שניהם תוקשרו באופן מאסיבי, כמובן - בהחלט יודע את זה ממקור ראשון.

 

"קומדי סטאר", שתעלה בליל שני ה-17.2, היא הבייבי החדשה שלו ושל "טדי הפקות", הבית היצירתי והעסקי שלו מאז ימיו ב"הקומדי סטור". והדר גאה בה עד מאוד. כשאני מגיע לפגוש אותו במשרדיה של "טדי" - ברמת החייל, אבל השכונה, לא מבצרי המדיה וההייטק שמצידו השני של הכביש, עניין שבהחלט חשוב להדר, שבמידה מסוימת עדיין מרגיש כמו אאוטסיידר בתעשייה שבה הוא פועל בהצלחה כבר כמעט 3 עשורים - הוא תר בטלפון שלו אחר תמונות של האולפן המרשים, מתעכב על התפאורה והעיצוב, גאה בכל פרט, מעורב בכל פרט.

 

הקונספט מקורי, ופותח על ידי שבי זרעיה והדר: מדובר בתחרות בין עשרה קומיקאים, "הדור החדש של הסטנד אפ הישראלי", כפי שהם מוגדרים בקומוניקט. בין היתר, תמצאו שם את אושרית סרוסי המבריקה והקורעת מ"זאת וזאתי", את כוכב הרשת עידן ניידיץ, את גיורא זינגר שהינו חלק משלישיית "בערך", את הסטנדאפיסט העסוק והוותיק יוסי גבני, ועוד. כולם עם ניסיון, אפילו אם הפנים רעננות מבחינת קהל צופי המיינסטרים; כולם מיומנים בשלל הכישורים הנוספים שקומיקאי צעיר צריך היום על מנת לבנות לעצמו מוניטין, בראש ובראשונה השימוש ברשת. ואת זה מבינים גם זרעיה, הדר ושות': הקונספט של "קומדי סטאר" שולח אותם להתחרות זה בזה באמצעות סרטונים שהם מייצרים. על כס השיפוט ניצבים צמד היוצרים המצליחים גיא עמיר וחנן סביון ("עספור", "מכתוב"), ואושיית הרשת והאופנה נטע אלחמיסטר. וכן, הדר - איש תוכן טלוויזיוני שהתואר "משופשף" לא באמת עושה איתו חסד - לגמרי מודע לסכנות שבהצגת פורמט ריאליטי תחרותי חדש בעידן שבו הז'אנר רחוק ממחוזות הבאזז וההשפעה שבהם שהה בעבר.

 

"זה תמיד מפחיד", הוא אומר, "אין דבר כזה 'לא מפחיד'. אבל אם כל דבר יפחיד אותי אז אני אשב פה וזהו, בלי טלוויזיה ובלי כלום. הכול מפחיד, אבל מי שהפחד משתק אותו, לא יכול לעבוד במקצוע הזה. אם אתה מפחד, אל תפתח פורמטים. ברגע שפיתחת פורמט, אתה צריך לעוף עליו. וחוץ מזה, בטלוויזיה של השנים האחרונות באים אליך ואומרים: 'בוא נעשה משהו שיימכר בכל העולם!'. אנשים מפסיקים לעבוד על מה שמעניין אותם באמת, ופשוט חושבים על הסטארט אפ הבא שלהם בתחום הזה. וזה קורה המון בשוק שלנו, המון חבר'ה שבאים ואומרים: 'שמע, יש לי הצעה בשבילך, פורמט שישגע את העולם!'. ואני עונה: 'חבר'ה, כשהמציאו את ווייז הם לא אמרו 'בואו נשגע את העולם'. הם אמרו 'איך אני מגיע לרחוב הבא הכי מהר? זה מטריף אותי שיש פקק ואני לא יודע'. זהו. גם כשהתחלנו את 'כוכב נולד', אני, יואב (צפיר - י.ב) וטמירה (ירדני - י.ב) רצינו לעשות תוכנית מוזיקה מדליקה. לא אמרנו: 'בואו נעשה תוכנית שתהיה תוכנית העשור ותמשיך לרוץ גם אחר כך'. אחר כך אמרנו, 'בואו נעשה את זה יותר טוב'. ולאט לאט זה התפתח ונהיה דבר. כמו שבעונה העשירית החלטנו שאני מחליף את עצמי ושם את אסי עזר כדי שזה יעבוד עוד כמה שנים - כך זה עובד, ופתאום אתה מגלה שזה חי כבר 17 שנה. מי היה מאמין? לא בנינו את זה כמשהו שיחזיק כל כך הרבה זמן, זה פשוט קרה".

