אורין ג'ולי (32), מי שנחשבת ל"דוגמנית הנשק הראשונה בישראל", כזו שתמיד מצטלמת כשהיא נושאת על גופה רובה עוצמתי, לא ביקרה במטווח כבר יותר משנה.
הסיבה הרשמית היא העובר שהיא נושאת ברחמה והחשש לסכנו, אבל זה לא רק זה. ג'ולי הצפויה להפוך אוטוטו לאמא לבת עברה שינוי בשנתיים האחרונות. פחות נשקים, יותר רוחניות וגילוי עצמי. זה כלל גם מהפך חיצוני, השיער החלק התחלף בתלתלים הטבעיים, הסיליקון בשפתיים ירד והמבטים הקשוחים בתמונות הפכו לנינוחים יותר.
"קרה לי משהו מאז השבעה באוקטובר. התרחקתי מהתקשורת, היה לי משבר אמון בכל מה שקשור לצבא, ממשלה ומדינה", היא מספרת, "הייתי עסוקה בתהליך ריפוי והעברתי גם טיפולים בעצמי: סדנאות נשימה והרצאות. יש לי גם פודקאסט שנקרא 'אור החכמה'".
איך קרה כל השינוי הזה? מן הסתם לא קמת בבוקר ופתאום מאסת בנשק.
"התחביב של הנשק לא נעלם, הוא עדיין חלק מהעולם שלי אבל פחות בפרונט. השינוי שעברתי הוא לא קיצוני בעיניי. היום אני מבינה שחיפשתי את הביטחון בחוץ והלכתי על הכלי שהכי יכול להגן עליי. מתישהו הבנתי שלמרות שיש לי כלי נשק עוצמתי, אני עדיין מרגישה חסרת ביטחון בפנים.
"ברמה החיצונית, עברתי תהליך של התקלפות. בחיים לא חשבתי שאוותר על ההחלקות בשיער, אני מרגישה יותר אני היום. לא ידעתי שיש לי סיליקון בשפתיים ואז גיליתי שאני צריכה לעבור ניתוח כדי להוציא את זה".
מה זאת אומרת לא ידעת שיש לך סיליקון בשפתיים?
"אני ידעתי שהזרקתי חומצה, לא סיליקון. כשהלכתי לעשות המסה בשפתיים, גיליתי את זה".
הרגשת יפה באותה תקופה? עם הסיליקון בשפתיים וההחלקה בשיער?
"ממש לא. הייתי רואה את התגובות בחוץ ואומרת לעצמי שאולי אני כן יפה. הייתי שמה על עצמי תוספות שיער, איפור, מתאמנת כמו משוגעת. ההתעסקות שלי בנראות הייתה אובססיבית והיום זה השתנה, אני חושבת שאני נראית טוב היום ופחות מתאמצת".
את אוהבת את מה שאת רואה במראה?
"עד עכשיו זהרתי בהריון אבל בשבוע 39 כשהאף נפוח והגוף מצטבר בנוזלים, אני קצת לא מזהה את מי שאני רואה במראה. עוד שבוע זה יעבור".
"בפעם הראשונה ששמתי על עצמי נשק, הרגשתי שרוח הקודש נפלה עליי. הבנתי שאני מרגישה חיה כשאני במטווח, כשיש עליי מצלמות, כשאני זוכה להכרה. לא רציתי להרפות מזה, אבל זה לא היה לטובתי".
ג'ולי שברזומה שלה אפשר למצוא השתתפות ב"הישרדות VIP" ב-2019, ושלל אייטמים ואזכורים במדורי הרכילות בוחרת לשבור שתיקה אחרי שנתיים שלדבריה בחרה להיעלם. "תמיד יהיה לי את 'פצע ההכרה' כמו שאני קוראת לזה. אני אוהבת את ההכרה כי לא קיבלתי אותה במקומות שכן הייתי צריכה לקבל, כמו בבית. תמיד יהיה לי רצון בפרסום ושיראו אותי".
וכשזכית לתהילה והכרה זה עזר?
