בגיל שבו צעירים רבים עדיין לא החליטו לגמרי מה הם רוצים לעשות בחייהם, אור שפיץ (28) כבר הספיקה להגשים לא מעט חלומות ומתקדמת הלאה אל עבר החלומות הבאים.
שפיץ פרצה לחיינו לפני קרוב לשמונה שנים בתוכנית "בייק אוף". מאז היא הפכה לגורו אפייה ברשתות עם מאות אלפי עוקבים, פתחה וסגרה קונדיטוריה בתל אביב והשיקה פודטראק מצליח. בריאיון לפודקאסט "הברזייה" היא מסבירה למה החליטה לסגור את הקונדיטוריה שלה, מהם היעדים הבאים שסימנה לעצמה וגם מגלה איך פח זבל מסתורי שצץ ליד הפודטראק שלה - היה תחילתו של סיפור אהבה מרגש.
פודקאסט הברזייה – אור שפיץ
"סגרתי את הקונדיטוריה כי אני חושבת שאנחנו צריכים לדייק את החלומות שלנו, זו חובה בעיניי", אומרת שפיץ, "לפעמים אנחנו מתקשים לעשות את זה, אם זה בגלל שהתרגלנו למשהו מסוים, אם זה כי אנחנו כבר עובדים ותודה לאל עובד לנו, אם זה כי אנחנו חוששים ממה שיגידו. אבל אני חושבת שבגיל 23 היה לי חלום אחד ובגיל 28-27 החלום קצת משתנה, השאיפה משתנה, הציפיות שכר משתנות, הרצון של מה לעשות שאני אהיה גדולה משתנה. התחלתי את העסק בגיל 18 והיום אני בת 28 וחצי.
"תחשוב שעשור אני עושה משהו שאני אוהבת מאוד. אנשים מתייעצים איתי איך לעשות ומה לעשות. לדעתי, אם את אוהבת את זה, לכי על זה, אבל יש המון פנים למה אנחנו אוהבות או איפה אנחנו רואות את עצמנו. החלטתי רגע לעצור, לעשות את החשיבה. כמובן שהיה לי חשוב שהפודטראק שלי ימשיך. הוא עובר בכל כמה חודשים מעיר לעיר בשיתוף פעולה עם עיריות. זה התחיל באשקלון לפני המלחמה, מישהי אמרה לי 'די, רק טילים באים אלינו! תבואי אלינו!' והגעתי לשם, אבל בגלל המלחמה לצערי עזבתי. עברתי לראשון לציון, לבאר שבע, לקריות, עפולה, חולון ועכשיו הוא בבאר יעקב, בפעם הראשונה בתוך קניון".
כמה חסר לך הבייקרי שלך?
"אגיד לך את האמת, הוא לא חסר לי. כן, היה לי מאוד כיף, הייתה לי חוויה מדהימה, מלמדת, מעצימה, גדלתי בתוכה ויחד איתה, אבל אני חושבת שהיום אני קודם כל אומרת לעצמי 'אור, יש דברים שאת יכולה לעשות אחרת'. בשלב מסוים קרסתי לתוך עצמי, היה לי נורא קשה לעשות הכול ביחד - גם השיווק, גם העובדים, גם הקולינריה.
"זה לגמרי היה הבייבי שלי, אבל יש לי תחושה שזו הייתה רק ההתחלה. היום אני יכולה להגיד לך שאחרי כל מה שהיה לי עם הקונדיטוריה ואחרי שכל הזמן אמרתי 'רק אני, רק אני', העסקים הבאים שלי בוודאות יהיו עם שותפים. היום אני יודעת במה אני טובה, מה אני אוהבת לעשות, מה אני יכולה לחזק, ובמה אני מעדיפה שמישהו אחר יתעסק".
