לפני כחודש וחצי נעצרה כוכבת הרשת רומי אברג'יל, המתגוררת כיום בתאילנד, אחרי שנתפסה עם ויזה מזויפת ובחשד שהפעילה חשבון אונליפאנס שאינו חוקי במדינה האסיאתית.
"לא הייתי בכלא", חשוב לה להבהיר, "באו אליי שוטרים ואמרו שאני צריכה לבוא איתם לתחנה, לא בצעקות, בנעימות. הרב של חב"ד בא איתי, כפרה עליו, אין כמוהו בעולם. הייתי כמה שעות במעצר, נחקרתי ושוחררתי בערבות לא גבוהה כי הבינו שלא עשיתי שום דבר. יש פער גדול בין מה שקרה בפועל לבין מה שיצא בתקשורת. אני לא ארחיב יותר מדי, כי זה עדיין קורה, רק אומר שלצערי נתתי אמון בישראלים שלא הייתי צריכה לתת בהם אמון ונפלתי קורבן למרמה עם הוויזה. שילמתי כדי שיעזרו לי עם הוויזה, זה משהו שמקובל לעשות, ואנשים ניצלו את התמימות שלי".
ומה לגבי עניין האונליפאנס?
"הוא נוהל מישראל ולא פנה לקהל התאילנדי. אני אדם שומר חוק והכי פחדנית בדברים האלה. אין לי שום עבר פלילי. נתתי לסוכנות לעזור לי, כי אני לא מבינה במסמכים ובכל הדברים האלה. כרגע כל עוד זה מתנהל אני לא יכולה לחזור לישראל, אבל אני במקום שאני הכי אוהבת בעולם".
למרות גילה הצעיר (24) אברג'יל רגילה לפרסום. מי שעוד כנערה בת 14 החלה בהליך התאמה מגדרית והפכה לטרנסג'נדרית הצעירה בישראל, ביססה את מעמדה בשנים האחרונות ככוכבת רשת בולטת ואחת הדמויות המפורסמות בקהילה הגאה. אבל גם עבור אחת כמוה, שלא מסתנוורת מתשומת לב ורגילה לשתף את חייה בפני מאות אלפי עוקבים, השנתיים האחרונות היו יותר מדי. מי שכיכבה בעבר ברשימות של הצעירים המשפיעים בישראל, מצאה את עצמה בסטורי מורכב במיוחד, נעה בין משבר רפואי לסערה תקשורתית.
עוד לפני המעצר בתאילנד, אברג'יל חוותה סיוט מסוג אחר. זיהום שהחל כפצע קטן באף הפך לסאגה רפואית מתמשכת עם יותר מעשרה ניתוחים ושחזורים, טיסות בין מדינות, חודשים של הסתגרות ודיכאון וחשש ממשי שתאבד את פניה ואולי גם את חייה.
"נראיתי כמו בסרט אימה. כל הפנים היו נפוחות", היא נזכרת, "לא האמנתי בכלל שאני אצא מזה, אבל היה לי שבריר תקווה. סבלתי מזיהום קשה מאוד באף ועברתי מעל לעשרה שחזורים. בזכות השחזור בישראל האף שלי נראה עכשיו מצוין. הייתה תקופה קשה ואני עדיין מחלימה, אבל הצלחתי לקום מזה. נפשית אני עדיין מתמודדת. אני לא חושבת שאי פעם אצליח להתגבר על מה שעברתי בשנתיים האלו, אבל אני משתדלת להסתכל קדימה. אני חתול עם עשר נשמות".
אברג'יל היא לא אחת שמסתירה. גם על הפרוצדורות הקוסמטיות והרפואיות שעברה היא הקפידה לעדכן את עוקביה. "זה התחיל מפצע באף שלא טיפלתי בו. לא חשבתי שמשהו כזה יכול לקרות", היא אומרת, "טסתי למנתח שלי בטורקיה, עברתי אצלו כבר שלושה ניתוחים. הוא אמר שהאף שלי קצת עולה, נהיה חזירי, ושהתעלות של האף התחילו להתעוות. גם ככה הרגשתי לא טוב מבחינת ביטחון עצמי. הוא ניתח אותי ומשם התחיל הבלגן".
