"תודה להשם, השאנל הראשון שלי", שיתפה כוכבת הרשת והמשפיענית אודיה פינטו את מאות אלפי העוקבים שלה ברשתות החברתיות אחרי שהגשימה חלום ישן ורכשה במהלך ירח הדבש בתאילנד את תיק השאנל הראשון שלה ששוויו 40 אלף שקל.
נרגשת מהאירוע היא צילמה כל רגע ורגע מחוויית הקנייה בחנות היוקרתית של שאנל בבנגקוק, וזאת בידיעה שפקידי המכס בנתב"ג עוקבים ומחכים לה ולתיק המעצבים היוקרתי במסלול האדום. שנה קודם לכן, היא נתפסה במכס כשהעבירה במסלול הירוק תיק דיור שבעלה רכש לה בדובאי. זה הסתיים בקנס.
"מבחינתי תיק יוקרה זה סימן דרך עבורי - יש לי! קניתי אותו בזכות עצמי", היא הסבירה מדוע השקיעה סכום עתק בתיק, "אחד בוחר לשים כסף על מכוניות, השני על תכשיטים והשלישי על תיקי יוקרה".
"כשאני נכנסת לחנות, אני מרגישה באורות", היא משתפת אותנו בחוויית הקנייה של תיק יוקרתי, "ברור שזה סיפוק רגעי בסופו של דבר. זה חומר. יש לי גם תיקים שאני מזמינה מאלי אקספרס, תיקים יפים לא של מותגים וגם תיק יפה מזארה ב-150 שקל".
נדמה שכל משפיענית שמכבדת את עצמה הבינה שבפיד שלה צריך שנראה לצדה גם תיק של בית אופנה נחשב - וכמה שיותר יקר יותר טוב.
כוכבת האח הגדול ירדן אדרי עוררה מחלוקת גדולה כשהופיעה למסיבת החינה של עדן פינס ואושר כהן עם תיק של בית האופנה הרמס בשווי של 100 אלף שקל העשוי מעור יען.
העוקבים לא נותרו אדישים, לא למחיר ולא לחיה המסכנה שהופשטה מעורה לטובת התיק. "כמה בעלי חיים עוד ימותו בשביל התעשייה המזעזעת הזו?", שאלה אחת מהעוקבות. אחרים התייחסו למחיר: "במאה אלף אני קונה בת יענה אמיתית. הכל פוזות".
אדרי לא התרגשה, הסבירה שקיבלה את התיק במתנה והגיבה לביקורות: "בתור אדם שאימץ שני כלבים, אני מבינה את חשיבות הדבר. זאת באמת תעשיית ייצור שלא נגמרת. רוב התיקים שתראו ברשת הם לא בדיוק מפלסטיק אגב".
"כל אחת שפותחת מצלמה רוצה להשוויץ"
רבות מהביקורות סביב תיקי היוקרה והכוכבות המקומיות שמציגות אותם לראווה, הן נגד מה שמכונה "תרבות השופוני", הצורך להראות לסביבה שיש לך הרבה כסף ושאת יכולה להרשות לעצמך להוציא אותו על פריטים יקרים. "אני לא חושבת שיש מה להצניע, אם מישהי קנתה משהו, אז למה לא להראות אותו?", הודפת פינטו את הביקורות, "על כל דבר אפשר להגיד שהוא מנקר עיניים. כשלי לא היה כסף לקנות, לא הסתכלתי על אף אחת בצרות עין".
ממתי היה לך חלום לקנות תיק של שאנל?
"מגיל 15 כשלבשתי זיופים. אני זוכרת שהייתה לי חגורה מזויפת של ג'וצי ותמיד אמרתי שאני אקנה לעצמי פריט אמיתי. בגיל 19 קניתי לעצמי תיק של פראדה ב-3,000 שקל מכסף שחסכתי מעבודה במקדונלד'ס. בדיעבד זו הייתה טיפשות. היום אני יכולה להרשות לעצמי וגם ההתלהבות שלי ירדה. אני לא באובססיה להשיג. אני לא ארצה שהבת שלי תגיד לי שהיא רוצה לקנות תיק ב-40 אלף שקל".
