כבר בהיריון הראשון שלה דיברה יוצרת התוכן ירדן ויזל על הדרך הקשה להורות, שעברה במרפאת הפוריות. מאז נולד עידו, היום בן שנתיים, ואל המשפחה הצטרף גם עומר, בן חצי שנה. מבחוץ, נדמה שזו התגשמות החלום שעליו נאבקה במשך תקופה ארוכה. אלא שבין שתי הלידות עברה ויזל שנה לא פשוטה שכללה טיפולי פוריות נוספים, היריון שהתחיל עם תאומים והמשיך באובדן של אחד העוברים, חרדה לשלומו של העובר שנותר וגם כמה פרידות כואבות מחברים קרובים.
כעת היא מספרת שהאימהות לא רק שינתה את סדר העדיפויות שלה, אלא הפכה אותה לאדם אחר. "זה אולי קלישאתי להגיד שכשנהיים הורים מבינים מה באמת חשוב בחיים, אבל אצלי זה באמת קרה. פתאום ראיתי כמה אנרגיה השקעתי בדברים שלא מניבים לי שום דבר — דרמות, ריבים, חברויות שהעסיקו אותי מאוד והמרדף הבלתי פוסק להצלחה".
השנה המאתגרת החלה כשעידו, הבכור, היה בן שנה. "אמרנו טוב, לקח לנו כמעט שנתיים להביא את עידו, אז נתחיל. ראינו שאני לא נקלטת באופן טבעי, אז שוב עשינו טיפולים. נקלטתי יחסית מהר והיו לי תאומים. כמה שבועות אחרי שראינו שיש דופק והכל, היה לי דימום והגעתי לבית חולים. פלג היה במילואים. ואז הרופא שלי אמר לי: 'יש לי שתי בשורות, אחת טובה, אחת עוד יותר טובה. הבשורה הטובה, יש דופק. העוד יותר טובה זה שיש רק אחד ולא שניים. ואני לא הבנתי איך זה יותר טוב'".
הוא הסביר לך?
"הייתי שבעה שבועות וארבעה ימים עם תאומים, ושלוש פעמים בשבוע במיון, עם עירויים וכדורים. הרגשתי נורא, כי זה שניים בתוך הגוף והגוף צריך להחזיק את זה. הגוף שלי לא הצליח, הוא הצליח להחזיק אחד, ברוך השם, תודה לאלוהים. הרופא הסביר לי שזה היריון מאוד מורכב ובסיכון, ושצריך להגיד תודה על העובר שנשאר ועל כך שהרחם יכול להחזיק עובר אחד טוב. זו לא באמת הייתה בשורה טובה יותר מבחינתי, לקחתי את זה מאוד מאוד קשה, אבל הוא רצה להראות לי את הטוב".
ההסבר הרפואי היה ברור, אבל הוא לא העלים את תחושת האובדן. להיפך: האובדן של אחד העוברים הפך כל רגע בהמשך ההיריון למקור לדאגה. "האובדן הזה קצת צילק אותי, כל הזמן הייתי בלחץ על העובר שנשאר. הייתה לי תקופה מאוד ארוכה במהלך ההיריון, שכל הזמן חשבתי שהשני גם נופל. זה ממש ניהל אותי".
"יום אחד נסעתי למיון, הלכתי לרופא שלי ואמרתי לו: 'תקשיב, יש לי תחושה לא טובה', ואני בוכה והוא בודק והוא אומר לי שהכל בסדר. ואז הוא יושב איתי והוא אומר לי: 'תשמעי, את בהתקף חרדה'. התחלתי לקחת ציפרלקס, שזה כדור מהמם. אבל בהתחלה הייתי בהתנגדות".
"זה לא הגיע לי"
החרדה לשלום ההיריון לא הייתה הדבר היחיד שהכביד עליה. דווקא באותה תקופה, שבה הרגישה פגיעה במיוחד, כמה מערכות יחסים מרכזיות בחייה החלו להתפרק וחברויות משמעותיות נגמרו בלי הודעה מוקדמת.
