ברדיו הוא זה שמרים, חוגג ומקפיץ, ווליום גבוה, חוף מוכרז לפופ הים־תיכוני, ואיפה הכפיים. אבל בבית החיים הפרטיים של אליקו נעים כבר שנים בתוך מערבולת אפלה. המוזיקה הייתה בריחה ממציאות סוערת, סודקת לב ונפש, שכללה פרידות מאשתו, ניסיונות לשקם את היחסים, קרבות בבתי משפט ובתוך כל זה גם ילד שנולד מחוץ לנישואים. "פתאום, יום אחד, הבנתי שאני משמח מדינה שלמה אבל הכי הפוך ואבוד בבית שלי", אליקו מספר. "הייתי הכי עצוב בעולם אבל לא מראה, לא מדבר, לא משתף. מדליק את המיקרופון, וזהו. אמא שלי תמיד לימדה אותי להיות עם חיוך, תמיד להגיד שהכול בסדר, אף אחד לא ידע מה אני עובר בבית".
הסיפור הארוך של אליקו עם מיטל, כיום גרושתו, החל ב־1998, כשהוא בן 21. "הגעתי לתקלט במועדון ה'גוש 24' בראשון־לציון, הייתי חייל. על הבמה היו שרית חדד, אבי ביטר ושריף. היא הגיעה עם חברה. שמתי שיר סלואו, יצאתי מהעמדה של הדי־ג'יי והזמנתי אותה לרקוד. היא אמרה לי, 'אני בדיוק אחרי פרידה, שלא תבנה על משהו'. אמרתי שגם אני. רקדנו. משם זה התחיל. יצאנו חמש שנים לפני שהתחתנו".
כתבות נוספות למנויים:
גרתם יחד?
"אחרי החתונה ולפני שאוריאן נולד, ב־2005, עברנו יחד לבית בראשון־לציון. ב־2009 נולדה הבת שלנו, אלין. רוב השנים מיטל לא עבדה וגידלה את הילדים".
המתחים בזוגיות הופיעו כבר בשלב מוקדם. "כשאוריאן היה סביב גיל שלוש, התחילו הפיצוצים הראשונים עם מיטל. לא מסתדרים, רואים את העולם שונה. ויכוחים סביב הילד, האכלה, דברים כאלה טיפשיים. ואז היו שתיקות ארוכות בבית. לפעמים הייתי הולך לאמא שלי לכמה ימים, חוזר, לא מדברים. גם צעקות".
משברים יש בכל חיי נישואים.
"כן, אבל אנחנו היינו זוג קיצוני. זה לא שמדי פעם היה איזה ריב ואז חוזרים למסלול. אצלנו או שהיה מאוד טוב, ימים של ירח דבש, אהבות ו'חיים שלי' והכול, ופתאום תקופה שבה לא יכולים לראות אחד את השני. לפעמים אני ישן במרתף, לפעמים היא בסלון. קרה גם שהיינו חודשים בבית בלי לדבר, אבל ישנים באותה מיטה. קשוח מאוד. קיוויתי למשהו אחר וזה התפוצץ לי בפנים יופי־יופי. הבנתי שזה לא עובד".
ב־2016, אחרי שנים "מאוד קשות", לדבריו, אליקו עזב את הבית. "עזבתי לגור אצל אמא שלי בבת־ים. מיטל הגישה תביעת גירושים. היא אמרה לי, 'אני לא אוהבת אותך יותר'".
משפט קשה.
"לא עיכלתי את מה שאני שומע. אהבתי אותה מאוד, למרות הריבים בינינו. תמיד אני הייתי זה שבא ומוריד את הראש, עם הדגל הלבן לפיוס, גם אם אני זה שצודק. אבל כמה אתה יכול לשמוע שלא אוהבים אותך, שאי־אפשר להתקרב אליך, שאתה לא מוערך?"
וכל זה כשאתה מנהל קריירה מצליחה.