תיק של שאנל זה סמל סטטוס בעינייך?
"ממש לא! זה לא אומר עליך שום דבר. אני כן יכולה להגיד שאני גאה בעצמי. זו תחושה מטורפת לדעתי שעבדתי קשה וחסכתי בשביל לקנות את התיק"..
מה היו התגובות ברשת כשפרסמת שקנית את התיק?
"היו כאלה שפרגנו וכתבו לי 'כל הכבוד' והיו גם את אלה שכתבו לי שרק עניים מראים מה יש להם, שאין לי באמת כסף".
מעצבת האופנה ליהי הוד: "זה לגיטימי ואף ראוי שאשת ראש הממשלה תלך עם תיק יוקרה ותתלבש בהתאם. אני חושבת שזה חלק מהתפקיד וממה שהיא צריכה לשדר"
באותה נשימה היא מספרת שאם לפני שנתיים הייתה מוכנה לעמוד בתור כדי להיכנס לחנות של "לואי ויטון" בקניון רמת אביב, היום זה כבר לא יקרה. "זה מרגיש לי מאוד פתטי, היום אני לא אעמוד שם בתור, בחיים לא!".
פינטו היא לא הכוכבת היחידה שתיק היוקרה שלה גרם לה להסתבך עם פקידי המכס בנתב"ג. בינואר 2024 דווח שכוכבי "הבוזגלוס", אסי ועדי בוזגלו, נחקרו בחשד לתקיפת עובדת מכס, לאחר שהשניים סירבו לשתף פעולה בבידוק בשדה התעופה, גם כן סביב ויכוח על רכישת תיק. ברשת הופץ סרטון של השניים מתעמתים עם נציגי המכס ואומרים: "תשחררי, אל תיכנסי לפינות שאת אחרי זה לא יודעת איך לצאת מהן. תבדקי כשאת יוצאת מפה עם מי יש לך עסק״ הפך לויראלי ברחבי הרשת.
שבעה חודשים לאחר מכן היה זה תורה של דניאל גרינברג שחזרה מחופשה בפריז, עוכבה במכס והתבקשה לשלם מס בגובה 8,500 שקל עבור תיק שאנל בשווי של כ-7,500 דולר שרכשה לטענתה בעבר. גרינברג הגיבה בסרטון זועם באינסטגרם בו התעקשה שמדובר בתיק שנרכש כבר לפני שלושה חודשים וטענה לאכיפה בררנית נגדה.
דמות בולטת מאוד הידועה בחיבתה לתיקי היוקרה של שאנל היא אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. בפברואר 2025 הרוחות סערו כשבמהלך ביקור מדיני של ראש הממשלה נתניהו, רעייתו צולמה עם תיק של שאנל מדגם 2.55 שמחירו הוא 10,800 דולר. הדבר גרר גל ביקורות של כאלה שטענו שמדובר בניתוק מהמציאות המורכבת בישראל בתקופת מלחמה.
מעצבת האופנה הבינלאומית ליהי הוד לא מסכימה עם הביקורות הללו. "זה לגיטימי ואף ראוי שאשת ראש הממשלה תלך עם תיק יוקרה ותתלבש בהתאם. אני חושבת שזה חלק מהתפקיד וממה שהיא צריכה לשדר. אף אחד לא שואל את מלניה טראמפ אם היא מחזיקה בשאנל".
ומה לגבי מישהי שאיננה אשת ראש הממשלה, זה עדיין לגיטימי?
"זה נהיה המוני. נוצרה הצפה הודות לכוכבת הרשת והמשפיעניות. פעם נחשפת לדברים האלה רק באירועים, אבל היום לכל אחת שפותחת מצלמה יש רצון להשוויץ ולנקר עיניים, להגיד גם לי יש. אני בכלל חושבת שבהרבה מהמקרים מדובר בכלל בזיופים. אריה אמיתי לא צריך לשאוג שהוא המלך. נשים שבאמת קונות מותגים לא משוויצות בזה, יש בזה משהו מאוד פרובינציאלי. אני לא אלך עם תיק של שאנל למרכז המסחרי או לקניות בסופרמרקט".
