אם גללתם בטיקטוק או באינסטגרם בשנים האחרונות, אתם בטח מכירים את מיה דגן כאחת מהדמויות הבולטות בקהילת הבודי-פוזיטיב בישראל, כזו שלא מפחדת ללבוש מה שבא לה, לומר מה שבא לה ולחטוף קללות בלי למצמץ. אבל לאחרונה דברים קצת השתנו בחיים של דגן (30), שלפני כמעט שנה נישאה לאורי מאור אחרי ארבע שנות זוגיות בחתונה שהייתה גם סוג של הצהרה אידיאולוגית.
"מאוד נהניתי להתחתן. זה מאוד כיף להוציא מלא כסף על מסיבה", היא מספרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet. "מבחינת היחסים אין הבדל גדול. אולי קצת נרגענו. אם פעם היינו רבים וזה היה כזה, 'אולי זה ייגמר', עכשיו זה פשוט לא על השולחן, והשאלה היא איך פותרים את זה. זה הופך את הריבים לקצת פחות דרמטיים. במקום להיות אחד נגד השני, זה אנחנו נגד הדבר ביחד, ואז זה קצת יותר מאוזן".
כיסיתם את הוצאות החתונה?
"כן, כיסינו. אני מאוד מחושבת, אני לא קופצת מעל הפופיק. זה יום אחד, זה כולה יום".
התחתנתם בשבת. זה עורר לא מעט תגובות קשות.
"מה שנורא הצחיק אותי הוא שהתגובות האלה היו גם בשבת. לפחות חכו למוצאי שבת. היה לי מאוד ברור שזו החלטה שלנו וזה מה שאנחנו רוצים. רצינו תאריך שיהיה נוח לנו ולמשפחה שלנו, ויותר זול משישי, משהו שנצליח לעמוד בו ועדיין יהיה לנו נעים וכיף. גם אני וגם בעלי מאוד חילוניים, ומבחינתנו היה ברור שהחתונה לא תהיה כשרה ולא תהיה עם רב, כי זה לא דבר שקיים ביום-יום שלנו והרגיש מוזר להכניס אותו דווקא עכשיו. יש לנו כמה בני משפחה דתיים, דיברנו איתם מראש ומצאנו פתרונות עם האנשים הרלוונטיים. שאר האנשים לא מוזמנים, אז אני לא יודעת למה הם נעלבים מהבחירה שלי.
"לא הצבעתי לממשלה הזאת, אבל אני עדיין אזרחית במדינה ומגיעות לי זכויות שוות. קשה לי לראות שהמיסים שלי הולכים לאנשים שרוצים לעשות דה-לגיטימציה למי שחושב אחרת"
"הסנטימנט המרכזי היה: 'למה בכוונה, למה את עושה דווקא?', אבל חילוניות היא מבחינתי ערך אמיתי. אני אדם ליברלי שמאמין בחופש. כל מי שקורא לי 'עגלה ריקה', זה מעצבן אותי בצורה שאני לא יכולה להתמודד, זה מעליב אותי, כאילו אין לי ערכים, אין לי דברים שאני מאמינה בהם. יש לי, הם פשוט לא זהים לשלכם. כל עוד אפשר להיות חילונית במדינה, אני אנצל את זכותי להיות חילונית ואני אחיה את חיי באופן שאני רוצה. היה כיף להתחתן בשבת. היה ריזוטו סרטנים".
מה מפחיד אותך בכיוון שאליו המדינה הולכת?
"אני מרגישה שכל הזמן מבקשים ממני להתקפל, להתגמש ולכבד, ואף אחד לא מכבד אותי. החוקים שעוברים פה משפילים אותי כאישה, מבזים ומקטינים אותי. לא הצבעתי לממשלה הזאת, אבל אני עדיין אזרחית במדינה ומגיעות לי זכויות שוות. זה לא שיום אחד נקום בבוקר כולם בבורקות, זה קורה לאט-לאט ומחלחל. בתור עצמאית שמשלמת מיסים, קשה לי לראות לאן המיסים שלי הולכים. לא רק לדברים שאני לא מאמינה בהם, על ביטחון או חינוך אפשר להתווכח, אלא לאנשים שרוצים באופן פעיל לדחוק אותי החוצה ועושים דה-לגיטימציה למי שחושב אחרת. זה מפחיד אותי. קל מאוד להתייאש, אבל אני מנסה להכניס את עצמי למצב מלחמה שבו נצליח לשנות".