"בדיוק. דיסוננס. דווקא במקום שבו אתה מחפש הכי להיות מוערך, אין פרגון ואין הערכה. מיליון כפיים בחוץ, ואין דקה של כפיים בבית. מתוך שלושה סיבובים של פרידות, אף פעם לא הייתי זה שפתח את המלחמה והוציא את המילים 'בוא נתגרש'. מבחינתי להתגרש לא היה בלקסיקון אף פעם.
"זו הייתה תקופה מאוד קשוחה. אומרים שגירושים דומים למוות. הגירושים זו חוויה מטלטלת, קשה, לא נעימה, במיוחד למי שמתעסק בשמחה. אני כל הזמן סביב אירועים ומוזיקה, לך תסביר לאנשים שבבוקר אתה בקרבות על הנשמה שלך".
במהלך הפרידה, כמו בטלנובלה טיפוסית, אליקו נכנס למערכת יחסים חדשה. "פגשתי מישהי שבאה לעבוד ברדיו כמפיקה, טלי, הצמידו אותה אליי לתוכנית. היא הייתה בת 35. הייתי בתקופה קשה, שבור נפשית, הכי למטה שיכול להיות. מרוסק. נכנסתי איתה לקשר. זה התחיל בשיחות נפש, מדברים יום־יום ברדיו, פתאום נדלקת מדורה של רגשות וזה עבר לסערה של 900 קמ"ש. אתה בתוך סרט ואומר לעצמך: המהירות מטורפת, אבל זה זורם מצוין".
התאהבת?
"הייתי בטירוף. מצד אחד קיבלתי חבטות ומהצד השני כמויות של אהבה. זה היה כמו סופרלנד, רכבת הרים מטורפת. עברנו לגור יחד מהר מאוד, דירה שכורה בבאר יעקב. ראשון־לציון הייתה יקרה עבורנו וזה פשוט היה זול. גרנו כמה חודשים יחד".
מיטל ידעה?
"לא הסתרתי. הייתי פרוד, הגעתי עם טלי לאירוע של בת משפחה. היו אלף איש באולם, מיטל כמובן שמעה על זה. היינו בנתק מוחלט, אז היא לא אמרה לי כלום. בשלב מסוים הילדים היו באים לישון אצלי בבאר יעקב, הכירו את טלי".
רגע לפני המעבר לדירה המשותפת בבאר יעקב, טלי נכנסה להיריון, ראשון שלה. "אמרתי מזל טוב, שמחתי. אני אוהב ילדים, הלוואי שיכולתי לעשות עשרה. לפעמים מיטל הייתה אומרת לי, 'עשיתי לך שני ילדים, תעשה עוד אחד בחוץ'. זו כאילו הייתה בדיחה במשפחה, והיא התגשמה. מיטל ידעה שטלי בהיריון, לא שלחה עוגה, ברור שלא מצא חן בעיניה, כי מבחינתה עוד היינו נשואים. אבל אני עברתי גיהינום בבית והסבירו לי כמה אני לא רצוי. אז וואללה".
בחודש השישי להיריון אליקו כבר היה פחות בטוח. "אתה יושב ושואל את עצמך, מה אני עושה פה, מה קרה לי, זה לא אני. הכל קרה כל כך מהר, כל כך בטיל, פתאום הסתובבתי בתחושה שמישהו אחר גר לך בנשמה".
איך זה קרה פתאום, משום מקום?
"אין לי הסבר. עם טלי זה התחיל בבום גדול ונגמר בבום גדול. ישבתי ימים עם עצמי, מתחיל לבכות לבד בלילות, אף פעם לא מולה. בשבועות האלה אני מרזה בטירוף, לא אוכל, לא אני. תקשיב, בדירה בבאר יעקב הייתה לי מזוודה שמעולם לא פרקתי. הייתי מוציא בגדים ומחזיר למזוודה. כנראה שפשוט לא הרגשתי בבית".
סלע בלב?