אז מה יש בתיקים האלה שהפכו ל"גביע הקדוש" עבור כל כך הרבה נשים?
"בתעשיית תיקי היוקרה הבינו את הפוטנציאל עם דגמים נחשקים שקשה מאוד לשים עליהם את היד. אם הצלחת להשיג אותם זה סמל סטטוס. במשך שנים יכולת לראות תיקים כאלה בישראל רק אצל אנשים מאוד אמידים, ועכשיו החשיפה האינסטגרמית גורמת לאנשים לראות את זה מול העיניים שלהם כל הזמן, אי אפשר לברוח מזה".
הוד מספרת שאת השאנל הראשון בחייה רכשה לפני שנתיים בגיל 43. "את השאנל הראשון והאחרון שלי רכשתי ב-22 אלף שקל. הוא נקנה אחרי עבודה קשה כשהרגשתי שאני יכולה לקנות אותו, ואני עדיין חושבת שזו הגזמה פראית. בארץ אני מתביישת ללכת איתו, אני לוקחת אותו רק כשאני טסה לאירועים גדולים שיש לי בחו"ל".
גם נשות המחבלים רוצות תיקי יוקרה
מאז טבח 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, רבות דובר על הפער בין הנהגת חמאס העשירה והמנותקת שראשיה מחזיקים בהון עתק בעוד בני עמם מתמודדים עם עוני קשה. אחת הדרכים של ההסברה הישראלית להנכיח את הצביעות הזו, הייתה באמצעות תיקי היוקרה.
שבועיים אחרי 7 באוקטובר, דובר צה"ל בשפה הערבית, אל"מ אביחי אדרעי, הציג תמונה של סמר אבו זמר, אשתו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, יום לפני הטבח כשהיא נושאת תיק יוקרה הדומה למותג בירקין של חברת הרמס. "האם אשתו של סינוואר נכנסה איתו למנהרה ב-6 באוקטובר כשהיא נושאת תיק שעלותו נאמדת בכ-32 אלף דולר?! אני משאיר לכם את התשובה", הוא כתב והציג גם תמונה של התיק מאתר החברה לצורך ההשוואה. ברשת עלו שלל תיאוריות והנחות לגבי התיק, עד היום אגב לא ידוע האם אכן היה זה תיק בירקין.
עבור יוצרת התוכן והמשפיענית אירה סימנוב התיקים כה חשובים ויקרים, עד כי במבצע שאגת הארי היא הקפידה לרוץ איתם לממ"ד. "אם הבית יילך, לפחות התיקים יינצלו. תאמין לי שאני לא היחידה שחשבה על זה. כל תיק שלי עטוף בבד מיוחד, אני שומרת עליהם, הם נמצאים בארון מיוחד", היא מסבירה.
את תפרסמי סרטון שלך נכנסת לדיור או להרמס ורוכשת תיק?
"אנחנו בתקופה מאוד קשה, אני חושבת שעדיף להצניע ולא להוציא עיניים לעוקבות שלי, אז מה אם זה ייתן לי עוד צפיות? זו תקופה מאוד רגישה. אני לא הייתי מפרסמת שקניתי תיק ב-100 אלף שקל. כשאני קונה מוצר ממותג יוקרה אני אפרסם זאת במרומז, זה מביך אותי. למה מישהו צריך לדעת כמה כסף הוצאתי? זה משהו מאוד אישי. אנשים היום מאוד אוהבים להסתכל, זה מרגיש לי מאוד חטטני. אנשים מסתכלים מה קורה ברשתות החברתיות והן רוצות גם. בשנה האחרונה הבנתי שאפשר להוריד ולהצניע. אני גם חושבת שבמצב הכלכלה היום זה לא חכם להשקיע כל כך הרבה כסף בתיקי יוקרה, תשקיעו בנדל"ן".
