רק לפני פחות משנה "נזף" מגזין האופנה הבינלאומי "נומרו" במעצב האופנה אלבר אלבז על כך שלקח פסק זמן ארוך מדי מעולם האופנה. הוא ענה: "הייתי צריך מעט זמן כדי להתאהב מחדש באופנה. כידוע לכולנו, לוקח זמן למצוא את האחד ולהתאהב".
אלבז הבטיח אז כי יחזור בקרוב, ואכן בתחילת השנה הנוכחית קיים את הבטחתו כשהקים את המותג העצמאי AZ Factory. למרבה הצער, הוא לא הספיק להצעיד את המותג לעבר הפסגה בה היה רגיל להיות נוכח. אמש (שבת) הוא הלך לעולמו לאחר שחלה בקורונה. "לפעמים אני מרגיש שאם המגפה תימשך זמן רב, יהיה פחות מפחיד למות ומפחיד יותר לחיות", אמר אז בריאיון.
אלבז סיפר ל"נומרו" על תקופת הסגר, אותה העביר בביתו שבפריז: "בכל פעם שמגיע משלוח, אני מרגיש שהאויב הגיע לתקוף אותי. זו תקופה מוזרה, כל נקישה על הדלת מעוררת בי פחד. לא לפתוח את הדלת לאחרים, נוגד את הפילוסופיה שלי בחיים".
הוא היה אחד המעצבים המצליחים בעולם, עבד עם בתי האופנה הנחשבים ביותר ועם הכוכבות הכי גדולות בהוליווד. על מריל סטריפ למשל, סיפר למגזין ווג בשנה שעברה: "היא אמרה לי שאני עוזר לה להיות גרסה יותר טובה של עצמה, מבלי לשנות אותה. זו בדיוק העבודה שלי, אני לא מנסה לשנות אף אחד אלא רק להפוך אחרים לגרסה הטובה ביותר שהם יכולים להיות".
7 צפייה בגלריה
"היא אמרה לי שאני עוזר לה להיות גרסה יותר טובה של עצמה". אלבז ומריל סטריפ
(צילום: AFP)
גם קים קרדשיאן נמנתה על מעריצותיו, וההרגשה הייתה הדדית: "אני אוהב אותה, היא בחורה מדהימה, באמת אדם נחמד. השמלה שהיא לבשה בשער 'ווג' הראשון שלה הייתה בעיצובי. אני זוכר שפעם הייתי בבית מלון ודלת המעלית נפתחה. מישהי יצאה ממנה ואמרה לי 'אלבר, אתה לא מזהה אותי? זו אני, קים!'".
לילי קולינס קיבלה ממנו הצעה אקסקלוסיבית ומפתה, כשהשניים התראיינו ביחד לאתר של לוריאל בדצמבר 2020: "את יודעת, עיצבתי 32 שמלות כלה. 31 מהן עדיין נשואות!", אמר לה בחיוך. "כדאי לך מאוד להתקשר אליי כשתזדקקי לאחת".
כאמור, רק לאחרונה השיק מותג משלו. "עבור כל אמן, מפחיד לפתוח דף חדש", סיפר בשנה שעברה בריאיון לאתר של המותג "לוריאל". "לפעמים, התחושה היא כמו בלידה של תינוק. כשזה מתחיל, אתה לא חושב 'וואו, החיים מדהימים', אלא יותר "אאוץ', אאוץ'!". אבל אז זה יוצא החוצה ואתה שוכח מהכאב".
הוא הרבה לספר על אהבתו הרבה לעבודתו ולמקצוע בו עסק: "אני נהנה מהעבודה, אוהב לעבוד. כשאני עובד אני מרגיש שאני בחופשה", אמר ב-2016 לאתר magazine antidote. שנתיים קודם לכן אמר דברים דומים לאתר Business of Fashion: "העבודה היא המקום היחיד בו אני מרגיש יפהפה. זו התרופה שלי לכל דבר".
