(צילום: אוראל לוי)
עדי חבשוש היא אחת השחקניות העסוקות בישראל ובשבע השנים האחרונות לא עבר כמעט רגע בו היא לא כיכבה על מסך הטלוויזיה שלכם, ובכל זאת נדמה כי כל הזמן הזה באור הזרקורים עדיין לא הרגיל אותה למחיר התהילה. "אני לא אוהבת להתראיין, לא אוהבת להצטלם, את כל המסביב", היא אומרת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.
אז אולי את במקצוע הלא נכון.
"אני במקצוע הנכון, אבל כל מה שנלווה אליו פשוט לא מתאים לי. אני שחקנית! זה לא אומר שבגלל שאני שחקנית אני צריכה לספר את כל הדברים האישיים שלי. זה קונפליקט מאוד גדול אצלי בחיים. אני גם לא חושבת שזה מעניין מישהו, מה אני צריכה לשבת פה ולספר למה אני עצובה? למה אני שמחה? יאללה, את מי זה מעניין?"
כל השנים האלה בתעשייה, הרזומה שצברת, את כבר מבינה את חוקי המשחק ויודעת שכשיוצא סרט או סדרה שאת מככבת בהם, את צריכה לקדם אותם וראיונות זה חלק מהעניין.
"נכון, אני יודעת את חוקי המשחק אבל זה לא אומר שזה עובר לי בגוף. זה מלחיץ אותי. ידעתי שאני מגיעה להתראיין ביום חמישי, ומיום ראשון כל מי שרצה להיפגש איתי אמרתי לו לא לפנות אליי, לא לדבר איתי. אני צריכה להתכוונן כי אסור לי לדבר שטויות, אני צריכה שהפנים שלי יראו בסדר, אני צריכה להיות נעימה לכולם על הסט, אני צריכה להתכונן לזה שעות, ואין לי כוח לזה! בא לי לעשות דברים אחרים".
את בעצם רוצה שנעזוב אותך בשקט, ורק ניתן לך לשחק.
"אני אומרת למה צריך את זה? אבל אני יודעת שצריך את זה. אני רואה שפתאום עולים לי 2,000 עוקבים כשאני עושה איזושהי כתבה, ואני יודעת שאם עולים העוקבים אז מגיעים הקמפיינים, ואז בא הכסף ובסופו של דבר הכל מתרגם לכסף וזאת הבעיה שלנו בעולם, שהכל קשור לפאקינג כסף".
6 צפייה בגלריה
(צילום: זוהר שטרית)
חבשוש צודקת אבל דווקא בנושא הכסף אין לה מה לדאוג. בשנים האחרונות כאמור היא משחקת ללא הפסקה ובימים אלו היא מככבת על המסך הקטן בשתי סדרות במקביל - "שקשוקה" ו"צומת מילר" ואפילו על המסך הגדול בסרט "הסיפור שלנו" שיצרו אליאנה תדהר ולי בירן. האהבה למשחק, היא מסבירה, הייתה הייעוד שלה מגיל צעיר. "ידעתי שאני אעסוק במה שקשור לתחום הבמה כי באמת שמגיל שלוש ככה ביטאתי את עצמי. כשהיו באים אלינו דודים אז היינו משחקים ב'גלגל המזל' ואני הייתי רות גונזלס, או שהייתי סוגרת את עצמי בחדר ועכשיו אני מיכל ינאי ומכינה לעצמי כרטיסיות ומנחה את 'ששטוס'".
והיו מחמיאים לך? זיהו אותך כילדה כוכבת?
"תמיד היו מחמיאים. כשהייתי בחוג מוזיקה אז המורה אמרה לי שזמרת אני לא, ולא התקבלתי ללהקה, ומאמי אני שרה חבל על הזמן... ונגיד בחוג לריקוד, הייתי שורה שנייה או שלישית, והיו אומנים שהיינו מלווים אותם ולפעמים היו לוקחים אותי ולפעמים לא. אבל תמיד כשהייתי חוזרת הביתה מבואסת, אמא שלי הייתה אומרת לי 'לא נורא עדי, תעבדי יותר קשה, הכל בסדר, את מהממת, את הכי טובה'. והנה, יש לזה תוצאות, ובא לי שכולם ישמעו שככה צריך לדבר לילדים שלהם".
אמא שלך זכתה לראות אותך משחקת?
"אמא שלי זכתה לראות אותי משחקת רק בסרט הראשון ששיחקתי בו בזמן שהייתי בלימודים, 'הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן'. זה מה שהיא זכתה לראות. בוא אני אספר לך משהו, אמא שלי הייתה האישה הכי שמחה בעולם, הכי מגשרת, אשת שלום, הכי אוהבת לרקוד ולשיר. ומה שאני עושה היום, זה מה שהיא השאירה. אני ממשיכה את המורשת שלה".