"אם היית יושב איתי שנה שעברה באוגוסט והיית אומר לי שיהיו כמה אנשים שהיום הכי קרובים אליי, ובאוגוסט הבא הם לא יהיו בחיים שלי, בוודאות הייתי צוחקת ואומרת לך שאין סיכוי. זה ממש פרידות. אנשים ממש קרובים אליי פשוט יצאו לי מהחיים, וזה ממש כאב לי".
זו תחושה קשה לצאת מחברות, ותאר לך שזו לא הייתה חברות אחת אלא שלוש, בערך באותו טווח זמן. זו הייתה שנה שבה הכל קרה, וזה ממש הרגיש כמו כדור שלג. החברויות האלה לא היו קשורות אחת לשנייה ולא היה כאן משהו מתואם, אבל בטוח שקרו דברים
כשכמה קשרים מסתיימים במקביל, שאלת את עצמך אם הבעיה אצלך?
"לא ממש אמרתי את זה לעצמי, כי נאבקתי. ממש עשיתי כל מה שאני יכולה כדי שהצורה תשתנה אבל תישאר. והיום אני קצת יותר בוגרת להגיד שיכול להיות שהייתי צריכה להתנהל בצורה שונה. אבל אני עדיין חושבת שלא הגיע לי".
נפגעת מהאופן שבו החברויות האלה הסתיימו?
"כן, בטח. ברור. זו תחושה קשה לצאת מחברות, ותאר לך שזו לא הייתה חברות אחת אלא שלוש, בערך באותו טווח זמן. זו הייתה שנה שבה הכל קרה, וזה ממש הרגיש כמו כדור שלג. החברויות האלה לא היו קשורות אחת לשנייה ולא היה כאן משהו מתואם, אבל בטוח שקרו דברים".
אחת ממערכות היחסים שעוררו עניין ציבורי היא זו של ויזל ובר זומר. השתיים היו חברות קרובות במשך שנים, וזומר אף הייתה זו שהכירה לוויזל את בעלה, פלג. כאשר הקשר ביניהן הפך לפחות צמוד, השמועות לא איחרו להגיע ושטפו את מדורי הרכילות.
כשאת מדברת על חברות ששינתה את צורתה, את מתכוונת גם לבר זומר?
"בין היתר. בר קודם כל הכירה לי את פלג, אהבת חיי. אני אוהבת אותה אהבת נפש. ואגב, אל תאמין לכל מה שמפרסמים. כתבו באיזה מקום שהתעלמנו אחת מהשנייה. אין מצב שבר ואני נתראה ונתעלם אחת מהשנייה".
היה אירוע מסוים שהוביל להתרחקות?
"קודם כל אנחנו לא בריב, הכל טוב. אני אוהבת אותה, אני בטוחה שגם היא אותי. וכן, התרחקנו, ואני מקווה שנתקרב בחזרה. קרו כל מיני דברים, זה פשוט מרגיש לי לא סבבה לדבר על זה, כי זה כל כך ביני לבינה".
את מרגישה בודדה אחרי כל הפרידות האלה?
"לצד החברויות שהסתיימו, שינו את הצורה שלהן, יש לי חברות מדהימות שהן כמו משפחה, חברות הכי הכי טובות שלי, בין אם זה מילדות ובין אם זה מהתעשייה, וחברות שהכרתי בגן של הבן שלי. אז אני נמצאת במקום טוב, ברוך השם, אבל עדיין יש אנשים שיצאו לי מהחיים וזה באסה".
עם משקפי שמש במרפאה
היום, כשהיא אם לשני בנים קטנים, ויזל אינה מנסה לייפות את העומס. היא עייפה, כמעט אינה ישנה וסוחבת רגשות אשם על חלוקת הזמן בין עידו לעומר. ובכל זאת, אחרי הדרך שעברה, גם הרגעים המתישים ביותר מקבלים אצלה משמעות אחרת. כשהעלתה סרטון שבו עידו בוכה ורוצה את אבא, התגובות התמקדו בעיקר בסבלנות שלה.
