כשגוללים בפיד של יוצרת התוכן ומשפיענית הרשת אירה סימונוב התחושה העיקרית שמקבלים היא של יוקרה. תמצאו שם צילומים שלה לבושה במותגי אופנה יקרים, תמונות של תיקי שאנל ונופים יפהפיים מרחבי העולם. שום דבר שרומז על סיפור החיים הקשה שלה הכולל אבא אלכוהוליסט ואלים שנעלם מחייה וילדות באוקראינה תחת עוני.
כוחה של סימונוב נבע מהאמונה הגדולה שלה בעצמה. הנערה שעלתה בגיל 16 מאוקראינה האמינה שלמרות העבר המורכב, הכישרון שלה יחד עם מזל וקשרים יובילו אותה בדרך הארוכה למעלה, וכך אכן קרה. צעד אחר צעד היא טיפסה במסלול המפותל עד למעמדה הנוכחי כמשפיענית ויוצרת תוכן נחשבת ופופולרית.
אירה סימונוב
(צילום: אוסף פרטי)
סימונוב היא דמות ותיקה בעולם משפיעניות הרשת. היא הייתה שם עוד בימים שמפרסמים גרמו לכוכבות רשת להגיע להשקות בתמורה לבושם או לפריט לבוש. "היום זו העבודה שלנו, אנחנו לא הולכים לבלות אלא לעבוד. אף אחת כבר לא תגיע לאירוע רק בשביל המתנה", היא אומרת.
את דרכה היא התחילה לפני עשור בבלוג אופנה שהשיקה. משם היא התקדמה למשרד בבעלותה שמתמחה ברשתות חברתיות ובדיגיטל. "אני מייצרת תוכן עבור מותגים. חשוב לי לסגור חוזים שנתיים, אני לא רוצה פרויקט חד פעמי", היא מסבירה את המדיניות העסקית שלה.
"אני דורשת מהבנות שלי להגיע למצוינות. אל החוגים שלהן אני מתייחסת כאל אימונים. אבל זה לא מתקרב לילדות שלי באוקראינה שהמורים היו מכים אותנו עם סרגל על היד ושולחים אותנו לעמוד בפינה"
סימונוב, אישה מרשימה ביופייה, מגיעה לריאיון מאובזרת בשעון קרטייה ובתיק שאנל. "אצל הרבה רוסים יש את העניין הזה, שאם אין לך כסף אז אתה חוסך ופעם בשנה קונה משהו טוב. אמא שלי הייתה קונה לי ג'ינס פעם בשנה, אבל ג'ינס טוב", היא נזכרת.
היא גרה ברמת השרון עם בעלה עומר, יועץ אסטרטגי שהכירה באירוע הפתיחה של החנות של לואי ויטון, ושתי בנותיה מיה (9) ורומי (6). "אני אמא שדורשת הרבה", היא מצהירה.
חינוך סובייטי?
"אפשר להגיד. מיה מגיל 3 וחצי בחוג רכיבה על סוסים, אני דורשת ממנה להגיע למצוינות, היא גם משחקת טניס. אני לא רואה את זה כחוגים אלא כאימונים. אני מקפידה על הדברים כדי שהילדות שלי יהיו מצוינות, מסבירה להן שצריך לשאוף לזה. אבל זה לא מתקרב לילדות שלי באוקראינה - המורים היו מכים אותנו עם סרגל על היד ושולחים אותנו לעמוד בפינה".
סימונוב נולדה בעיר ניקולייב שבדרום אוקראינה מזרחית לאודסה, יש לה אח אחד, מבוגר ממנה, אנדריי שמתגורר כיום בצרפת. "אחי ואני היינו חותכים בננה לחצי חצי בתקופות מסוימות כשלא היה מספיק. הילדות הקשה, בלי כסף, היא שנותנת את הדחף להצליח ולעשות משהו בחיים", היא אומרת.
והיום את חיה בללה לנד?
"אני אוהבת כסף ועובדת קשה בשביל זה".
תיק שאנל זה סמל לכך שהצלחת בחיים?
"כן. את התיק שאנל הראשון שלי קיבלתי כמתנה מבעלי וההורים שלו אחרי שילדתי את בתי. את התיק השני כבר קניתי לעצמי בפריז. זה סמל סטטוס".
כמה תיקים של שאנל יש לך בארון?
"לא הרבה, שישה".
