לירון ויצמן לא מתביישת להגיד שהיא אוהבת "צהוב". לא מאוד מפתיע בהינתן מסלול הקריירה שלה שעבר ב"ערב טוב עם גיא פינס" והגיע עד לתפקידה הרם הנוכחי: המנחה של תוכנית הריאליטי המגה-פופולרית, "האח הגדול" שעונה חדשה שלה מתוכננת לעלות בקרוב, בכפוף למערכה עם איראן. בכל זאת, כשזה מגיע לחייה האישיים, ויצמן כבר הרבה פחות ששה לרכל ולשתף. על עצמה היא פחות מתלהבת לדבר. "החיים שלי משעממים, תודה לאל", היא אומרת בריאיון למגזין סופ"ש של ynet.
אני עוקב אחריך שנים. שמים לב שאת לא מאוד אוהבת להתראיין.
"תשמע יש לי שותפה שקוראים לה נלי תגר. כשאמרתי לה שאני באה להתראיין, היא אמרה 'איזה כיף לך, זה הדבר שאני הכי אוהבת, לדבר על עצמי'. אני חושבת שבגלל שהגעתי מהצד השני, אני יודעת איך מראיין חושב. הייתי בצד הזה לא פחות מהצד שאני נמצאת בו היום. כנראה יותר. אז קשה לי".
החיים שלך באמת משעממים או שאת מעידה על עצמך שאת אדם משעמם?
"אני לא יכולה להגיד שאני בן אדם משעמם, אבל החיים שלי הם לא למדורי הרכילות. טפו חמסה, הכול ממש בסדר. אני נשואה באושר מלא זמן. אני עם בן זוג מ-2009. יש לי שתי ילדות, אני לא בגיל של יעל שלביה ועומר אדם, אני לא במקום הזה".
את מנחה את "האח הגדול", התוכנית ממביאה את הצהוב הארדקור, ודווקא את לא במשחק.
"תסתכל על הקריירה שלי, אין דבר שאני יותר אוהבת מהצהוב. מבחינתי החלום שלי זה שלא תהיה פה מצלמה ואני ואתה פשוט נשב ונרכל. אני אוהבת לחקור דברים. אין לי משהו להסתיר. אני לא מנסה לשמור את עצמי בכוונה רחוקה. אני ממש קמה בבוקר, ממש מכינה כריכים לילדות שלי, ממש לוקחת אותן לבית ספר, חוזרת, עובדת בעבודה שלי. ככה זה נראה".
"כשהבת הגדולה שלי אומרת לי שהיא רוצה ללכת לאודישנים, אני אומרת לה שזה עוד לא הזמן ושאם בעוד 8-7 שנים היא באמת תרצה את זה, אני אעזור לה במה שצריך"
התחלת את הקריירה לפני 20 שנה. אי אפשר להשוות את ההתחלה שלך לזו של אנשים היום שפותחים את המצלמה בטלפון.
"כן, ככה זה מתחיל היום. עולם ממש אחר. אני משתדלת להישאר בעניינים. אני רואה את זה אצל הבנות שלי. הן רוצות להיות כוכבות. אני שואל אותן מה זה אומר כוכבות? שחקניות, רקדניות, עיתונאיות? הן אומרות 'כוכבות יוטיוב'".
ומה את חושבת על זה בתור אמא?
"אני חושבת שלרוב הילדים בגיל זה קורץ להיות מפורסמים. גם אני בגיל צעיר חלמתי להיות שחקנית. כשהבת הגדולה שלי אומרת לי שהיא רוצה ללכת לאודישנים, אני אומרת לה שזה עוד לא הזמן ושאם בעוד 8-7 שנים היא באמת תרצה את זה, אני אעזור לה במה שצריך".
את מקווה שזה משהו חולף?
"אני יודעת שהרבה הורים מקווים שהילדים שלהם לא יהיו שחקנים. אני די נהנית מהמקצוע ומרוצה".
צריכים גם מזל בתחום הזה.
נכון, אבל בכל דבר צריך מזל. אני חושבת שצריכים גם כישרון ועמידות. כל הזמן אנשים אומרים לך ש'זה לא מספיק טוב', 'אתה לא מספיק טוב', 'אתה לא מתאים לזה', בחוץ רואים רק את ההצלחה".