כשאברג'יל חזרה לתאילנד, היא נחרדה לגלות שהאף התעוות ומפריש מוגלה. "הזרקתי סטרואידים ואנטיביוטיקה. חזרתי לטורקיה לניתוח אצל רופא אחר, כי הרופא הקודם הסיר אחריות. בגלל ענייני תושבות לא יכולתי לחזור לארץ ולעבור טיפול שם, והמצב הידרדר עוד יותר", היא משחזרת, "טסתי ממדינה למדינה, טורקיה, וייטנאם, וכל ניתוח נכשל. שמונה חודשים לא יצאתי מהבית, הייתי בדיכאון קשה. לקח לי שנה להקים את עצמי ולנסות לחזור לחיים נורמליים. לא הייתה לי הכנסה, רק הוצאתי כסף. למזלי הגעתי בסוף לד"ר יוסי פיכמן בארץ שהציל לי את החיים. זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע, הייתי ממש קרובה לאבד את האף".
איך הסתדרת כלכלית? הניתוחים האלו מאוד יקרים.
"חסכונות. המשפחה עזרה במה שאפשר. לא הרשיתי לעצמי יותר את החופשות והיציאות. הבנתי שיש לי מטרה ונכנסתי באמוק. אמרתי שאני במצב של חיים או מוות ואעשה כל מה שצריך כדי להציל את עצמי, את הנפש ואת הגוף שלי. באיזשהו שלב זה כבר מאוד החמיר, הייתי בסכנת מוות. הרופא אמר שזה אחד הניתוחים הקשים והמורכבים ביותר שהיו לו, אבל הייתה פה התערבות אלוהית. אני עד היום לא מאמינה שהצלחתי להתגבר על זה".
"האונליפאנס לא בא ממקום של כיף. זה או זה או לקחת הלוואות. אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות מעשה כדי להציל את עצמי. אני לא אמליץ לאף אחת אחרת 'תפתחי' או 'תעשי'. הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה, כי לא הצלחתי להחזיק את עצמי מעל המים"
בתקופת הניתוחים והשחזורים, אברג'יל מצאה את עצמה בטורקיה ברגע של שפל ביחסים בין המדינות, כשישראל במלחמה והנשיא הטורקי ארדואן לא מפסיק להסית את הציבור נגדה. "הייתי שם חודשים והיה מפחיד מאוד", היא מספרת, "המון דגלי פלסטין ודגלי חמאס, המון הפגנות. ברחוב עטיתי חיג'אב כדי שלא יזהו אותי כישראלית – ואני גם בסכנה כבחורה טרנסית. הרופא שם ביצע בי ניסויים, הזריק לי חומרים שלא ידעתי עליהם, כל יום דחף לי מזרקים והאף קרס עוד יותר".
בעידן שבו כוכבי רשת מרוויחים סכומים מכובדים מאוד, אפשר היה להניח שאברג'יל היא אדם אמיד מאוד. אבל לדבריה, רוב הכסף שהרוויחה לא הגיע אליה, "הסוכן שלי דאז היה חייב לי כסף שלא קיבלתי מעולם", היא טוענת.
בהיעדר אמצעים לממן את תהליך ההתאמה המגדרית שעלה לה כ-100 אלף שקל ואת ניתוחי האף שעלו סכום דומה, אברג'יל פנתה לפלטפורמת התוכן השנויה במחלוקת, אונליפאנס, שם מנויים שילמו לה עבור תוכן מיני שפירסמה. "את הנעשה אין להשיב. זה בסופו של דבר עזר לי בשלבים המוקדמים של התהליך שלי בתקופת הקורונה", היא מסבירה מדוע פתחה עמוד באונלי, "זה לא בא ממקום של כיף. הבנתי שאני במצב נתון, זה או זה או לקחת הלוואות. לא באתי ממשפחה שיכולה לתמוך בי כלכלית. אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות מעשה כדי להציל את עצמי. אני לא אמליץ לאף אחת אחרת 'תפתחי' או 'תעשי'. הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה, כי לא הצלחתי להחזיק את עצמי מעל המים. אם אנשים רוצים לשפוט אותי על דברים שעשיתי, שיהיה להם בהצלחה. אני יודעת איזה אדם אני והמצפון שלי נקי לחלוטין".