"צורם לאנשים לראות אישה שמרוויחה טוב"
לאחרונה דגן חשפה דבר שנחשב פרטי הרבה יותר מכל תמונה בביקיני באינסטגרם – כמה היא מרוויחה. "עשיתי את החישוב של 2025, זה יוצא בממוצע 26 אלף שקל נטו, משהו כמו 50 אלף ברוטו. אחלה משכורת, כיף חיים. ואני חוסכת".
מה את עושה כדי להרוויח 50 אלף שקל בחודש?
"אני עושה שיתופי פעולה מסחריים עם חברות, וגם הרצאות ועוד דברים מהצד, אבל רוב ההכנסה שלי היא משיתופי פעולה. אני עובדת עם חברות שאני אוהבת, בין אם זה סרטון ובין אם זה קמפיין לאורך זמן. יש לי קוד קופון ואני לא מתביישת בו, להפך. זה מקצוע שאוהבים לזלזל בו, ואני מאוד גאה בעצמי. אני אוהבת את מה שאני עושה, מרוויחה טוב ועומדת מאחורי כל דבר שבחרתי במאה אחוז. פה הכול מדיד: יודעים בדיוק כמה שילמו וכמה כסף הכנסתי לחברה, ולכן נוח לי לגבות את המחיר הזה. אני יודעת מה אני שווה ומה אני מכניסה.
זו עבודה קשה?
"זו לא העבודה הכי קשה שעשיתי, עבדתי בקייטרינג וזו עבודה קשה. אבל זו עבודה מורכבת שדורשת כישורים מאוד מסוימים. אין הפרדה בין מי שאני לבין העבודה שלי, וצריך להתמודד עם חשיפה ועם ביקורת".
כמה שעות את עובדת ביום?
"בממוצע, משהו כמו שעתיים ביום. אני יכולה לשבת ולקרוא ספר ואז לדבר עליו בסטורי. האם הזמן שבו קראתי את הספר הוא עבודה? לא בדיוק. עבורי זו באמת עבודת החלומות. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה, אבל זו עבודה מוזרה שלא מתאימה לכל אחד. את צריכה כל הזמן להרגיש שאת מעניינת אנשים ושיש לך משהו להגיד. כל חוסר ביטחון או טלטלה רגשית שאני עוברת יכולים לשתק אותי, כי אני לא מצליחה להעמיד פנים שאני מישהי אחרת. זה חלק מהמחיר, אבל אני לא מתלוננת".
מתי הרווחת הכי הרבה?
"הכול נע בממוצעים, בין 40 ל-80 אלף שקל. אני עובדת עם כמה חברות קבועות ולכן זה די יציב, אבל היו גם חודשים שבהם לא הרווחתי בכלל. אני עושה לעצמי שקלול שנתי ולוקחת בחשבון את האפשרות שלא אעבוד שלושה חודשים. אני מאוד מחושבת ומנסה להישאר עם הראש על הכתפיים. כשעברנו דירה עלינו בשכר הדירה רק ב-500 שקל. למרות שאני מרוויחה הרבה יותר, אני לא רוצה לקפוץ לרמת חיים שאני לא יודעת אם אוכל לתחזק, כי זו עבודה לא יציבה ואני לא יודעת כמה זמן היא תימשך".
למה קשה לאנשים לראות משפיעניות שמרוויחות טוב?
"קודם כול, יש פה מיזוגניה ושנאת נשים מובנית. נורא כיף לשנוא משפיעניות, וגם אני לפעמים תופסת את עצמי עושה את זה. לראות אישה שמרוויחה הרבה כסף צורם לאנשים, במיוחד אישה שהם תופסים כלא מספיק מוכשרת או אינטליגנטית. יש גם ביקורת לגיטימית על משפיעניות וצריך ללמוד לקבל אותה. זו לא בושה לקחת אחריות ולהגיד: ׳טעיתי, הסתנוורתי מהכסף וקיבלתי החלטה לא נכונה׳. לא כל ביקורת היא שנאת חינם. אני משמיעה את הביקורת שלי, גם אם אומרים שאני לא קולגיאלית.
"מצד שני, זה תחום שמתלבש על חוסר הביטחון של נשים. נשים קונות יותר כי מוכרים להן חלום שאם יקנו את המסקרה הזאת הן ייראו כמוני, והן לא. אולי כמוני כן. אני בקונפליקט מול זה. יש לי ביקורת על העולם שאני חלק ממנו, אבל אני גם מרוויחה ממנו. אני לא רוצה להיות משפיענית שאומרת שהיא שונה מכולן. אני חלק מהתחום, ובכל זאת חושבת שלא תמיד מתנהלים בו בהגינות. לפעמים מקדמים מוצרים שלא ראוי לקדם, ויש חוסר הגינות ושקרים. כשאני רואה דברים כאלה, אני אומרת שלא הייתי עושה אותם".