את חושבת לפעמים מה היא הייתה אומרת אם היא הייתה יכולה לראות כמה שאת מצליחה?
"וואו... כן, אני חושבת לפעמים. אני יודעת שהיא הייתה הכי שמחה בעולם. זה היה החלום של שתינו שאני אצליח כשחקנית, היא תמיד הייתה מאחוריי".
6 צפייה בגלריה
"ההומור הציל לי את החיים, אבל צריך גם לשים גבול ולהוריד את המסכות"
"ההומור הציל לי את החיים, אבל צריך גם לשים גבול ולהוריד את המסכות"
"ההומור הציל לי את החיים, אבל צריך גם לשים גבול ולהוריד את המסכות"
(צילום: זוהר שטרית)
אמה של חבשוש הלכה לעולמה אחרי מאבק במחלת הסרטן, והשחקנית יודעת להצביע על האירוע המכונן כטריגר לחרדות מהן היא סובלת. "מאז שאמא שלי נפטרה והייתי צריכה לקחת אחריות על החיים שלי, החרדה התחילה שם. עכשיו אני מטופלת אצל פסיכולוגית, לא אגיד שזה מרגיע כל כך את המצב אבל זה עושה טוב".
ואיך מתמודדים? כי זה גם חתיכת מקצוע קשה שבחרת לך.
"זה מקצוע לא פשוט מהסיבה הפשוטה, שתמיד יש בו חוסר ודאות. אני שבע שנים עובדת נון סטופ - ותודה לבורא עולם, כי זה לא מובן מאליו - ואני יכולה להגיד לך שבשבע שנים האלה, תמיד מלווה אותי ההרגשה של החוסר ודאות. גם אם יש לי שלושה פרויקטים שאני עובדת עליהם, פתאום נכנס הלחץ כי באוגוסט אני פנויה ומתחיל הלחץ של 'מה עושים באוגוסט'? אני חייבת לדעת!".
חבשוש ממשיכה ומספרת על תקופת הקורונה שהגבירה את התחושות הקשות. "אני אספר לך שבמשך חצי שנה שאני עובדת ומצלמת שלושה פרויקטים במקביל, באמת האמנתי שהעולם הולך להיגמר ושזה מה שהולך לקרות - שסוף העולם הגיע. עשיתי דברים לא הגיונים מהלחץ ואז החרדות התגברו והגעתי למצב שהייתי בוכה כל לילה. יושבת בדירה שלי בגבעתיים, ובמקום ליהנות ממנה אני יושבת ובוכה".
6 צפייה בגלריה
"הקהל ברחוב מצפה שאני אהיה בדיוק כמו הדמויות שאני מגלמת על המסך"
"הקהל ברחוב מצפה שאני אהיה בדיוק כמו הדמויות שאני מגלמת על המסך"
"הקהל ברחוב מצפה שאני אהיה בדיוק כמו הדמויות שאני מגלמת על המסך"
(צילום: זוהר שטרית)
עד שעברת לגבעתיים!
"עד שעברתי....זה לקח כמה שנים עד שיצאתי מפתח תקווה, כי אני מאוד אוהבת את הבית שלי. גרתי אצל אבא שלי עד גיל 32. הוא מאוד חשוב לי, ואני יודעת שאם לא הייתי גרה אצלו בבית - לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי היום. אני רואה הרבה חברים שלי שהם שחקנים, בהתחלה אנחנו לא מרוויחים הרבה כסף, והייתי ממלצרת ומצלמת במקביל, ולהחזיק דירה לא הייתה באמת אופציה עבורי, עשיתי הקרבה. והחיבור והתמיכה הרגשית בין אבא לביני, זה לא סתם שאני עובדת ברצף שבע שנים, יש מאחורי מישהו שנותן לי מילה טובה, שמחזק אותי כשאני בוכה לו שלא הלך לי טוב. הוא המעריץ הכי גדול שלי".
אנשים מצפים ממך תמיד להיות המצחיקה? זו שתביא את הפאנץ'?
"כשאני יוצאת החוצה, אז הקהל ברחוב מצפה שאני אהיה בדיוק כמו הדמויות שאני מגלמת על המסך. באינסטגרם שלי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, ואני מעבירה את המסרים שחשוב לי להעביר, ולא תמיד אני שמחה, האמת שרוב הזמן אני לא שמחה, וזה משהו שהייתי רוצה לתקן בחיים שלי, להיות בשמחה".
תסמונת הליצן העצוב?
"שמעתי את זה לא פעם...אבל כן, יש אצלי מקומות חשוכים או לא מעובדים מספיק שהתחילו לצוף בקורונה, והתחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות. עד כמה אני אוכל למשוך את חוסר הוודאות? מה הדבר הבא בחיים שלי? מה עוד עושה לי טוב חוץ מלשחק?"
ויש לך תשובה לזה?
"אני עוד בודקת, מחפשת".
את תוותרי על תפקיד בשביל הנפש?