"אמא שלי לקחה אותי לסדנת זילוף ויצאנו ממנה עם שתי עוגות. האינסטגרם הזה היה אז בחיתוליו, לא היה נהוג למכור שם דברים. התבלטתי ובסוף העליתי תמונות של העוגות לאינסטגרם וכתבתי את מספר הטלפון שלי. זו הייתה בדיחה, חברים שלי צחקו עליי, אבל תודה לאל שהעזתי"
תראי בסוף הקונדיטוריה זה עסק יקר, המחירים של חומרי הגלם כל הזמן עולים – שמנת, חמאה, שוקולד. השאלה אם להחלטה הזו היה גם פן כלכלי?
"חד משמעית לא. אני כן יכולה להגיד שברגע שיש אהבה לקונדיטוריה, זה לא שאני אלך פתאום להיות אשת הייטק. חלק מהעניין הוא למצוא את הדרך לעשות דברים איכותיים וטעימים במחירים שיאפשרו לך גם להרוויח וגם שהלקוח ייהנה".
ומה עכשיו?
"אני לא אוהבת לדבר על דברים שעוד אין עליהם חותמת, אז אני לא אגיד בדיוק מה. אני כן יכולה להגיד שיש תוכניות לדברים שהיום כמישהי שעברה וחוותה כמה דברים, אעשה אותם בעזרת השם בצורה הכי מדויקת".
את עומדת להמציא את עצמך מחדש?
"אני לא מחפשת להמציא את עצמי מחדש, אני אוהבת את הקונדיטוריה ורוצה להישאר בתחום. זה נכון שהיום אני עושה עוד דברים, אז כנראה שזה יפלוש לעוד כל מיני אזורים".
איך התחיל כל עניין הקונדיטוריה?
"קודם כל מהאהבה ומהרצון להתפרנס. אני אהיה כנה, בגיל 17 אהבתי לעשות כסף מדברים שאני אוהבת, פעם זה היה עגילים לפופיק שמכרתי, פעם זה היה לעבוד עם רקדניות ופעם זה היה למכור עוגות".
האהבה לאפייה היא מהבית?
"לא".
אמא שלך אף פעם לא עשתה לך עוגת יום הולדת?
"אני חושבת שהיא אף פעם לא ניסתה. בתור ילדה היינו מקשטות ביחד עוגות קורנפלקס. זה הגיע יותר מהסבתות. היו לי הרבה ויכוחים עם אמא שלי על המטבח, הארגון והסדר. סבא שלי ז"ל רצה מאוד לתמוך ואמר 'יאללה, נבנה לך מטבח במרתף. אני אעזור'. הוא נתן לי את נקודת הפתיחה הכי טובה שיכולה להיות.
"אמא שלי לקחה אותי לסדנת זילוף ויצאנו ממנה עם שתי עוגות. האינסטגרם הזה היה אז בחיתוליו, לא היה נהוג למכור שם דברים. התבלטתי ובסוף העליתי תמונות של העוגות לאינסטגרם וכתבתי את מספר הטלפון שלי. זו הייתה בדיחה, חברים שלי צחקו עליי, אבל תודה לאל שהעזתי.
"לאט לאט זה התרחב. חשבתי איך אפשר לתת ערך מוסף לאנשים מעבר למכירות. התחלתי לעשות לייבים במוצ"ש ולימדתי בהם איך להכין דברים. זה היה קצת מוזר בהתחלה, אבל רק מי שמעז מצליח".
8 צפייה בגלריה
"סגרתי את הקונדיטוריה כי אני חושבת שאנחנו צריכים לדייק את החלומות שלנו"
(צילום: מוטי קמחי)
מתי התחילו לזהות אותך?
"ממש לזהות אותי אחרי 'בייק אוף', שם זה היה אחרי שכבר למדתי קונדיטוריה אצל אסטלה. הגעתי לבייק אוף עם 14,000 עוקבים באינסטגרם, זו הייתה נקודת פתיחה יפה. סיימתי במקום החמישי.