יש הצעות מסחריות שאת מסרבת להן?
"כל הזמן. יש לי רשימת 'לא' ארוכה שמחרפנת את הסוכן שלי. אני לא עובדת עם חברה שאין לה את המידה שלי או טווח מידות ראוי. אני לא מפרסמת הלוואות, חברות אשראי, הימורים, וגם לא משחות לצלוליט או דברים שיושבים על חוסר הביטחון של נשים. לפעמים אני מוותרת גם בגלל קריאייטיב שמביך אותי. בתחילת הדרך אמרתי כן כמעט לכל דבר, אבל עם הזמן הבנתי שגם מבחינה מעשית זה לא עובד. כשאני לא באמת אוהבת מוצר ולא שלמה איתו במאה אחוז, אני לא מצליחה למכור אותו".
למה היה לך חשוב לדבר בגלוי על השכר שלך?
"באופן כללי בישראל להגיד כמה אתה מרוויח נחשב טאבו. גם אני חששתי שזה יישמע שוויצרי או מנותק, אבל אני מאוד מאמינה בשקיפות. ספציפית כאישה, היכולת שלי לדעת לדרוש יותר תלויה בידע. כל עוד אני לא יודעת מה המחירים בשוק או כמה קולגות שלי מרוויחות, אני לא יכולה לדעת שיש פערי שכר. זה הרגיש חריג, אבל מהר מאוד הרגשתי שזה הדבר שאני חייבת לעשות. אני אוהבת לגעת בדברים שאנשים אחרים מתביישים או נבוכים לדבר עליהם. אני לא חושבת שיש משהו שאסור לדבר עליו. אפשר לדבר על הכול, כל עוד עושים את זה ברגישות ובמודעות".
מה את עושה עם הכסף?
"משקיעה אותו וחוסכת. לא קניתי דירה. מלחיץ אותי שכל הכסף שלי יהיה בקירות פיזיים, ודירה היא לא המטרה הכלכלית שלי. יש לי תיק השקעות, וגם לבעלי. אני חוסכת בשביל העתיד הפיננסי שלי. אני רוצה שהכסף שלי יגדל ויעשה עוד כסף, וממנו אוכל לאכול דברים טעימים ולעשות חוג לילד שלי. אני לא בזבזנית. אני יודעת בכל שנה מה יעד החיסכון שלי, ובשנים האחרונות השתדלתי לעבור אותו. אני תחרותית, אז זה מרגיש כאילו ניצחתי את מאיה של תחילת השנה. אני לא יודעת כמה זמן העבודה הזאת תימשך, ולכן אני לא יכולה לשרוף את כל הכסף ולעבור לדירת חמישה חדרים. אני חיה בפלורנטין ומשתדלת לשמור על אורח החיים שלי. אני כן צריכה להפחית בוולט. יש לי מחלת וולט".
"ההתעסקות בגוף קצת מיצתה את עצמה"
השקיפות של דגן אינה מסתכמת במספרים שבחשבון הבנק. מי שפרצה לרשת תחת טייטל "השמנה מהטיקטוק" מדברת בכנות גם על הדימוי שנבנה סביבה ומסבירה מדוע היא כבר לא רוצה שהגוף שלה יהיה הנושא המרכזי. "עברתי תהליך קצת הפוך. בהתחלה נתנו לי את דגל ה'שמנה' ורצתי איתו: “אני השמנה, מה קורה?”. עם הזמן קצת השתעממתי מההתעסקות בגוף. עבורי, הרבה יותר משמעותי פשוט להיות, מאשר לדבר על זה. להגיד “תאהבי את עצמך” לא בדיוק עובד ככה. עצם הנוכחות שלי מספיקה. אני כבר שמנה, רואים את זה, ואני לא צריכה להגיד את זה. להיות אישה שמנה שמדברת על כסף או על ספרים הרבה יותר מעניין בעיניי מלהיות שמנה שמדברת על זה שהיא שמנה".
"בתחילת הדרך לא תכננתי לדבר על דימוי גוף ולא באתי עם אג׳נדה. הגיבו לי על המשקל, עניתי, וראיתי שזה מביא טראפיק ולייקים. היום אני כל כך הרבה דברים, וגם השמנה מהטיקטוק"
את עדיין מזוהה עם בודי פוזיטיב?
