כששירה לוי הגיעה לבדיקת מי שפיר שגרתית בשבוע ה-20, היא עוד הספיקה לשבת בבית החולים ולשריין לעצמה צילומי היריון. כמה שעות אחר כך היא כבר הייתה בחדר לידה, מתמודדת עם אחד הרגעים הקשים בחייה. מאז היא הספיקה לעבור היריון נוסף, לא פשוט, וללדת את עילאי בדיוק שנה אחרי הלידה השקטה. עכשיו, כשהיא חוזרת למסך ב"יונייטד היי", היא עדיין מתרגלת לעובדה שהפעם היא כבר לא בצד הצעיר של הקאסט.
"אלה ימים עמוסים מאוד. שני ילדים בבית, קיץ, הרבה עבודה, גם באינסטגרם, גם באיפור, 'יונייטד היי' באוויר שזה מרגש", מספרת לוי (28). "זו סדרה של TeenNick והוט שעלתה ממש לפני שבוע ויש כבר כמה פרקים באוויר. סדרה שנונה וכייפית עם מסרים חינוכיים ומהממים.
"אני משחקת את עלמה, המורה בכיתה. שחר סגל ואורן יעקבי שכתבו את הסדרה כותבים הכי כיף והכי מצחיק, אז תמיד יש אווירה קלילה על הסט, והקאסט חמוד, אלין גולן ותומר טליאס, באמת חבר'ה כיפיים וצחוקים. אז היה מושלם".
בתפקיד הזה את משחקת דמות יותר מבוגרת.
"זה כואב מאוד, אבל כן, זה קרה. יש בקאסט שחקנים בגילי, אפילו יותר מבוגרים, שמגלמים ילדים. אבל נראה לי שגם בגלל שאני מזוהה כאמא, וגם אמרו 'טוב, כמה היא יכולה להיות תלמידה?', אולי הייתה ציפייה שאני אשחק מורה. לשחק זה כיף, להיכנס לכל דמות זה כיף וגם כיף קצת לשנות ולעשות משהו שעדיין לא עשיתי, זה מרענן, זה כיפי. גם הייתי בהריון תוך כדי הצילומים, אז בכלל לא יכולתי לעבור כתלמידה".
התפתחת מבחינת משחק בשנים האחרונות.
"הגשמתי המון חלומות בעולם המשחק ודווקא בגיל די צעיר. החלום הכי גדול שלי היה לעשות מחזות זמר, אני גם מאוד אוהבת לשיר ובאמת עשיתי בהבימה את 'סימן הדרך' שהיה בעיניי התגשמות כל החלומות שלי. שיחקתי שם את נעמי שמר. והייתי בכבש השישה עשר, וב'השנה היפה בחיי', אז זה חלום שנגעתי בו והגשמתי.
"חוץ מזה עשיתי תפקידים ראשיים בסדרות נוער, ועשיתי גם סדרה למבוגרים, 420, כשהייתי בהריון עם סהר. מן הסתם אחרי שילדתי את סהר ואחר כך את עילאי הייתה איזושהי הפסקה, אבל אני מקווה מאוד להמשיך ולעשות. גם מחזות זמר כי זו באמת האהבה הגדולה שלי, ולקבל דברים מעניינים שיעשו לי כזה כיף, תפקידים משמעותיים, ולהתפתח גם לסדרות וסרטים של יותר עולם המבוגרים"
כמה זה מאתגר להיות אימא לשני בנים?
"אני לא יכולה להגיד שזה מאתגר כי זה משהו שייחלתי לו ורציתי אותו, וזה המהות של חיי ואני מאוד נהנית מזה. היה הרבה שיח ברשת, לפני שנכנסתי להריון, שכולן מספרות על הקשיים, ויש לזה מקום, חשוב שיהיה גם שיח כזה. אבל אני רוצה להביא את המקום שזה פאן. הכל תלוי גישה וגם לפעמים צריך קצת fake it till you make it. ברור שלא הכל ורוד, אבל צריך גם לתת מקום לחלק הטוב והכיפי והמדהים בדבר הזה. בתור אמא צעירה הגעתי לזה בפחד גדול, וחבל".