"זה לא ריפא את הפצע. זה החזיק לרגע, זה היה כמו התמכרות, כמו סם. רמות של דופמין מאוד גבוהות - רואים אותי ואני זוכה להכרה, אבל לא באמת ראו אותי כמי שאני. אני זוכרת שתמיד הייתי מנסה להראות את עצמי, אבל בפועל מראה משהו אחר. לא רציתי שיתפסו אותי כבחורה פרובוקטיבית, אבל הייתי כזאת. אני בכלל רציתי שאנשים יבינו שאני רוצה שהם יישאו נשק כדי להגן על עצמם".
אז למה היה צריך לעשות את זה במכנסונים ומחשופים?
"זו מי שהייתי, אהבתי להתלבש ככה, אהבתי להיות פצצה עם טוסיק חטוב וריבועים בבטן, זה מה שהכרתי. אבל זו לא הייתה הכוונה שלי שיחפיצו אותי. אני חושבת שהייתה לי כוונה לא מודעת להשיג הכרה בכל מחיר, הייתי מוכנה למכור הכל בשביל הכרה, וזה מה שהשתקף החוצה".
הרגשתי פצצה וזה לא מילא את הבור
במשך שנים הנשק היה שם לצידה של ג'ולי, בצילומים, ברשתות החברתיות. הוא הפך לחצי השני שלה. "הייתי בעולם מאוד גברי ומיליטנטי, רציתי לעשות שינוי. גם כשהוטרדתי מינית או שחוויתי דברים, לא התייחסתי לזה ככה. שמתי על עצמי מנגנון הגנה כדי שלא יראו את החולשות שלי. רציתי להראות לעולם שאני חזקה, אבל בסוף אין דבר כזה לא להרגיש וזה לא היה שווה את זה. הבחירה שלי בשנתיים האחרונות היא להיכנס הביתה גם פיזית וגם רוחנית, המשפחה שאני בונה עם בעלי זו הבחירה שמרגישה לי הכי נכונה. אני זוכרת תערוכות נשק עם תור משתרך של אנשים שמחכים להצטלם ולקבל ממני חתימה. הרגשתי הכי פצצה שיש וזה עדיין לא מילא את הבור. אין כלום בחוץ, אם אתה לא נכנס פנימה".
מה גרם לך להתאהב ככה בנשקים?
"הנשק נתן לי להרגיש כוח. במשך שנים הסתובבתי בעולם בתחושה של ילדה מאוד חלשה וחסרת אונים שאסור לה להראות חולשה ושאין מי שיגן עליה, אין לה את מי לשתף. ההורים שאמורים להיות אלה שמגינים על הילדה שלהם, הם אלה שפוגעים, התחושה שלי הייתה שהעולם הוא מקום רע מאוד".
את הרומן עם הנשקים היא החלה באופן לא מפתיע בשירות הצבאי. "אני ממש זוכרת את הרגע ששמתי על עצמי נשק בפעם הראשונה, הרגשתי שרוח הקודש נפלה עלי". כשהשתחררה, הבינה שלא מדובר בסיפור אהבה חולף. "חיפשתי מה ללמוד ומה לעשות עם עצמי. הבנתי שאני מרגישה חיה כשאני במטווח, כשיש עליי מצלמות, כשאני זוכה להכרה, בדיוק מה שהיה חסר לי. לא רציתי להרפות מזה, אבל זה לא היה לטובתי".
מה הכוונה?
"הרבה חברות לא רצו לעשות איתי עסקים כי בסוף איך שלא תהפוך את זה, נשק זה כלי הרג, ואני לא הסכמתי לקבל את זה, רציתי להראות את הכיף שבמקצוע. תמיד תהיתי מה אני יכולה להביא אם לא נשק, שאין לי שום דבר להביא חוץ מזה. זו הייתה חומת הגנה שיצרתי כדי לא להסתכל על כמות הכאב שהייתה בי והערך הנמוך שסבלתי ממנו. המחשבה שלי הייתה שאם יש לי נשק, מי יכול לפגוע בי, אבל נפגעתי הרבה כי זו הייתה אשליה שיש לי הגנה מבחוץ".
והיום?