 

"הכול מפחיד, אבל מי שהפחד משתק אותו, לא יכול לעבוד במקצוע הזה". צביקה הדר  (צילום: מאיר כהן)
"הכול מפחיד, אבל מי שהפחד משתק אותו, לא יכול לעבוד במקצוע הזה". צביקה הדר צילום: מאיר כהן

 

דוגמה נוספת שהוא נותן היא "סברי מרנן", מנכסיה הבולטים ביותר של "טדי". "כשרובי (דואניאס, יוצר התוכנית יחד עם יניב פולישוק - י.ב) המציא את 'סברי מרנן', הוא בא עם הרעיון הבסיסי הזה של יום שישי, משפחות, איפה אוכלים, זאת עשתה ככה, ההוא עשה ככה" מסביר הדר, "ואין יותר ישראלי מזה. אפשר להתווכח, אוהבים, לא אוהבים, אבל הבסיס הוא הכי ישראלי שיש, ובגלל זה היא עובדת בעיניי. אין פה יציאה לסטארט אפ, אתה מבין למה אני מתכוון? ועובדה: זה עשה הכי הרבה פרקים בעולם, לא הייתה סדרה עם כל כך הרבה פרקים, אין דבר כזה. והיא נמכרת היום בתור פורמט, כי בדיעבד, אתה יכול לפרמט אותה! גם במקסיקו, גם בארצות הברית, גם באירופה".

 

ואת "קומדי סטאר" עשיתם ממקום כזה? בלי מחשבה על מכירת הפורמט לחו"ל?

"התוכנית באה מזה שעשיתי את 'מחר שבת' (תוכנית האירוח של הדר שעלתה ברשת שלפני הפיצול - י.ב), העונה הראשונה הייתה הצלחה, בנינו מותג, אבל בעונה השנייה עצרנו כי התקציב לא אפשר להמשיך איתה. אז ברשת אמרו לי: 'תעשה מה שבא לך'. ישבנו פה לחשוב מה נעשה, והבנו שאם אנחנו לא צובעים את זה באווירה של ריאליטי, אין לזה כמעט הצדקה לפריים טיים. דרמה לא תעבוד, תוכנית אירוח רגילה לא תעבוד... ניסינו למצוא משהו כמו שעשינו עם רקדנים ועם זמרים. אמרנו: 'לא יכול להיות שאת נושא הקומדיה והקומיקאים עוד לא פיצחו'".

 

היה ניסיון אחד, "האקדמיה לצחוק" מ־2004, שלא נגמר טוב כל כך.

"זה היה ניסיון שלקח אנשים מאוד לא מנוסים. אני ושבי יצאנו למסע בארץ, אין כמעט מועדון שלא היינו בו, ואני מודה שזה עשה לי נעים והזכיר לי נשכחות, וגם הוכיח לי שוב כמה שזה מקצוע קשה. אבל גם הבנו כמה אנשים מדהימים יש שם, והבנו שאנחנו חייבים בתוכנית הזו אנשים מנוסים - כאלו שהם גם קומיקאים, גם כוכבי רשת וגם מבינים בבימוי ועריכה".

 

איזה מספרים היא הולכת לעשות, התוכנית?

"אני אף פעם לא ניחשתי מספרים. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שתהיה תוכנית פצצה".

 

די, נו, ברור שגם המספרים מעניינים אותך.

