03-09.05.2012 - השבוע לפני שמונה שנים: הדוגמן מייקל לואיס מככב ב"הישרדות VIP"
הרבה לפני שהרעיד את המדינה כשעשה את "אתגר הבקבוק" בעירום מלא ,הפריצה הגדולה של מייקל לואיס הייתה בקמפיין לחברת אופנה. הוא החל את דרכו בעולם הדוגמנות לפני כ-14 שנים לצד אסתי גינזבורג, ובמקביל שיחק בטלנבולה "האלופה" והפך לכוכב בביצה. בהמשך, השתתף בפסטיגל ובסדרות כמו "נשות הטייסים" ו"דני הוליווד", וב-2009 אפילו זכה בעונה החמישית של "רוקדים עם כוכבים" עם הרקדנית אנה ארונוב. לכל אורך הקריירה שלו, הנתונים הפיזיים של לואיס פירסמו אותו והיו אמורים להגיע לנקודת רתיחה בתוכנית "הישרדות", בה השתתף בשנת 2012.
לואיס הגיע לתאילנד כשהוא בן 24, עם סט הריבועים הכי מפורסם במדינה, והיה אמור לכבוש את הריאליטי לצד 15 מפורסמים נוספים, ביניהם נטלי דדון, אושרי כהן, איתי תורג'מן ונוספים. אלא שמצבו הרפואי, וליתר דיוק התסמונת הלבבית ממנה הוא סובל - וולף פרקינסון וויט, גרמו לו ללקות בליבו על ההתחלה, והוא נאלץ לעזוב את התוכנית. למרות זאת ואולי אפילו בגלל, טרם הדחתו, הוא קיבל שער במגזין "פנאי פלוס" שחושף את גופו במלוא תפארתו.
הראיון עם הדוגמן והשחקן התקיים לאחר שלואיס עזב את הארץ כדי לנסות את מזלו מעבר לים.
"עם ישראל בשבילי זה התגובות שאני מקבל כשאני הולך ברחוב בארץ," הוא סיפר אז לכתב המגזין בניו יורק, נמרוד דביר. "בישראל הייתי מקבל יותר תגובות נאצה מתגובות אהדה. אנשים כועסים עליי שלא עשיתי צבא, צועקים שאני משתמט וכאלה. הסברתי כבר הרבה פעמים בעבר - יש סיבה ממשית למה לא גויסתי. יש לי בעיות בלב והצבא לא מתעסק עם אנשים במצבי. רציתי להתנדב, מילאתי טפסים, לא חזרו אליי, אז המשכתי בקריירה. הסיבה שלי היא ממשית ולא שקרית כמו של כמה אנשים אחרים, בלי לנקוב בשמות. למה מפילים את זה עליי? לדעתי זה בגלל שאני נראה טוב ועשיתי הרבה כסף באותה תקופה. פתחו עליי את העליהום הזה אחרי 'רוקדים עם כוכבים,' בקטע של 'איך אתה יכול לעשות את התוכנית ולא צבא.'? אחרי שניצחתי, בכל מקום צעקו לי 'משתמט,' 'לך תעשה צבא,' כאלה."
יש פה משהו. מצד אחד אתה לא כשיר לצבא, ומצד שני אתה מפזז ב"רוקדים עם כוכבים," עומד להופיע ב"הישרדות" והצטלמת גם ל"ווייפאאוט."