גם בגזרת התיקים היא כבר מכוונת גבוה יותר. סימונוב רוצה לשים את ידה על תיק בירקין של הרמס. מחירו הפעוט: 100 אלף שקל. אבל המחיר הוא לא המכשול היחיד, מדובר במוצר קשה להשגה עם רשימת המתנה ארוכה. "צריך להיות בקשר טוב עם המותג כדי להשיג אותו", היא מסבירה.
בעלך גם חובב מותגים?
"הכרתי אותו כמותגיסט והוא האדם הכי צנוע בעולם. הוא התבייש להתחיל איתי אז הוא כתב לי הודעה".
אם חיבה למותגים יכולה להתפרש כשטחיות, מבחינתה של סימונוב זוהי עדות לאמביציה שלה. "אני רוצה להגיע למשהו שהוא הכי טוב בתחומו, אם זה בגדים, מלונות, מסעדות. זו הרמה שאני רוצה. אין לי שוגר דדי שעומד מאחוריי. אני עושה את זה בשבילי, אז אני צריכה להתנצל על זה? ממש לא. אני רוצה לחיות הכי טוב שיש. אף אחד לא מאמין לי שאני עובדת קשה בשביל הסגנון חיים שלי".
למה שלא יאמינו לך?
"כי הכי קל ליפול לסטיגמות. מבחינתם, לא יכול להיות שהרוסייה הבלונדינית היפה תצליח בזכות עצמה. חושבים שאני יושבת בבית וכל היום מצטלמת".
הגעתי מכלום!
כשפרצה מלחמת אוקראינה-רוסיה, סימונוב מצאה את עצמה מסייעת לאחיה הבכור, שאז עוד גר בעיר הולדתו, לברוח מהתופת. "אחי סובל מנכות בראייה וזה לא באמת עיניין שם אף אחד, היו עלולים עוד לגייס אותו. הגעתי עד לקהילה היהודית בפריז והצלחנו להוציא אותו ואת אשתו בשלום. עשיתי הכל כדי שהוא יחיה", היא מספרת.
איך הייתה הילדות שלך באוקראינה?
"סבא וסבתא שלי עזרו לנו כלכלית כי הייתה להם חווה, אמא שלי עבדה במקביל בשתי עבודות. ההורים שלי התגרשו כשהייתי צעירה. הייתה לי ילדות קשה כי גדלתי בלי דמות אב. פעם התביישתי לדבר על זה, אבל הוא היה אלכוהוליסט והוא היה מכה את אמא שלי".
חום ואהבה קיבלת בילדות?
"מאמא שלי, אבל תחשוב על זה שאתה בתור ילד צריך לראות את אבא שלך מרביץ לאמא שלך. היו דברים קשים, המשטרה הגיעה. אני רק מדמיינת עכשיו סיטואציה שהבנות שלי יראו את בעלי מרביץ לי ואני לא יכולה לתפוס את זה".
"כולם אומרים שכסף לא עושה אותך מאושר, אבל כסף מעניק לך הכי הרבה אושר! אין מה לעשות, כסף קונה חיים טובים יותר, וזו לא שטחיות. כסף יכול גם לקנות לך בריאות טובה יותר".
מותגים כמו שאנל והרמס הכרת בילדות?
"מה פתאום! תמיד אהבתי לצייר, ציירתי כל הזמן שמלות ודמיינתי שיום אחד אחיה את החיים הכי טובים שיש. אחי ואני ממש שונים בקטע הזה, אני רציתי להצליח, רציתי כסף, להוכיח לעצמי שאפשר לחיות גם אחרת".
לחיי העשירים והמפורסמים סימונוב נחשפה לראשונה במגזין שהתגלגל לידיה בילדותה. "אני ממש זוכרת את עצמי קוראת על הכוכבים מהוליווד ורואה תמונות שלהם ביאכטות וצועדים על שטיחים אדומים, בזמן שאני יושבת באוקראינה כשהכל מסביבי בוץ. הילדות שלי לא הייתה נוצצת בלשון המעטה. תמיד בער בי מבפנים להצליח בשיא הכוח, אני מאוד חרוצה".
ובכל זאת יש נשים שמתחתנות בשביל הכסף, בלי לעבוד קשה.
"כי זה יותר קל. את לא צריכה לעבוד, יש לך שוגר דדי שקונה לך את כל מה שאת רק רוצה".