"סלע זה מילה קטנה. אתה מרגיש בסרט שלא שלך. באחד הלילות שלחתי הודעה למיטל. כתבתי לה: 'אם יש אחוז אחד של משהו שנשאר בינינו ואם את עדיין אוהבת אותי, אני רוצה שנדבר'. היא ענתה לי: 'אליקו, זה לא אתה כותב לי'. היא לא האמינה שאני מולה. הרי היינו נפגשים רק בדיונים, לא באמת תיקשרנו".
עד אז.
"כן. ההודעה הזו נגררה לשורות של הודעות עד שש בבוקר. טלי ישנה במיטה, אני בסלון מסמס. גם מיטל וגם אני מבינים שאנחנו רוצים להיפגש ולדבר. אחרי שנפרדנו בהודעות וקבענו להיפגש, ארזתי מזוודה, הגעתי איתה לרדיו בבוקר, שש וחצי, אני במשרד. התיישבתי, המזוודה לידי, אני תופס את הראש ואומר, טוב, מה עכשיו".
ו..?
"אני מקבל טלפון מטלי, 'איפה אתה'. אמרתי לה, 'תבואי לרדיו, נדבר'. הגיעה. ישבנו במשרד שלי, אמרתי לה: 'תשמעי, אין יותר אני ואת'".
וואו.
"זה היה קשוח. התחילו בכי ודרמות, אמרתי לה, 'אני לוקח אחריות על כל מה שקורה, זה קשור אליי, לא אלייך. את יכולה להישאר בדירה'. היא הייתה המומה, לא ראתה את זה בא. היו סצנות של בכי, אבל אמרתי לה, אני פה בשבילך, אני אדאג גם לילד. טלי ארזה את הדברים שלה וחזרה לאמא שלה בנס־ציונה. בערב אני נפגש עם מיטל, אנחנו מדברים, בוכים, מתחבקים, גם מתנשקים".
החלטתם לנסות לחזור?
"כן. זה לא היה פשוט כמובן. חזרתי הביתה בחנוכה 2016, נכנסתי והדלקנו נרות. התחלנו טיפול זוגי. הייתה לנו מטפלת מקסימה שעזרה לנו. הודענו לעורכי הדין שאנחנו חוזרים ומסיימים את הדיונים בבית המשפט".
בפברואר 2017 טלי ילדה את בנם פלא. "אנחנו בנתק. היא עזבה את הרדיו בינתיים. בטיפול הזוגי עם מיטל השיח היה שכשאני אהיה מוכן וכשיגיע הרגע, לא אתחמק מאחריות. יש פה ילד שנולד".
ואתה מספר לחברים על הילד שנולד?
"מי שהכיר אותי יודע, לא הסתרנו".
בלידה היית?
"לא, זה היה בשלבים הראשונים של שלום הבית עם מיטל. אמרתי לעצמי, 'תייצב את הבית שלך, אחר כך תתפנה לזה'. ביום שפלא נולד לא ראיתי אותו. במשך שנתיים לא ראיתי אותו בעצם".
קיצוני, למה?
"רציתי לראות את פלא אבל עשיתי כבוד לשלום בית. בחזית אחת הכול שבור לרסיסים, עדיף לחכות. בדיעבד? זה לא היה נכון. היו ימים קשים. הבית עם מיטל היה על גחלים, כי אתה חוזר לשלום בית, והכול שביר, רעוע, נפיץ. אבל בחודשים הראשונים הרגשתי ממש כמו בירח דבש".
ולא מעניין אותך מה קורה עם הילד?
"כן, משתגע, אבל לא עושה כלום. מהפחד שאם אני אבוא לראות את פלא, אז אני אאבד את מיטל ואת המשפחה ואת הילדים. כיבדתי את שלום הבית. באתי עם כל הלב, זזתי אחורה, נתתי לה את הבמה, וכל היום פיזרתי אהבה, גם בתוכנית. ובכל מקום שאני מדבר עליה, אני מפאר אותה ואשתי־ואשתי־ואשתי. אבל מתברר שהייתי לבד, היא לא לקחה אחריות על מה שקרה לנו כמשפחה. חזרת לבעלך? הרי ידעת שיש ילד, אז למה חזרת? כדי לפרק את הבית שוב?"