מה הכי כיף באימהות?
"הפידבקים שאתה מקבל מהילדים, האהבה, החיבוקים, הנשיקות, ההתכרבלויות, הצחוקים. מצחיק לראות אותי ואת בעלי ואת האופי שלנו שממש נטמע בהם. אני מסתכלת עליהם ואומרת 'אין סיכוי שאלהה ילדים של מישהו אחר', אני ממש רואה בהם אותנו ובנו אותם".
ומה בכל זאת קשה?
"כשהם לא מרגישים טוב, כשחולים, החרדות. אלה הדברים המאתגרים בשבילי, לא לקום בלילה וכאלה. לשמור עליהם שהם יהיו בטוב, שהם יהיו בריאים, זה הדבר שהכי הכי קשה באימהות".
יש לכם עזרה?
"יש סבתות וסבים מאוד פעילים, ויש לי גם בייביסיטר לפעמים כשאני צריכה. זכינו ברמות, כולנו. בתור ילדה שגדלה עם סבא וסבתא, אין דבר יותר כיף מזה. אז גם זה זכייה לנו בעזרה וגם זה זכייה לילדים שגדלים יחד איתם. אבל בסופו של דבר אני אמא מאוד נוכחת, ואני גם עובדת תוך כדי ולכן אני יכולה להרשות לעצמי להביא עזרה ולהקל על עצמי".
"הרגשתי כאילו אלוהים שלח לי אותו"
בנובמבר 2024 הגיעה לוי עם בטן הריונית של שבוע 20 לבדיקת מי שפיר שגרתית. בזמן שישבה בחדר ההמתנה היא לא תיארה לעצמה שעוד מעט הכול ישתנה. "התוצאות של הבדיקה יצאו תקינות, אבל יש סיכון לזיהום מעצם הפרוצדורה, מהדקירה. זה מה שקרה לי", היא מספרת. "זו סכנה משמעותית גם לאימא וגם לעובר וצריך ליילד מיד. בשבוע 20 זו לידה לכל דבר. הגעתי לבית חולים ממש עם צירים. ועשו לי שם עוד בדיקת מי שפיר כדי לראות שבאמת יש זיהום, כי זה מאוד נדיר. אז לא היה ספק, ובשניות הכניסו אותי לחדר לידה וממש יילדו אותי. זאת היה טראומה קשה לנו כמשפחה, וזה היה עצוב, זה עצוב נורא".
"בלילה שאני עברתי לידה שקטה, באותו בית חולים, החברה הכי טובה שלי ילדה תינוקת. בבוקר שאחרי כתבתי לה מזל טוב. שמחתי בשבילה וזה עשה לי קצת טוב על הלב, אבל זה היה די קשוח".
מפחיד כמה מהר זה קורה.
"בראש שלי זה לא היה אופציה בכלל, ברמה שלא הבנתי את הסכנה, אמרתי 'סבבה, יום-יומיים נותנים אנטיביוטיקה וממשיכים כרגיל'. ישבתי בבית החולים כשהתחילו לי הכאבים והצירים האלה שלא ידעתי עוד שהם צירים. ישבתי ושריינתי לי צילומי הריון, ופתאום הפשיטו אותי וישר לחדר לידה. לא הספקתי אפילו לעכל מה שקורה, אני רק זוכרת שאמרתי לרופאה המהממת שהייתה שם שאני לא רוצה להרגיש כלום. כמובן שהאפידורל עבד רק על חצי מהגוף שלי והרגשתי את הכאב הפיזי, אבל הכאב הנפשי זה משהו שאני לא אשכח לעולם".
ידעת לקראת מה את הולכת?