עניין ביהדות היא גילתה עוד לפני עלייתה לארץ. כבר באוקראינה היא למדה באולפן על החגים והמסורת היהודית. בתחילת שנות ה-2000 היא ואמה עלו לישראל והתמקמקו ברמת גן. היא למדה עברית בין השאר בעזרת הטלנובלה "לגעת באושר". "הייתי צופה בזה, מעתיקה את הכתוביות, רושמת את מה שאני לא מבינה ולומדת. היה לי אש בעיניים ללמוד ולהשתלב כאן כמה שיותר מהר", היא מספרת. כשהייתה בת 17, אימה נאלצה לטוס לתקופה לאוקראינה כדי לטפל בהוריה ואירה עברה לגור בדירת שותפים.
עד שהפכה ליוצרת תוכן, סימונוב הספיקה ללמוד עיצוב פנים ב"שנקר", להתגלות על ידי רוברטו בן שושן ולדגמן בארץ ובעולם. היא אפילו השתתפה בתוכנית הריאליטי, "הדוגמניות". כשתלתה את נעלי העקב ופרשה מדוגמנות, היא עבדה כמנהלת מחלקת עיצוב של מותג האופנה "ריפליי". "כשהגעתי לארץ, עבדתי בכל עבודה מזדמנת שרק אפשר ממלצרות ועד מקפלת בגדים בקסטרו, אפילו לא נתנו לי להיות מוכרת. אמא שלי שהייתה רואת חשבון באוקראינה עבדה כאן כמטפלת, לא היה לנו הרבה כסף", היא נזכרת.
חווית גזעות כשהגעת לכאן?
"לא קראו לי 'רוסייה מסריחה'. למדתי בתיכון 'אהל-שם', היו לי חברים ישראלים, לא חוויתי חרם חברתי בגלל שאני עולה חדשה".
לא קשה לנערה בת 16 לעזוב את הכל ולהתחיל מחדש?
"היה לי יותר קשה באוקראינה כי הרגשתי שאני חיה חיים אפורים, שלא אוכל לעשות כלום עם החיים שלי אם נישאר שם. אמא שלי תמיד האמינה בי, תמכה בחלומות שלי להצליח. בזכותה היום אני יכולה לעבוד ברשת כי הוא עוזרת לנו עם הבנות".
היא גם מקבלת שאנל במתנה?
(צוחקת) "לא, אבל אני מאוד מפנקת אותה".
היא אומרת לך שהיא גאה בך? שאת סיפור הצלחה?
"אני מאמינה שזה מה שהיא חושבת. אני הגעתי מכלום! בחיים לא חשבתי שהרמס העולמית יזמינו אותי כאורחת היחידה מישראל וישכנו אותי בסוויטה בפריז שעולה 50 אלף שקל ללילה. אני תמיד זוכרת מאיפה באתי, באתי מכלום ושום דבר ויכולתי להישאר באותו המקום, אם לא היה לי את הדחף הזה להצליח. כולם אומרים שכסף לא עושה אותך מאושר, אבל כסף מעניק לך הכי הרבה אושר! אין מה לעשות, כסף קונה חיים טובים יותר, וזו לא שטחיות. כסף יכול גם לקנות לך בריאות טובה יותר".
"דבר ראשון בבוקר אני קמה לטלפון הזוועתי. אני יודעת שרצוי בחצי שעה הראשונה אחרי הקימה להיות בלי הנייד, לשתות מאצ'ה במרפסת ולהאזין לציוץ הציפורים אבל זה לא קורה. אני קמה בסטרס. הטלפון זה מחלה אבל זו העבודה שלי. אין לי סופי שבוע ואין לי חגים, אני 24/7 בדיגיטל"
אז מי שטוען שכסף לא עושה אותך מאושר הוא שקרן?
"או שפשוט אין לו כסף".
את מודעת לתדמית שלך כנסיכת קרח?
"כשרואים אותי חושבים שאני סנובית, שאני ביץ'. אני מאוד קרה אבל אני בן אדם חמוד".
רשתות חברתיות זה שקר
אצל סימונוב לא תמצאו סטוריז בפיג'מה בלויה ועם שיער לא מסודר. כל פריים שלה ברשתות נבחר בקפידה רבה. "יש בנות שזה עובד אצלן נהדר. אין להן בעיה לפתוח מצלמה ולבכות ולספר על הקושי שהן חוות וזה באמת נוגע בעוקבים. היו לי הרבה תקופות קשות בקורונה ובמלחמה בבית עם הבנות, אבל אני לא מראה את זה".