"איי דונט גיב א פאק. אני יודע שיהיו תגובות, טובות ורעות, ואין מה לעשות. זה מגיע גם מהתקשורת שמציגה אותי באיזה אור שהיא רוצה. 'הישרדות' הייתה חלום ילדות שלי. אני זוכר שראיתי את העונה הראשונה האמריקאית ואמרתי, 'וואו, אני חייב לעשות את זה.' כן, ידעתי שיגיעו תגובות של 'איך הוא יכול לעשות 'הישרדות' אם הוא לא יכול לעשות צבא,' אבל בסופו של יום חשוב לי לעשות את מה שאני אוהב ולא לשים זין על אף אחד. אני ספורטאי בנשמה וכל ספורט שעשיתי בחיים היה על אחריותי. הצבא לא רצה לקחת אחריות על המצב שלי, אז עברתי הלאה. בערוץ 10 הסכימו לקחת אחריות, אז הלכתי. מה, אני לא אעשה משהו כי זה מציק לאנשים? לאנשים מציק שאני גבוה ויש לי קוביות בבטן. אם הייתי שמן ונמוך, לאף אחד לא היה אכפת ממני. אין מה לעשות. אנשים במדינה שלנו לא אוהבים מצליחנים. ברגע שמישהו מצליח דורכים עליך, מושכים אותך למטה. זו בעיה בתרבות שלנו. הרגשתי את זה בארץ כל יום. אתה יודע שרשמו בגרפיטי ענק מול הבית שלי 'אמא של מייקל לואיס תקבלי סרטן ותישרפי?' גם עשו לי גרפיטי ממש על הבית - 'מייקל לואיס, אתה בן זונה'."
יש סיכוי ש"הישרדות" תגביר את זה.
"אני לוקח דוגמה מהאמריקאים בקטע הזה - תהיה אתה ואל תשים על אף אחד אחר. פה אנשים מצליחים בגלל שהם נשארים עצמם. גדלתי על המנטליות הזו. אנסה להתקדם במקצוע שלי בדרך הכי ישרה והגונה שאפשר, אבל לא אחשבן מה אחרים חושבים. לא גייסו אותי, אז אני עושה מה שטוב לי בחיים. אני לא פוגע באף אחד. בסך הכל אני חושב שאני בחור בסדר. אני לא חרא, אני לא מניאק."
מה עם הקריירה בישראל?
"אולי זה לא נכון להגיד, אבל בגלל שאני תמיד אומר את האמת שלי, אגיד בכל זאת: אני חושב שאני לא רצוי בישראל. ככה אני מרגיש. קצת אחרי 'הישרדות' הגעתי לצומת דרכים שבו אמרתי לעצמי, 'מה אני עושה עכשיו.'? עשיתי כבר שלוש תוכניות ריאליטי, עשיתי טלנובלות, עשיתי סדרות ילדים. בשלב ההוא העבודה היחידה שהיתה לי היה קמפיין ללי קופר ותוכנית בערוץ הבריאות. זהו. כל הזמן יש תחלופה של כוכבים ואנשי בידור וזה בסדר. יש מייקל לואיס אחד ואחריו יבוא מייקל לואיס שתיים ואחריו שלוש. בחרתי ללכת כי הרגשתי שאין לי מה לתרום לעולם הבידור הישראלי. הרגשתי שאם אני לא מעיף את עצמי אז יעיפו אותי. אז לקחתי הפסקה. גם אכלתי הרבה חרא ברחוב, אבל יש לי עור של פיל, זה לא ממש עניין אותי. מה שעניין אותי זה העבודה. בארץ התחיל להיות יותר קשה. אם הייתי עושה בפוקס הרבה כסף, בלי קופר עשיתי פחות. לא עשיתי טלוויזיה כי אנשים לא רצו לעבוד איתי בגלל עניין הצבא. גם פרסומות לא רצו בגלל הצבא. זה מה שהכי מציק לי. יש אנשים שעשו דברים הרבה יותר גרועים ממני ושוכחים להם, אותם אנשים ממשיכים לעבוד ועושים כסף ואני, ילד טוב מבית טוב, שלא עשה שום דבר רע לאף אחד, מקבל סכין בגב."
אולי אתה קצת אוהב להיות קורבן.
"אני לא מקרבן את עצמי. הוציאו אותי קורבן, מה לעשות."
בהמשך הריאיון, הודה לואיס כי בזכות נתוניו המרשימים, הוא קיבל לא מעט הצעות לככב בסרטי פורנו. "הציעו לי כל כך הרבה, אין לך מושג. הגעתי לכל כך הרבה אודישנים, שפתאום בלי קשר לסיבה שבגללה באתי שאלו אותי אם אני מוכן לעשות פורנו. אבל תמיד אני אומר לא. אני רואה המון פורנו. אני מעריץ גדול של פורנו ואין לי בעיה עם זה, אבל לא הייתי עושה את זה בחיים. לא בשבילי."
