את יומה הראשון בבית ספר תיכון ישראלי נועה טקה (טקהאשי במקור) לא תשכח לעולם. כפי שהייתה רגילה מילדותה ביפן, היא הגיעה עם בנטו (קופסת אוכל יפנית) וצ'ופסטיקס, אבל אלו היו הדברים היחידים שהזכירו לה באותם רגעים את ארץ השמש העולה. כל השאר היה הפוך לגמרי.
"הייתי בהלם מכמה בית הספר מלוכלך", היא נזכרת, "הפתיע אותי לראות את הגיבוש בין הבנים לבנות. ביפן יש ממש הפרדה. אני גם זוכרת שהמורה באה אליי ונתנה לי חיבוק וקראתי לה בשם הפרטי שלה".
נועה טקה - yheyue
(צילום מסך- טיקטוק)
ביפן המורה לא תחבק את התלמידים?
"אמאל'ה! אין שום סיכוי שזה יקרה. שם אתה קורא למורה בשם הפרטי שלו יחד עם התואר סנסיי".
אם חציתם את גיל 30, לא בטוח ששמעתם על טקה (18). עבור הצעירים לעומת זאת, היא מהווה קול של דור. ברשת הטיקטוק, שם עיקר פעילותה, יש לה 437 אלף עוקבים. הסרטונים שלה צברו יותר מ-28 מיליון צפיות עד כה. גם באינסטגרם היא מחזיקה במספר עוקבים שש-ספרתי: 122 אלף.
טקה היא בת תערובת לאמא ישראלית ואבא יפני. לפני כ-20 שנים, אמה, אז סטודנטית ללימודי מזרח אסיה, יצאה ללמוד ביפן בהמלצת המרצה שלה. שם, באוניברסיטה המקומית, היא הכירה בחור יפני שעזר לה לתרגל את השפה. השאר הוא היסטוריה. הזוג שהתאהב ביפן מגדל כיום שלושה ילדים, טקה היא ילדת הסנדוויץ'.
"אמא שלי עזבה את כל מה שהיא מכירה כדי לגור עם אבא שלי ביפן", היא מספרת בעברית שוטפת שלא מסגירה את היותה עולה חדשה, "אבא היה בשלבי ההקמה של העסק שלו באותם שנים. אמא תמכה בו והוא בתמורה התחייב לה שיום אחד הם יעברו לישראל. בקורונה הוא הבין שאפשר לעבוד בכל מקום בעולם הודות לזום".
הכרת את ישראל?
"אמא שלי מאוד ציונית ובבית דיברנו רק בעברית. בית חב"ד היה במרחק עשר דקות מהבית והיינו הולכים לשם לארוחת שישי. חגגנו את כל החגים. אבא שלי מת על ישראל. כל קיץ היינו מגיעים לישראל לחופש הגדול, אני לא יודעת איך מרגיש חופש גדול ביפן. אני זוכרת את עצמי מחכה שיגיע הקיץ כדי שנוכל לבוא לכאן. יש לי סבא וסבתא ישראלים ויש לי גם סבא וסבתא יפנים, הם האנשים הכי שונים שיש ומתנהגים מאוד שונה לנכדים. סבא וסבתא שלי היפנים לא פינקו אותי כמו הסבא והסבתא הישראלים, כפי שמקובל פה".
מה קורה לילדה יפנית שמגיעה לישראל?
"זה שינוי של 180 מעלות, אבל אני תמיד הרגשתי ישראלית. אני יודעת להשתנות, כשאני מדברת יפנית אני אדם שונה, שפת הגוף, הטון, הכל משתנה. השפה היפנית היא שפה מאוד מכבדת".
"אני תמיד עם רגליים על הקרקע ויודעת שמחר אני יכולה לאבד הכל. אמא תמיד אומרת לי שברגע שאדם נותן להצלחה לעלות לו לראש הוא מאבד את זה"
איך מצליחים לאזן בין העולם השטחי שבו אתה נשפט על המראה שלך וכמות הצפיות והלייקים ובין הרצון שלך להביא ערך מוסף?