עד כמה זה היה לך קשה להתפרנס מאונלי-פאנס?
"יש לזה הרבה השלכות נפשיות, זה לא דבר שקל לעשות. קשה להצטלם ככה ולפרסם, וזה גם לא כל כך תואם את האופי שלי בתור בן אדם. זה נכון שאני אוהבת פרובוקטיביות, אבל אין לי אופי כזה. אני לא בן אדם מיני כמו שאנשים חושבים".
היו דברים שכתבו עלייך שהיה לך קשה לקרוא?
"לפעמים אני לוקחת קשה, ולפעמים גם עונה בחזרה. אני יודעת שזה לא לרמתי, אבל כשכותבים לי 'הלוואי שתקבלי סרטן' או 'את זרע השטן', זה פוגע ואני עונה".
"הייתי חודשים בטורקיה והיה מפחיד מאוד. המון דגלי פלסטין ודגלי חמאס, הפגנות. ברחוב עטיתי חיג'אב כדי שלא יזהו אותי כישראלית. הרופא שם ביצע בי ניסויים, הזריק לי חומרים שלא ידעתי עליהם, כל יום דחף לי מזרקים והאף קרס עוד יותר"
דוח הלהט"בופוביה לשנת 2025 שפירסמה האגודה למען הלהט"ב בישראל בחודש שעבר, מציג תמונת מצב חריגה בחומרתה. 54 אחוז מכלל הדיווחים שהגיעו למרכז הדיווח על להט"בופוביה הגיעו מאנשים על הקשת הטרנסית, למרות שהם מהווים שיעור קטן בהרבה מתוך קהילת הלהט"ב בישראל. לפי הדוח, הקהילה הטרנסית חווה את שיעורי האלימות הגבוהים ביותר כמעט בכל מרחב חיים: ברשתות החברתיות, ברחוב, במוסדות המדינה, במערכת הבריאות ובמערכת החינוך. "חוץ מכמה ילדים שמדי פעם צועקים לי 'קוקסינל', מעולם לא הותקפתי. אבל אני כן יודעת להגיד שזה קורה", אומרת אברג'יל, "התמזל מזלי, התחלתי בגיל מוקדם, המראה שלי עובר ואני משתלבת כאישה לכל דבר במרחב הציבורי, אבל אני מכירה בחורות שהמראה שלהן פחות עובר ויש לכך השלכות וקשיים".
אבל ברשת את כן חוטפת.
"ברשת אני אוכלת זבביר. לא ראיתי מישהי במדינה שחטפה כל כך הרבה תגובות קשות כמוני. זה לא שרצחתי, אנסתי או גנבתי, לא עשיתי שום דבר. בסך הכל עברתי תהליך להתאמה מגדרית. כן, אני מצטלמת בצורה קצת פרובוקטיבית, אני אוהבת להתלבש חשוף ולהתאפר".
אז על מה זה יושב לאנשים?
"אולי במוח שלהם אני מייצגת דברים שהם פחות מתחברים אליהם – שאני גרה בחו"ל, שעברתי ניתוחים להתאמה מגדרית, אסתטיות, פרובוקטיביות. נראה לי שגם אם הייתי לוחמת בעזה והיה קורה לי משהו, התגובות היו אותן תגובות. קשה להיות טרנסית, במיוחד שאני דמות מוכרת והיחידה ששיתפה בכל התהליך שלה. הקרבתי את עצמי למען זה שאולי לבאים אחריי יהיה קצת יותר קל. אני חוטפת את כל האש".
את מרגישה שהמדינה עוזרת לך איכשהו?