בקיץ שעבר לואיס חזר לכותרות כשהעלה לרשתות החברתיות סרטון פרובוקטיבי בו הוא מבצע את "אתגר בקבוק" בעירום מלא והוא אפילו לוהק לקמפיין בעקבותיו. כיום, הדוגמן בן ה-32, רווק ומתגורר בהרצליה, מרצה, מתעסק ביצירת תכנים בקריאייטיב ללקוחות בארץ ובחו"ל, ומשמש כבעלים של בר המיצים "ג'וסבוקס" בתל אביב.
אתה זוכר את השער הזה?
"בוודאי שאני זוכר אותו. אני מסתכל על השער הזה ונזכר בכמה חרא עברתי באותה תקופה וכמה לא היה לי פשוט. לא רק לצלם את השער הזה אלא גם להיות נוכח. הייתי בשלב מאוד קשה בחיי שחיפשתי את עצמי ולא מצאתי תשובות. בשער הזה, אני אומנם נראה כמו אל יווני עם חיתול, אבל בפנים הרגשתי די אבוד. מצד שני, התקופה הזו גם עיצבה אותי מאוד כבן אדם ולימדה אותי שאסור לי לקחת שום דבר כמובן מאליו. למדתי שהחיים מלאים בעליות וירידות והרבה קושי ואנשים לא תמיד נעימים בדרך ורק ככה אני אלמד ואצמח. מהקושי".
בדיעבד, מה אתה חושב על הבחירה שלך ללכת ל"הישרדות"?
"אני שמח שהלכתי, לא שמח עם איך שזה נגמר. יכלתי לתת הרבה יותר מעצמי אבל באותה תקופה היה לי מאוד קשה לעכל את כל המסביב. התהילה שנעלמה, הביקוש שירד, כל הבלאגן שקרה לי מאחורי הקלעים עם זוגיות והמנהל שלי שלא היה ישר ועוד...הייתי בן עשרים ומשהו, זה לא פשוט לעכל את כל מה שעברתי מהרגע שהגעתי לאור הזרקורים".
אתה זוכר את רגע הנפילה בהישרדות ששלח אותך הביתה?
"בטח, אני זוכר שנפלתי, שראיתי שחור. העמסתי על עצמי יותר מדי ופשוט קרסתי, נפשית מנטלית ופיזית".
באותו ראיון מלפני 8 שנים, בדיוק עברת לארה"ב לנסות שם את מזלך. איך זה הלך?
"החיים שם לא היו פשוטים. קטע אחד שזכור לי מאוד הוא שהתקבלתי לסרט עם קמרון דיאז וממש ביום הצילום עצמו ביטלו אותי כי לא הייתה לי הוויזה המתאימה. זה ריסק אותי ונכנסתי למקום מאוד אפל. מצד שני, זה גם בנה אותי כבן אדם. הבנתי שלא תמיד הכל קורה כמו שאני מצפה. הסיטואציה הזו לימדה אותי לא לצפות לשום דבר יותר ופשוט לחיות את הרגע".
דיברת גם לא מעט על הביקורת שספגת, זה עוד מלווה אותך?
"הביקורות שהיו עליי בזמנו היו נטולות כל בסיס. אני אדם טוב ותמיד תרמתי בחזרה לחברה מגיל צעיר. כן התבאסתי שפתאום אין לי עבודה ואני לא מוצא את עצמי, אבל כספורטאי עם משמעת גבוהה ואמונה עצמית, הבנתי שכל דבר 'רע' שקורה לי בדרך הוא בסך הכל עוד מהמורה להצלחה האישית שלי. למדתי המון ואני עדיין לומד. השיעור הכי גדול שקיבלתי מהתקופה שהופעתי על השער ועד היום הוא שהצלחה היא דבר רגעי ושההתמקדות שלי צריכה להיות בתהליך שנקרא החיים שהוא מסע אחד ארוך שלא נגמר".