כנראה שזו הייתה אחת הסיבות לכך שפסק הזמן הארוך שלקח בשנים האחרונות מהתחום עוררה תמיהה וסקרנות בקרב עוקביו הרבים. הסיבה לכך, סיפר לפני מספר חודשים ל"לוריאל", הייתה פשוטה: "החלטתי לא לעשות אופנה למשך כמה שנים, בגלל שכבר לא הייתי מאוהב. אבל בו זמנית, זה גם הדבר היחיד שידעתי לעשות".
בילדותו הוא בכלל רצה להיות רופא, אבל המיר את החלום בעיצוב אופנה, לאחר שמצא דימיון בן שני המקצועות: "גדלתי במשפחה גדולה בתל אביב וחלמתי להיות רופא", סיפר ל"ווג". "התעניינתי בלגעת בגוף האדם מהיבטים שונים. אני חושב שבסופו של דבר מה שעשיתי ומה שאני רוצה להמשיך לעשות זה בדיוק זה – לגעת בגוף מפרספקטיבות שונות".
לאורך השנים הוא דיבר רבות על הרעיונות המרכזיים שעומדים מאחורי עיצוביו – לעזור לנשים להיות מי שהן באמת, ולשים דגש על החוזקה והיכולות הרבות שלהן. למגזין "לאישה" הוא סיפר ב-2006: " נשים הן מקור ההשראה וההשפעה הכי חזק שלי. אני מנסה להבין את כפל התפקידים של האישה המודרנית. המעברים החדים מלהיות רעיה, אמא, בת ואשת קריירה במהלך יום אחד מרשימים אותי ומשפיעים על היצירה שלי. כמעצב אני כמו חיישן שקולט את הצרכים, הרצונות והחלומות של הנשים ומנסה להעניק להן תשובה. באחת הקולקציות שלי, למשל, עיצבתי מעיל שאישה לובשת בדרך לעבודה, בערב אפשר להפוך אותו לשמלה וגם הצבע שלו משתנה משחור ללבן. גם המעבר מנעליים שטוחות לנעלי עקב משנה את האישה בהתאם לצורך. זה כמובן מסביר מדוע האופנה משתנה היום מהר כל-כך. נשים זקוקות למעברים הללו. בוקר אחד את רוצה להיראות כנסיכה מדהימה ולמחרת קשוחה כשוטרת."
אלבז דיבר רבות על כך שמטרתו היא לקדש את ההבדלים והשוני שיש בין הנשים, וכי הוא מתנגד לתפישה הרווחת שנשים צריכות להיות רזות כדי להיחשב אטרקטיביות: "לצערי, זאת כמעט מגפה של נשים בכל העולם ובכל גיל. נשים הפסיקו לאכול", אמר אז ל"לאשה". "אני לא חושב שאפשר להאשים רק את המעצבים, את האופנה, את התקשורת או את הממשלה. זו תופעה גלובלית, שאי-אפשר לפתור עם ועדות חקירה. אני חושב שנשים צריכות לחזור לאכול, ובעיקר להתחיל להיות מה שהן באמת. נשים אינדיבידואליסטיות הן בעיניי הכי יפות. גם אם השיער אפרפר, הקמטים מתרבים ויש כמה קילוגרמים מיותרים. ביחס לניתוחים הפלסטיים הדעה שלי מעורבת. מצד אחד, בעצם, למה לא, אם זה עושה לך טוב. אבל ברחוב זה נראה ממש קשה. אני מכיר הרבה נשים שאין ביניהן שום קשר גנטי אבל הפכו למשפחה אחת: אותן שפתיים, אותן עיניים ואותה הבעה מופתעת על הפנים. הכי מפריע לי זה הטשטוש שנוצר בין מה שאת ומה שהפכת להיות."