"אני חושבת שאני יכולה להודות להורים שלי בקטע הזה, הם חינכו אותי היטב, הם אנשים מאוד חכמים".
זה החינוך היפני או החינוך הישראלי?
"גם וגם, אבל יותר מהצד של אמא הייתי אומרת".
מעדיפה 100 במבחן ממיליון צפיות
כיום טקה לומדת בכיתה י"ב בתיכון "אילן רמון" בהוד השרון במגמות פסיכולוגיה-סוציולוגיה ומוסיקה. למרות שהיא מרוויחה סכומים שבגיל תיכון אפשר לרוב רק לחלום עליהם, היא איננה מזלזלת בלימודים. "בית הספר מאוד חשוב לי. קיבלתי עכשיו תעודת הצטיינות יתרה. אני אמנם רואה במה שאני עושה כעת כקריירה שאני רוצה לפתח, אבל אני תמיד חושבת גם על תוכנית ב'", היא אומרת ומוסיפה, "אני לא אהיה מאלו שבגלל סרטון אחד שהתפוצץ אומרות שהן עוברות להוליווד. אני תמיד עם רגליים על הקרקע ויודעת שמחר אני יכולה לאבד הכל. אמא תמיד אומרת לי שברגע שאדם נותן להצלחה לעלות לו לראש הוא מאבד את זה. הצניעות חשובה לי מאוד.".
להזכיר לעצמך שזה יכול להיגמר בכל רגע, זה מנגנון הגנה?
"זו עבודה עם עליות וירידות. יום אחד אתה יכול להיות לא רלוונטי. יכולה לבוא מישהי כמוני שתהיה טובה ממני, ואני אאבד רלוונטית. זה עולם מאוד מסובך ומלוכלך".
איך המורים מגיבים לעובדה שיושבת להם בכיתה כוכבת טיקטוק?
"לקח להם זמן לעכל את זה. הייתה מורה שמאוד זלזלה ואמרה לי ולאמא שלי 'טיקטוק והשטויות שלך'. זה ממש פגע בי. היום היא כבר מבינה שזו העבודה שלי. אני רק צריכה להגיד מראש שיש לי יום צילום. כיום כשהמורים יודעים שהילדים שלהם מעריצים אותי, הם מסתכלים עלי שונה. המורים מבקשים ממני סלפי בשביל הילדים. יש לי מורה בבית ספר שמזכיר לי תמיד שאני צריכה לצלם איתו סרטון טיקטוק עד סוף השנה".
ואת באמת לא מרגישה לפעמים שאת חיה בתוך אגדה?
"לפעמים אני באמת תופסת את עצמי וקולטת שאשכרה יום אחד אני לומדת בכיתה ויום אחר אני בפרמיירה חגיגית עם סלבריטאים בחו"ל".
מה ירגש אותך יותר, 100 במבחן או מיליון צפיות?
"ברור שלקבל 100 במבחן! מיליון צפיות לא עושות לי את זה. לדעת שגם הצלחתי בבגרויות וגם קיבלתי מיליון צפיות, זה מאוד חשוב לי".
את מרגישה יותר בוגרת מהבנות בשכבה?
"ממש לא. אני לא מדברת על העבודה שלי יותר מדי עם החברות שלי".
הן לא שואלות אותך?
"הן שואלות ואני מספרת להן שיש צילומים ושיש לי ריאיון ובזה זה נגמר. אלו חברות שאיתי כל התיכון וראו את הדרך שלי וכמה אני משקיעה. אף אחד בשכבה לא בהלם ממה שאני עושה, אני חלק מהן, כמו כל אחת".
"ישראלים שהיו ביפן אומרים לי שהיפנים רובוטים, אבל זה לא רובטיות, זו תרבות של לעשות הכל כמו שצריך ועד הסוף, זה משהו שמאוד חסר לי כאן בישראל"
את לא הסלבית של התיכון?