"אני חושבת שיש בי המון, מלא! יש את אורין המצחיקה, בחיים לא הראיתי את הצד הזה שבי, ויש את אורין העמוקה והפילוסופית".
ואל תשכחי את אורין המתולתלת.
"זה בכלל הלם! עשרים שנה עשיתי החלקות ולא ידעתי שיש לי תלתלים כאלה יפים".
"הטיפול הפסיכולוגי לא נועד כדי שאהיה נוחה למשפחה שלי. הייתי נוחה אליהם למעלה מעשרים שנה, עכשיו אני לא רוצה להיות נוחה אליהם כי זה עושה לי רע"
במשך כל השנים האלה באור הזרקורים, צברת חברים מהתעשייה?
(צוחקת) "הייתה תקופה מאוד ארוכה שהרבה אנשים מעולם הבידור רצו להיות לידי, ואני לא ידעתי לזהות מי רוצה בטובתי ומי רוצה לנצל אותי אז פשוט התרחקתי מכולם, פחדתי כל כך".
איפה הרגשת שניצלו?
"יש מישהו מאוד מפורסם כיום, לפני שהוא התפרסם, הוא רצה שנפרסם שאנחנו בזוגיות. לא הסכמתי כי ידעתי שהוא רוצה לקבל במה והכרה על חשבוני. הייתי מאוד מפוחדת, כל החוויה שלי בעולם התנהלה מהמקום של הפחד. תחשוב איך אבא והמשפחה שלי עיוותו לי את מושג האהבה, אם אוהבים אותך אז משתמשים בך ומנצלים אותך".
אז כל הזמן הזה היית בעצם בדמות?
"עטיתי על עצמי שריון. להיחשף, להראות את העומק ואת הצד המצחיק זה דבר מאוד מפחיד, הרי לאנשים תמיד תהיה דעה. היה לי מאוד נוח להראות שאני נראית טוב, יודעת לירות, מבינה בכלי נשק ולא מדברת על דברים שקשורים בחיים שלי, אבל די!".
יחסים מורכבים עם אמא
אורין היא בת זקונים עם שני אחים מבוגרים ממנה. לפני מספר שנים היא חשפה באומץ שאביה אנס אותה בילדותה. "הוא נפטר כשהייתי בת 19, הרבה לפני שהבנתי מה היה הנזק". את מערכת היחסים עם אמא שלה היא מתארת כמורכבת. "זה בא והולך, היא מאוד הייתה רוצה שהקשר בינינו יהיה חם ואוהב".
ועכשיו כשאת בהריון, לא התקרבתן?
"נהייתה לי סלידה מאוד חזקה ממנה בתקופה הזו, קשה לי מאוד להיות בקרבתה. היא מאוד רוצה להיות נוכחת בלידה למשל".
היא תכיר את הנכדה שלה?
"זו שאלה שאני דנה בה עם עצמי המון. אני כל הזמן אומרת שכשהילדה תגדל היא תוכל לבחור בעצמה, אם מתאים לה להיות בקשר עם המשפחה או לא, זו תהיה הבחירה שלה. כרגע אני אסכים לאמא שלי לרמת נוכחות נמוכה. היא תוכל לבוא לבקר מדי פעם, אני קוראת לזה כיבוד הורים מינימלי".
יש סיכוי טוב שהיא תקרא את הכתבה הזו.
"אמא שלי יודעת הכל, אני לא מסתירה ממנה שום דבר. היא יודעת שאני מדברת עליה בפודקאסט שלי, כי אני משתמשת בדוגמא הזו כדי להראות לאנשים שאפשר אחרת. אני זוכרת שהיא שאלה אותי 'את בטיפול, את לא אמורה לסלוח ולהתקדם?' ואני אמרתי לה שלא. היכולת שלי להציב לה גבולות ולהסתכל עליה כבן אדם שווה בין שווים זו התוצאה של הטיפול. הטיפול לא נועד כדי שאהיה נוחה למשפחה שלי. הייתי נוחה אליהם למעלה מעשרים שנה, עכשיו אני לא רוצה להיות נוחה אליהם כי זה עושה לי רע. אבא שלי היה פסיכופת, היה לו פיצול פסיכי בין האדם המקסים והטוב שהוא הראה כלפי חוץ כלפי מה שהיה בתוך הבית - התעללות מינית ואלימות".
