אנחנו נשענים על מעקה המרפסת של הדירה שלו במגדלי יו ומסתכלים למטה. מתחתינו, אתר בנייה שבו עמלים במרץ על גורד השחקים הבא. אני רואה בלוק בטון אפור שעתיד להפוך למפלצת. הוא, חובב נדל"ן מושבע, רואה יצירת אמנות בהתהוות. "אני יכול לעמוד כאן ולהסתכל על זה שעות, לאבד תחושה של זמן", הראל סקעת, 32, מודה בחולמניות. שזה מצחיק, כי זו בדיוק התחושה שאני מרגישה כלפיו. הבחור הזה מהפנט.
סקעת עומד על הקצה וממשיך להסתכל למטה. ככה נראים החיים שלו כרגע, עומד על שפת נהר, שנייה מלקפוץ אל השחייה הגדולה של חייו. החודשים הבאים שלו עמוסים במיוחד: אחרי שיסיים לככב בהצגת החנוכה "אלאדין ויסמין" לצד שירי מימון (ראו בוקסה), ויוציא את הסינגל הבא שלו, "עכשיו", הוא ישיק אלבום רביעי במספר. אלבום שלטענתו הולך להתרחק קצת מאזור הנוחות של הבלדות והשנסונים הנוגים שניפק לנו עד עכשיו, וילך לכיוון יותר פופי ועכשווי. בנוסף, הוא עמל בימים אלה על אלבום בינלאומי שהקולט בפריז ("אני לא רוצה להצליח בחו"ל, אני רוצה לעבוד בחו"ל", הוא מדגיש), ומתחיל להבשיל לקראת עוד משימת חיים חשובה: הרעיון של להיות אבא.
"אנשים שאני עובד איתם נורא ניסו להוציא את המקום היותר שמח שבי, כי רוב השירים שלי עד עכשיו, היה בהם קומץ של עצב", הוא מסביר. "המקום שאני נמצא בו בחיים כרגע הוא מקום מאוד מאושר ושמח, ונורא רצינו שזה יבוא לידי ביטוי בשירים. אם תקראי את הטקסטים שכתבתי בהתחלה, תגידי 'יואו, מה יש לך? מה קרה?'. אני רגיל לכתוב טקסטים מאוד עצובים, אבל אני כבר לא עצוב, אני כבר לא במקום הזה. כתבתי על היציאה מהארון בהתחלה וחשבתי - אבל אני לא שם! אני כבר מעבר לזה, עברתי הלאה. אנשים שעובדים איתי על האלבום לא ויתרו לי. כל הזמן הייתי שולח טקסטים חדשים עד שהצלחתי להגיע למקום שבא מאושר, מחופשיות, משמחה. אז רוב השירים שאני עובד עליהם כרגע - מלבד כמה בלדות שאני הרוס עליהן - הם נורא קצביים וכיפיים. אני לא יכול להגיד קלילים, כי אצלי שום דבר לא קליל. אבל זה משהו שמתכתב יותר עם מה שקורה בעולם".
איך הגעת להקליט בפריז אלבום באנגלית?
"שנתיים וחצי אני עובד על זה. בהתחלה היו כמה חברות תקליטים בלוס אנג'לס, שאמרו 'בוא לכאן מחר, אנחנו בונים מאפס הכל. רק תבוא', ופתאום קלטתי שאני לא בנוי לזה. ואני זוכר שעידן (רול, בן זוגו של סקעת - ל.א) אמר לי - 'הראל, אני חייב להגיד לך משהו ואל תיעלב, אבל אני חושב שאתה לא באמת רוצה את זה'. ובאמת הבנתי שאני לא מתכוון לעבור לגור שם. אני מתרגש שהציעו לי, אבל לא מתכוון ללכת על זה".
למה? זאת נשמעת כמו הזדמנות מטורפת.