"תקשיב, אם מביאים לי מספר טוב, אני עף. אם מביאים לי מספר פחות טוב, אני מתאכזב במידה. מניסיוני, זה לא אומר כלום. אני פשוט לא איש כזה, יש את אלה שזה מאוד מעניין אותם, אבל אותי - פחות. הסיפור זה לא 'צביקה הדר חזר לפריים טיים אחרי תקופה'. אפילו כסיפור משנה זה לא מעניין בעיניי. מה שמעניין פה זה הקומיקאים האלה בתוכנית, שיכירו אותם, שיקבלו במה".

 

המשרד של הדר (53) נעים, מזמין ולא מאיים בעליל. כמו האיש עצמו, שמשקה אותי באספרסו ומייד יוצא לדרך, צוחק ומספר ומדגים, קופץ מנושא לנושא במהירות שמקשה על תשאול מסודר - ובעיקר, משרה אווירה של קבלה, פתיחות ונינוחות שמסבירה כיצד הפך תחילה לאחד מהטאלנטים האהובים במדינה, ובהמשך לאחד ממפצחיו האחרונים של קוד מדורת השבט, לצד חבריו ב"טדי". כרגע אנחנו משוחחים על הגל הנוסטלגי בתרבות הנוכחית, אליו קושר הדר את ההצלחה של הסיטקום "שנות ה־80". "אני זוכר שהייתי אז בקשת, כשעלתה, והייתי אומר לאנשים: 'חבר'ה, זה דוקומנטרי! זה לא מוקצן, זה היה בדיוק ככה!'. גם לי היה אחד כמו ממוקה, או כמו הספר המוגזם, והיה סנדלר, והיו החבר'ה של בית הכנסת. היה מרכז מסחרי של 4 חנויות, ומתנ"ס, וזה היה בדיוק ככה. זה דוקומנטרי. אני זוכר שדיברתי עם שלום (אסייג, יוצר הסדרה יחד עם אחיו מני אסייג - י.ב), ואמרתי לו: 'תקשיב, זו הילדות שלי. אולי בשמות לא, אבל בטיפוסים? אחד לאחד".

 

מני גם נלחם מעל דף הפייסבוק שלו במבקרים שנכנסו בסדרה חזק. אתה מבין מה גרם לו להגן על הסדרה בכזה חירוף נפש?

"כל אחד עם האופי שלו. מני אוהב להיפגע... (צוחק), וגם לא צריך לדבר עליו אישית, אבל בשלב מסוים, גם להיפגע זו גם בחירה".

 

אתה בחרת להיפגע בעבר?

"כן. זה גם נעים, לפעמים, להתקרבן טיפה. אני לא יודע להגיד לך מתי, אבל אני יכול לספר לך על תחושות של חוסר ביטחון. אני, בתור באר שבעי שהגיע לכל זה בטעות, הייתי מגיע לבניין ומסתכל על החבר'ה מגלי צה"ל ו... תראה, לא תכננתי ללמוד משחק, עד היום אני תוהה איך התגלגלתי לדבר הזה, ותמיד הרגשתי קומה מתחת. כאילו, אם המעלית הייתה צריכה להגיע לפנטהאוז, התחושה שלי הייתה שאצלי היא עוצרת 20 סנטימטרים לפני".

 

אתה עדיין מרגיש כך לפעמים?

"לפעמים, כן, אבל זה לא אמיתי - זו רק התחושה שלי. זה הדבר הזה שאתה מביא איתך מהפריפריה. הסרט 'עפולה אקספרס' - על זה דיבר. 'שמש' - על זה דיברה. זה המוטיב הגדול בכל דבר. גם ב'צבי יש בעיה' זה קיים, למרות ששם זה יותר עניין של אגו".

