פתאום בגיל 50, הילה ארבל הפכה למלכת יופי. זה לא שהיא לא הייתה מודעת ליופייה, עוד בילדותה במושב נהגו להחמיא לה. אבל היא מעולם לא חשבה להפוך את היופי שלה לקריירה ולעבוד בדוגמנות למשל. היא בחרה בעולם אחר לגמרי - קריירה במג"ב, שם היא משמשת כקצינה מבצעית בדרגת ניצב משנה ומפקדת פלחו"ד.
אז איך בכל זאת בנקודה זו של חייה ארבל מצאה את עצמה מוכתרת למלכת יופי? הכול התחיל ממודעה ברשתות החברתיות בה נתקלה בתה עדן על תחרות "מלכת היופי של הסבתות". ארבל בהיותה סבתא לנכד עומדת בקריטריון. בתה החליטה לרשום אותה מבלי לשאול אותה.
"היא שלחה תמונה להפקה", מספרת ארבל, "ביום שישי בצהריים בזמן שטיגנתי שניצלים, קיבלתי טלפון מההפקה שהזמינה אותי לאודישן".
מה גרם לך להסכים?
"כנראה שתפסו אותי בזמן טוב. יום שישי כשאני בבית בלי מדים. קודם כל ביררתי אם התאריך של התחרות מסתדר לי עם התפקיד, שזה לא נופל על אימון או קורס. אני חושבת שגם מבחינתי זו הייתה הזדמנות לשבור שגרה ולעשות משהו שונה. כשהודעתי שאני מסכימה להשתתף, לא דמיינתי שאזכה".
וכך ארבל מצאה את עצמה מתחרה מול 36 סבתות מרחבי הארץ, כולן יפות ומלאות בניסיון חיים. "פירגנו אחת לשנייה", היא מספרת, "המפיק אורי קריספין העביר אותנו חוויה מדהימה. הוא הכיל אותנו ואימן אותנו. אנחנו לא ילדות דוגמניות בנות 18, אלא נשים בוגרות, סבתות יפהפיות. המסע שלנו הוא בעיניי גם אמירה חברתית".
"אני חושבת שהבחירה בי למלכת היופי של הסבתות הייתה על מה שאני מסמלת מעבר למראה החיצוני. אישה שהיא יפה ומטופחת ויודעת לשלב קריירה מצליחה לצד חיי משפחה"
את השתתפותה בתחרות היא שמרה בסוד בבסיס עד לרגע האחרון. "כשהתחרות התקרבה, שיתפתי שביומיים הקרובים אני לא אגיע, כי אני משתתפת בתחרות יופי. האנשים בבסיס הופתעו ושמחו לשמוע", היא אומרת.
בתור מישהי שרגילה לאימונים בשטח ולמטווחים, מה זה זה כבר עבורך לעבור אימונים לתחרות יופי?
"היינו צריכות ללכת על עקבים גבוהים, שביום יום אני לא הולכת".
אז מה יותר קשה ללכת על עקבים או לירות במטווחים?
"ללכת על עקבים, אמרתי גם לאורי המפיק שיותר קל לי לירות. אבל גם מזה הצלחתי להנות כי זה כל כך שונה ממה שאני עושה ביום יום שלי".
ידעת שתזכי?
"לא, ממש לא. היו שם נשים יפהפיות".
על מה נבחתן חוץ ממראה חיצוני? היה גם את שלב בגדי הים הידוע לשמצה?
"עברנו ראיון אישי. כל אחת סיפרה מה היא עושה בחיים. לא צעדנו בבגדי ים, לא החפיצו אותנו. ביררתי עוד לפני התחרות אם נצטרך ללכת בבגדי ים. אם היינו נדרשות לכך, לא הייתי מסכימה להשתתף".
קחי אותי לרגע הזכייה.
"היו שמונה תארים שחולקו בתחרות. כשהגיע השלב בו מכריזים על הסגנית הראשונה זכתה בחורה יפהפייה, וכאן כבר הייתי בטוחה שאני חוזרת הביתה בלי אף תואר. הסתכלתי סביבי לראות מי נשארו איתי על הבמה והימרתי על הזוכה. חשבתי על המשפחה שלי שהגיעה כל הדרך מהבקעה. מלכת היופי של השנה שעברה עלתה לבמה להכריז על הזוכה. כששמעתי את השם שלי, קפצתי עם הידיים למעלה, זו הייתה התרגשות עצומה".
מה יש בך לדעתך שקטפת המקום הראשון?
"אני חושבת שהבחירה בי הייתה על מה שאני מסמלת מעבר למראה החיצוני. אישה שהיא יפה ומטופחת ויודעת לשלב קריירה מצליחה לצד חיי משפחה".