ישבת שבעה על אבא שלך?
"בוודאי, אני בכלל לא ידעתי להכיל או להבין שמה שהוא עשה לי לא היה בסדר. עברתי שטיפת מוח בבית, שזה מה שצריך להיות".
מתי הבנת שמה שקרה בבית זה לא נורמלי ולא תקין?
"כבר לפני גיל 10 הבנתי, אבל היצר ההישרדותי של ילד משאיר אותו בבית כי מבחינתו אין מקום אחר. אני זוכרת שרציתי לספר למורה, רציתי שמישהו יעצור את הדבר הזה ויציל אותי, אבל הפחד שהשתילו בי, מה יקרה אם אעז לדבר היה יותר חזק".
"כשגל נכנס לחיים שלי, לא האמנתי, הייתי בטוחה שהוא עובד עלי. במשך שנתיים הייתי בודקת לו את הטלפון כדי למצוא עם מי הוא מדבר ועם מי הוא בוגד בי, ואני זוכרת שממש התעצבנתי שלא גיליתי כלום, שיש גבר טוב בעולם הזה שלא מרים עליי יד, שלא רוצה לפגוע בי"
ג'ולי מספרת שהמסע שעברה בשנתיים האחרונות מלווה בהרבה עבודה קשה והתבוננות פנימית. "אני לא מאמינה בכדורים, אם הייתי הולכת לפסיכיאטר כנראה שהייתי מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת, הוא היה נותן לי כדורים ובזה זה היה נגמר, אבל אני לא חושבת שזה היה פותר משהו. במשך כל הזמן הזה עשיתי את כל התהליך בלי כדורים, בלי משככי כאבים", היא אומרת.
סבלת מהתקפי חרדה?
"לאחרונה ברוך השם לא חוויתי. ההתקף האחרון הרציני היה לפני תשעה חודשים כשגיליתי על ההיריון הזה, כי לפני זה היו לי שלוש הפלות בשנה אחת. כשקיבלתי את הבשורה על ההיריון, השמחה התחלפה בתוך כמה דקות בהתקף חרדה. אמרתי שאני לא מסוגלת לעבור את זה שוב, כבר לא האמנתי שזה יכול לקרות, אבל בלי עין הרע, ההיריון הזה עשה לי רק טוב. טפו חמסה".
צצו לך מחשבות אובדניות?
"אף פעם לא עברה בי מחשבה לעשות לעצמי משהו. עוד כילדה הייתה לי את המחשבה שהעתיד שלי חייב להיות יותר טוב מהעבר. גם עכשיו כשהחיים שלי מדהימים, עדיין המיינד שלי כל הזמן במחשבה שהעתיד חייב להיות טוב יותר".
אני גם טום בוי וגם נשית
עד שהכירה את בעלה, גל, ג'ולי סבלה ממערכות יחסים שהיא מתארת רעילות. "זוועה, הייתי במערכות יחסים מאוד אלימות, זה מה שהכרתי. כשגל נכנס לחיים שלי, לא האמנתי, הייתי בטוחה שהוא עובד עלי. במשך שנתיים הייתי בודקת לו את הטלפון כדי למצוא עם מי הוא מדבר ועם מי הוא בוגד בי, ואני זוכרת שממש התעצבנתי שלא גיליתי כלום, שיש גבר טוב בעולם הזה שלא מרים עליי יד, שלא רוצה לפגוע בי".
יפה שהוא לא ויתר עלייך.
"ניסיתי ממש להרחיק אותו כי לא האמנתי שמגיע לי קשר בריא וטוב. שום דבר בי לא הפריע לו, לא העובדה שהייתי דוגמנית נשק, הוא ראה אותי מעבר לכל האייטמים והפרסומים. הוא הצליח, למרות שזה לא היה פשוט. הוא היה צריך לעבור תהליך בעצמו, הזוגיות הזו ריפאה לשנינו את הלב. התפתחנו ביחד".