"'בייק אוף' לחלוטין הייתה קרש קפיצה, פריים טיים, טלוויזיה. הייתי חיילת משוחררת, בדיוק בנקודה של: 'אוקיי, מה עכשיו?'. אמרתי 'יאללה, בוא נתחיל לעשות סדנאות, יש ביקוש'".
על הניתוח להקטנת חזה: "מבחינת כאבים, לא הבנתי כמה זה יקל על החיים ועל כאבי הגב. חוץ מזה אני מרגישה הרבה יותר שלמה ונעימה עם הגוף שלי. אני מרגישה יותר קטנה, תמיד הרגשתי אוהל, הייתי לובשת בגדים גדולים, מנסה להצמיד, להשטיח"
יש לפעמים זלזול בשפים או קונדיטורים של אינסטגרם.
"אני חושבת שהיום כל בן אדם שיושב במטבח בבית שלו, מקבל חלון ראווה אינסטגרמי. הוא יכול לעשות את כל מה שהוא רוצה לכל מי שרק רוצה לצפות, ולנצל את הכוח הזה. חבל לי שמזלזלים בזה כי יצאו אחלה כישרונות מהאינסטגרם. גם בי הרבה פקפקו, אבל כשפתחתי את הקונדיטוריה, אנשים התחברו, אהבו וליוו אותי בדרך. אני חושבת שכל מי שיכול לפתוח את המצלמה, לספק תוכן ועניין, לסקרן ובאמת ליצור מתכונים, זה מבורך בעיניי ולא צריך לזלזל בזה. העולם הולך לשם".
את אושיית רשת בתחום הקונדיטוריה, אבל פתאום זה פגש גם את החיים האישיים שלך, התחלת לשתף, התחילו להתעניין.
"אנשים מתעניינים כי אני נותנת פתח וזה בסדר. אני מרגישה כלפי הקהילה שלי באינסטגרם שהן כמו אחיות או חברות שלי ולכן גם חשה בנוח לספר להן דברים. אני מרגישה בנוח כששואלים אותי שאלות. מישהי אמרה לי 'בזכותך עשיתי הקטנה חזה', זה מטורף. זה לא בזכותך קניתי מסטיק או בזכותך טעמתי קינוח, זה בזכותך נכנסתי לחדר ניתוח והקטנתי את החזה שלי, עשיתי משהו למען הגוף שלי. קיבלתי זכות וזה נעים לי".
איך באמת היה הניתוח?
"מדהים. קודם כל מבחינת כאבים, לא הבנתי כמה זה יקל על החיים ועל כאבי הגב. חוץ מזה אני מרגישה הרבה יותר שלמה ונעימה עם הגוף שלי. אני מרגישה יותר קטנה, תמיד הרגשתי אוהל, הייתי לובשת בגדים גדולים, מנסה להצמיד, להשטיח".
"אני הזמנתי את עמרי לדייט"
ואם כבר חיים אישיים. את בזוגיות חדשה.
"תודה לאל זה הגיע. אני חושבת שזה סיפור שאני אצטרך לשמור טוב, ברמת הלכתוב, כדי שאזכור מה אספר לנכדות שלי על האירוע הזה.
"דיברתי על זה תמיד באינסטגרם - 'תצעקו לעולם'. תצעקו לעולם מה אתן רוצות לזמן לעצמכן. אני אשווה את זה לחיפוש עבודה. כשאתה מחפש עבודה, אתה אומר את זה לכולם, כי אולי מישהו יצליח לסדר לך משהו. באהבה, אנשים נורא מתביישים להגיד שהם מחפשים או שהם רוצים אהבה ואני תמיד אמרתי 'בוא נצעק את זה'. גם אם יש לך רק 200 עוקבים באינסטגרם, אז עדיין זה 200 איש שיראו שאתה מחפש אהבה ואולי יצליחו למצוא לך.