אז עכשיו בשכונה כולם יודעים שאת מלכת היופי של הסבתות?
"כן, לא ידעתי שיזהו אבל נתקלתי באנשים שזיהו אותי כזוכה. אני מודה שאני לא שמעתי על התואר הזה לפני התחרות".
ובבסיס?
"יום למחרת הזכייה הייתה לי ישיבה מאוד חשובה והענקתי דרגות. כשהגעתי קיבלתי המון פירגון והמשכנו הלאה לדבר הבא".
"הילדים חיים את העבודה שלי"
היא אמא לשלושה, עדן בת ה-26, אליאם בן ה-22, לוחם מילואים בסיירת גבעתי ועינבר בן ה-17, ולפני שנה וחצי הפכה לסבתא לעדיאל, בנה של עדן. "הפכתי לסבתא בגיל 48, זה צעיר אבל זה לא כמו הסבתות של פעם עם הסינר במטבח".
היא מתגוררת כיום במודיעין-מכבים-רעות, אבל נולדה וגדלה במושב משואה בבקעת הירדן. "אנחנו משפחה חקלאית. חינכו אותי ואת אחיי על ערכי הציונות ואהבת הארץ", היא מספרת, "נהגתי בטרקטור, יש לי רישיון לאופנוע, גידלנו סוסים. מושבניקית קלאסית, אבל לא טום-בוי. הייתי ילדה עדינה, אמא תמיד דאגה שאתלבש יפה",
את השירות הצבאי עשתה כקצינת ת"ש בטול כרם ובאוגדה 162. היא השתחררה בדרגת סגן וב-1996 החליפה את מדי הצבא במדי המשטרה ועברה קורס קצינים.
למה בחרת להתגייס למשטרה?
"הייתה לי שיחה עם מכרה שאמרה לי שאוכל ללמוד ולהישאר עם הדרגות של צה"ל, וזה מאוד קסם לי. התחלתי ללמוד חינוך מיוחד ובמהלך השנים סיימתי תואר ראשון במנהל עסקים והמשכתי לתואר שני במנהל חינוך. במקביל לכל זה התחתנתי והבאתי ילדים".
את הקריירה במשטרה היא התחילה כמפקדת בסיס מתנדבים, בהמשך היא שירתה גם כמפקדת גשר אלנבית ובדוברות של מחוז תל אביב.
איפה היית בבוקר ה-7 באוקטובר?
"התעוררתי ב-6:30 מרעשים בבית שלא היו נשמעים הגיוניים. אני זוכרת שפתחתי את הטלוויזיה והפריים הראשון שראיתי על המסך הוא של מחבל חמאס עם טיל על הכתף דופק על דלת בניין בשדרות. באותו הרגע הבנתי שזה אירוע אחר ממה שאנחנו מכירים. התלבשתי, הקפצתי מיד את כל יחידות הפלחו"ד וטסתי לעבודה".
איך הילדים שלך מגיבים לסיטאוציה?
"הם רגילים לזה ומבינים שאמא צריכה ללכת. הם שומעים את הטלפונים בבית וחיים את זה".
שאלת מיליון הדולר - איך מצליחים לשלב בין קריירה מצליחה למשפחה?
"אני רואה בשירות במשטרה ובמג"ב כשליחות, אבל אני קודם כל אמא וסבתא. אני חושבת שלא הייתי במקום הזה, אם לא הייתי מצליחה לשלב בין קריירה למשפחה. זה בהחלט אתגר לעשות את האיזונים כדי שאף צד לא יפגע".
מניח שהפסדת לאורך השנים לא מעט מסיבות סוף שנה ואסיפות הורים.
"כן, לאסיפות הורים לא תמיד התייצבתי אבל הייתה הבנה מאוד גדולה מהמורות, ואם היה צורך, אז קבענו תאריך חדש".
זה מלווה גם ברגשות אשם?
"לא. זה משהו שברור שהוא חלק מהתפקיד. ידעתי לשלב בין המשפחה לקריירה ולא ויתרתי על מי שאני. כשהייתי דוברת במשטרה הייתי מוקפצת לזירות. אני זוכרת שהיינו יוצאים לאירועים משפחתיים עם שני רכבים כי אני עלולה להיות מוקפצת פתאום, אבל לא הרגשתי שמדובר בהפסד. ידעתי שצריך אותי במקום אחר כרגע והמשפחה תמיד תמכה".
ילד קטן מצליח להבין את זה שאמא יכולה לקום וללכת באמצע ארוחת חג?