כמה שמעת 'לא' בחיים?
"אני עדיין שומעת את זה בלי סוף, בכל פעם שכשאני נכנסת למיטה אני אומרת לעצמי 'תדמייני שהם פה בצד, כמו הכלבים נובחים והשיירה עוברת והם אומרים לך זה לא מספיק טוב, את לא מספיק טובה, את לא יכולה לעשות את זה, את כן יכולה לעשות את זה, את לא שווה את הכסף הזה. פשוט תמשיכי', עדיין. עדיין ברמה יומיומית.".
וזה עדיין פוגש אותך באותם מקומות שזה היה פוגש אותך פעם?
"ממש לא. בכלל גיל 40 זה גיל מבורך בכל כך הרבה רמות. אולי לנשים באמת יש משהו בגיל הזה שהוא משחרר. יש השלמה עם כך שלא כולם חייבים לאהוב אותך. זה ממש בסדר. בעבר ממש רציתי שכולם יאהבו אותי, זה נורא תיסכל ועירער אותי אם לא. אולי אני לא באמת מספיק טובה ואהובה? היום אין לי את זה, תודה לאל".
"מה לא כותבים לי? אני חושבת שנהיה איזה עניין במדינה שמרוב שלאנשים קשה ומתסכל, הם צריכים להוציא איפשהו את הרעל. מעלים איזה ריל על שטות גמורה, נושא לא חשוב מפודקאסט של 50 דקות ואתה מקבל את כל התגובות האלה: 'את סתומה, את מרירה'"
את זוכרת מתי קיבלת את החותמת שאת אהובה וטובה במה שאת עושה? או שלא, ופשוט השלמת עם זה שלא כולם אוהבים אותך וזה בסדר
"ממש בשנים האחרונות. אין איזה רגע ספציפי. אני חושב שזה קשור גם בהפסקת העבודה היומיומית ברדיו. את הרי צריכה להגיד שם מה את חושבת על מלא נושאים ולא כולם מן הסתם מסכימים איתך".
גם היום צריך להתמודד עם תגובות ברשתות.
"בטח. מה לא כותבים לי? אני חושבת שנהיה איזה עניין במדינה שמרוב שלאנשים קשה ומתסכל, הם צריכים להוציא איפשהו את הרעל. מעלים איזה ריל על שטות גמורה, נושא לא חשוב מפודקאסט של 50 דקות ואתה מקבל את כל התגובות האלה: 'את סתומה, את מרירה'".
זה מתחבר לעניין לוסי אהריש והעליהום שהיה עליה.
"זה מטורף לגמרי ואני אומרת לך שאנחנו חיים באקלים לא הגיוני. לוסי מדהימה. הנחיתי השבוע את טקס האבירות במרכז פרס לשלום ולוסי הייתה שם. לא הצלחתי להחזיק את עצמי. מה היא אמרה? שהערבים ילכו לקלפיות? אינשאללה? שילכו, הם אזרחי מדינת ישראל, מה זאת אומרת למה שהם לא ילכו לקלפיות? והיא אמרה אינשאללה בטלוויזיה? וואו... מגיעים אליה ואל צחי הלוי שנלחם בעזה, גיבור ישראל, מתחת לבית! העליתי את זה לסטורי ומה נראה לך? שלא קיבלתי תגובות?"
מה כתבו לך?
"עכשיו אכזבת", "אכזבת מלא אנשים", די, נו. אני עושה להם לב"
זה משהו שאת מפחדת שיכול לקרות גם לך? בסוף את מגישה טלוויזיה באחת התוכניות הנצפות ביותר, את יכולה להגיד משהו, אפילו באינסטגרם, שלא יהיה במקום ותחטפי אש.
"נכון. אני משתדלת לא לחשוב על זה".
אם פעם היו נתפסים על נבחרי ציבור, היום כל אדם מפורסם נמצא במרכז המטרה.
"הרבה יותר קל להיתפס על יעל פוליאקוב ועל לוסי אהריש".
על יעל פוליאקוב לא נתפסו סתם.
לגמרי, אני לא חושבת שעל אף אחד נתפסו סתם, אבל אני חושבת שהעליהום הוא חסר פרופורציות מול הדברים הגדולים והמטרידים באמת שקורים פה. השנה ב'האח הגדול' התפרצו לנו לבמה. זה לא משנה אם המסר מוצדק או לא. להגיד לך שלא נבהלתי?"