 

"אני יכול לספר לך על תחושות של חוסר ביטחון... תמיד הרגשתי קומה מתחת" (צילום: מאיר כהן)
"אני יכול לספר לך על תחושות של חוסר ביטחון... תמיד הרגשתי קומה מתחת"צילום: מאיר כהן

 

"לצבי יש בעיה", אם כבר הגענו לנושא, היא הבייבי האמיתית של הדר; הסדרה הקומית אשר שודרה במשך 2 עונות ברשת 13 - והייתה בעלת מבנה ניסיוני, כאשר כל סצנה לא נמשכת יותר מ־60 שניות - הייתה היצירה הקרובה לו ביותר אישית, וזו שעליה הכי נלחם. "כשעברתי לרשת, הרגשתי שבקשת אני כבר סוג של שחקן ספסל", הוא מסביר, "אני בהרכב, אבל לא פותח. וזה לא היה קל, לעזוב. היה לי את הכול שם, ואנחנו עדיין עובדים עם קשת, פה ב'טדי'. אבל התחושה הזו של להיות שחקן ספסל... זה לא היה בגלל האגו האישי שלי, אלא בגלל שהרגשתי שלא רואים אותי מספיק נכון. ועובדה: עזבתי בגלל 'לצבי יש בעיה'. אני חושב שהסדרה הזו זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים, והם לא הבינו אותה. הם חשבו שזה לא טוב, שזה לא מגניב, שזו עוד סדרה פנימית על התעשייה. הם חשבו שעניין 60 השניות לא יעבוד, אבל הסדרה הזו הייתה הדבר הכי חשוב לי. לא עניין אותי כלום חוץ ממנה. זה בער בי, לעשות אותה".

 

ובדיעבד? המעבר הזה מקשת לרשת אחרי 20 שנה, איך היית מכתיר אותו עבורך?

"'בדיעבד' זו שאלה מעניינת. רשת עברה טלטלות, אנחנו בעיצומן, וזה לא משהו שיכולתי לחזות - אבל יש משהו בהתגייסות שם, באנדרדוגיות, שעושה לי את זה. מצאתי שם בית, הרבה יותר מאשר בקשת; המעבר לשם העיר, אותי, עשה לי מין 'שייק' כזה. מחלקת הדרמה של רשת עשתה דברים מדהימים בעיניי. 'נבסו', למשל. והיא גם הלכה עם 'לצבי יש בעיה'".

 

וישנן סיבות נוספות לכך שלהדר עדיין חורה העובדה שהסדרה שלו לא קרמה עור וגידים בקשת. הטיימינג שלה, למשל. "כשאני ואורי גרוס (יוצר התוכנית לצד הדר, צפיר וירדני - י.ב) באנו לקשת עם ההצעה, זה היה עוד לפני שהייתה 'איש חשוב מאוד'. תבין כמה זמן זה ישב אצלנו. הרעיון הזה של אורי, לעשות דרמה מוקומנטרית על עצמך, הגיע הרבה לפני שהז'אנר הזה שכל אחד עושה סדרה על עצמו הפך לכזו חגיגה. זה התסכול הגדול, שיכולנו להיות הראשונים. כמעט 3 שנים ניסינו. אבל לך תגיד, לך תסביר. היינו נורא מתוסכלים. ראיתי את כל הסדרות שעשו מאז, ואני יודע מה עשינו אנחנו. 'זה למיטיבי לכת, ההומור שם'. כך כל הזמן אמרו לי עליה. אבל - ולכן גם הייתה לי ביקורת על רשת בעונה השנייה, כששיבצו את התוכנית בשעות זניחות והרגו לי את העונה - זה ממש לא הומור למיטבי לכת. זה מיינסטרים. אמרתי להם: 'אם 'בשבילה גיבורים עפים' זה פריים, אז מה, 'לצבי יש בעיה' זה לא?'. אבל מה אני אגיד לך, אני נלחם איפה שאני יכול להשפיע. אני לא יכול לבוא ולהחליט בשביל הזכיין. זה שייך לו. אני יכול להתווכח, להגיד 'חבל', אבל יש שלב מסוים שאני אומר: 'תעשה מה שאתה מבין'".

 

עברה כמעט שנה מאז תום העונה השנייה. מה הלאה?

"כרגע אין דיבור על המשך. אחרי כל מה שהיה, כשהגיע הזמן לדבר על העונה השלישית, אמרנו: 'בואו נעצור, זה בסדר, לא חייבים'. אני את שלי - עשיתי. זה קיים, אנשים רואים את זה עד היום".

 

מבחינת אישית, הפרידה מהסדרה היא גם פרידה מהאאוטלט שסיפקה לך להתמודדות עם החרדות וחוסר הביטחון? הפחד מהכישלון?