הטרנדולוגית נתלי יצחקוב: "התיק הוא המרחב הפרטי היחיד שאישה לוקחת איתה לרשות הרבים, קפסולה של זהות שנעה בעולם. ולכן הפן החיצוני שלו כל כך עוצמתי. מה שבוחרים להראות הוא השכבה שעוטפת משהו פרטי מאוד. זה לא רק סטטוס, זה גבול. זה 'עד כאן אתה רואה'"
סימנוב מרגישה שיש רגרסיה ואנשים פחות נוהרים לרכוש את תיקי היוקרה. "תמיד הייתה רדיפה סביב הרמס ושאנל ואני מרגישה שדווקא השנה יש פחות מרדף. יש את העניין הזה שנהיה עם 'הרמס' ורשימת ההמתנה וכדי שיקחו אותך בחשבון ותהיה לך את האופציה לרכוש תיק מדגם בירקין את צריכה לרכוש שם לאורך זמן והרבה. אני חושבת שלמי שיש כסף לא מעוניין במשחקים".
מה השתנה אצלך? אני זוכר אותך כחובבת מאוד גדולה של תיקי יוקרה.
"אני עדיין אוהבת, אבל אני מאמינה שהכסף צריך להיות מושקע בטיולים ובזיכרונות. בעבר זה כל מה שרציתי, אני עדיין רוצה אבל אני מבינה שזה לא כל מה שחשוב. את התיק שאנל הראשון קיבלתי ללידה של הבת הבכורה שלי, זה תיק שקיבלתי לפני עשר שנים והיום הוא שווה פי שניים, אבל למי אני אמכור אותו? הוא יעבור אליה. אני באמת מאמינה שעדיף להשקיע את הכסף בנדל"ן. בסופו של דבר זה משהו חומרי, אני לא קונה כל הזמן. פעם בשנה אני קונה תיק שווה והוא נצחי מבחינתי".
למה דווקא תיק יוקרה הפך בעינייך לכזה נחשק?
"זה פריט מאוד בולט, ישר שמים לב אליו, והוא הפך לסמל סטטוס. היום לכל בחורה שנייה יש תיק יוקרה".
"התיק הוא הפריט הכי אינטימי שיש, ובו זמנית הכי ציבורי", מעניקה הטרנדולוגית נתלי יצחקוב, מרצה בכירה ומייסדת סוכנות לחיזוי טרנדים The Visionary, את הפרשנות שלה על התופעה, "הפנים שלו מוסתרים לגמרי. הוא נושא את הכל: הכסף, הפלאפון, התרופות, הסודות. אבל מה שרואים מבחוץ זה בידיים שלך לחלוטין. את בוחרת במודע מה להציג. זה הפוך מבגד, שחושף את הגוף ואי אפשר לשלוט בו לגמרי ושונה מתכשיט, שנצמד לעור אבל לא מכיל כלום. התיק הוא המרחב הפרטי היחיד שאישה לוקחת איתה לרשות הרבים, קפסולה של זהות שנעה בעולם. ולכן הפן החיצוני שלו כל כך עוצמתי. מה שבוחרים להראות הוא השכבה שעוטפת משהו פרטי מאוד. זה לא רק סטטוס, זה גבול. זה 'עד כאן אתה רואה'".
מבחינה תרבותית, על פי יצחקוב, התיק מייצג שליטה. "התיק הוא המרחב האישי של האישה שהיא לוקחת איתה לכל מקום. בתוכו: הזהות שלה, הכסף, הפלאפון, הסודות. ברגע שהמעטפת החיצונית של המרחב הזה הופכת ל-Chanel או Celine, מה שנאמר הוא: לא רק שיש לי, אלא שאני יכולה להרשות לעצמי להגן על מה ששלי בצורה הכי יקרה שיש. ישנה שכבה נוספת שלא מדברים עליה מספיק: התיק הפך לאחד ממכשירי הביטוי העצמי הכי חזקים שיש. הוא לא רק מסמן מעמד, הוא מספר סיפור. הוא אומר מי את ואיפה את בחיים. המעצב ג'קמוס אומר: 'אני אוהב עיצוב, לא לוגו'. זה בדיוק מה שהופך את התיק לאובייקט תרבותי שלם הוא תקשורת ללא מילים".