"הרופאה הסבירה לי הכל במהירות וכן, הבנתי את זה. באותם רגעים לא חשבתי שזה בכלל הולך לכיוון הזה. בהיריון שלי נאלצתי לעשות בדיקת מי שפיר אחרי הטראומה שעברתי, כי רק הבדיקה הזאת יכלה להוכיח שההיריון תקין. וגם זה לא עבר חלק, הייתי מאושפזת איזה עשרה ימים אחר כך, אבל ברוך השם זה הסתיים טוב".
את זוכרת את היום שאחרי?
"באותו לילה שאני עברתי לידה שקטה, באותו בית חולים, החברה הכי טובה שלי ילדה תינוקת. בבוקר שאחרי כתבתי לה מזל טוב, ובעלי הלך למחלקה שלה להגיד לה מזל טוב, וסיפר לה שאני גם מאושפזת. מאוד שמחתי בשבילה וזה עשה לי קצת טוב על הלב, אבל זה היה די קשוח".
מה בעצם קורה בלידה שקטה?
"את נמצאת בחדר לידה לכל דבר, כשמסביבך יש לידות שמסתיימות בהצלחה. את שמה חליפה של בית החולים, משקל לתינוק, הכל, כמו שהיה לי בלידה עם סהר, כמו שהיה לי בלידה עם עילאי. אותו צוות רפואי, המיילדת שעוברת בין החדרים, שדקה לפני זה יילדה תינוק בריא ושלם, ואת יולדת ממש, יש צירים, אפידורל, לחיצות, רק שבלידה שקטה, התינוק יוצא ללא בכי.
"בתור מי שכבר עברה לידה אחת בשלום לפני זה, את יודעת שאת הולכת ללדת עכשיו, וזה לא תינוק חי. זה כואב. זה בלתי נתפס. ברגעים האלה פיזית הגוף שלי רעד, השיניים שלי נקשו, כי לא יכולתי לעכל שאני הולכת ללדת תינוק מת. זה היה לילה שנמשך נצח".
"אני כבר לא העניין, סהר הוא כוכב על. אני מעלה אותו מלא ברשתות ואנשים ניגשים אליו. אני כבר לא שירה מ'התחנה' או מ'זיגי', אני שירה אמא של סהר בן לולו, זה הדיבור"
מתגברים על זה?
"לא. זה משהו שנשאר כואב ויישאר כואב בלב שלי תמיד. אני מוצאת נחמה בזה שעילאי הגיע בדיוק שנה אחרי. התאריך המשוער של הלידה שלו היה ביום של הלידה השקטה, וזה הרגיש לי כאילו אלוהים שלח לי אותו. ובאמת גם ההיריון של עילאי לא עבר חלק. היו מלא בעיות בבדיקות, אבל הנשמה הזאת נלחמה להגיע לעולם הזה ולא ויתרה. ובסוף הוא הגיע יום אחרי, בתאריך חדש. האמונה הזאת עזרה לי לצלוח את הסיפור הזה, וגם לשתף ולדבר על זה ולקבל תגובות מנשים שלקחו כוח מהסיפור שלי, גם זה נתן לי איזושהי נחמה".
לא פחדת להיכנס להיריון כל כך מהר אחר כך?
"אני בן אדם אופטימי מאוד, וחשבתי שהברק לא יכה פעמיים. נכנסתי בגישה כזאת להריון, אבל התבדיתי, זה היה היריון מפחיד, הוא היה תמיד באיזשהי סכנה. בהיריון עם סהר הייתי באורות, בכלל לא הבנתי את הסכנות וזה עבר לי חלק. עם עילאי היה היריון הרבה יותר טראומטי ששמרתי הרבה יותר, והיה מאוד קשה להתרגש ממנו עד שלא ראיתי את התינוק על הידיים, בריא ושלם".
"הילד שלי יכול להיות ראש ממשלה"
החוויה הקשה גרמה ללוי להסתכל אחרת על האימהות, מה שמתבטא בגישה החיובית שלה גם ברגעים הפחות נעימים. "אני מרגישה שאין לי בכלל זכות להתלונן", היא אומרת. "אחרי מה שעברתי אני אומרת תודה על הדבר הזה שנקרא אימהות כי הוא לא מובן מאליו בכלל".