הבנת מה עומד מאחורי זה?
"ברור שהבנתי. זו תוכנית מאוד מצליחה ואתה רוצה להשמיע את קולך. לא התבאסתי ולא כעסתי, רק נבהלתי. אלו היו בחורות צעירות שרצו להשמיע את הקול שלהן. אני עומדת על הבמה בשמלה ובעקבים ופתאום עולים לך מיליון מאבטחים ואנשים על הבמה, אז זה כמובן מבהיל".
"כמה הנפש יכולה להיות בתודעת חירום?"
הייתה ביקורת על העונה הקודמת בזמן המלחמה כשעוד היו חטופים בעזה.
"נכון. אפשר להבין את הביקורת. גם אנחנו היינו בביקורת כלפי עצמינו. היינו שואלים את עצמנו שאלות בלי סוף. בסוף אתה עומד ויש עליך סיכה, וזה לא רק למראית עין. אתה פותח את התוכנית בפריים טיים ומדבר על החטופים.
"חיינו פה בדיסוננס מאוד קשוח, חיים שהם סמי נורמליים. כמה הנפש יכולה להיות בתודעת חירום? זה נורמלי שישר אתה מחפש את השגרה. 'האח הגדול' זו מראה מול הפרצוף, זה כאילו 'הנה יש שגרה'. תוכנית בידור גדולה שמשודרת בטלוויזיה ומראה אנשים שרבים בבית על טחינה בזמן שיש חטופים במנהרות בעזה. זה לא היה פשוט".
"לתת את הקרדיט ל'האח הגדול' על כל הדברים שקורים בחברה שלנו זה בעיניי להקל על עצמנו. להגיד לך שאני חושבת שזו תוכנית חינוכית? לא, אנחנו בערוץ מסחרי לא בטלוויזיה החינוכית"
ועכשיו עולה עונה חדשה. מה צפוי בעונה הזאת שלא היה עד עכשיו?
"מדהים אותי שבכל עונה מחדש אני חושבת שאני יודעת מי הזוכה, מי המודח הראשון ובסוף אני לא יודעת כלום. אף אחד לא יודע כלום. ממש לא חשבתי שיובל או טליה ינצחו. בגלל זה הפורמט הזה מצליח, אתה לא יודע לאן תנשב הרוח".
גיא זוארץ יעזוב אותך במהלך העונה ל'הישרדות'. את תהיי לבד? מישהו יצטרף?
"לא עשיתי מאצ'ים. גיא מתחיל את העונה, נהיה איזה חודש ביחד ואז הוא ייסע להישרדות. זה לא קרה אף פעם באמצע העונה. אני למשך תקופה אחזיק את התוכנית לבד ואז גיא יחזור".
מלחיץ אותך לעשות את זה לבד?
"אני חושבת שלא. אני שואלת את עצמי אם זה מלחיץ אותי - ואז אומרת לעצמי: איך זה לא מלחיץ אותך? אני עוד בדיון עם עצמי. אני יודעת לעשות את זה ובגלל זה גם אין טירוף למצוא צלע נוספת שתחזיק את האירוע. גיא הוא חתיכת פרטנר להישען עליו, יש לו את האנרגיה שלו. די התרגלתי לזה. עכשיו פתאום לעשו את השידורים לבד, יהיה מעניין".
את מנחה את האח הגדול מאז 2018. חשבת אי פעם שתגיע לכזה פריים טיים גדול?
"חד משמעית. אם לא הייתי חושבת לא הייתי מגיעה. כשעברתי מ'ערב טוב', ל'האח הגדול', זה היה צעד שהפתיע אנשים. אני זוכרת שבשנה הראשונה אמרו לי: 'וואו לירון, איזו הפתעה'. ואני כזה, 'מה הפתעה, למה אתם מופתעים, אני עושה את זה 200 שנה', הנחיתי שידורים חיים 5,000 שנה עם גיא פינס, זה מה שאני עושה, אני אוהבת לעמוד על במה ויודעת לעשות את זה. אני אוהבת את הצהוב".
הבנות שלך צופות ב'האח הגדול'?