ב-2019 הגיעה ג'ולי לפריים טיים ועשתה את טבילת האש הראשונה שלה בריאליטי כשהשתתפה ב"הישרדות VIP". "אחרי הגמר של הישרדות הבנתי שאפילו פרסום לא עוזר", היא אומרת.
עוזר למה?
"כילדה חשבתי שאם אהיה מפורסמת, אהיה מאושרת וארגיש טוב, חיפשתי את זה. היה מאוד קשה לגדול עם מצבי הרוח והאימפולסיביות, וחשבתי שאם אתפרסם ויהיה לי כסף, אז הכול ייפתר ואזכה לנחת שחיפשתי. זה השקר הכי גדול שיש. אין משהו חיצוני שיכול לגרום לך להרגיש נחת, אלא אם אתה מסכים לפגוש את הדברים שחווית. הייתי בתוך האקסטזה הזו של הפרסום, היו לי מלא עוקבים, הייתי הכי פצצה מאי פעם והרגשתי נורא! הכי רע שהרגשתי אי פעם. הבנתי שגם הפרסום והתהילה לא עוזרים. גם מערכות היחסים לא עבדו לי. הרמתי ידיים, התייאשתי! אבל דווקא כשהרמתי ידיים אלוהים נכנס לתמונה ושלח לי את גל".
את מצטערת שהלכת להישרדות?
"אני לא מצטערת על כלום, כי בסוף כל דבר דחף אותי להגיע לרגע הזה, אבל זו הייתה חוויה מאוד קשה בשבילי. לא הפיזי, הפן החברתי היה בלתי נסבל מבחינתי".
"עכשיו יש לי חצי מיליון עוקבים ואני שמחה על כל עוקב שיורד, אני רוצה שכל העוקבים שלי יהיו מישראל ורק נשים"
מהתוכנית היא הודחה חמישית ולא הספיקה להגיע לאיחוד בין השבטים. "באתי מאוד לא מוכנה, לא הבנתי לאן אני מגיעה. על האי הבנתי כמה פחד יש לי מבני אדם. שיחזרתי את הטראומות שלי אחת לאחת וחיפשתי גם שם גבר שיציל אותי, שיעזור לי".
את יודעת לסלוח לעצמך על בחירות שעשית בחיים?
"אני חייבת, אחרת אי אפשר להתקדם. כעס לא עוזר להיות בתזוזה, הוא מייצר סטרס בגוף שגורם לך להיות בקיפאון ואני לא רוצה את זה, בא לי נחת".
מה את חושבת על דור הטיקטוק שגדל פה?
"אני חושבת שאותי אי אפשר היה להציל, ואני לא חושבת שאפשר להציל אף אחד. אני באמת חושבת שכל אחד צריך לעבור את המסע שלו ולאכול את החרא שלו כדי להבין בעצמו. מה זה משנה עכשיו שאני אראה ילדה בת 15 רוקדת בביקיני בטיקטוק ואני ארצה לה על זה שבעוד כמה שנים היא תסתכל על זה ותתבאס, זה לא יעניין אותה".
ג'ולי מדגישה לאורך הריאיון שלא זנחה לחלוטין את הנשק שהביא לה את הפרסום מלכתחילה. "אני לא מוחקת, אין אצלי שחור או לבן". בחצי שנה האחרונה היא גם חזרה לפעילות באינסטגרם, אם כי בסגנון שונה לחלוטין מבעבר. במקום נשקים, מוצרי הריון והורות וקוסמטיקה. "אלו דברים שלא הייתי עושה בעבר ואני עפה על זה! ירדו לי משהו כמו 200 אלף עוקבים בתקופה הזו".
בגלל שלא העלית תמונה בביקיני כשאת אוחזת בנשק?
"מעולם לא הצטלמתי בביקיני גם כשהייתי הכי פרובוקטיבית, הצטלמתי אז בבגדים צמודים. עכשיו יש לי חצי מיליון עוקבים ואני שמחה על כל עוקב שיורד, אני רוצה שכל העוקבים שלי יהיו מישראל ורק נשים".