"לא, יש לי אאוטלטים כאלה גם בחיים האישיים. וזה גם לא היה פחד מכישלון כמו שזה היה פחד מלהיות לא רלוונטי. ואני מוכן לדבר על זה, זה הסוד להתמודדות. וזה יכול להיות מוקצן, כמו הפרק של הבוטוקס ב'לצבי' - זה לא משהו שחוויתי, הרצון לעשות את זה, אבל העניין שעומד מאחור, הפחד מלהיות לא רלוונטי, זה כן קיים. וכן, אתה יודע, זמר מוציא את הנוירוזות שלו בשירים, וגם אני מוציא את שלי בעבודה. וזה הדבר שאני הכי אוהב. ואני אומר לך בכנות, לפעמים זה סיוט. זה תקציבים, זה לשבת עם אנשים, זה אגו, אבל בסוף? זה הדבר הכי מדליק שיש. אתה יודע, אני מסתכל על החבר'ה האלה עכשיו, ויש את אלה שבאים ואומרים לי: 'שמע צביקה, אנחנו גדלנו עליך'... וזה קורע אותי. מה גדלתם עליי? מי אני בכלל? באתי מבאר שבע ועכשיו אני עושה צחוקים, זה הכול".

 

צחוקים צחוקים, אבל גדלת מאז באר שבע. יש לך קריירה, יש לך מה לאבד.

"הפחד שלי זה להיות פתטי, לא מלהיכשל. להיכשל - נכשלתי. הייתה 'שישי שואו' (תוכנית האירוח של הדר ב־1995, אשר ירדה מהמסכים אחרי 5 תוכניות - י.ב), היו כמה כישלונות מפוארים. אבל עוברים הלאה".

 

היו פעמים שהרגשת פתטי?

"האמת שלא, אבל אם אתה קורא לפעמים טוקבקים, למשל, יש רגע שאתה אומר לעצמך: 'אולי נרפה?'. כל מיני טוקבקים כאלה של רוע טהור. לפעמים אני שואל את עצמי: 'למה אני מעצבן אותם כל כך? למה אני עושה להם כל כך רע? לא עשיתי כלום! מה יש להם?' (צוחק) אבל כן, יש לפעמים מחשבות, 'מה קורה אם אני כבר לא פוגע, אולי אני מייגע'".

 

עדיין קורא טוקבקים?

"כן, היום אני נהנה מזה. יש שלב בחיים שלך שבו אתה מבין שאתה לא יכול שכולם יאהבו אותך ויהיו מבסוטים ממך. זה לא עובד ככה, וזה גם לא צריך".

 

"לפעמים אתה קורא כל מיני טוקבקים כאלה של רוע טהור... אני שואל את עצמי: 'למה אני מעצבן אותם כל כך?'" (צילום: מאיר כהן)
"לפעמים אתה קורא כל מיני טוקבקים כאלה של רוע טהור... אני שואל את עצמי: 'למה אני מעצבן אותם כל כך?'"צילום: מאיר כהן

 

בחודשיים האחרונים הפציע הדר בכותרות בנסיבות מעט מפתיעות, כאשר צוטט כמה וכמה פעמים בכלי התקשורת הדתיים כמי שמתנגד לדמוניזציה שלדידם, נעשית להם בציבור החילוני. "בחג הקרוב בחר להשתתף בהצגה 'קול הנערים' המיועדת לקהל הדתי, לצד קאסט גברי בלבד, ואין לו שום כוונה להתנצל על זה", דיווחה כותרת המשנה בראיון שעשו עם הדר בעיתון מקור ראשון, מעט לפני חג החנוכה. "לצבי אין בעיה" הייתה הכותרת עצמה, וקשה היה שלא לקלוט את נימת הגאווה שבדברים. עוד קודם לכן זכה פוסט שלו לפרסום, כאשר קבל על העוול שלדידו נעשה לרב אלימלך פירר ולעמותתו, עקב הסערה שהתחוללה סביב כוונת מארגני האירוע שלא לכלול בו זמרות.