מתי התחילו שוב הבעיות?
"אחרי בר־המצווה של אוריאן, בספטמבר 2018. התחיל הבלגן. שוב ריבים, אתה לא מרגיש שנלחמים איתך על הבית. כל משפט שני ממנה זה, 'אתה יכול ללכת, הדלת פתוחה, יאללה מתגרשים'. ואני אומר למה, בשביל מה. באתי כמו משוגע הביתה, קניתי ספרים על שלום בית כדי להתעמק במה שצריך לעשות. לא עזר".
מתי אתה מבין שזה הולך שוב לפרידה?
"סוף פברואר 2019, היה ריב מסוים. אחרי כמה ימים אני יושב בשידור, מגיע שליח עם מסמכים מעורך דין, 'הסתיים שלום הבית, אשתך רוצה להתגרש'. חזרתי הביתה. באותו ערב מיטל אמרה לי: 'רוצה להתגרש, אני איתך סיימתי'".
הפרידה הייתה בלתי נמנעת. "אני לוקח עורכת דין מופלאה, מאיה רוטנברג, שהפכה לחברת נפש שלי, מלאך ששמר עליי. מהרגע שהבנתי שמיטל סיימה איתי, הדבר הראשון שעשיתי זה ללכת לראות את הילד שנולד לי. הרמתי טלפון לטלי, אמרתי, 'אני בא לראות את הילד'. היא אמרה שבכיף. הוא כבר היה בן שנתיים וקצת".
ספר.
"הגעתי אליהם לנס־ציונה. זה היה וואו, רגע של טלטלה עצומה. אתה מבולבל, מרוגש, מסוקרן, הוא ידע מי אני, כי כל הזמן הראו לו תמונות. דאגו להסביר לו מי אבא שלו. חיבקתי אותו, אבל לא באתי דרמה טורקית. באתי עם חיוך, מלא מתנות. הרגשתי מחובר אליו מהרגע הראשון כי הוא קרא לי אבא. מאז אני כבר רואה אותו הרבה".
ישן אצלך?
"עדיין לא ישן, אבל גם זה יגיע. גם הילדים עוד לא פגשו אותו. הם קיבלו הסבר מאמא שלהם שזה לא אח שלהם".
ובינתיים בבית?
"המשכתי את החיים בצל הגירושים, אנחנו עדיין באותה דירה ולא מדברים, חודשים".
למה לא הפרדתם מגורים?
"אמרתי שהפעם אני לא עוזב את הילדים שלי, וגם היא לא רצתה לצאת. בתקופה הראשונה עוד ישנו באותה מיטה, אחרי זה היא ירדה לישון בסלון. זה פסיכי לחיות ככה. אמרתי לה, 'מיטל, יש נשים שנלחמות על המשפחה שלהן, הבעל שלהן, מבחינתי משפחה זה ערך מקודש'. היא הסתכלה עליי ואמרה לי, 'אליקו אתה צודק, אתה לא המשפחה שלי'. אמרתי לה, 'אני לא המשפחה שלך? אני נותן לך יד, רגל, מעיים אם צריך. אוקיי, את צודקת, אני כנראה לא משפחה שלך'. אתה יודע מה זה שאישה אומרת לך דבר כזה? רגע לפני עוד עשיתי לה מסיבת יום הולדת, הפתעה. הבאתי לה את כל החברות, משפחה".
אליקו ביקש וקיבל משמורת משותפת על שני ילדיו. "מערכת המשפט יודעת לזהות אבות שמגיע להם. אבל זה מצב הזוי וקשה. אתה צריך להוכיח שאתה ראוי ולהביא מסמכים שאתה אבא פעיל. זה באמת ככה. אני מגיע לאסיפות הורים, מעורב, כל מי שמכיר אותי יודע. ובית המשפט הסכים איתי. הילדים ישנים אצלי חצי שבוע".