למה לא להראות גם את הצד הזה?
"אני חושבת שבן אדם שנכנס לרשתות החברתיות רוצה לראות משהו ורוד ואופטימי. המון עוקבים כותבים לי שאני נותנת להם השראה".
וזו לא אשליה?
"זו גם אשליה. הרשתות החברתיות זה שקר, זה משהו שמייצר פריים יפה, אבל זה לא בהכרח החיים האמיתיים. בנות צעירות מקנאות בתכנים שאני מעלה, אבל זה שקר. אנחנו המשפיענים מייצרים עבור העוקבים אשליה של ורוד, אבל זה לא ככה. אני לא מתביישת להגיד את זה.
"אני לא מרגישה בנוח לפתוח מצלמה ולבכות לעוקבים שלי על הבעיות שיש לי בחיים. אני יודעת שבמבחינה אסטרטגיה-שיווקית, אם הייתי בוכה הייתי יותר אהובה, זה קלף מנצח. אולי מתישהו אני עוד אבכה. שאפו לאלו שכן, אני עוד לא שם".
מה את חושבת על יוקר המחייה?
"זוועה!"
את יודעת כמה עולה חלב?
"עשר שנים לא הייתי בסופר, עומר בעלי אחראי על הקניות בבית והוא מזמין הכל אונליין. אז למה צריך לבזבז על זה זמן וללכת לשם פיסית".
איך נראה סדר היום שלך?
"בעלי ואני מתחלקים. בבוקר הוא אחראי לקחת את הבנות לבתי הספר ואני מטפלת בכל מה שקשור לאיסוף ואימונים אחר הצהריים. דבר ראשון בבוקר אני קמה לטלפון הזוועתי. אני יודעת שרצוי בחצי שעה הראשונה אחרי הקימה להיות בלי הנייד, לשתות מאצ'ה במרפסת ולהאזין לציוץ הציפורים אבל זה לא קורה. אני קמה בסטרס. הטלפון זה מחלה אבל זו העבודה שלי. אין לי סופי שבוע ואין לי חגים, אני 24/7 בדיגיטל. עומר מביך ותומך ובגלל זה אני עושה הרבה כסף".
אז כמה כסף יש ברשתות?
"הרבה. משפיעניות הפכו למיליונריות בזכות זה. המרוויחות הכי גדולות הן אלו שמשתפות את החיים האישיים שלהן כמו עינב בובליל".
אז לא היית רוצה להיות כמוה?
"לא. אני מאוד נאמנה למיתוג שלי כבר למעלה מעשור".
בזארה את קונה?
"ברור, מי לא קונה זארה?"
מה את חושבת על ניקול ראידמן?
"אישה עם ביצים".
מעריצה אותה?
"אני לא מעריצה אף אחת. אני אוהבת מאוד את הסיפור של הנסיכה גרייס קלי. הרבה פעמים אומרים לי שאני דומה לניקול קידמן כשאני בפסטיבל קאן".
אל פסטיבל הסרטים המפורסם בעולם היא הוזמנה על ידי מותגי יוקרה נחשקים וזכתה לצעוד לצד הכוכבים שעליהם חלמה בילדות. "פגשתי את רוברט דה נירו, ליאונרדו דיקפריו, נעמי קמפבל. בהתחלה אתה מרגיש קצת נבוך ומתבייש לדבר איתם, אבל הם בסוף אנשים כמוני כמוך".
"אני טסה לא מעט בשנה בגלל העבודה שלי ויש בזה גם הרבה בדידות. אני יכולה להיות במלון פור סיזנס ועדיין להיות עסוקה רק במה תהיה התמונה הבאה, איך יצטלם הסרטון ואת בכלל לא נהנית מהרגע. את סובלת, את אף פעם לא יכולה להיות מאושרת".
גדלת בתחושה שאת יפה? שמעת את זה בבית?
"אני לא יפה, אני חושבת שאני בסדר. אין לי ביטחון מופרז בכלל. אני בסדר עם עצמי, יש פי מיליון יותר יפות ממני, זה עניין של כישרון, מזל וקשרים. היום יופי זה כבר לא העניין, מחפשים את הבנות שיש להן קטע. עם המותגים מחו"ל שאני עובדת איתם, עדיין מחפשים את היופי הקלאסי. בארץ מחפשים משהו שונה".