 

"זו הייתה הצגה שהגיע למקומות שבחיים לא הגיעו אליהם הצגות כאלו", מספר הדר על "קול הנערים", "ובשבילי זה היה מרגש. הייתי בקרני שומרון, בכל מיני מקומות שבחיים לא הגעתי אליהם".

 

ואין לך בעיה להופיע בהתנחלות, כמו לחלק מהקולגות?

"מה פתאום? אני מופיע בכל מקום. איפה שאוהבים אותי ורוצים אותי - אני בא. לכל מקום".

 

היה רעש סביב זה בכלי התקשורת הדתיים, "צביקה הדר, החילוני הנאור!".

"זה היה הדבר שהדליק אותי בזה. העולם החילוני שעשה סיפור גדול מסוגיית הרב פירר - ועל זה התבטאתי בצורה מאוד ברורה - הוא כל כך לא פתוח לעולם הדתי. וזה טראגי בעיניי, טראגי! רוב הדברים בינינו משותפים, אין על זה בכלל ויכוח. אנחנו נאחזים רק בכותרות, בפרובוקציות...".

 

אבל זה בדיוק העניין - בכלי התקשורת הדתיים נאחזו בכותרת שלך. לא הפריע לך שהפכו אותך לאיזה נער פוסטר של החילוני שיכול להכיל?

"אבל אני באמת חושב שאני חילוני שיכול להכיל, אז זה לא מפריע לי. רובנו כאלו, וגם רוב הדתיים יודעים להכיל - וזו הטרגדיה שלנו! הדת נהייתה פוליטית. אני גדלתי בשכונה בבאר שבע שכולם היו בה מסורתיים, אבל במשפחה חילונית לחלוטין. כולם הלכו לבית הכנסת בערב שישי, ובשבת כולם נסעו לים באשקלון. ולאף אחד זה לא הפריע. אף אחד לא הרגיש שעושים לו הדתה. חיינו ביחד. עכשיו,

אתה מתראיין לכלי תקשורת דתי בלי לתקוף וחושבים שאתה חוזר בתשובה. לאן הגענו?".

 

היה גם עיסוק בזה שילדיך לומדים בבית ספר עם דגש על המורשת היהודית.

"זה נכון. היה לי חשוב שהם ילמדו על המורשת היהודית. אני לא מתבייש בזה! אני באמת חושב שזה חשוב! ממה אתם חוששים? מה יקרה? אני לא נאיבי, זו האמת: זה שיש כמה פסיכים בכל צד לא אומר שכולנו כאלה; הרוב פה אנשים שפויים ונורמלים. זה השיח שלא שפוי ולא נורמלי. וגם העם אומר משהו ברור שוב ושוב בנושא הזה, וזו הסיבה שאנחנו במערכת בחירות שלישית: העם רוצה שתתאחדו, שתגיעו לאיזה מיינסטרים. אבל לא, הם רבים על גושים, הגוש שלו יותר גדול או שהגוש של השני יותר גדול... ואני לא רוצה להגיד לך איזה גושים הם. אני חושב הרבה על 'ארץ נהדרת' ועל מולי (שגב, עורך התוכנית - י.ב). לאן הם עוד יכולים לקחת את זה, כשהמציאות כל כך הזויה?".

 

אז רוץ. תרים מפלגה, רוץ ותשנה מבפנים. אתה בטוח שווה כמה מנדטים.

"איזה רוץ? ברגע שאני רץ אני כבר מזוהה עם צד, ואני לא רוצה להיות בצד כלשהו. אני רוצה שכולנו נהיה באותו הצד. ואנחנו כבר באותו הצד, אבל מתעקשים לחשוב שאנחנו לא. וזה מה שכל כך מטריף אותי".

 

הריאיון המלא עם צביקה הדר וכתבות נוספות - עכשיו, בגיליון החדש של "פנאי פלוס"

 

צביקה הדר על שער "פנאי פלוס" (צילום: מאיר כהן)
צביקה הדר על שער "פנאי פלוס"צילום: מאיר כהן

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פייסבוק
אינסטגרם
twitter
הדגמים המנצחים של 2018