כבר שנה שאיש התוכן והטלוויזיה עדי עייש לא חי כאן. הוא עבר לתאילנד ומתגורר באי קופנגן. את החיים שם הוא מתאר כ"חלום". "מציאות החיים בקונפגן הופכה מישראל לטוב ולרע. ישראל מקדשת עבודה, זו אוטוסטרדה של חיים ללא עצירה. רוב החברים שלי קמים לעבודה, חוזרים מהעבודה וברוב השבוע פשוט הולכים לישון. אני שואל אותם: 'אין לכם תחביבים?'. קופנגן היא ההפך. היא מקדשת חופש בהגזמה, קשה מאוד לייצר שם סדר יום", הוא אומר.
אבל מאחורי העזיבה אל האי התאילנדי מסתתר סיפור לא פשוט, שהוא מחליט לפתוח לראשונה בריאיון לפודקאסט "הברזייה" של ynet. "לא סיפרתי את זה כמעט לאף אחד", הוא אומר, רק למספר מצומצם מאוד של חברים קרובים".
פודקאסט הברזייה – עדי עייש
עייש היה מעורב במחאה נגד ההפיכה המשפטית. לדבריו לא באופן אינטנסיבי מדי. "לא לבשתי חולצה, לא צעקתי, כלום". באחת מההפגנות הוא הבחין בפרש דוהר על סוס אל תוך ההמון. "הסוס נגח בגבר בן 70 ובדיעבד מתברר ששבר לו את ארובת העין ואת עצם הירך", הוא מספר, "ניגשתי לפרש ואמרתי לו: 'זה מסוכן, אתה יכול להרוג מישהו'. באותו רגע הוא סובב אליי את הסוס ועלה עליי עם הרגל של הסוס. הרגל שלי נמחצה. ניסיתי להוציא את הרגל ולא הצלחתי. ברגע האחרון הצלחתי להוציא את הרגל, ניסיתי שוב להסב את תשומת לבו לסכנה, ונתתי לו מכה על הירך. הפרש סובב אליי את הסוס יחד עם עוד פרש שניסה להצליף בי", הוא מתאר את האירוע.
מה שקרה לאחר מכן כבר הפך למחול שדים לכל דבר. "יואב אליאסי, 'הצל', לקח את הסיפור הזה שנערך יפה מאוד באופן כזה שאפשר יהיה להגיד ששמאלנים מרביצים לבעלי חיים. הוא גם העלה תמונה שלי וכתב את השם. כמובן שהתחילו להגיע כל מיני ברכות מאנשים מהצד שלו.
"אמרתי לעצמי שאשב חמישה ימים במעצר בית, אבל כפרינציפ אני אשמור את זה ביני ובין החברים הקרובים שלי. אני לא רוצה שאף אחד יידע שהצליחו להתעלל בי וניסו להשתיק את הקול שלי. פחדתי שאנשים יחשבו פעמיים אם להגיע להפגנות. יום אחרי שמעצר הבית הסתיים, התייצבתי לעוד הפגנה"
"מספר ימים לאחר כך הגיע טלפון מתחנת המשטרה בתל אביב. ביקשו ממני להגיע לחקירה בנושא. מיד לקחתי עורכת דין שמתעסקת בייצוג של חבר'ה מההפגנות וקבענו להגיע לחקירה ביום ראשון. ואז הגיע עוד טלפון שדרש ממני להתייצב מיד. הזכרתי להם שקבענו ביום ראשון, אבל המפקד בצד השני של הקו אמר לי: 'אם אתה לא מגיע עכשיו, אנחנו מגיעים עם בולשת וקוטפים אותך באמצע תל אביב'. הגעתי לחקירה, ייבשו אותי איזה שמונה שעות בתחנה, חקרו אותי והציגו ראיות. עכשיו מה הראיות? הסרטונים מהעמוד של הצל. קצין המשטרה שלח אותי לחמישה ימי מעצר בית, הכי הרבה שהוא יכול, בחשד לפגיעה בבעל חיים. כי לדהור על סוס ולהעמיד אותו בשמש שעות על גבי שעות בלי מים, זה בסדר...
"דיברתי עם עורכת הדין שלי שהייתה בהלם. היא אמרה לי שהיא ייצגה המון מפגינים וכזו התנהגות של המשטרה היא עוד לא ראתה. היא אמרה לי ששופט יבטל את המעצר בית מיד אם נלך אליו. אבל לא רציתי ללכת לשופט בגלל החשש שהסיפור ייצא החוצה".
למה לא רצית שזה ייצא?