"בדרך לפעילות עידו נכנס לטנטרום, ולא חשבתי שזה יהפוך לכזה אירוע. פתאום קיבלתי המון תגובות על הסבלנות שלי. כשאני רואה את עידו ברגע כזה, אני רואה ילד שכל הגוף שלו מלא ברגש שהוא עדיין לא יודע מה לעשות איתו. הוא לא יודע להחזיק את התסכול ולא תמיד יודע להגיד: אני כועס, אני עצוב או אני מתגעגע לאבא. זה באמת מלחיץ כשהוא עובר בשנייה מצחוק לצרחות, אבל אני מסתכלת עליו בחמלה. אני חושבת שזה התפקיד שלנו כהורים: להיות העוגן היציב של הילדים שלנו וללמד אותם לדבר את הרגש".
בין שני ההריונות חל שינוי באופן שבו התייחסה לטיפולי הפוריות. בדרך להיריון הראשון היא ניסתה להסתיר את התהליך, אפילו מאנשים שפגשה במרפאות, כשהיא מרכיבה משקפי שמש וחושבת כובע שמא יזהו אותה. בפעם השנייה כבר הרגישה שאין לה במה להתבייש.
הופתעת שלא נקלטת באופן טבעי בהיריון השני?
"כן. מלא אנשים אמרו לי: 'בהיריון השני את תיקלטי בשנייה'. מהר מאוד הבנתי שזה לא האירוע. לקח לי איזה חודש-חודשיים ואז חזרתי לטיפולים".
במה התבטא השוני בפעם השנייה?
"בטיפולי פוריות עם עידו, הבכור, הייתי הולכת לבדיקות, למעקב זקיקים, לבדיקות דם, להחזרות של העוברים והכול, עם כובע ומשקפיים. אפילו הייתי עושה צמות, אמרתי רק שלא יזהו אותי. ממש התביישתי בזה. ופה, הייתי הולכת מה-זה בגאון. בנות היו אומרות לי, בלי להתבייש: 'מה, את מנסה עוד פעם להיכנס להיריון?' והייתי אומרת 'כן'".
איזה תגובות קיבלת מנשים בעקבות החשיפה?
"זה מטורף, באמת. כמות הבנות שאני מדברת איתן בפרטי, אתה לא מאמין. אני עושה כל שישי הפרשת חלה ויש לי בפתקים בטלפון רשימה של בנות שאני מתפללת עליהן לפרי בטן. לפחות פעם בשבוע מישהי כותבת לי: 'יואו ירדן, אף אחד עוד לא יודע, רק אני ובעלי, אבל נקלטתי'. זה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם".
דמיינת את עצמך בתור מישהי שעושה הפרשת חלה ומתפללת על הריונות של נשים אחרות?
"היום זה כל כך חלק מהחיים שלי, שנראה לי מוזר אם זה לא היה קורה. אפילו בא לי לעשות סיור לקבר רחל לכל מטופלות הפוריות, שכולנו נתפלל יחד לפרי בטן. החלום שלי הוא להיקלט שוב. כמה שהיה לי קשה, היום אני מבינה את מיכל הקטנה שהייתה באטרף של הריונות וילדים. אני רואה אישה בהיריון ואומרת: 'יואו, אני מקנאה בהן'.
"עם עידו היה לי היריון כיפי ומדהים. משכתי עד שבוע 40 פלוס ארבע, וגם כשהייתי בחדר הלידה אמרתי למיילדת: 'די, לא בא לי שזה ייגמר'. בהיריון עם עומר היה לי קשה מאוד וגם עברתי הפלה, ועדיין, כשאני רואה אישה בהיריון, מתעורר בי הרצון לחוות את זה שוב. בחלומות שלי בא לי אפילו שבעה ילדים, אבל כנראה שלא נגיע לשם. פשוט בא לי כמה שיותר. לוגיסטית ונפשית אני לא יודעת איך עושים את זה, אבל זו האמת: בא לי הרבה ילדים. היריון ולידה הם בעיניי דבר מטורף. אישה שיולדת היא מעל הטבע. בעצם, היא הטבע. זה פשוט לא ייאמן".