"בטח, עשיתי את זה לא פעם. מעבר לזה שאני שחקנית חשוב לי באמת לשמור על הנפש שלי".
זה יהיה נכון להגיד שההומור הציל לך את החיים?
"בוודאי שכן, לגמרי. אבל לא רק הוא. צריך לדעת לשים גבול כי צריך להוריד גם את המסכות בשביל לחיות חיים יותר נינוחים ויותר פתוחים".
6 צפייה בגלריה
"בא לי להתאהב, אבל זה לא דחוף לי שזה יקרה מחר"
"בא לי להתאהב, אבל זה לא דחוף לי שזה יקרה מחר"
"בא לי להתאהב, אבל זה לא דחוף לי שזה יקרה מחר"
(צילום: זוהר שטרית)
בחודש פברואר האחרון חגגה חבשוש את יום הולדתה ה-35 ויחד עם הגיל מגיעה גם התובנה. "הבנתי שהדבר הכי חשוב בעולם זה לא להיות לבד".
יש לך מישהו היום?
"לא".
לדייטים את יוצאת?
"אני לא אוהבת דייטים, זה נורא קשה שהכל באפליקציות שאני בכלל לא שם. ועד שאני עונה למי ששולח לי הודעה באינסטגרם, כל הסיפור הזה של לשבת עם מישהו שאני לא מכירה... אני לא אוהבת את זה".
בחור שישלח לך הודעה באינסטגרם, יש לו סיכוי?
"אולי, אולי, אולי... אין סיכוי!".
תצאי עם שחקן?
"לא. נכון שזה העולם שלי ושם אני מבלה את רוב זמני אבל לצאת עם שחקן זה ביג נו נו".
למה ככה? את משחקת עכשיו ב"הסיפור שלנו שיצרו לי בירן ואליאנה תדהר, והם דוגמה מעולה לשחקן ושחקנית עם זוגיות מעוררת קנאה.
"הם זוג כזה מקסים, אתה מסתכל עליהם ואתה אומר 'זה אמיתי? לא יכול להיות...', אבל זה אחד ל... הם גם אנשים מאוד רציניים, יש להם באלאנס, לי אין באלאנס".
מתי התאהבת פעם אחרונה?
"לפני הרבה שנים. בא לי להתאהב, אבל זה לא דחוף לי שזה יקרה מחר. בא לי, והבנתי את זה ועכשיו אני עם העיניים הצידה. עד עכשיו הייתי מפוקסת כולי על עבודה".
6 צפייה בגלריה
"ויתרתי על תפקיד בשביל לשמור על הנפש שלי"
"ויתרתי על תפקיד בשביל לשמור על הנפש שלי"
"ויתרתי על תפקיד בשביל לשמור על הנפש שלי"
(צילום: זוהר שטרית)
את אוהבת לראות את עצמך על המסך?
"כן. אפילו עכשיו בעונה הזו של 'צומת מילר' ו'שקשוקה' שאני שישה קילו יותר ממה שהייתי בעונה הקודמת. אוהבת! עסיסית, חמודה, בסופו של דבר אני מסתכלת אם הסצנה טובה או לא טובה. נכון שלפעמים יש אישיוז עם השיער, אבל זה בקטנה".
אוהבת להסתכל במראה? אוהבת את מה שאת רואה?
"לאחרונה אני חייבת לציין שאני מאוד מתחברת ללוק", היא אומרת ואז נזכרת: "אני רוצה להבין דבר אחד. איך זה שאני שמונה שנים בתעשייה ולא הייתי אף פעם ברשימת '50 היפים והנכונים'?"
נפלת בין הכסאות.
"בטח אני אאמין לזה, נפלת בין הכסאות. השנה אני מספר אחת ברשימת 'היפים והנכונים', קאט ל-לא נמצאת ברשימה בכלל!"
6 צפייה בגלריה
"אם לא הייתי גרה אצל אבא שלי בבית - לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי היום"
"אם לא הייתי גרה אצל אבא שלי בבית - לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי היום"
"אם לא הייתי גרה אצל אבא שלי בבית - לא הייתי מצליחה להגיע לאן שהגעתי היום"
(צילום: זוהר שטרית)
צילום: זוהר שטרית
סטיילינג: גל יוסף
איפור: שיקו וואן
שיער: אבישי מסטי
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
ייצוג עדי חבשוש: ADD
צולם ב-בית קנדינוף (הצורפים14, יפו)
קרדיטים לבוש:
לוק לבן: חליפה לבנה - אסוס, שרשרת - תכשיטי דנון, גרביים - דופל, נעליים - זארה
לוק שחור: ז'קט שחור- אוסף אישי, שרשרת - תכשיטי דנון
לוק סגול: שמלה - מאדר אוף אול, תכשיטים - תכשיטי דנון, נעליים - זארה
לוק ירוק: חליפה - מנגו, שרשרת וצמיד - תכשיטי דנון