"אני חושב שמשהו בתעשייה האמריקאית דאז הרגיש לי שאני לא אוכל להתמסר אליו במאה אחוז. לא מצאתי את עצמי שם. ואז הגיעה ההצעה מצרפת, שהיתה כל הזמן באוויר, והחלטתי לנסוע. יש לי לייבל פרטי שם שעובד איתי, והתחלנו לעבוד על האלבום הבינלאומי הזה. אני עושה שם מה שלא עשיתי בארץ. בארץ זה קרה בשנייה, כביכול. שם אני מתחיל הכי מאפס שיש. זה קצת מפחיד ומתסכל, ומצד שני זה כל כך כיף".
בארץ יש נטייה להרים גבה כשכוכב מנסה את מזלו בחו"ל.
"מבחינתי, שלא ישמעו על זה בכלל כאן. מה זה ללכת להצליח בחו"ל? ברור שכולם רוצים לכבוש את העולם. אני מקווה שזה יצליח בטירוף ושאפתח לעצמי אופק חדש וקהלים חדשים. ובינינו? שיגידו! מה זה לא אכפת לי".
אי אפשר לדבר עם הראל סקעת מבלי לדבר על מבול תוכניות הריאליטי המוזיקליות שתקף את ארצנו בשנים האחרונות. למעשה, ב"אקס פקטור" הוא אמור היה להשתתף על תקן מנטור, אבל החליט בסופו של דבר לא לקחת בזה חלק הפעם ("אני בכלל לא שולל את זה בעתיד", הוא מבהיר). אחרי הכל, בלי "כוכב נולד 2", אלוהים יודע אם הוא היה יושב פה מולי, ועוד בדירה באחד הפרויקטים המפוארים בארץ שאותה קנה כבר בגיל 25 ("אל דאגה", הוא מרגיע, "יש משכנתה").
למה ויתרת על "אקס פקטור" בעצם? זה צ'ק הרבה יותר בטוח מאלבום בינלאומי.
"האלבום הוא התקדמות בנפש. אני מסוג האנשים שמצד אחד מאוד חשוב להם כסף - אני לא מתבייש, אני רוצה להרוויח כסף, אני לא חושב שזה דבר פסול - ומצד שני יש הרבה דברים שפסלתי והיה בהם הרבה כסף, כי הם לא היו אני".
אתה חלק מדור הנפילים של "כוכב נולד", אבל כיום מתמודדים שיוצאים מהתוכניות האלה לא מצליחים כמוכם.
"אני חושב שזה קשור לזמן ומקום. זה היה חדש. משהו בראשוניות הזאת נתן לנו פוקוס מסוים שהיום מתמקד בדברים אחרים. אתה לא באמת יכול להתייחס לכל זמר היום כמו שהתייחסת בפעמים הראשונות שראית זמרים שרים בטלוויזיה. אבל יש טובים מאיתנו".
אתה באמת חושב ככה?
"כן. ומצד שני יש שפע. תחשבי שבעלך היה אומר לך כל דקה אני אוהב אותך, אני אוהב אותך. לא היה לזה ערך. אם הוא היה אומר פעם ביום או בשבוע, פתאום היה לזה ערך. המינון הוא כנראה גבוה מדי. מצד שני, זה מוציא אנשים כמו מארינה מקסימיליאן וכמו גיא ויהל (מהעונה הראשונה של "The Voice" - ל.א). גיא ויהל עשו איתי את כל האלבום השלישי כמעט. כשעבדנו ביחד שאלתי את עצמי 'איך האנשים האלה לא פורצים?'. ואז יום אחד הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי אותם".
אתה מהמסמסים?
"אני לא מסמס, לא סימסתי לאף אחד. פעם אחת סימסתי, אני מודה, למארינה - בגמר. אמרתי די, היא חייבת לזכות".
אתה אחד האנשים שיצאו הכי שפויים מהתוכנית הזאת.