יצחקוב מציינת תופעה שצצה בעיקר בטיקטוק ורחובות ניו יורק ולונדון שנקראת bag badge. "נשים שיוצאות עם שני תיקים ביחד, אחד יוקרתי ואחד עממי. שקית בד של סופרמרקט שכונתי, שקית נייר של בייקרי, או שקית פלסטיק רגילה. השילוב עצמו הוא ההצהרה. "יש לי את ה-Chanel, אבל אני לא שבויה בו. אני עושה מה שמתחשק לי. לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד".
זה עובד גם לצד השני?
"הדוגמה הכי מטורפת שמדגימה את זה מהכיוון ההפוך היא תיקי המיני-טוט של Trader Joe's, רשת הסופרמרקטים האמריקאית, שמאז 2024 גורמים לתורים מחוץ לחנויות ברחבי ארצות הברית. התיק עולה בערך 3 דולר, יוצא במהדורות מוגבלות ללא הודעה מראש, ואוזל תוך שעות. ב-eBay הוא הגיע לאלפי דולרים בשוק המשני. תיירים מאסיה מגיעים לאמריקה ומשריינים מקום במזוודה רק בשבילו, ומביאים אותו הביתה כמזכרת.זה תיק של סופרמרקט. לא לוגו, לא עור, לא מותג אופנה. אבל הוא קשה להשגה, הוא עונתי, והרשת לא מוכרת אותו אונליין. וזה בדיוק מה שהפך אותו לאובייקט תשוקה. הסקרסיטי ניצחה את היוקרה".
למה בכלל לדעתך תיק נתפס כדבר נשי?
"גברים פחות מסתובבים עם תיק, המראה הגברי הסטריאוטיפי הוא להיות עם המפתחות והארנק בכיסים. זה לא טבעי, זה מבנה תרבותי שהשתנה לאורך שנים. במקור, לאישה לא היו כיסים, לא פיזיים ולא מטפוריים. הכיס הוא סמל של איחסון שקט, של מה שמוחזק בפנים ולא נראה. לאישה, לאורך ההיסטוריה, לא הורשתה נוכחות של כיסים בחברה. התיק הוא המענה לאין-כיסים. הנשים הפכו את האובייקט הזה לסטטוס. מעניין שדווקא עכשיו, בעידן הפלואידיות המגדרית, גברים חוזרים לנשיאת תיק. בהגדרה תיק איננו מגדרי, הוא הפך למגדרי מסיבות כלכליות וחברתיות. זה בדיוק מה שאני מלמדת: מה שנראה 'טבעי' זה תמיד תוצר של תהליך תרבותי".
פעם דווקא תיק כן היה נחשב לסממן לגבר מצליח. כולנו זוכרים כמובן את מזוודת ג'יימס בונד שהייתה מעין סמל סטטוס לאנשי עסקים, עורכי דין מצליחים וכו'. מאז זה דעך, למה?
"התיק הגברי מת ברגע שהמשרד מת. המזוודה סימלה גבר שיוצא לעולם עם משהו חשוב: חוזים, מסמכים, כסף. הוא ייצג כוח שמוצג באמצעות מה שאתה נושא. ואז הגיע הלפטופ ואחר כך הענן. ואחר כך הגעת למשרד עם אוזניות AirPods ובלי כלום וזה נראה יותר חזק מכל מזוודה. הסמל עבר: הגבר של היום מגיע בידיים ריקות - ומה שיש לו הוא קוד גישה לשרתים. הסטטוס הגברי הפך לא-נראה ולא-נישא. לכן גם היוקרה השקטה אצל גברים היא כה מינימליסטית. סמל הסטטוס האולטימטיבי הוא להיראות כאילו אין לך מה להוכיח. אצל נשים קרה ההפך. הן נכנסו לשוק העבודה ולמרחב הציבורי, ורכשו את הכוח להציג. התיק הנשי עלה בדיוק ברגע שהגברי ירד".