תואר שני במשפטים
מלבד האימהות שתופסת לה נפח ניכר מהיום, ירדן ויזל היא מיוצרות התוכן הבולטות ברשת, שמחזיקה קהילה המונה כ-359 אלף עוקבות ועוקבים שרואים את החיים שלה כאילו שזו תוכנית ריאליטי בכיכובה. היא אמנם עדיין לא מנחה בפריים-טיים כמו שהייתה רוצה, אבל עבורה זה ערוץ פרטי.
כשמישהו מגיע לעולם הזה ולא באמת מראה את עצמו, העבודה נעשית מאוד מאתגרת, כי הוא כל הזמן צריך לחשוב מה להעלות ומה להגיד. אצלי התוכן הוא החיים עצמם, עם הגבולות שאני בוחרת להציב
"אני עדיין רוצה להנחות תוכנית בפריים-טיים, הנחיה היא האהבה הכי גדולה שלי. אבל היום אני מבינה שאני כבר מנחה תוכנית בפריים-טיים מהבוקר עד הלילה. אני קובעת את הליינאפ, אני קובעת את התכנים ואת הפרסומות, אני מתוגמלת מהפרסומות ויש לי אפשרות לבחור גם תכנים חברתיים. אני יכולה להשפיע ולעזור. אז אני עדיין שואפת להגיע להנחיה בטלוויזיה, ובעזרת השם אגיע לשם, אבל עד שזה יקרה, או במקביל לזה, אני ממש נהנית ממה שיצרתי לעצמי באינסטגרם. באמת בורכתי בעבודה הכי טובה בעולם".
כיוצרת תוכן, את מרגישה שאת כל הזמן צריכה לחשוב מה לייצר ומה לחשוף?
"פעם זה היה לי קשה מאוד, עד שהבנתי שאני לא צריכה כל הזמן לחשוב מה לייצר, אני פשוט צריכה לספר את הסיפור שלי. אני לא אספר מה בדיוק קרה עם החברים שיצאו לי מהחיים, כי זה כבר לא רק הסיפור שלי, אבל אני כן יכולה לומר שאני עוברת תקופה קשה. אני יכולה לשתף שיר שנוגע בי ולהגיד שאני מרגישה שהוא נכתב עליי. בחופש הגדול אני כל היום בפעילויות עם עידו, אז אני משתפת את הפעילויות. אם עידו נכנס לטנטרום, אני יכולה לשתף גם את זה.
"כשמישהו מגיע לעולם הזה ולא באמת מראה את עצמו, העבודה נעשית מאוד מאתגרת, כי הוא כל הזמן צריך לחשוב מה להעלות ומה להגיד. אצלי התוכן הוא החיים עצמם, עם הגבולות שאני בוחרת להציב. גם המותגים שאני עובדת איתם הם חלק אמיתי מהחיים שלי, ולכן אני לא צריכה להתאמץ להכניס אותם בכוח".
את חושבת על היום שבו האינסטגרם אולי כבר לא יהיה הקריירה שלך?
"לפני כמה שנים היה יום שבו האינסטגרם קרס, ובאותו יום החלטתי להירשם לתואר שני במשפטים. יש לי תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במשפטים, למקרה שיום אחד אצטרך משהו אחר. אני לא חושבת שאהיה עורכת-דין, אבל אם לא אהיה בפרונט, אולי אעבוד מאחורי הקלעים כמנהלת מותג או בתפקיד אחר בתחום. בנוסף, יש לי גם את דוניז, מותג מוצרי השיער שלי בשותפות עם גוד פארם, וברוך השם הוא מצליח מאוד. אני לא חיה בתחושה שהכל תלוי רק באינסטגרם. בניתי לעצמי עוד אפשרויות".
