ממש כמו בסצנה מתוך סרט נעורים צ'יזי, השבוע זה קרה: רשת הצליחה להנפיק תוכנית שהיא ברבור אמיתי. ומה הברבור הזה עשה? התהלך במסדרון התיכון שהוא ערוץ 22 בחצאית מיני, גרבוני ברך ומסטיק ורדרד כל הדרך אל "הכוכב הבא", ועשה לה וודג'י שהיא לא תשכח לעולם.
כן, "אקס פקטור" מעולה. מה זה מעולה? - מהירה, מצחיקה, מרגשת, גדולה מהחיים, עם שופטים רעננים, מתחרים מסקרנים, קהל משולהב, מנחה בינלאומית, רעב בעיניים. היא כל מה שהכרנו עד עכשיו - רק על סטרואידים. ה"אקס פקטור" היא סקסית, אכזרית, פאם פטאל, והיא עומדת מול מתחרה משפחתית, מפויסת, דשנת רייטינג, עם קוקו אבו־עגלה שכונתי על הראש, שעדיין מתמחה בסלסולים מעייפים, קאברים לזוהר ארגוב וצביקה הדר (שדווקא עמדת השיפוט עושה לו טוב).
אין מה לעשות: "הכוכב הבא" נראית לגמרי סחית מול "אקס פקטור". סלחנית יתר על המידה, מחבקת כל מתמודד (לא משנה כמה הוא בינוני או מזייף), מבקשת מאיתנו לשלוח תמונות של ארוחות משפחתיות לאינסטוש כדי להעלות את זה בשידור. רני רהב מתרפק על הישראליות משל היה יאיר לפיד בשנת 2000, בזמן שריטה מנתחת שירים כאילו זה ערב כישרונות צעירים במתנ"ס ברעננה. חסר רק ש"הכוכב הבא" תלך עם פאוץ' וגרביים עם סנדלים, בשביל שננדה אותה סופית מציוויליזציה עכשווית.
ו"אקס פקטור"? בורחת לקוטב השני. היא עשתה השבוע את מה שאף תוכנית ריאליטי ישראלית עוד לא עשתה עד הסוף: השפילה מתמודד. היה זה חיליק כהן, כוריאוגרף מוערך (בואכה מוערץ), אך גבר שבאופן כללי המודעות העצמית שלו שואפת לאפס. נכון, הוא הביא את זה על עצמו, ניגש למתמודדים רנדומאליים, החל לטנף על משה פרץ ורב עם השופטים עוד לפני שהוא עלה לבמה, אבל אפילו כלבתא צינית שכמוני לא היתה מוכנה לצורה בה רמי פורטיס ופרץ שתלו אותו. והקללות! והמלט־דאון! והראיון ב"גיא פינס"! ככה עושים טלוויזיה. ככה עושים ריאליטי.
וזה מה שאני אוהבת ב"אקס פקטור": לא את המתמודדים המוכשרים או העריכה המעולה או הפורמט המצוין, אלא את ההכרה שאנחנו כבר לא הצופים של פעם. הפכנו לקהים לעוד ביצוע סביר לשיר של ריטה או אייל גולן. אנחנו רוצים אקשן. אנחנו רוצים עניין. אנחנו רוצים באזז. "אקס פקטור" היא 2013. "הכוכב הבא" היא מקסימום 2007. ואני? אני רוצה לשבת בשולחן האוכל עם מלכת הכיתה.