"מבחינת חוקים, ישראל היא די גן עדן לטרנסיות ביחס למדינות אחרות. אני אומרת תודה שסעיף המין שלי הוא נקבה בתעודת הזהות, שנתנו לי את האפשרות לקחת הורמונים ולשרת בצבא, ולעבור את התהליך שלי. אבל אני חושבת שכן, יש מקום לנסות למגר תופעות של אלימות, אולי יותר שיטור, חינוך, להביא ארגונים להטב"יים לבתי הספר. המדינה בשיגעון כרגע".
אחד המפגשים הראשונים של אברג'יל עם הציבור היה בסדרה הדוקומנטרית 'טרנסקידס' ששודרה ב-yes ב-2019 ועקבה אחר חייה והחיים של עוד שלושה בני נוער טרנסג'נדרים. החודש עלתה ב-yes סדרת ההמשך 'טרנסקידס: הפרק הבא' שתחזור שבע שנים אחרי למשתתפים בתוכנית המקורית. "'טרנסקידס' צולמה לפני עשור, הייתי ילדה בכיתה ח'. זה היה בדיוק כשחזרתי לבית הספר, אחרי תקופת דיכאון קשה, ואז קיבלתי את האישור הסופי להתחיל את ההורמונים. כשהייתי קטנה לא היה בי רצון להיות מפורסמת, אבל אמרתי, 'אולי באמת בא לי שאנשים יראו שאני קיימת, שקיימים אנשים כמוני', כי לי לא היה על מי להסתכל".
אברג'יל עברה ילדות קשה שכללה לא מעט בריונות מצד ילדים אחרים. כשהחלה להתפרסם, היא גייסה את ההצלחה כאמצעי הגנה. "מהגן ועד לתיכון, תמיד הייתי מטרה לפגיעה. אחרי שהופעתי ב'הבנים והבנות', הבריונות נפסקה. אנשים פחדו להתעסק איתי כי הם ידעו שאם יקללו אותי או יפגעו בי, יש לי כוח ברשתות ואעשה עליהם שיימינג.
"ההופעה ב'טרנסקידס' נתנה פתח לאנשים לראות שאני חכמה, שאני בן אדם חזק, שאני בן אדם שאוהב לחיות וליהנות. אחר כך היה הרבה יותר קל לגשת אליי, לעזור לי ולהכווין אותי. עם כמה שאני מנסה לנרמל את עצם הקיום שלי ואת מי שאני, אני עדיין מטרה. למישהי אחרת שתתפרסם לא ייכנסו לתחתונים וישאלו אותה כל דבר כאילו היא ChatGPT".
איזה שאלות חריגות שאלו אותך?
"לא מזמן במפגש חברתי עם ישראלים, מישהו שאל אותי 'איך את מרגישה כשאת מקיימת יחסי מין?' אמרתי לו, 'אני לא מכירה אותך, למה איבר המין שלי אמור לעניין אותך בכלל? הרי לא היית שואל בחורה אחרת שאלה כזו, במה אני שונה?'"
איך נראים החיים הרומנטיים שלך כמפורסמת?
"לא אשקר, זה לא קל. זה לא רק שאני טרנסית, גם הדמות שלי מוכרת ואני אוהבת להצטלם פרובוקטיבי. זה תיק די כבד. לא הייתה לי עוד זוגיות שאני אומרת עליה 'זה האקס שלי'. היו דברים שלא הסתדרו מסיבות כאלו ואחרות. דווקא מהצד שלי. לא הייתי מספיק פתוחה. הלב שלי לא מספיק פתוח רומנטית כדי להכיל חיים לצד אדם שאני צריכה לדפוק לו חשבון וליידע אותו בהכל.
"אני מאוד רוצה אהבה ולהיות נאהבת, אבל יש לי את עצמי, את הסביבה, את החברות שלי, את המשפחה שלי. אם יבוא מישהו מספיק אמיץ שיאהב אותי בתור רומי ולא בתור טרנסית או בתור דמות מוכרת, אז דברים ייראו אחרת".