"לא רציתי לתת למי שעומד מאחורי הדבר הזה את התענוג שעצרו אותי. אמרתי לעצמי שאשב חמישה ימים בבית, אבל כפרינציפ אני אשמור את זה ביני ובין החברים הקרובים שלי. אני לא רוצה שאף אחד יידע שהצליחו להתעלל בי וניסו להשתיק את הקול שלי. פחדתי שאנשים יחשבו פעמיים אם להגיע להפגנות. יום אחרי שמעצר הבית הסתיים, התייצבתי לעוד הפגנה.
חטפתי כאפה ממה שהיה במשטרה. זה שבר לי את הלב. לא חשבתי שבחיים אגיע לסיטואציה כזו. יש לי כבוד לרשויות שמנהלות את המדינה. אני אזרח שומר חוק שממלא את החובות שלו עד הסוף".
יש תחושה של בגידה?
"כשעוברים משהו כזה אתה אומר לעצמך: 'אני אזרח פה, המשטרה אמורה להגן עליי'. בסוף שולחים אותי הביתה לחמישה ימי מעצר? זו לא רק בגידה, אתה מאבד איזו תחושת ביטחון. הלכתי ברחוב ופחדתי, אמרתי: 'כל רגע יכולים לבוא ולעצור אותי על מה שהם רוצים', לא צריכים איזה הצדקה גדולה. עכשיו גם המשטרה מכירה את השם שלי. בטיפול הפסיכולוגי ניסיתי לפרק את התחושה הזו ולהבין איך אני מחזיר לעצמי מחדש את הביטחון.
"נהיה פה מפחיד. מי שומר עלי כשאני מחליט להגיד משהו שהוא לא בדעת הממשל או בדעה של שר כלשהו? מי מאפשר שפלורליזם וחופש ביטוי ימשיכו להתקיים פה באופן הכי חריף שיש? אני כבר לא בטוח שיש מי וגם אם יש, אז הכוחות שלו הולכים ומצטמצמים ומוגבלים.
"אני הרגשתי שאם אני נשאר כאן, זה עניין של זמן לפני שיעצרו אותי שוב. בסוף באמת, תאמין לי או לא, המדינה הזאת חשובה לי בעצמות שלי. לכולם היא חשובה, כן, גם לבן אדם שחושב ההפך הגמור ממני. אני כל הזמן מזכיר לעצמי – גם הביביסט בקצה של הקצה, זה שחושב שצריך ליישב שוב את עזה או אני לא יודע מה, אוהב את המדינה הזו בדיוק כמוני, רק אחרת".
יש איזושהי תחושה של הקלה בתאילנד מהבחינה הזאת?
"יש הרבה תחושות בתאילנד שיהיה לי מאוד קשה להסביר למי שחי פה. למשל הסטרס שחיים איתו ישראלים. כשאתה מרשה לעצמך לצאת מכאן לתקופה, בטח למקום לא מערבי, אתה רואה את השוני. במדינות המערב הכול מרושת מצלמות, אתה לא יכול לזוז סנטימטר בלי שאיזו מצלמה צילמה אותך ונשלח לך דו"ח כי נסעת על קוריקנט בלי לוחית רישוי".
5 צפייה בגלריה
המחאה נגד ההפיכה המשפטית. "הרגשתי שזה עניין של זמן עד שעוצרים אותי שוב"
(צילום: יריב כץ)
היית ממליץ לישראלים לעבור לתאילנד?
"תאילנד לא תתאים לכל ישראלי. יש לה את החסרונות שלה. אנחנו אורחים שם, זה לא הבית שלנו ואנחנו על זמן שאול. ובסוף זו מדינת עולם שלישי. יש מי שמתאים לו יותר לחיות במדינה שבה הכול נגיש וזמין. קופנגן מתאימה למי שמחפש לעזוב לתקופה את אורח החיים המערבי, לומדים פה שיעור בפשטות".
"לא ירדתי מהארץ"
עייש התחיל את דרכו מאחורי הקלעים. הוא עבד בליהוק וקריאייטיב של תוכניות טלוויזיה פופולריות כמו "האח הגדול", "המרוץ למיליון" ו"הישרדות". הוא פרץ לתודעה בזכות הרשתות החברתיות כשתפס את משבצת המשפיען שמעביר ביקורת על מפורסמים ומשפיענים אחרים.