ביוני האחרון, אחרי שמיטל עזבה את הבית, הגירושים הפכו לרשמיים. "פניתי לבנק במהלך משבר הקורונה כדי לקבל משכנתה בעלויות מטורפות, אבל לא הייתה לי ברירה כי רציתי להישאר בבית. מבחינת המצב הכלכלי שלי חזרתי אחורה לגיל 24, הוספתי משכנתה על משכנתה. אבל נשארתי בבית, יש לי משמורת משותפת, אני מבסוט".
מה אמא שלך אמרה על כל זה?
אמא שלי היא מסוג האמהות שילכו עם הבן שלהן באש ובמים. אבל אף אמא לא שמחה שהבן שלה מתגרש. מצד אחד היא כואבת מאוד, היא אמרה, 'אליקו, כשחזרתם הייתי בטוחה שזה לנצח'. מצד שני היא אומרת, 'יש לי ילד שהוא אבא טוב'. היא ראתה את הנכד החדש שלה. היה שם בכי של שמחה. היא עשתה כבוד גדול לכלתה ולא ראתה את הנכד עד שאני הגעתי. אמא שלי מאוד מאוכזבת ממיטל. ואגב, תמיד אל מול עיניי, בתקופה הזו, הייתה אילנית לוי שכשהגיע לאייל גולן ילד מרוסלנה היא אמרה לילדים שלה שעומד להיוולד להם אח".
6 צפייה בגלריה
''אילנית לוי עמדה מול עיניי, איך אמרה לילדים שלה שהבן של רוסלנה הוא אח שלהם''
(צילום: יובל חן)
איך החיים עכשיו?
"צריך להתרגל, כי מאז שאני מכיר את עצמי אני עם מיטל. אני בן 43 עכשיו. נכון שהייתה טלי באמצע, אבל שישה חודשים כל הדרמה. אני עכשיו לא רוצה לשמוע על כלום. עסוק בלהבין ולחקור פנימה מה קורה איתי".
אין דייטים?
"שום דבר".
טינדר?
"זה לא אני. גם לא אפליקציות אחרות. גם לא מנסים להכיר לי, יודעים שאני בבלוק".
מה עם מיטל?
"כמעט ולא מתקשרים, רק דברים שקשורים ספציפית בילדים".
והמצב הכלכלי?
"עובד קשה, כרגע קורונה אז אין אירועים, הפרנסה נפגעה, זו מכה. אתה רגיל להופיע על במות ואין כלום יותר. היו צריכים להיות הרבה אירועי הנחיה, אבל אין".
קאמבק עם מיטל יכול לקרות?
"אחרי כל הסיבובים, וכל מה שעברנו, אני לא רוצה, אני לא מעוניין, אני מאחל לה כל טוב וזהו. הייתי מוכן להילחם עד הרגע של הגט ברבנות. אם היא לא הבינה את גודל הנס - כשחזרנו אחד לשני, כנגד כל הסיכויים - אז אין סיכוי שתבין לעולם. היא קיבלה את הבעל ואת הילדים ואת המשפחה חזרה. הייתי מוכן להפסיד מאה מיליון דולר בשביל הדבר הזה. אבל נגמר".
רואה את עצמך מתחתן שוב?
"לא. אני פנטזיונר, מאוד מאמין באהבה. יש בי הרבה נתינה, אני רק מקווה למצוא מישהי שתדע להעריך ולהחזיר באותה מידה, מישהי שתדע להילחם על זה. דבר אחד בטוח: יותר קשה למצוא זיווג נכון מאשר לזכות בלוטו".
קשה לבד בבית?