"יום שישי אחד הייתי עם הפודטראק בבאר שבע. לקראת הסגירה הגיעה מישהי, הייתי מוכרת לה, דיברנו קצת והיא המשיכה לדרכה. לקראת כניסת שבת קיבלתי הודעה באינסטגרם: 'מה קורה? אמא שלי רכשה אצלך היום, האם יש תעודת כשרות?', שלחתי את תעודת הכשרות. כמה ימים אחר כך, שוב הבת שעוקבת אחריי, שולחת לי הודעה, 'תקשיבי דיברנו עליך כל השבת, היה טעים, יש לנו מישהו לסדר לך'. מתחילה עם קורות חיים, תמונה, עניינים, זה קורה הרבה באינסטגרם שבנות מרגישות ככה בנוח ואני עפה על זה. כותבת לה 'תודה רבה, את מקסימה, תודה שחשבת עליי'.
"אחרי שבוע מגיע אליי מישהו לפודטראק. אני רואה איזה קצין על מדים, חתיך כזה עם הנשק, לא יודעת מאיפה הוא מוכר לי. מתחיל לרכוש, להתייעץ. בסוף הוא אומר לי 'את יודעת מי אני? ניסו להכיר בינינו'. איך שהוא הלך, הסתכלתי באינסטגרם וראיתי שאכן אותה אחת כתבה לי עליו. כתבתי לה שהוא היה בפודטראק ואיזה חמוד. סיפרתי לאמא שלי והיא עשתה לו לייק בלי להגיד לי.
"כמה זמן אחרי, המנהלת של הפודטראק אמרה לי שאני צריכה להיפטר מפח זבל שהיה שם. אמרה שהוא גדול, מגעיל. פתאום קיבלתי פח בצבע ורוד בעיצוב שמתאים לפודטראק שלי. צילמתי לסטורי: 'עיריית חולון, תודה רבה, איזה פח מהמם'. קיבלתי שטף של הודעות באינסטגרם: 'לא, זה עמרי שלח לך את הפח'. המזכירה שלו כתבה לי, אשתו של חבר שלו כתבה לי.
"אחרי כמה ימים שלחתי לו הודעה באינסטגרם, 'יא נסיך, תודה רבה על הפח, אין עליך'. מכאן התחיל שטף הודעות, הוא בכלל במילואים בלבנון, סבב רביעי, ענה לי רק בלילות. השיחות נמתחו שבועיים והבן אדם לא ביקש את המספר שלי. בסוף הוא ביקש. עברנו לוואטסאפ, ושוב מדברים, מדברים והוא לא מציע לי לצאת לדייט. אני זו שהצעתי לו לצאת. הדייט הראשון לא היה משהו, שילוב של ביישנות ומתח. בדייט השני זה כבר נפתח. בדייט השלישי אמרתי: 'וואלה, יש פה עניין'. והנה חצי שנה של זוגיות ומזה חודש שאנחנו גרים ביחד".
חצי שנה, שמרת את זה טוב.
"אני חושבת שקודם כל ההתחלה היא תמיד לאבי דאבי. מה גם שהוא היה במילואים ולא באמת יכלנו לבחון את הקשר. נכוויתי בעבר אז אמרתי לעצמי: 'אור, תשמרי שנייה לעצמך'. לא הסתתרנו, יצאנו. היו עוקבות שניסו להכיר לי ואמרתי להן שהן מקסימות אבל אני בהתחלה של זוגיות. גם שאלתי את עצמי האם להגיד 'אני בזוגיות'? רגע, בואי תראי קודם שיש פה זוגיות, שאת לא סתם מדמיינת, כי כשיוצאים קבל עם ואינסטגרם אחרי חודשיים, השבר הוא קשה אחרי. צריך לגור יחד, לחוש אחד את השנייה, להבין מה קורה".
איך הולך?
"הולך מדהים. אתה יודע, לכל זוג זה נראה באינסטגרם שמתוק, מושלם ומהמם, אבל יש גם אינטריגות ואתגרים. לא טוב היות האדם לבדו. אני אדם נורא זוגי. יש את הכיף הזה של לחזור הביתה בסוף היום, להתרפק על בן הזוג, לספר מה עברת ולשמוע מה הוא עבר".