אז את לא הטום בוי שחשבנו שאת?
"אני גם וגם. אני חושבת שהדבר שאני הכי מפתחת בתהליך שאני עוברת זה להחזיק את הגם וגם. אני גם טום בוי, אוהבת לירות וללכת למטווחים מדי פעם ואני גם אישה מאוד נשית שאוהבת מוצרי טיפוח ויודעת ויכולה לדבר על הדברים האלה. אני גם עמוקה וגם שטחית".
תספרי לבת שלך שאמא הצטלמה עם מכנסונים ונשק?
"זה הרבה פחות מטריד אותי, האמת תמיד עדיפה על הסתרה. מדאיגה אותי חשיפה אחרת, זה שדיברתי על אבא שלי, שיבוא יום והיא תשמע בבית ספר 'אמא שלך נפגעה מינית מסבא שלך', זה משהו שאני עדיין לא יודעת איך לתווך לה אותו, באיזה גיל מספרים, אבל אני בטוחה שאדע להתמודד גם עם זה. זה לא משנה אם היא תגלה את זה בגיל 13 או 20, בסוף אדע איך לא להעביר לה את הפחדים שלי".
הייתה לך תקופת 'סקס, סמים ורוקנרול' לפני שהתחתנת?
"ברוך השם לא! אני סחית מתה. למזלי אני בפחד מאובדן שליטה אז מעולם לא עשיתי סמים. בפעם הראשונה שהלכתי לפסיכולוג הוא אמר לי שהוא מופתע שהמצב שלי כל כך טוב כי נשים שחוו את מה שאני חוויתי נופלות לזנות. זה הכה אותי המילים שלו".
למה?
"כי אם יש נשים שחוו את מה שאני עברתי ומפקירות את הגוף שלהן כדי להשיג שליטה או לנסות לשנות את העבר, אז כדאי שאני אתחיל לפתוח את הפה כדי להראות להן שאפשר אחרת".
איך את מגדירה את עצמך היום?
"אין לי הגדרה, אני עושה הכל. אני פשוט רוצה להיות יותר אורין ואז אני מביאה עוד חלקים שבי גם לרשת וגם לתקשורת. פחות אכפת לי שאנשים יבינו אותי, זה בסדר גם לא להבין. הסביבה שבחרתי להקיף את עצמי בה היא סביבה כל כך בריאה וטובה, אני רק יודעת שכיף לי".
לא הייתי משנה שום דבר בדרך
מחוץ לאינסטגרם, היא פוגשת את הקהל שלה בשנתיים האחרונות בהרצאות. "יש לי שתי הרצאות 'מחושך לאורין' שזו הרצאה על הסיפור חיים שלי ו'האני הנשכח' שזה סמינר שאני מעבירה. יש אנשים שמגיעים ומופתעים ואומרים לי 'את לא ההיא עם הנשק?', אבל אני כמו ביצת הפתעה ובסוף ההרצאה הם באים אלי נפעמים. מספרים לי שהתרשמו מיכולת הדיבור שלי, שהם הבינו משהו על עצמם בזכותי. אני חושבת שאנשים לא מצפים לזה".
את חושבת על איזו מן אמא את תהיי?
"אמא לומדת, לא מושלמת. אמא שממש מסכימה ללמוד, לטעות ולהצליח. זה יהיה בלתי אפשרי להבין הכול מההתחלה".
ואיך אפשר לא להעביר את החרדות והפחדים שאת חווית הלאה?
"להתעמת איתם. כל מה שאנחנו לא מתעמתים איתו, אנחנו משאירים לילדים שלנו. אני מעדיפה להיות זו שמתעמתת עם הערך העצמי שלי שיכול להיות מאוד ירוד לפעמים. אני מתעמתת עם קולות לא נעימים שיש לי על עצמי, ואז אני רואה שזה משתפר. ככה אני גם אלמד את הילדה שלי".
תגידי, מה עשית עם כל ארסנל הנשקים שלך?
"הם קיימים, את חלקם מכרתי, יש לי את הנשק הספורטיבי שאני עדיין יורה בו".
מה צופן לך העתיד?