"לא! מתייחסים אליי הכי רגיל בעולם, ברור שמכירים אותי ויודעים מה אני עושה, אבל מתרגשים יותר מהצופיפניקיות. אני הכי רגילה בשכבה".
היום למרות גילה הצעיר, היא כבר עובדת בחוזים שנתיים עם מותגי אופנה וטיפוח מהשורה הראשונה כמו "פקטורי 54" "קילס", "קרסטס" "ספורו" ועוד.
כיאה לכוכבת עולה, טקה מתנהלת בשנה וחצי האחרונות עם סוכנת צמודה, שיר יודפת, מסוכנות NOK שמתלווה אליה לריאיון ומשגיחה עליה מקרוב. כשעולה בריאיון שאלה על סכומי הכסף שטקה מרוויחה, הסוכנת ממהרת להתערב: "אנחנו לא ניכנס לזה אבל אלו סכומים גדולים. החברות משלמות עבור התוצר שהיא מביאה. נועה יודעת להניע שוק".
טקה אמנם מסרבת לנקוב בסכומים המדויקים שהיא מרוויחה, אך על פי גורמים בתעשייה מדובר לפעמים בעשרות אלפי שקלים לסרטון בודד והכנסה חודשית של שש ספרות. "אני משלמת לעצמי על הכול וגם על האחים שלי. זו עצמאות שאני מאוד אוהבת, אפילו כשאמא שלי שולחת אותי לקנות ירקות, אני זו שמשלמת. אני גם חוסכת לקניית רכב כשאוציא רישיון", היא אומרת.
מי שמנהלת עבורה את החשבון הכספי היא אמה. "היא ממש עובדת בשבילי. היא אומרת לי 'נועה, זה פסיכי שבשביל סרטון שאת מדברת בו תשע שניות, אתה מרוויחה כזה סכום'", מספרת טקה, "אני כן מתערבת בתקציבים ויכולה להגיד לפעמים שאעשה משהו בפחות כסף זה מותג שאני אוהבת".
כמה כסף זה דבר חשוב לך?
"חשוב מאוד, במיוחד שהדברים שאני אוהבת עולים לא מעט כסף. מה שאני רוצה בחיים דורש כסף".
איך את מפנקת את עצמך בכסף שאת מרוויחה?
"אני מאוד אוהבת לקנות פריטי וינטג'. אני קונה בגדים ונעליים כי זה מקדם את התכנים שלי".
את חושבת על זה לפעמים שאת יושבת בכיתה ומרוויחה יותר מהמורה שלך?
"חברה אמרה לי את זה פעם, אני עצמי מעולם לא חשבתי על זה. זה מאוד לא יפני לדבר על כסף".
עשית כבר את המיליון הראשון?
"לא, אני עוד לא שם, אבל שואפת לשם".
ומבחינת הקריירה לאן את עוד שואפת?
"בטיקטוק אני לא שואפת למספרים, אני שואפת לעבוד עם מותגים מחו"ל, הייתי שמחה לעבוד עם השוק היפני, לחתום עם מותגי על".
מדגמנת מגיל שנתיים
את אור הזרקורים טקה מכירה מגיל צעיר מאוד. כשהייתה בת שנתיים היא דגמנה ליוניקלו והייתה חתומה בסוכנות דוגמנות יפנית. "מאוד אהבתי מצלמה, תמיד אהבתי להופיע. אמא שלי מאוד מפחדת מהעולם הזה וזה מה שנותן לי את האיזון. היא תמיד אומרת לי שכל מה שאני מעלה לרשת יישאר שם תמיד, שגם אם אני אומרת משהו שכרגע נראה לי סבבה, בעוד עשר שנים יכולים פתאום לשלוף לי את זה".
למרות שהיא חצי יפנית וחצי ישראלית, טקה מעידה כי בתור ילדה קטנה ביפן לא הרגישה שונה. רק כשעלתה לחטיבת הביניים, היא התחילה להרגיש זרות. "לא רק שהרגשתי זרה, גם אמרו לי: 'את זרה, את לא תביני'. בחטיבה שמו לב פתאום לשוני שלי. הרגשתי שאני צריכה להיות במסכה ולהתאים את עצמי אליהם", היא מספרת על התקופה הלא קלה.