"אלוהים שומר עליי. אני מרגיש שהוא איתי כל הזמן. יש הרבה דברים לא נעימים שקרו לי והייתי צריך להתמודד איתם, וידעתי שהם יצילו אותי. תקופות של דעיכה, תקופות מעבר בין פרויקטים שבהן אתה מתחיל להרהר, אלה המקומות שגרמו לי לעבוד יותר קשה, להבין שהחיים הם כאן ועכשיו. אני לא יודע מה יהיה. זאת עבודה של הרבה לוח זמנים והרבה נפש והרבה ויתורים. יכול להיות שאם לא הייתי עובד בכזו קדחתנות היה לי כבר ילד לפני שנה. ומצד שני, המשפחה והחברים שלי מאזנים אותי. אחרי 'כוכב' אפילו אנשים מסביבך מתייחסים אליך קצת כאילו אתה Beyond. קצת מעבר לאדם רגיל. לא יכולתי לסבול את זה".
העניין עם סקעת הוא שיש שניים ממנו. אחד נוגה, חמוד, מופנם, זה שעומד מול המצלמות עם חיוך מלא גומות, כמו חניך צופים שמחכה שהמורה תיתן לו לענות את התשובה הנכונה כי הוא מצביע כבר שעה. השני הוא סקעת של הפנים־מול־פנים: מצחיק, פתוח מאוד, פעלתן, לא נעלב או נבהל בקלות וחם מאוד. אלה שני אנשים אחרים לגמרי, והוא הראשון להודות שיש דיסוננס גדול בין הדמות הציבורית למי שהוא באמת.
"ישבתי עכשיו עם שירי (מימון - ל.א) לצהריים, והגיעו כמה נשים ואמרו לי 'שיואו, איזה חמוד אתה'. שירי הסתכלה עליי ואמרה 'מה זה? ככה מגיבים אליך? כמו איזה כלבלב!'. כזה ילד טוב, לא מזיק, עם עור חלק. נשים תמיד מסתכלות עליי כילד. לפני שהתפרסמתי תמיד אמרו לחברים שלי, 'תשמרו עליו', כאילו משהו לא בסדר. יש חמלה כזאת. יכול להיות שאני נראה פגיע, מסכן. אבל אני מה זה לא פגיע ומסכן".
זה מפריע לך?
"כל מי שפוגש אותי אומר 'יואו, אתה מה זה שונה ממה שחשבתי'. אנשים מגיעים להופעות, ואני מדבר המון עם הקהל, הכי כן וחופשי שיש, ואנשים יוצאים ואומרים 'וואלה, זה לא מה שדמיינו'. אבא שלי אמר לי כשדיברנו על ה'אקס פקטור' - 'אני חושב שאתה צריך לעשות משהו בטלוויזיה. אני פתאום מבין את הדיסוננס של איך אנשים רואים אותך. אנשים חושבים שאתה מאוד עמוק, אבל גם אפל ועצוב. וזה לא אתה. זה לא הבן שלי. אני רוצה שאנשים יראו אותך יושב אצלי ומצחיק את כל הבית'. יש לנו מופעי סטנד־אפ בבית".
אולי זה גם קשור לעובדה שעכשיו כבר אין לך מה להסתיר.
"בטוח. אני מרגיש שאני הולך בעולם עם תרמיל שיש בו המון כלים, אבל הרבה כלים היו שייכים להראל של פעם, וזרקתי אותם כי אני לא צריך אותם יותר. הייתי צריך לתחזק איזשהו סוד. זה כמו לקחת כל הזמן פטיש ומסמר ולשים קורות כאלה. היום אני לא צריך את זה. עברתי מהפך בחיים שלי. פתאום אנשים קיבלו בנאדם שאני מכיר אותו המון שנים, אבל הם לא, אז צריך להתמודד עם זה".
שברת להרבה ילדות את הלב כשיצאת מהארון.