מה את יכולה לספר עליו?
"הוא אדם מדהים ויש לו לב ענק. כמו שאמרתי, קוראים לו עמרי, בן 32, עובד בחברה שמתעסקת באשפה".
כמה זמן היית רווקה לפני?
"שנה וחצי. הייתי יוצאת לדייטים ונפגשת, חווה קשרים, אבל זוגיות של מגורים משותפים לא היה הרבה זמן. חיכיתי לזה. אני חושבת שהייתי צריכה לדייק את עצמי, זה משהו שכל אחת צריכה לעשות. חוץ מזה כשהייתה לי הקונדיטוריה, הייתי מהבוקר ועד הלילה בזה. כשסגרתי, אמא שלי אמרה: 'קחי את הזמן רגע למצוא בן זוג, אל תיכנסי ישר לעוד פרויקט'.
"עבדתי על עצמי לפני הזוגיות הזו. ניסיתי בכל החזיתות - הדלקתי ארבעים יום נר לרחל, כתבתי הגשמה וזימון, התפללתי, הלכתי לצחי הפסיכותרפיסט ואמרתי לו, 'צחי, לא הגיוני שאני שמתקתקת כל דבר בעבודה, לא מצליחה למצוא זוגיות', באמת עבדתי על לדייק את עצמי ולפנות לזה זמן בנפש ובגוף. זה תהליך שהתחיל שעמרי כפרה עליו הגיע והמשיך גם אחרי".
פחדת מהרווקות?
כן, חד משמעית. זה מפחיד. המחשבה הייתה שלא בא לי להתפשר. כל הזמן ניסו לשדך ולהכיר וזה מבורך וזה מדהים, אבל לא בא לי כל אחד. כל הצלצולים האלה של רווקות מאוחרת. מי מגדיר את זה? מי קובע שאני באיחור? המשפטים האלה חודרים ואיפשהו הם גם מעליבים. כל אחת והדרך שלה ומה שנכון לה. אני אומרת לך את האמת, לא יודעת אם בן הזוג שהיה בזמן הצבא או בן הזוג שהיה לי בזמן שהייתי צעירה יותר, זה אדם שהיה מתאים לחיים שלי עכשיו.
"אני בטוחה שהעוקבות שלי ישמחו בשבילי. יש בנות שכתבו לי באופן קבוע בכניסת שבת: 'מה השם של אמא שלך? אני מתפללת עכשיו לזיווג הגון' או 'אור, עכשיו את מגיעה אלינו עם הפוטראק, אנחנו מוצאות לך כאן בעיר חתן'".
"הייתי רוצה להטמיע בכל אחת את האומץ להגיד 'אני מחפשת', 'אני רוצה', 'אני פנויה לאהבה'. מה יש לכן להפסיד? למה להתבייש? רק דברים טובים בעיניי יכולים לצאת מזה. אף פעם לא אהבתי להיאחז ברווקות. תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות אירועי רווקות ולגרום לבנות להשתדך ולשדך".
מבחורה שהתחילה מלהכין עוגות במרתף עד היום, כמה רווחיות את מרגישה שיש במקצוע הזה?
אפשר להגיד בצורה מאוד קלה, 'זה קשה, לא מרוויחים', אבל כשעושים את זה נכון ומתמחרים את זה נכון, זה אפשרי. בתחילת דרכי במרתף, ישבתי עם קלסר ורוד ועשיתי טבלה בעיפרון, כמה עולה כל אצבע קינדר, כמה עולה כל גרם שמנת, כמה עולה הג'לטין. כשעושים את זה נכון אפשר להרוויח. כמובן שככל שהעסק גדול יותר והכמויות גדולות, זה יותר רווחי כי יש הבדל אם אני קונה שמנת בסופר או אם אני קונה בגלונים. לפעמים לצערי אנשים לא מבינים שזה עסק יקר, צריך לאהוב מאוד קונדיטוריה בשביל להישאר בתחום".