הסטייליסטית דניאלה קפלוטו: "התיק היום הוא הרבה מעבר למה שהכרנו. זו כבר לא התקופה שהיו קונים תיק כדי לשים בתוכו את הארנק והמפתחות. ברכישת תיק יוקרה יש אלמנט רגשי. תיק יוקרה זה לא רק כדי להיראות עשירה זה גורם לך להרגיש מיוחדת, להיות חלק ממשהו, לגרום לאישה להרגיש שהיא חזקה"
האם ענייין התיקים פלש גם לבתי הספר? ילדות רואות משפיעניות עם תיקי יוקרה ומגיעות גם לבית הספר עם תיקים יקרים? זה משהו שגורם לפערי מעמדות ותסכול אצל ילדות שלא יכולות להרשות לעצמן?
"לחלוטין, וזה אחד הביטויים הכי מטרידים של התופעה. תרבות המיקרו-סטטוס שאני עוקבת אחריה כבר כמה שנים הפכה את בית הספר לזירת תחרות על קריאה חברתית של חפצים. ילדות בנות 14-12 מזהות Bottega Veneta (מותג אופנה יוקרתי, י.פ) לפי מרקם. זה לא אופנה, זה חינוך לסמיוטיקה של עושר. מה שמחריף: המשפיעניות הפכו לאמות-תרבות לכל הכוונות והמטרות. כשנערה רואה את מי שהיא מעריצה מצלמת את ה-Saint Laurent שלה בסטורי, היא לא רואה תיק, היא רואה אישה שהגיעה. האמת הקשה: פערי הסטטוס בבתי הספר היו תמיד. מה שהשתנה הוא שעכשיו הם מתועדים ברשת, ולכן הם לא נגמרים גם בלילה, כשהנערה ממשיכה לגלול והאלגוריתם יודע מה מחזיק אותה ערה. הגלילה הארוכה לפני השינה לא רק גוזלת שעות שינה, היא גוזלת את רגעי הדעיכה שבהם המוח מעבד, מרגיע ומאפס. וכשיש שינה, המחשבות על ההשוואות כבר בפנים".
להחזיק בתיק בירקין לדעתך זה להגיד לעולם: 'הנה הצלחתי'?
"יש שינוי מעניין בשנים האחרונות. פעם לרכוש בירקין היה הישג שאומר משהו על כמה כסף יש לי. היום ההישג הזה אומר כמה סבלנות, קשרים, ידע ועקשנות יש לי. כדי לרכוש בירקין לא מספיק כסף, צריך היסטוריה של רכישות, צריך להכיר את האנשים הנכונים בחנות, צריך לחכות. הבירקין הפך ממסמן עושר למסמן גישה".
האם בישראל רכישת תיק מעידה על משהו אחר מבמקומות אחרים בעולם?
"בישראל יש שכבה נוספת: אנחנו חברה שחיה בתוך טראומה מתמשכת, בין מלחמות, בין משברים, בין אי-ודאות. בתוך זה, רכישת תיק יוקרה היא לא בהכרח בזבזנות או שטחיות. היא לפעמים מעשה של אמירה 'אני בוחרת לחיות. אני בוחרת לטפל בעצמי. אני בוחרת נורמליות'. אני קוראת לזה 'הטיית אופטימיות', אופטימיות כמנגנון הישרדות. הצריכה הישראלית של יוקרה לא נקראת נכון אם לא מבינים את ההקשר הרגשי שמאחוריה. התיק הוא לא רק סטטוס. הוא לפעמים עוגן".
