ביולי 2011 התרחשה אחת המחאות החברתיות הגדולות בישראל, הזכורה גם כמחאת האוהלים. זו שעמדה בראשה, דפני ליף, הפכה בין לילה לאחת הפעילות החברתיות הבולטות והמוכרות בארץ. 11 שנים חלפו מאז, חבריה למחאה סתיו שפיר ואיציק שמולי כיהנו כחברי כנסת וכבר הספיקו לעבור לתחומים אחרים, וליף קצת ירדה מהכותרות - אבל לא הפסיקה לפעול למען הציבור ובתקופת הקורונה התגייסה למען העצמאים שנפגעו מהמגיפה.
תפסנו את ליף בשעה מוקדמת של היום ברחוב אילת ביפו, וכהרגלה, היא ממש לא ישבה בחיבוק ידיים וגם לא המתינה שהדברים ייעשו מעצמם. ליף העבירה את הבוקר בסחיבת ריהוט לבית לצעירות וצעירים. הגענו למקום בדיוק כשהרימה ספה ענקית אותה ניסתה להכניס לבניין - ללא הצלחה. למרות הקשיים, ליף צעדה הלוך ושוב מהמבנה אל משאית הרהיטים עם חיוך גדול על פניה, ולא פלא - כשעושים טוב אז מרגישים טוב. נו, אז מה השלב הבא, יש מחאה חדשה באופק?
צילם ושם יד בהרמת הרהיטים: מוטי לבטון