7 צפייה בגלריה
"לצערי, זאת כמעט מגפה של נשים בכל העולם ובכל גיל. נשים הפסיקו לאכול"
(צילום: GettyImages)
כאמור, הוא אהב לעבוד עם ועבור נשים, והעריץ אימהות. פעם סיפר לאתר Interview: "אני חושב שאחד הדברים הקשים ביותר בישראל הוא להיות אמא. זו העבודה הקשה ביותר. קראתי פעם כתבה על אמא שבנה בן ה-7 נפצע במתקפת טרור ואיבד את רגליו. היא עזבה את ארבעת ילדיה האחרים ואת בעלה, ועברה לגור איתו בדירה ליד בית החולים. היא טיפלה בו במשך שנתיים, בכל פעם ששמו לו רגליים תותבות, הוא גדל והן לא התאימו יותר, והיה צריך להתחיל הכל מההתחלה. ברגעים כאלו אתה חושב, האם אופנה חשובה? חשוב לדבר על דברי מותרות? זה באמת חשוב אם תלבשי שמלה אדומה או לא? לבסוף, הבנתי בזכות אותה אישה – שזה כן חשוב. אתה גורם לאנשים לחלום, לחשוב. צריך לתת להם סיפורים, להציג להם פנטזיות. זו העבודה שלי".
אישה אחת שהייתה יקרה לליבו במיוחד, הייתה אמו המנוחה. ב-2009, זמן קצר לאחר מותה, הוא סיפר לאתר Interview: "אמי נפטרה לא מזמן, וזו הייתה התקופה הגרועה בחיי. הייתי בניו יורק לא מזמן, התקשרתי אליה ורבנו בטלפון. היא יכלה לשגע אותי ברגע וגם להרגיע אותי ברגע. היא אמרה לי "כשתחזור לפריז, תתקשר אליי. אני צריכה לדבר עם הבן שלי, לא עם מעצב האופנה". היא לימדה אותי פשטות וענווה, וכמה רחוק אפשר להגיע כשאתה צנוע".
הוא סיפר עליה גם לאתר The Fashion Spot לפני מספר שנים: "אני אוהב אימהות, בעיקר כשהן לא מושלמות. שלי לא הייתה מושלמת, אבל היא הייתה שלי. אני זוכר שהתקשרתי אליה אחרי שחתמתי על חוזה עם סאן לורן, עבודה נפלאה עם משכורת נהדרת. התקשרתי לספר לה, והיא אמרה: 'יש רק דבר אחד שיכול לשמח אותי. תתחתן'".
7 צפייה בגלריה
"אני אוהב אימהות, בעיקר כשהן לא מושלמות. שלי לא הייתה מושלמת, אבל היא הייתה שלי"
(צילום: AP)
את רוב חייו העביר בחו"ל ובשנים האחרונות התגורר בפריז, אבל שמר על קשר הדוק עם ישראל. כשנשאל בריאיון ל"לאשה" מה ישראלי בעיניו, ענה: "העובדה שאני חי בחו"ל כבר 20 שנה ובכל יום שישי קורא עיתונים ישראליים. הכי משעשע בעיניי זה לראות כל פעם מחדש שהעוזר שלי, שקונה בשבילי את העיתונים ברובע היהודי בפריז, מגיע עם עיתון 'הארץ' ביד אחת ו'לאשה' בשנייה. הכי ישראלי בעיניי זה לגור בפריז, להתעלם מהעיתון 'לה פיגרו' ולהתרכז בעמודים הראשונים של 'לאשה."
ואם זה לא מספיק ישראלי בעיניכם, אולי העובדה הבאה תעשה יותר את העבודה – אלבז הצהיר שהאישה בה הוא הכי קינא, היא לא אחרת מאשר אופירה אסייג. "היא האישה הכי מאושרת בעולם. אני שומע אותה צוחקת, אתה יודע, כזה מכל הלב. אני בא לפעמים הביתה, יום שישי, אחרי 400 שעות עבודה של השבוע, אני לוקח משהו לאכול - מה שנופל במקרר נופל לי על הצלחת, לא שליחויות של קוויאר כמו שאולי חושבים - ואני שומע אותה צוחקת, והיא נוגעת בי. אני אומר לעצמי, הלוואי שאני אצחק כמוה. הלוואי ואני אצחק כמו אופירה".