"אי אפשר שהתיק יהיה רק יפה, הוא צריך להיות ממותג"
הסטייליסטית דניאלה קפלוטו מהבכירות בתעשיית האופנה המקומית שבין היתר מלבישה את יעל שלביה, נטע אלחמיסטר, עדן פינס ועומר נודלמן, מספרת כי לקח לה זמן בתור אשת מקצוע להפנים את החשיבות שבתיקי יוקרה. "אי אפשר היום להגיע עם תיק שהוא רק 'יפה'. התיק צריך להיות ממותג ספציפי, כזה שקשה להשיג אותו", היא אומרת.
איך את מסבירה את התופעה הזו?
"התיק היום הוא הרבה מעבר למה שהכרנו. זו כבר לא התקופה שהיו קונים תיק כדי לשים בתוכו את הארנק והמפתחות. ברכישת תיק יוקרה יש אלמנט רגשי. תיק יוקרה זה לא רק כדי להיראות עשירה זה גורם לך להרגיש מיוחדת, להיות חלק ממשהו, לגרום לאישה להרגיש שהיא חזקה. התיק הזה גורם לזה שאני ארגיש הכי קרובה לגרסה של מי שאני רוצה להיות".
כשקפלוטו נזכרת בסיבובים שעשתה עם לקוחות שלה בחנות של הרמס בפריז, היא מתארת חוויה שמיימית של ממש. "הן חוו שם משהו חוץ גופי. זה לא צחוק! בשבילי מפגש עם ג'סטין ביבר יגרום לי להחסיר פעימה, עבורן זה לרכוש את התיק".
ומה יקרה אם כוכבת תגיע לשטיח אדום או פרימיירה עם תיק לא ממותג?
"זה רע מאוד! זה ביג נו-נו למה שהיא רוצה לשדר. התיק הוא סמל להצלחה. אין לי בעיה שלכוכבת יהיה תיק מזארה אבל שבמקביל יהיו לה גם תיקים של מותגי על כמו 'פנדי' ו'מיו מיו'. גם אם יהיה לך תיק אחד יוקרתי, תדאגי שהוא יהיה מוצלח".
מה את חושבת על בנות שמעלות סרטונים וחושפות את מה שהן קנו?
"אני באופן אישי פחות מתחברת לזה, וגם הדוגמניות שאני עובדת איתן פחות כאלה. אני כן יכולה להבין את המשפיעניות שעושות את זה, בסוף הן משדרות את חוויית החיים שלהן דרך האינסטגרם. גם הבנות שלא משתפות ברשתות את חוויית הקנייה שלהן חוות את אותה רמת התרגשות והיי מהרכישה של התיק".
לא מוגזם בעיניך? בכל זאת מדובר בסך הכל בתיק, יקר ככל שיהיה.
"זה היי מאוד גדול ומוצדק, זה תיק שקונים בהרבה מאוד כסף. זו מתנה משמעותית לעצמך, זה יעד שהצלחת להגיע אליו ויש סביב הקנייה שלו הרבה מאוד רגש שמעורב בתהליך. מעבר לסטטוס שמגיע איתו, ישנו קסם בלהרגיש את הפריט הזה, להריח את התיק ולדעת שיש לך ביד פריט אופנה מאוד נחשב".
מוצדק בעינייך לרכוש תיק בארבעים אלף שקל?
"זה הרבה מעבר לתיק, זו השקעה לכל דבר ועניין. יש דגמים מסוימים שהערך שלהם עולה עם הזמן כמו חלק מהדגמים של הרמס. גם בשאנל יש תיקים שנמכרים במהדורה מוגבלת ואת יודעת שבעוד כמה שנים תוכלי למכור אותם בהרבה יותר כסף מהמחיר המקורי. אלו תיקים שמגיעים עם תעודות, שמים אותן בכספת".
עד כמה זה משפיע על העוקבות שכוכבות רשת ומשפיעניות מצטלמות לפיד עם תיקי היוקרה שלהן?
"זה משפיע. הן רואות את הכוכבות קונות את התיק וזה עושה משהו. זה בדיוק כמו שתעקוב אחרי מישהו שטס כל היום לחופשות בחו"ל, ברור שאתה גם תרצה".