"כן, הם הבינו כי הם גדלו לתוך זה. הם שמעו שיחות שהייתי מנהלת באוטו כשהם איתי, הם ידעו שאני לא קמה באמצע והולכת לשתות קפה. מתי שלא היה שום דבר שדרש ממני ללכת, אז הילדים ראו אמא בבית שמבשלת ומנקה. אני חברה שלהם ומכירה את כל החברים שלהם. אני מעורבת בכל מה שקורה בחיים שלהם".
איך זה להיות אישה בעולם שנתפס כגברי, מרגישה את הפער?
"נהפוך הוא. אני חושבת שהתפקיד הנוכחי שלי במג"ב כקצינה מבצעית שהקימה מערך פלחו"ד, זה תפקיד ראשון מסוגו בחיל. זה רק מוכיח שהמערכת והפיקוד מאוד מפרגנים ומאמינים".
על הפיגוע בקניון בנתניה ב-2005 בו נפצעה: "היינו כמה שוטרים ברכב. המחבל התפוצץ בדרכו אלינו לניידת, רחוק מאיתנו זה היה מאוד קשה אבל זה התפקיד שלנו להיות חזקים, לחתור למגע ומעל הכל להציל אזרחים".
מה מצב הנשים היום במג"ב?
"הלוחמות במג"ב הן חלק בלתי נפרד מהכוח המבצעי של החיל, הן נלחמות כתף אל כתף יחד עם הלוחמים. יש להן תרומה מכרעת להצלחת הפעילות. השילוב שלהן בעשייה מדגיש את ערכי השוויון".
ואיך נשים מגיבות כשהן מגלות על התפקיד שלך?
"יש הרבה שאלות אבל הן תמיד הן מאוד מפרגנות. בכלל אנשים מאוד סקרנים ומתעניינים, אני יכולה ללכת עם המדים בסופר ואנשים ייגשו אלי. אני עונה לכולם".
ההורים שלך גאים בך?
"אני חושבת שגם אם לא הייתי הקצינה הכי בכירה או מלכת יופי הם היו גאים. אני באה ממשפחה מאוד תומכת ומפרגנת, אנחנו מאוד מלוכדים".
הפיגוע הנורא בקניון
הרומן של ארבל עם מג"ב החל כשסיימה את תפקידה במשטרה בדוברות מחוז תל אביב. תפקידה הראשון בחיל היה מפקדת מערך המתנדבים של מג"ב. "זה תפקיד גדול עם הרבה אחריות. הרגשתי שעם הרזומה שלי אני יכולה לתרום ולפקד על 13,000 מתנדבים מדהימים השומרים על ביטחון המדינה".
עם ישראל אוהב להתנדב?
"בהחלט. לאור המצב הביטחוני שאנחנו נמצאים בו היום, האזרחים רוצים לתרום ולהיות שייכים כי יש להם מה לתת, אם זה בגלל השירות הצבאי שלהם והניסיון שצברו לאורך השנים".
ספרי לי על התפקיד הנוכחי כמפקדת פלחו"ד.
"אנחנו פרושים בכל רחבי הארץ. אני מגייסת אזרחים ששירתו בצה"ל בשירות קרבי, הם עוברים הכשרה ואני הופכת אותם ללוחמי מג"ב. באירועי קיצון אני מקפיצה אותם בצו. היתרון הגדול הוא שבתוך 40-10 דקות אנחנו נמצאים כבר בשטח, כי הציוד עלינו. אין צורך להגיע לימ"ח, הנשק והציוד נמצאים בבית".
אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר עבורה בקריירת המשטרה של ארבל התרחש ב-2005 כשנפצעה בפיגוע התאבדות בקניון השרון בנתניה בו נרצחו חמישה בני אדם ויותר מ-40 נפצעו.
בשנת 2005 נפצעה בפיגוע בקניון השרון בנתניה בו נרצחו חמישה בני אדם ויותר מ-40 נפצעו כשמחבל מתאבד נתפס בכניסה לקניון. עוברי אורח ושוטרים חשדו בו וקראו לעצור אותו. "היינו כמה שוטרים ברכב ובדרכו אלינו לניידת הוא התפוצץ רחוק מאיתנו. זה היה מאוד קשה אבל זה התפקיד שלנו להיות חזקים, לחתור למגע ומעל הכל להציל אזרחים".
"היו מקרים שהתמודדתי על תפקיד מסוים ולא קיבלתי אותו, אבל לא ייחסתי לזה את זה לכך שאני אישה, אלא לכך שהיו טובים ממני".
על מה חושבים באותו רגע? כשרואים מחבל מתפוצץ לך מול העיניים?