בניגוד למשפיעניות אחרות, סימונוב לא מחלקת כמעט קודי קופון לעוקבים שלה."אני לא אוהבת לדבר למצלמה ואני לא רוצה למכור שום דבר, אני רוצה רק להמליץ", היא מסבירה ומפרטת, "יש לי מותג ריהוט שאני עובדת איתו ועשיתי לו מכירות מדהימות, רק מהתוכן שאני מעלה".
את מפחדת שזה עלול להיגמר יום אחד?
"אין בי פחד כזה. לפי מה שאני רואה הרשתות החברתיות הולכות להישאר כאן עוד תקופה ארוכה, כולם רוצים להיות משפיענים לטוב ולרע".
מה הטיפ הכי טוב שאת יכולה לתת למי שרוצה להיכנס לתחום? אפשר בכלל ללמוד את זה?
"אפשר ללמוד את זה והרבה כבר עושות את זה".
את משתפת תכנים שקשורים למצב בארץ? החטופים למשל?
"העליתי תכנים שקשורים לחטופים, אבל בפוליטיקה אני לא מבינה. העליתי פעם אחת סטורי שקשור למלחמה וקיבלתי ים של תגובות שליליות שגרמו לי להיבהל. בסך הכול כתבתי כל הכבוד לטראמפ שעוזר לנו במלחמה וישר כתבו לי: 'למה לא כתבת על ביבי?'".
המלחמה השפיעה על היחסים שלך עם המותגים הבינלאומיים?
"בטח. כבר בשנה שעברה על השטיח האדום בפסטיבל קאן וגם מחוצה לו שמתי לב לשינוי שיש כלפי ישראל. ב-2023 עדיין תמכו בנו, אבל זה השתנה. אני משתדלת לא לדבר יותר מידי עברית כשאני בחו"ל".
לא נחה לשנייה
סימונוב היא הראשונה להודות על הצד הפחות פוטוגני וזוהר בעולם הרשתות החברתיות. "זה לוקח ממך זמן. גוזל מחיי המשפחה, מבן הזוג, החברים. אתה מתחיל להתנהל כמו רובוט כי כל הזמן אתה חושב על התכנים, על הצורך לספק את הסחורה, לייצר אינטרקציה עם העוקבים ולהיות מעודכנים בכל מה שקורה".
אז יש מחיר נפשי שמשלמים עבור זה?
"בטח שיש. אני טסה לא מעט בשנה בגלל העבודה שלי ויש בזה גם הרבה בדידות. אני יכולה להיות במלון פור סיזנס ועדיין להיות עסוקה רק במה תהיה התמונה הבאה, איך יצטלם הסרטון ואת בכלל לא נהנית מהרגע. את סובלת, את אף פעם לא יכולה להיות מאושרת".
נעזרת בפסיכולוג? מטפל?
"אני לא מאמינה בפסיכולוגים, הייתי פעם ושילמתי מלא כסף. מה שמאוד עושה לי טוב זה טיולים בטבע, אני מאוד אוהבת לצאת לטיולי שטח".
הבנות מעירות לך שאת כל הזמן עם הטלפון?
"כן, הן אומרות לי את זה 'אמא את כל הזמן בטלפון' אבל אני לא ההורה היחידי ששומע את זה. יש לי ייסורי מצפון על זה אבל בסופו של דבר הן גם נהנות מהיתרונות בעבודה שלי".
כמה שנים לא דיברת עם אבא שלך?
"אבא שלי פשוט נעלם יום אחד כשהייתי בת 11, אנחנו לא יודעים אם הוא בחיים. ניסינו לאתר אותו לאורך השנים, אבל לא הצלחנו. אני כל הזמן חושבת עליו, איך החיים שלי היו נראים אם כן היה לי אבא".
אז אפשר לקרוא לך סינדרלה?
"לא, כי סינדרלה זה בעיקר מזל ובסיפור חיים שלי יש הרבה עבודה קשה. אני לא נחה לשנייה, אני בולדזור! בגלל שלא היה לי כלום היה לי את הטירוף הזה ולא ראיתי בעיניים, כדי שיהיה לי".
מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהכתבה?
"לא להפסיק לחלום ולהאמין שאתם יכולים להגשים את החלומות שלכם".