"במצב האופטימלי, אחזור כשנתניהו וחבריו יירדו מהכיסאות. היה ונעמוד בבחירות נוספות והוא ייבחר שוב באופן דמוקרטי, אין לי שום בעיה עם זה. זו בחירת העם, אבל מבחינתי זו ההזמנה שלי לקום וללכת, כי המציאות פה לא מייצגת את מציאות החיים שאני מבקש לעצמי"
גם ממקום מגוריו החדש הוא ממשיך בפעילותו הענפה ברשתות. ולא, למרות האירוע הקשה והעזיבה שהגיעה בעקבותיו, אין לו כוונה להישאר לנצח בתאילנד. הוא בהחלט רואה את עצמו חוזר לישראל, אם יתקיימו תנאים מסוימים. "בשום שלב לא אמרתי שאני יורד מהארץ או שאני מבטל את התושבות שלי כאן. אני מאוד רוצה לחזור לישראל ומחכה שדברים יתאפסו ואפשר יהיה לחזור לכאן יותר בסבבה. אני יודע שלא יהיה כאן שווייץ, אבל ממש אשמח לחזור, לא יודע אם לתל אביב. עלה לי מהעיר הזו. אני לא מאמין שאני אומר את זה. בתור ילד גם כשהסתובבתי באילת קראו לי ולחברים שלי 'התל אביבים'. חשבתי שאגדל את הילדים שלי בעיר הזאת, אבל כשנחתי אמרתי 'בואנ'ה, זה נראה כמו אתר בנייה'. ובלי קשר, זו עיר באמת לעשירים. אני אדם מוכשר, מקושר, למדתי, עשיתי, הלכתי בכל הדרכים המקובלות כדי באמת להיות אחד מן המניין ולהצליח לחיות בכבוד במדינה הזו, ואגב זה גם אחד הדברים שהסעירו אותי בשבועות של לפני העזיבה".
אז מתי אתה חוזר לישראל?
"במצב האופטימלי, כשנתניהו וחבריו יירדו מהכיסאות. היה ונעמוד בבחירות נוספות והוא ייבחר שוב באופן דמוקרטי, אין לי שום בעיה עם זה. זו בחירת העם, אבל מבחינתי זו ההזמנה שלי לקום וללכת, כי המציאות פה לא מייצגת את מציאות החיים שאני מבקש לעצמי. אני לא מאלו שטוענים שמי שבחר בו מטומטם או ש'הביביסטים עיוורים'. הם בוחרים בו כי הם רואים בו עתיד שהם מבקשים לעצמם וזה בסדר. אם הרוב מבקש את העתיד הזה ורוצה שהוא יוביל אותנו לעתיד הזה? תהנו, חברים, לי זה פחות מתאים, אני אמצא את עצמי במקום אחר. זה לא כיף, כי בסוף זו המדינה שלי ובשום מקום, גם בתאילנד על אי קטנטן מוקף דקלים, זה לא הבית שלי".
עד שיחזור, הוא מנצל את הזמן גם כדי לטפח את המראה החיצוני וחושף כי לראשונה בחייו עשה בוטוקס. "המצח שלי כמו אקורדיון עכשיו, הטיפול עוד לא השפיע. זה לוקח איזה 4-3 ימים. באמת שהמון זמן התנגדתי לבוטוקוס, אבל אמרתי לעצמי: 'יאללה עדי די אתה בן 40 השנה'. המטפלת עשתה לי מצח למרות שביקשתי להשאיר את הקמטים. אני חושב שזה גברי ויפה, אבל טיפה לטשטש. היא פתחה לי את העיניים, עשתה זריקה קטנה באף ובצדדים של הלסת. זה הכי לא מתאים לי, אבל אמרתי: יאללה מה יש בזה?".
כמי שידוע בתור אחד שמשחיר ברשתות, וסביב יום כיפור. יש מישהו שהיית רוצה לבקש ממנו סליחה?
"בכל שנה פונים אליי, 'נעשה איתך משהו ביום כיפור', ואני תמיד מסרב כי באמת שאין לי ממי לבקש סליחה. כשאני מרגיש צורך לבקש סליחה, אני מבקש במקום. זה קורה, אני לא מושלם. לפעמים אני טועה, אולי לא בדקתי עד הסוף או שהעברתי באופן קומי אבל היא פגעה. אין לי שום עניין שייפגעו ממני. אתה שואל אם אני צריך להתנצל בפני ספיר בורגיל או לעשות סולחה עם אור לוזון? לא. יש סיטואציות שהתבטאתי באופן בוטה או מכליל כלפי קבוצה מסוימת ובו במקום התנצלתי. צריך לדעת להעיף את הפסאדה המטופשת והאגו העלוב שלנו ולהגיד 'אני בן אדם, כתבתי דפוק ואגרסיבי מדי, אני מתנצל ולוקח עליי לתקן'.
אני לפעמים רואה אנשים שתפסו אותם על איזו טעות והם נאבקים בכל הכוח להסביר למה הם באמת צדיקי יסוד עולם, ואנחנו לא הבנו. די, די. יש לא מעט כאלה והם צריכים להתנצל. יש כל מיני תופעות חברתיות שאני חושב שחייבות לנו סליחה, החל מפוליטיקאים ועד לחברות שונות ולמשפיענים. אם מישהו חשוב שמגיעה לו סליחה ממני, זה הזמן. אפשר לפנות אליי