לא מרגיש לך שזה יצא מפרופורציה?
"לפני כמה שנים הייתי אומרת לך חד משמעית שכן אבל היום מנקודת מבט מקצועית אני לא חושבת שזה מוגזם, כל אחד ומה שעושה לו טוב. יש כאלה שמכורים לסקי ומשקיעים את הכסף בזה, התיקים זה יעד שהוא הגיוני. אני לא חושבת שזה מנקר עיניים ושזה לא בסדר. מדובר בנשים שעובדות מאוד קשה ושבנו את עצמן בעשר אצבעות. אני חושבת שהן דווקא משדרות מסר לעוקבות שלהן 'לכו לעבוד, אל תהיו עצלניות ותהיו מסוגלות גם אתן לרכוש תיק או את כל מה שיתחשק לכן'. לי זה נותן דרייב. אני גדלתי בבית מאוד רגיל ועבדתי מאוד קשה בשביל השאנל הראשון וגם בשביל הפראדה".
ואיך היה לקנות אותו? חוויה חוץ גופית?
"זה היה מאוד מרגש. אני עובדת מאוד קשה ועפה על עצמי שהגעתי למקום הזה שאני יכולה לרכוש מותגים שאני כל כך אוהבת. לפני עשור עוד הייתי מגיעה לפגישות עם תיק לא ממותג. אני זוכרת פגישה אחת לקראת צילומי קמפיין, שלאחריה אמרתי לבעלי 'מחר אני קונה תיק ממותג, אני מתביישת להיכנס לפגישות בלי תיק כזה'".
עד כדי כך?
"הרגשתי שזה פוגע לי באפשרויות לסגור עם לקוחות. הרגשתי שאני צריכה לעשות את ההשקעה הזו בשביל העתיד המקצועי שלי, בדיוק כמו שמשקיעים בנדל"ן, אז קניתי תיק של שאנל".
את רוצה להגיד לי שזה באמת עזר?
"בוודאי! את לא יכולה לבוא לפגישות, לדבר על מותגי על ולהיכנס עם תיק בשווי של 200 שקל, זה לא הולך ביחד. את חייבת לשדר את מה שאת מאמינה בו".
לאן זה ימשיך מכאן?
זה רק יילך ויחריף. היילי ביבר העלתה תמונה עם תיק שאנל בצבע קרם שכמעט אי אפשר להשיג אותו. אני ממש רוצה אותו. אנחנו בעידן שהכל מאוד ויזואלי. הרשתות החברתיות נוכחות בחיים של כולנו וזה דור שרודף אחרי חלומות".
12 צפייה בגלריה
היד של שאלאמה על הכתף של ג'נר, היד שלה דווקא על התיק
(צילום: Phillip Faraone/Getty Images for FIJI Water)
אז הכל באשמת הכוכבות?
"לא הייתי אומרת, אבל כוכבות גדולות כמו קים קרדישיאן, קיילי וקנדל ג'נר, שיש להן אוסף תיקי יוקרה משוגע, גורמות לעוקבות שלהן להרגיש שהן יהיו קרובות אליהן אם יהיה להן את אותו התיק, גם אם זה כרוך במינוס בבנק".
יש קשר בעינייך בין המצב הביטחוני לתרבות הצריכה?
"בהחלט. ישראלים מאוד רוצים לטוס למיקונוס ולסן-טרופה בכל שנה ולחיות ברמה מאוד גבוהה, גם אם הם לא בהכרח יכולים לממן את סגנון החיים הזה. תחשוב על זה שעד לא מזמן נפלו לנו טילים על הבתים ואנשים היו בסכנת חיים. זו הרי תחושה לא נורמלית, אז אנשים אומרים שהם יקנו את התיק שהם חלמו עליו, ייצאו לחופשה שהם חושקים בה, ישלמו את הכול בתשלומים ויהיו שמחים. זה מאוד ישראלי, יום אחד אתה בממ"ד ויום אחד אתה חוגג בחתונה".