סביבת הלימודים היפנית שונה בתכלית מזו הישראלית. ישנו דגש רב הרבה יותר על סדר ומשמעת. "בחטיבה בטוקיו יש כללים מאוד ברורים בנוגע לתלבושת, אורך השיער, אפילו הגרביים צריכים להיות עד גובה מסוים, אסור לגדל ציפורניים, הגומייה יכולה להיות בצבע שחור או בכחול כהה. כולם בשכבה נועלים את אותם נעליים בכיתה ז' - פס אדום, בכיתה ח' - פס ירוק ובכיתה ט'- פס כחול. אסור לענוד תכשיטים", היא מספרת על הנהלים הנוקשים.
אבל לקשיחות הזו ישנם גם יתרונות. טקה מייחסת את מוסר העבודה הגבוה שלה לחינוך שקיבלה ביפן. "אנשים ביפן מסתכלים על ההתנהגות מחוץ למדינה ואומרים שהיא קטסטרופלית. ביפן אם הרכבת מתעכבת אפילו בכמה שניות, אתה מקבל פתק שמסביר למקום העבודה למה איחרת בבוקר", היא אומרת.
מה היפנים יודעים על ישראל ועל העם היהודי?
"בבית הספר היה לנו ספר היסטוריה ענק אבל רק עמוד אחד בו התעסק בשואה, זהו. הם לא יודעים מה זה יהודים".
ומה אנחנו לא יודעים על היפנים?
"דווקא אתם יודעים הכל. ישראלים שהיו ביפן אומרים לי שהיפנים רובוטים, אבל זו לא רובטיות, זו תרבות של לעשות הכל כמו שצריך ועד הסוף, זה משהו שמאוד חסר לי כאן בישראל".
ההיכרות הקרובה של טקה עם התרבות היפנית משחקת לטובתה ברשתות החברתיות. "הישראלים אוהבים את התרבות היפנית, ועם כמה שאני ישראלית, זה עדיין מגניב שאני חצי יפנית. אני חושבת שהבאתי גם משהו חדש באנרגיות ובשפה שלי", היא מסבירה את ההצלחה המסחררת שלה.
אחד הסרטונים הראשונים של טקה שהתפוצצו ברשת היה בכיתה י' כשהצטלמה לובשת חולצה צהובה לבית הספר וצברה ארבע מיליון צפיות. סרטון אחר שצילמה עם חברים הגיע ל-1.6 מיליון צפיות. "זה הפך לוויראלי, כי כולם שאלו אם אני ישראלית? אני נראית יפנית ופתאום שומעים אותי מדברת עברית. כשהתחלתי להעלות סרטונים שלי מדברת בעברית אנשים היו בהלם, אני זוכרת את התגובות 'אמאל'ה היא משלנו'".
את מדברת על פוליטיקה אצלך? יש לך הרבה כוח ואת יכולה להשפיע.
"אני לא מדברת על פוליטיקה דווקא בגלל שיש לי את ההשפעה הזו. אני מודעת לאחריות שלי, ושיש אלפי ילדים שצופים בי. ההורים יכולים לחנך אותם, אבל אם הילדים כל היום בטיקטוק ומסתכלים עליי, אני צריכה להיות מספיק אחראית".
איך זה מרגיש כשסרטון שלך מגיע למיליוני צפיות?
"אני מאוד מעריכה את הפירגון, זה מרגש אותי, אבל אני לוקחת את הכל בפרופורציה. אני לא מסתכלת על מספרים, אני לא יודעת מה ממוצע הצפיות שלי או ממוצע הלייקים שלי, בחיים לא התעסקתי בזה כי זה יכול לטלטל".
ומה קורה כשסרטון שלך פחות מצליח ולא הופך לויראלי?