"מתרגל. יומיים אחרי שמיטל עזבה את הבית, לא רציתי להשאיר שום דבר כמו שהוא. מבחינתי, חיים חדשים מתחילים. שיניתי הכול, שיפוצים מהיסוד, שברתי קירות, החלפתי רצפה, רהיטים, מיטה, הכול חדש, להתנקות. אני יודע שמהדבר הזה, כמה שהוא קשוח וקשה, נולד אליקו חדש. ואם אנשים קוראים את הכתבה הזו, ונמצאים בפרשת דרכים, אני רוצה להגיד להם לא לוותר כל כך מהר על הבית שלהם ועל האהבה שלהם. גם אם יש תקופות של התרסקות, שייאחזו בדברים היפים והשמחים".
ולאלה שמתגרשים?
"אנשים מצפים שאם אתה מתגרש, תשב בבית ותבכה, ממש לא. יש גם ילדים שמסתכלים עליך, תשדר להם אופטימיות. מזה שאבא שלי נפטר כשהייתי בגיל 16, קמתי וצמחתי. אז שום דבר לא מפחיד אותי יותר".
מיטל כהן מסרה בתגובה: "אני מאחלת לאליקו בריאות הגוף והנפש. מציעה לו שיתעסק בענייניו ופחות בשלי. הוא ניהל מערכת יחסים עם אחרת בזמן שהיינו נשואים והכניס אותה להריון. שני ילדיי בוגרים וכל החלטה שיקבלו לגבי הילד של אליקו מקובלת עלי".
הוא נולד בשנת 1977 כאלי כהן וגדל בבת־ים, שכונת עמידר. אביו, רפי, חלה בסרטן לפני שנולד. "מאז שאני מכיר את עצמי, אבא היה רק בניתוחים, בריאות, בכבד, אין בית חולים שאני לא מכיר בארץ. לא היינו מטיילים, לא הולכים לאף מקום. אבא היה הבשלן בבית, איתו היינו יושבים על שיעורי בית. אמא, מרים, עבדה ללא הפסקה במשק בית, ניקתה וניקתה־וניקתה. כשהגעתי לגיל 12 עזרתי לה לנקות בתים ומשרדים".
סיים 12 שנות לימוד באורט הבונים בבת־ים. "אמא שלי התעקשה עליי. המזל שלי היה ששלחו אותי ללמוד טניס בגיל שש. טניס היה ספורט לעשירים, מרכז הטניס ביפו עזר לנו בכסף, ושיחקתי עשר שנים. זה לימד אותי משהו לחיים, שהאחריות להפסדים שלי ולניצחונות שלי היא עליי".
הרגשת מחסור בבית?
"הייתי רואה ילדים אחרים מתלבשים עם מותגים, מקבלים דמי כיס, ולי זה לא היה. את הג'ינסים הייתי קונה בשוק הכרמל בגרושים. בחומר לא היה לנו הרבה, אבל היו חום ואהבה ונתינה. הייתי פותח הרבה אנציקלופדיות כדי לקרוא על מה שיש לאבא. היו שנים שבהן הרופאים היו אומרים שהוא לא ישרוד עוד שנה".
היית ילד מקובל?
"ילד חננה, לא מסיבות, לא בנות, לא ממש מקובל. לא מתערבב, מופנם, סגור, כמעט שלא מדבר. היו לי מעט חברים. לא התבלטתי. המורים אהבו אותי כי הייתי שקט ומנומס".
בגיל 16 הגיע הרגע הקשה בחייו. "הייתי בשיעור בבית ספר, המורה שלי נכנסה יחד עם המנהלת והן ביקשו שאצא החוצה. אמרו לי שצריך לנסוע דחוף לבית חולים, אני כבר הבנתי. נסענו לוולפסון בחולון. כשהגעתי היו הרבה אנשים, הכניסו אותי לחדר ואמרו לי שאבא שלי נפטר ולא סגר את העיניים. ואז אני עומד מולו ורואה אותו עם עיניים פקוחות. נפרדתי ממנו בנשיקה וסגרתי לו את העיניים, בוכה. זה רגע שאני לא יכול לשכוח, תמונה שנצרבת בדיסק של המוח ולא יוצאת".