"לא. הקטנה שלי בת 7. הגדולה בת 11, בעונה הקודמת נתתי לה קצת לראות. היא לא יכולה ללכת לישון ב-23:30".
יש שם קטעים קשים לצפייה לכל גיל.
"בעונה הקודמת לא הייתה סיטואציה שאמרתי לקרני 'את זה אסור לך לראות'. זה גם לא שהיא עכשיו חיה על 'האח הגדול'. לתת את הקרדיט ל'האח הגדול' על כל הדברים שקורים בחברה שלנו זה בעיניי להקל על עצמנו. להגיד לך שאני חושבת שזו תוכנית חינוכית? לא, אנחנו בערוץ מסחרי לא בטלוויזיה החינוכית".
את חברה של המתחרים, אסי ורותם, מנחי הפריים טיים של ערוץ 12. יש תחרות, יש פרגון? מדברים על זה?
"הם רוצים שהתוכנית שלהם תצליח, אנחנו רוצים שהתוכנית שלנו תצליח ואנחנו גם רוצים שכל הטלוויזיה תצליח, כי בסוף אנחנו עובדים בטלוויזיה ורוצים להמשיך להתפרנס. ברור שאני צופה במה שחברים שלי עושים, זה חשוב לי. אחנו חברים כבר 20 שנים ומדברים פתוח על הכול.
"היינו עכשיו בפריז, ישבתי עם אסי בשדה התעופה ושאלתי אותו 'חשבת שבגיל 40 עדיין נעבוד במקצוע?'. הוא אמר 'ברור', אמרתי לו 'אני לא חשבתי'. זה שאני עדיין עובדת במקצוע אחרי 20 זה, זה לא משהו שחשבתי שיקרה. רציתי להיות כמו ארז טל ואברי גלעד, אבל לא הייתה לי מישהי שאני רוצה להיות כמוה. חשבתי שזו עבודה זמנית וחביבה ושיגיע השלב שאעשה משהו רציני".
ויש לך תוכניות לאחרי האח הגדול?
"להנחות את הכוכב הבא, כמובן. סתם... יש מלא דברים שאני רוצה לעשות, אני לא רוצה לזרוק את זה עכשיו כמו שפעם אמנים אמרו שהם רוצים להקליט אלבום".
כשהגעת לתעשייה לפני 20 שנה, מאוד שמו את הדגש על רזון. את בטח זוכרת את זה.
"זה אולי הדבר שאני הכי זוכרת. אף פעם לא הייתי שמנה, אבל הייתי יותר שמנמונת והיו אומרים לי בלי להתבייש 'תרזי קצת', 'תרזי 5 קילו'. היום אם מישהו ידבר איתי על איך שאני נראית או על המשקל שלי אני אחשוב שהוא השתגע. הבנות של היום ממש לא בשריטה שלנו. זה אירוע אחר לחלוטין. הן עפות על עצמן, אני מתה על זה. אולי יש שם הפרעות אכילה, אבל בטח לא ברמות שלי היה. 'יש לי שער פנאי פלוס, אז אני אוכל עכשיו חמישה ימים סלט ואחיה על קפה קר ואולי תפוח ירוק'. זו הייתה אומללות".
הרגשת שיש לך הפרעת אכילה?
"ברור. אני גם היום לפעמים מרגישה את זה"
איך אז זה בא לידי ביטוי?
אז אני לא ידעתי להגיד את זה שיש לי הפרעת אכילה, לא היה לי את האורח החיים הבריא שיש לי היום, שאני מתאמנת ואוכלת מסודר. היום יש לי לפעמים הבזקים של בולמוסים, אבל בסדר, אבל נראה לי שלכולם יש את זה. אכילה רגשית מדי פעם".
ב-2018 התפרסמה כתבה על לירון ויצמן שמרוויחה מעל חצי מיליון שקל לעונה של האח הגדול.
"קודם כל זה כיף וזה משמח. אבל אנחנו לא מרוויחים פה עשרות מיליוני דולרים לשונה. יש תקרת זכוכית, גם אם אתה בין המרוויחים הגבוהים. קשה בעיניי להתבלבל מכסף פה, אבל להיות מוערכת על מה שאת עושה ולקבל על כך תשלום, זה דבר מבורך".