"כשצריך שאניף את דגל הבודי פוזיטיב ואגיד שחצו גבול, אעשה את זה. אבל זה לא הדבר שמעניין אותי לעשות כל הזמן. יותר נעים לי פשוט להיות - להתחתן, להיות נחשקת ואהובה, להיות חכמה ומצחיקה וגם שמנה. החזקתי את הדגל הזה הרבה זמן כי הרגשתי שזה חשוב, ואני עדיין חושבת שיש בזה משמעות, אבל עבורי זה קצת מיצה את עצמו. לא רציתי להיות רק זה. יש לי עוד הרבה דברים להציע לעולם. גם בודי פוזיטיב הוא בסוף התעסקות בגוף, איך אני נראית, “את יפה למרות שאת ככה”. בעיניי זה לא מעניין. יש דברים הרבה יותר מעניינים להציע לעולם מאשר אם את יפה, שמנה או רזה. הגוף הוא כלי שצריך להתייחס אליו מספיק יפה כדי שיחזיק אותך הרבה זמן. מה שנשאר הוא האופי, החברים, המשפחה והבריאות".
אז ההתעסקות ברזון ובשומן נגמרה?
"ממש לא. היא לא נגמרה וגם לא תיגמר. עדיין חשוב לומר שלא מתאים שאין מידות, אבל לא בא לי להתעסק בזה כל היום. ביטחון עצמי הוא הרבה יותר ממראה, ולהיות שלמה עם עצמך זה הרבה יותר ממראה. אנשים שואלים כל הזמן למה אני לא מעלה סרטונים בנושא, אבל יש הרבה נשים מדהימות שעושות את זה. לא צריך דווקא את הדעה שלי אם אני לא מוסיפה משהו חדש".
איך מערכת היחסים שלך עם הגוף ועם אוכל היום?
"יש לי חוסר ביטחון, אבל הוא לא מתמקד בגוף שלי. הרבה זמן הייתי בהתנגדות: 'אני דווקא אוכל המבורגר, על הראש שלכם, אתם לא תגידו לי איך להיראות'. היום אני מזכירה לעצמי שאני אוהבת סלט ושאני לא אוכלת אותו בשביל אף אחד או נגד אף אחד. אוכל לא צריך להיות מרד, אני יכולה להחליט מה נעים לי ומה לא. אני לא בדיאטה ומעולם לא הייתי בדיאטה. אני פשוט משתדלת לאכול את מה שנעים לי ולהקשיב לגוף במובן המעשי. אם אוכל משהו כבד בצהריים אהיה מנומנמת, אז לפעמים אבחר במשהו קל. אני עדיין אוכל מקדונלד׳ס, רק בזמן שלא יפריע לי לישון ושלא יעשה לי צרבת".
הקריירה שלך נבנתה על העיסוק במשקל?
"בוודאי שהרווחתי מזה. בתחילת הדרך לא תכננתי לדבר על דימוי גוף ולא באתי עם אג׳נדה. הגיבו לי על המשקל, עניתי, נהניתי מהמשחק וראיתי שזה מביא טראפיק ולייקים. הייתה בזה גם משמעות, חשוב שנערות יראו עוד מודל יופי. הרבה מהקריירה שלי נבנתה מהדבר הזה, וזה גם נתן לי חסינות ופרופורציה. להתחיל בטיקטוק ב-2020 ולקבל אלפי קללות ביום, זה מאוד מחשל. הקושי הגדול יותר היה להיות בתוך התבנית של 'השמנה'. אני עוד הרבה דברים, אני מצחיקה, חכמה, חופרת ובלתי נסבלת. תמיד דיברתי גם על פמיניזם, כסף ופוליטיקה. כשהתחלתי לדבר הרבה על ספרים, זה מילא עבורי חלל, הרגשתי שאני עוזרת לאנשים לחזור לקרוא ושיש בזה ערך ומשמעות. היום אני כל כך הרבה דברים, וגם השמנה מהטיקטוק".
את חושבת על אימהות?
"אני חושבת על זה המון ומבולבלת מאוד. על הנייר אני מאוד רוצה להיות אימא; בפועל אני מתה מפחד ולא מבינה איך יודעים מתי מוכנים. בעלי מאוד רוצה ילדים ותמיד רצה, וגם אני רוצה, אבל אני מנסה להבין איך מקבלים החלטה כשאני לא יודעת מי אהיה אחרי. יש לי חיים מאוד נוחים ואני עושה רק מה שאני רוצה, והאחריות מפחידה אותי. כל חברה שיולדת אני מתחקרת ושואלת שאלות חודרניות כי אני רוצה לדעת הכול. אני מקווה שיום אחד אגיד 'אני יודעת'; כרגע אני עוד לא יודעת, אז ממתינים. יש לי זמן, אבל זה מסקרן ומעסיק אותי. אני גם חושבת על מיה של עוד עשר שנים ועל איך החיים שלה ייראו".