"זה מבאס, אבל זה לא יהרוס לי את היום כי אני יודעת לשלוט בזה. אני נזכרת שאמא שלי תמיד אומרת לי שמחר אני יכולה לאבד את זה ושזה לא מה שמגדיר אותי, וזה כל כך נכון. יכולים לשכוח ממני מחר. אני ברת מזל לקבל את החשיפה וההכרה הזו ולהרוויח כסף מזה ואני ממש מנצלת כל רגע".
אז כל אחד יכול להצליח בטיקטוק? זה משהו שאפשר ללמוד?
"אני ידעתי לנצל את הרגע. סבבה שסרטון אחד מתפוצץ ברשת, לכל אחד יכול להיות סרטון שיתפוס ויהפוך לויראלי, אבל אני הבנתי מה אנשים אוהבים. הם אוהבים שאני באה בלבוש כזה, שאני אוכלת מאכלים יפנים, שאני רוקדת. אפשר ללמוד איך להצליח בטיקטוק, אבל צריך גם שיהיה לך את זה".
ומה צריכים לעשות הורים לילדים שרוצים להיות כוכבי טיקטוק?
"לשמור עליהם. יש הורים שלא יודעים מה הילדים שלהם מפרסמים ברשת. תדעו מה הילדים שלכם עושים אבל אל תגבילו אותם. תדעו להגיד מה כן נכון ומה לא נכון, כי זה מה שחשוב. אני לא ידעתי בתור ילדה. אמא שלי הסבירה לי וכיוונה אותי. בגלל זה אני יודעת להציב גבולות. אני לא רק כוכבת טיקטוק, יש לי ערך מוסף".
בלי נעליים בבית
היום, אחרי ארבע שנים בישראל, אין לה ספק בכלל שהבית שלה נמצא כאן. "זה מה שחיפשתי, אני יכולה ללבוש מה שבא לי, יכולה לשבת ולדבר עם מי שאני רוצה", היא אומרת. אל האוכל הישראלי היא מתחברת בחלקו. שווארמה היא אוהבת מאוד, פלאפל, טחינה ובורקס לעומת זאת לא תמצאו בצלחת שלה.
איך זה הרגיש כשהחברים הישראלים באו אליך הביתה?
"אני זוכרת שלא היה לי נעים לבקש מהם להוריד נעליים בכניסה לבית, אנחנו עדיין מקפידים על זה. כל החברים שלי שמגיעים אלי יודעים את זה".
"כל דבר שהנוער היום עושה מתבסס על הטיקטוק. מה שאנחנו רואים בטיקטוק, זה החיים שלנו. אני לא רואה טלוויזיה, אנשים צורכים היום חדשות בטיקטוק"
וכמו כל ישראלית, בקיץ הקרוב היא צפויה להתגייס לצה"ל, וכן היא לא מתביישת להגיד שהיא חוששת מהשינויים שעשוי להביא איתו השירות הצבאי. "כרגע זה הפחד הכי גדול שלי. בית ספר זו הרוטינה שלי, אני מצלמת שם ולוגים ותכנים לרשתות. אני יודעת שבצבא הכל הולך להשתנות. אני מאוד אוהבת אנשים ומאמינה שגם בצבא, אכיר את האנשים שלי ויהיה לי כיף. אני תמיד מתאימה את עצמי למקום".
איפה את בכל זאת מרגישה יותר יפנית?
"אני יודעת שיש בארץ תרבות שכל בן אדם שני הוא 'חיים שלי', ואני לא אוהבת את זה. בחיים אני לא אתחצף למורה שלי. פעם ראשונה ששמעתי תלמיד מתחצף למורה הייתי בשוק! עד היום לפעמים אני בשוק".
את חושבת שאת יפה?
"אני יודעת שבארץ מקובל לעוף על עצמך, אבל קשה לי מאוד להגיד את זה בציבור. אני חייבת לשמור על צניעות".
בבית אמרו לך שאת יפה?