"הייתי במספר זירות פיגועים וראיתי דברים לא נעימים בלשון המעטה. כשראיתי את המחבל הבנתי שהוא הולך להתפוצץ. זה הכל עניין של שניות, היד שלו הייתה בתוך התיק וחשבתי שאשרף".
ואיך מתמודדים? הולכים לפסיכולוג?
"אני לא הולכת לפסיכולוגים. אני מוקפת בחברים ובמשפחה תומכת. יש לי חיים מאוד מלאים לצד הקריירה".
אז איך נראים החיים שלך בלי מדים?
"שונים לגמרי. כשאני פוגשת אנשים חדשים, הם לא מנחשים שאני קצינה מבצעית במג"ב ומפקדת של 500 לוחמים".
מה הם חושבים שאת?
"בטוחים שאני באה מעולם האופנה, שאני מעצבת פנים.
את מחשיבה את עצמך כפמיניסטית?
"לא. אני לא גדלתי בבית כזה שבנות לא יכולות להתקדם, אני גדלתי בבית שאם את טובה ונחושה ומאמינה בעצמך, את תגיעי".
בלי עין הרע, נשמע שהכל הלך חלק בקריירה.
"לא הכל הלך לי קל וחלק. היו מקרים שהתמודדתי על תפקיד מסוים ולא קיבלתי אותו, אבל לא ייחסתי לזה את זה לכך שאני אישה, אלא לכך שהיו טובים ממני".
מתי תהיה אישה בתפקיד המפכ"לית בישראל?
"אני מאמינה שתהיה, יכולה להיות".
אולי זו בכלל את.
(צוחקת) "אני לא רוצה, אבל יש הרבה נשים חזקות ומוצלחות. אני מאמינה שאם מישהי מהן מאוד תרצה היא תגיע לזה".
סבתא עם נשק
את הטייטל החדש יחסית כסבתא היא מתארת כ"חויה שאני מאחלת לכולן, זו אהבה אחרת". התמונות של עדיאל התינוק מעטרות כמובן את המשרד שלה וגורמות, כפי שהיא מגלה, לבלבול. "אנשים בטוחים שהוא התינוק שלי. לא מאמינים לי שאני הסבתא".
איזו מן סבתא את? אפשר להקפיץ אותך מהבסיס כדי להוציא את הילד מהגן?
"הבת שלי מנסה. היא מתקשרת לבדוק אם אני פנויה ואז אני משתפת אותה בלו"ז שלי. יש לי יום אחד קבוע בשבוע שבו אני לא קובעת פגישות, משתדלת לצאת מוקדם ואז אני מטיילת יחד עם הבת שלי והנכד. מה שלא עשיתי עם הילדים שלי, אני עושה עם הנכד שלי".
זה פיצוי על מה שלא הספקת על הילדים?
"אני לא רואה את זה כפיצוי כמו שהגעתי לתובנה שאפשר לאזן. בגיל הזה אתה מבין שאפשר לשלב. בתחילת הקריירה שלי הייתי מאוד נחושה להצליח ולא לפספס שום דבר בגלל האחריות שהייתה לי. ידעתי שאני נחוצה ושצריכים אותי בשטח. היום אני יודעת שאפשר לשלב, ככה שלא יהיו תקלות בעבודה ולא יהיו תקלות בבית. כשהייתי צעירה הייתי מאוד מסורה לעבודה ולילדים גם יחד, תמיד היה אוכל בבית, דאגתי להוציא אותם בזמן מהמסגרות ואם לא הייתי יכולה, נעזרתי בבייביסיטר. לא פספסתי דברים עם הילדים. נכון שלא תמיד אני עשיתי או נכחתי. היום אני יודעת שביום שבו קבעתי שאני עם הנכד, אני יכולה לענות לטלפון ולתת פתרונות בשלט רחוק".
אז מי זאת לדעתך הסבתא של שנת 2025?
"אישה עם ניסיון, עם חום ואהבה שיכולה לשלב קריירה מקצועית עם חיי משפחה".
היופי שלך עזר לך בחיים? פתח לך דלתות?
"לא בהכרח ולעיתים הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר".
אז מה הלאה? קריירת דוגמנות על הפרק?
"הכל פתוח, אני לא פוסלת כלום".
יש לך סוכן?
"(צוחקת) הדובר של מג"ב".
מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהכתבה?
"שהסיפור שלי יעודד נשים לשבור תקרות זכוכית ולהאמין בעצמן ולא לוותר על אף חלק בזהות שלהן. זה אפשרי להיות מפקדת, אמא וסבתא וגם לזכות בתואר מלכת היופי".