את רוצה עוד ילדים?
"ברור, אני ממש אוהבת להיות אמא, זה התפקיד הכי כיפי שלי בעולם. ואני אוהבת להיות בהריון, גם אחרי כל מה שעברתי. גם הלידה השלישית, הלידה של עילאי, באיזשהו מקום הייתה חוויה מתקנת כי היא הייתה מאוד קלה וכיפית. אני מתה על תינוקות, מתה על ילדים, לא סתם אני גם עובדת הרבה שנים עם ילדים, זה ממקום של אהבה".
איך סהר מרגיש כשניגשים אלייך מעריצים?
"אני כבר לא העניין, סהר הוא כוכב על. אני מעלה אותו מלא ברשתות ואנשים ניגשים אליו. אני כבר לא שירה מ'התחנה' או מ'זיגי', אני שירה אמא של סהר בן לולו, זה הדיבור".
הוא מבין מה רוצים ממנו?
"לא, אין לו מושג, והוא מתבייש לפעמים כשאנשים מבקשים ממנו תמונה. אני באמת חושבת שהוא משמח אנשים. בתקופה של המלחמה, כשהתחלתי לחשוף אותו, הוא העלה חיוך למלא אנשים וזה היה מדהים. הוא ילד עם הרבה ביטחון".
את מקבלת גם תגובות שליליות?
"בכלל לא. אנשים עפים על החשיפה שלו, באמת, הוא ילד קורע, הוא מתפוצץ בטיקטוק ברמות ואנשים חולים עליו, אני מקבלת רק תגובות חיוביות".
את מייעדת אותו לעולם של כוכבות?
"לא, לא, לא. זה נחמד כשהוא קטן, אבל אני לא רוצה שהוא ייכנס לעולם הזה בשום אופן. שיעשה כל מה שהוא רוצה ואני תמיד אתמוך בו כמובן, אבל הוא ילד גאון, חמסה עליו, הוא יכול לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים, הוא יכול להיות ראש הממשלה לדעתי".
איך בעצם נראה יום עבודה שלך?
"זה נראה לפעמים שאתה חי את החיים שלך ופשוט מצלם ועושה כיף, אבל זה בכלל לא, במיוחד לא אני, שאני מאוד פרפקציוניסטית וצריכה שכל דבר יהיה וואו. לכל תוכן מוקדשת מחשבה ויש ימי צילום ממש, כמו שיש יום צילום לקמפיין, אם יש לי קמפיין ברשת, אז אני ממש עושה יום צילום, הפקה לכל דבר. אנשים לפעמים חושבים שזה משהו כזה על הדרך, בפאן, אבל לא, זה עסק וזה מדהים, זה משהו שגיליתי בשנתיים-שלוש האחרונות ונותן לי יצירתיות וכיף. אבל זה לא כזה קל".
מה הקושי?
"אין איזה קושי מטורף, אבל זו עבודה סיזיפית. גם כשאתה לא רוצה לפעמים לתעד ולצלם, אז צריך, ולחשוב על רעיונות ולחשוב על קריאייטיב. זה לא שיש לך לקוח שנותן לך את הכל מאפס, בוחרים אותך כי יש לך קריאייטיב מגניב ויש לך ייחודיות שהמותג רוצה וצריך, אז זה משהו שצריך לשמר ולבדל את עצמך מאנשים אחרים".
ממה מתפרנסים יותר, ממשחק או מעבודה ברשת?
"ברור שבעבודה ברשת, משחק זה לנשמה. אתה יכול להגיע לאחלה סכומים על יום צילום, אבל גם השחקן הכי מטורף בארץ, זה מפרויקט לפרויקט, אתה לא עובד 365 יום בשנה, אף אחד לא מבטיח לך שמחר דופקים לך בדלת ויש לך את הפרויקט הבא. העבודה ברשת מאוד מתגמלת וזה כיף שנותן לי דרייב להמשיך ולעשות".