"קלטתי שבארץ כולם אומרים על הילדים שלהם שהם הכי טובים ומושלמים. אמא שלי בחיים לא אמרה לי שאני הכי מושלמת או יפה. תמיד היה לי ביטחון, לא בגלל המראה החיצוני שלי".
מאיפה הגיע השם טקה?
"זה עוד מהתקופה שגרתי ביפן, קיצרתי וזה פשוט תפס. כולם התחילו לקרוא לי נועה טקה, זה השם שלי פה".
מה ישראלי שמגיע ליפן בפעם הראשונה צריך לדעת?
"לכבד את המקום. לי צובט מאוד כיפנית לראות ישראלים שמגיעים ליפן ומלכלכים וצועקים ברחובות. אתם מגיעים למקום זר תכבד אותו. זה היופי בתרבות היפנית, צריך להבין אותה ולהיות חלק ממנה".
"אני יכולה להיות גם חוצפנית"
היא מעידה כי מאז שהפכה לכוכבת רשת, היא לא יכולה להיכנס לקניונים עמוסים בבני נוער. "כל שנייה מישהו עוצר אותי. אני זוכרת שהייתי עם ידיד בעזריאלי והיה תור בחנות בגדים להצטלם איתי ואני כמובן צריכה להיות נחמדה לכולם. היום אני כבר לא נכנסת לעזריאלי ולדיזינגוף סנטר וזה מבאס אותי. אני לא יכולה להסתובב עם חברות בקניון כי אני הורסת להן את החוויה".
איך נזהרים מהסכנות שיש במקצוע הזה? הטרדות מיניות?
"זה משהו שאמא שלי הכי נזהרת ממנו. כשחתמתי בסוכנות של שיר לפני שנה וחצי, אמא שלי התנתה את זה בכך שלא אלך ליום צילומים לבד, גם אחרי שימלאו לי 18. היה יום צילום ששיר לא הייתה בארץ ואמא שלי הגיעה וישבה איתי שעות על הסט כדי לבדוק שאני בסדר".
סבא וסבתא שלך היפנים מבינים כמה הנכדה שלהם מצליחה בטיקטוק?
"הם יודעים, אבל הם לא רואים שום דבר. קשה להם לעכל את זה, הם לא מבינים כל כך. מעולם לא באתי לסבתא ואמרתי לה 'יש לי 4 מיליון צפיות בסרטון בטיקטוק'. יש דרך דיבור למשפחה היפנית שלי".
כיום כשאת מגיעה ליפן, את מרגישה שאת צריכה לעטות על עצמך מסכה?
"לא מסכה, אבל אני מרגישה שאני נמצאת במקום שמכבד אותי ואני מכבדת אותו, ולכן מתנהגת בהתאם. ביפן אתה מרגיש שמכבדים אותך בכל מקום, בחנות, בבית קפה, ברכבת וזה גורם לי להתנהג שונה באופן אוטומטי.
ואימצת לעצמך בארבע השנים שאת כאן את המנטליות המקומית?
"ברור, אני יכולה להיות גם חוצפנית".
מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
"אני רוצה לעסוק באופנה, תמיד רציתי. אני מתכננת ללמוד אופנה ביפן אחרי שאני אסיים את הצבא".
מה היית רוצה שאנשים יקחו מהכתבה הזו?
"שיזכרו שבסופו של דבר אני עושה משהו שאני אוהבת ומסתכלת איך אני יכולה לקדם את עצמי הלאה בחיים. אני משתפת לעולם את סיפור החיים שלי, אני אוהבת לרקוד, אוהבת אופנה ואוהבת את התרבות היפנית".
ומה אנחנו המבוגרים צריכים לדעת על בני נוער בישראל היום?
"שכל דבר שאנחנו עושים מתבסס על הטיקטוק. מה שאנחנו רואים בטיקטוק, זה החיים שלנו. אני לא רואה טלוויזיה, אנשים צורכים היום חדשות בטיקטוק, את ה-15 שניות, את הקטע המעניין".