"משפחה לפני הכל, בית במושב עם חצר והשפעה טובה על העולם. אני רוצה להביא עוד חלקים מעצמי, יש עוד הרבה שאני לא מצליחה ולא פשוט לי להביא".
"לפני שלושה חודשים הייתה לי שפעת ממש קשה ורציתי להודות על השפעת הזו. שמרתי שבת פעם ראשונה וזה היה 'וואו'. הרגשתי מדהים אחרי זה והתחלתי לשמור שבת כהלכתה פעם בחודש. בשאר השבתות אני לא נוגעת בטלפון וזה פשוט כיף"
מה היית אומרת לאורין בת ה-20?
"שתעשה את אותו הדבר בדיוק, היא תגיע לרגע הזה והכל יהיה סבבה, לא הייתי משנה שום דבר בדרך, מעלה אחת שמאלה ואני במקום אחר, אז כנראה שזה היה מדויק".
את מאושרת?
"כן, אבל אושר מבחינתי זה לא להיות שמחה כל הזמן. אושר זו היכולת להרגיש את כל הרגשות שלי ולהישאר מאוזנת מולם. ללמוד מכעס ומעצב וגם משמחה. נחת יותר חשובה מאושר, כי אושר זה מושג מבלבל. אנשים חושבים שהם צריכים להיות מאושרים כל הזמן ולשמוח, ובמציאות זה לא ככה. הדבר היחיד שבאמת אפשר לפתח זה את יכולת ההתבוננות שלנו ואני חושבת שיש לי יכולת התבוננות מדהימה.".
ועוד שנה מהיום כשאני אפגוש אותך עדיין תהיי מתולתלת ובלי חומצה בשפתיים?
"אין לי מושג. אני מאוד אוהבת חומצות ובוטוקסים, אני אוהבת להיראות טוב עם ציפורניים ארוכות, אבל עכשיו אני מאפשרת לעצמי לגלות עוד מקומות שאני יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי".
ואיך גל מקבל את השינוי החיצוני שאת עוברת?
"הוא כל הזמן צוחק שהוא לא חתם על זה. אני באמת מרגישה שעכשיו עם התלתלים יוצאת ממני אורין אחרת, אורין שמסכימה לעצמה להיות צבעונית ומדברת. מגיל עשר הייתי מחליקה לעצמי את השיער וההחלקה מרסנת אותך, זה כמו אקט של ריסון פנימי. במשך שנים הייתי מרסנת את החלקים הצבעוניים. תדע לך שגם התחלתי לשמור שבת מדי פעם".
את מתחזקת?
"תמיד, אבל מתחזקת לכיוון פנימי, פחות לכיוון הדתי. לפני שלושה חודשים הייתה לי שפעת ממש קשה ורציתי להודות על השפעת הזו. שמרתי שבת פעם ראשונה וזה היה 'וואו'. הרגשתי מדהים אחרי זה והתחלתי לשמור שבת כהלכתה פעם בחודש. בשאר השבתות אני לא נוגעת בטלפון וזה פשוט כיף".
ואיפה בעלך בסיפור?
"זה גרם לחילוקי דעות בינינו. הוא עובד כל השבוע ומחכה לשבת כדי שנטייל ביחד, אבל אנחנו מוצאים את האמצע, עכשיו הוא החליט למשל שהוא לא נוגע בטלפון בשבת. אנחנו במקום טוב שאני מבינה שהוא לא חייב לשמור שבת והוא מבין שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה".
מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהכתבה?
"שאני לא באה ממקום של מסכנות, אני רוצה שמי שיקרא את הכתבה ייצא מועצם. מה שחוויתי זה בסך הכול סיפור, ולכל אחד מאיתנו יש את החרא שהוא עבר בחיים שלו. אפשר להתקדם מהסיפור. אני לא מרגישה מסכנה ומי שחושב שאני מסכנה בגלל מה שעברתי, עושה את זה כדי להרגיש עליונות וכדי לא לפגוש את המקומות הכואבים שלו. עברתי בדיוק את מה שהייתי צריכה לעבור כדי להיות במקום הזה".