במהלך השבעה החליט לעזוב את הטניס. "לא יודע אפילו למה. ישנו בסלון על מזרנים ואמרתי לאמא שלי שאני מבקש שתקנה לי ציוד לדי־ג'יי במקום הכסף שחסכה לטניס. אין לי ממש הסבר לזה, העולם של המסיבות לא דיבר אליי בכלל, אבל זה מה שביקשתי ואחרי השבעה לא חזרתי לטניס".
התחלת הקריירה החדשה נרשמה עם אורגן אורות טרנדי של אז וקומפקט דיסק. "התחלתי לתקלט במסיבות בבתים. שמתי מודעות על עצים, הדפסתי כרטיסי ביקור ויצאתי לדרך. הייתי עושה מסיבות בימי שישי, 200־250 שקל לאירוע. בגיל 16 זה הרבה כסף. עד הצבא ככה, אספתי שקל לשקל".
במקביל התחיל לשדר ברדיו הפיראטי 'גלי הים התיכון' שהתמקד במוזיקה מזרחית. "באחד הלילות שמעתי את יהודה קיסר אומר שמי שרוצה לשדר, שירים טלפון. התקשרתי, וקיסר הזמין אותי לאולפנים בדולפינריום, שהיו סודיים. שידרתי בלילות. קיסר בעצם נתן לי את ההזדמנות הראשונה. לימים עשיתי עבורו משדר התרמה ברדיו לב המדינה וזה היה בשבילי סגירת מעגל".
אליקו נתקל בקשיים להתגייס לצה"ל. "הייתי בתת־משקל, 42 קילו על 1.68 מטר, אז שלחו אותי הביתה בצו ראשון. נלחמתי עם הצבא על הגיוס. אכלתי הכול, לא עזר, לא רצו לגייס אותי. אמרו לי, עוד חמישה קילו. בסוף הצלחתי לעלות במשקל והתגייסתי. המשכתי עם הרדיו הפיראטי גם בצבא".
אחרי הצבא חיפש עבודה ומצא קריירה. "הלכתי בשדרות רוטשילד בתל־אביב, נתנו לי להיות מוכר ליום אחד בחנות ממתקים, אבל בסופו אמרו לי 'אתה לא מתאים'. כשאני יוצא מהחנות אני פוגש בחור שהגיש תוכנית ברדיו לב המדינה, הציע לי לבוא בלי שכר, כמפיק. התחלתי כגוזר אייטמים בעיתונים וכמכין קפה לשדרים, עונה לטלפונים".
ביום הולדתו ה־22 הוזנק להגשת תוכנית משלו. "גדעון לב־ארי, מנכ"ל התחנה, לקח אותי תחת חסותו. כל הזמן הייתי שואל מתי יגיע הרגע שלי, והוא היה אומר 'חכה'. ביום ההולדת הוא הכניס אותי למשרד ואמר לי, 'חשבתי מה אני יכול לתת לך במתנה, אז היום בתשע בערב עולה התוכנית שלך, ‘ערב ישראלי’. כנס לתקליטייה, תערוך, תראה לי את השירים, זו המתנה שלי'".
מרגש.
"בטירוף. התוכנית הראשונה עברה לי ברעידות, הקול בקושי יצא לי. גדעון התקשר אליי ואמר, 'אם התרגשת, זה אומר שאתה במקום הנכון'. התוכנית הפכה לקבועה בתשע בערב. ככה שנתיים־שלוש ואז התחנה נמכרה לדוד בן בסט שפיטר אותי".
למה?
"לא הכיר את מה שאני עושה. התקשרתי אליו וביקשתי לדבר. אמרתי לו שהוא עשה טעות שפיטר אותי, שלרדיו שלנו יש הרבה מה לתת ודיברתי על החשיבות בלקדם את המוזיקה המזרחית. הצעתי לו לעשות יום הולדת לתחנה, רציתי להראות לו מי הקהל שלנו. הרמנו אירוע בהאנגר תל־אביב עם הרבה אמנים. אני הנחיתי, והגיעו אלפים. למחרת קיבלתי הזמנה להגיע לרדיו בחזרה. עד היום אני צמוד לדוד".