"לא נכון! אבל נורא עניין אותי איך הקהל ישתנה אחרי היציאה מהארון. זה היה אחד הפחדים של אבא שלי. הוא אמר לי, 'האושר שלך הוא הדבר הכי חשוב לי, אבל אני מודאג מאיך שאנשים יקבלו את זה', והופתענו לטובה ברמות. הבנות נשארו, התווספו אנשים, התווספו גברים. זה כי אנשים פתאום מאמינים לך. אין להם ספק ואין להם שאלה. כבר לא שואלים 'מי זה האיש הזה?'".
סקעת מתחזק כבר קרוב לשנתיים זוגיות עם הדוגמן סלאש עורך דין סלאש תסריטאי עידן רול (29), שבין היתר כיכב אצלנו ב"פנאי פלוס" על שער הגיליון הסקסי של 2012. הם גרים ביחד, ומבחינת סקעת, זו התרומה המשמעותית ביותר שהוא יכול לתת לקהילה הלהט"בית, שלעיתים מתבאסת מהעובדה שכוכבים גדולים וגאים כמוהו לא פועלים יותר לקידומה.
"יש משהו בגישה שלי שלפעמים עורר אנטגוניזם, כי התייחסתי לזה בצורה של 'אני לא מבין מה העניין', וזה מוטיב חוזר בכל מה שקשור בקהילה. כאן בארץ אני חושב שהעזרה הכי גדולה היא פשוט לחיות. הרבה פעמים שואלים למה אני ועידן לא מגיעים לאירועים ביחד ושזה מאוד חשוב, ושאנחנו זוג מאוד דומיננטי בקהילה. אני חושב שעצם זה שאנחנו חיים ביחד, לא עושים מזה עניין ויש תמונות שלנו בחוץ או תמונות שאנחנו מעלים שמשקפות חיים בריאים ונורמליים, זאת העזרה הכי גדולה לתהליך הזה. כי זו ההוכחה שזה לא כזה עניין".
מדאיג אותך המצב של הקהילה ביתר העולם? רוסיה, נניח?
"כמה ימים אחרי שאישרו את הנישואין החד מיניים בצרפת היתה הפגנה נגד זה מתחת למלון שלי. בד בבד ראיתי גם מה שקורה ברוסיה, וראיתי שבארצות הברית אישרו נישואין חד מיניים. הכל בסדר, זה עניין של זמן, אבל מצד שני יש אנשים שכן חווים גיהינום, ואני אומר את זה גם מניסיון. בארץ זה עדיין לא במקום מושלם. אנחנו במקום הרבה יותר נאור מפעם, אבל עדיין לא לגמרי שם".
הזכרת שאתה רוצה ילדים, זה יקרה בקרוב?
"בטח. אני גם יודע שיגיע שלב שאגיד 'אין, אתה לא מחכה אחרי הפרויקט הזה, אחרי ההופעה הזאת'. כולם נורא אומרים לחיות את הרווקות כל עוד אתה יכול, תישן בלילות, תאגור שינה. הדבר היחיד שאני מנסה לא לחשוב עליו זה שאני יודע שביום שאצטרך להתמודד מול פרוצדורות כאלה, נורא אתעצבן. כשאגיע למקום שיערימו עליי קשיים ממשלתיים והלכתיים על איך להביא את הילד ומה מותר ומה אסור וכמה כסף, אני יודע שנורא אתעצבן מזה, ברמה שארצה לעשות שינוי לעשות פה איזשהי מהפכה. בגלל זה אני קצת דוחה את זה, אני מרגיע את עצמי. זאת זכות בסיסית. אי אפשר להגיד לי לא להיות אבא, זה לא הגיוני. אז בסדר, אין ספק שזה יקרה, וזה יקרה בקרוב ועל הצד הכי טוב שיש. לי ברור שזה יקרה".
"אלאדין ויסמין", החל מ־27.11 ברחבי הארץ