הצמיחה של אליקו הולידה מלחמות על בלעדיות של שירים מול דידי הררי וירון אילן. "נפתחה מלחמת עולם. יכולתי לקחת זמר ולהשמיע אותו בתוכנית שש פעמים ופתאום התקשורת מתעניינת ונהיים כוכבים. רז חדד היה הראשון, אחר כך דודו אהרון, משה פרץ ומאור אדרי. איך התחילה הקיסריה הראשונה של עומר אדם?"
אני מנחש שאצלך.
"אחרי אחת ההופעות שלנו באילת אני יושב על הבר ופתאום אסף אטדגי מגיע אליי ואומר: 'אני המנהל של עומר אדם, הוא מופיע פה הלילה, אתה חייב לראות'. לעומר היה שיר ראשון, 'להיאבד ברוח', שלא בדיוק הצליח. הוא עלה ושר שירים של עופר לוי, קובי פרץ, בערבית, הכי לא עומר אדם שראו ב'כוכב נולד'. יומיים אחרי הוא כבר היה אצלי בתוכנית עם 'נמס ממך'".
הפרידה שלו מאטדגי הפתיעה אותך?
"לא. מגיע רגע שבו זמר רוצה לנהל את עצמו לבד. מהרגע הראשון עומר החליט הכול. כל פרידה היא לא נעימה, וזה ביניהם. לא שאלתי מה הלך שם ואני בקשר עם שניהם".
חלק מהזמרים המזרחים מתנהלים בתרבות של שופוני.
"אולי זה בא ממקום של פעם לא היה להם, ואז, כשנהיה, רוצים לפצות. אתה רואה את זה אצל ראפרים, הרצון לפנק את עצמך כשיש. אם אתה חי מעל הפופיק של עצמך, זה לא לעניין, תצניע. אבל אם בן אדם עובד ויש לו ורוצה להתפנק, הכול בסדר".
היו עליך ביקורות שאתה עושה סנקציות לאמנים שלא נתנו לך בלעדיות על השירים.
"לא היה נכון, גם לא נכון היום. התחילה מלחמת עולם דווקא מתוכניות אחרות. זמרים אמרו לי, 'אם אנחנו נלך אליך, יחרימו אותנו שם'. היו לא מעט אמנים כאלה".
ומה עם אוספים שלך, שכללו זמרים שקידמת, ואולי גזרת קופון על המכירות?
"כל האוספים של התחנה שיצאו תחת השם 'אליקו ים־תיכוני' הגיעו מתוך פנייה של חברות תקליטים. לא עשיתי מהאוספים האלה שקל, יכולתי להרוויח מזה וגם מהרבה דברים אחרים, אז מה?"
דודו אהרון פרץ אצלך אבל הסתכסכת איתו, אמרת שהוא מציג עצמו כמסכן.
"מאז אנחנו ביחסים פגז. הרמנו מופע יחד בקורונה אצלי באולפן, והיה מטורף. דודו נשמה טובה. הייתה איזו תקרית בינינו סביב הראיון של אמא שלו אצלי בתוכנית על בת הזוג שלו לשעבר. הוא אמר שהוא לא ידע שהיא תעלה, אני אמרתי לה שהיא בשידור חי, והיא זו שהתקשרה אליי לבקש להתראיין. אבל זו היסטוריה, דודו מקסים ואני מת עליו".
ואייל גולן? גם איתו היו כותרות על ריב.
"היום אנחנו ביחסים מצוינים. היה מה שהיה, עבר. הוא גבר שבגברים, וגם בני פרץ אגב. צר לי עליהם על מה שהם עוברים. אני חוויתי אותם צמודים כל הזמן. חבל".