בזמן שאתם מנסים להיזכר מאיפה הוא מוכר לכם, תנו לנו לספר לכם שמשה אשכנזי הוא אחד השחקנים הכי עסוקים בביצה. מי שפספס אותו ב"העולם מצחיק", "הדילרים" ובסרט הקצר "קשת בענן", בטח נתקל בו ב"אננדה" של דנה מודן, ב"בנות הזהב" או ב"פולישוק". עדיין לא מצלצל לכם מוכר? אין בעיה, זפזפו לערוץ 24, שם הוא חולק זמן מסך בתוכנית הפאנל "הדיבור", לצידם של אלירז שדה וטהוניה רובל.
"לא צריך שישימו תמונה שלי בחוף הים"
"השנה יצא לי לעשות חמישה סרטים שונים", הוא מספר בהתלהבות, "'תפוחים מן המדבר', 'התחלה חדשה', 'ארץ פצועה' ועוד".
וואו, אתה עובד מלא
"כן, עוד מעט אני ממשיך לצלם את 'אננדה 2'", הוא ממשיך בנונשלנטיות, ומקנח בסיפורים על מופע הסטנד־אפ שהוא מריץ עם השותף שלו, איתמר מלול. כשהוא לא מצטלם ומופיע, אשכנזי עובד על סרטוני יוטיוב קורעים בשם"פאזי ופאודי".
וואו. איך זה שאתה עדיין לא מגה סטאר?
"האמת היא שברחתי קצת מתרבות הסלביות ולא שמתי את עצמי בתוך השקות ובתוך דברים. לא אנסתי את עצמי על התקשורת, כי זה לא משהו שאני חושב שמעניין אותי, אבל אני מבין היום שזה משהו שממשיך להביא לך עבודה. זה נכון, אבל כואב לי שזה ככה. לא שכואב לי ללכת להשקה, אבל למה זה מעניין אותי? ולמה זה צריך להביא לי עבודה כשאני אמן שמשחק, יוצר, כותב?".
זה מדאיג אותך, שאתה לא במשחק?
"היו מדברים עליי יותר אם הייתי הולך להשקות, כן. אבל קשרים אני מייצר. להפוך לצהוב זה קצת פחות הז'אנר שאני מתחבר אליו, אבל אני מבין שאין מה לעשות, אני חלק מזה. אני לא צריך שישימו תמונה שלי שהייתי בחוף הים, למרות שגם זה נחמד. נראה לי שזה מציק באיזשהו שלב, ופשוט לא כיוונתי למקום הזה. זה נשמע קלישאתי, אבל אני לא רוצה להיות מפורסם כדי להיות מפורסם".
בכל זאת הצלחת לפרוץ.
"המילה 'פריצה' היא מילה גדולה מהחיים. זה לא באמת כך. אם תשאלי חלק מהזכיינים, אני עדיין לא שם. אני שחקן עובד, זאת דרך טובה לתאר אותי".
"אני הזוכה בהאח הגדול"
אשכנזי נולד בעכו, בן זקונים לשלוש אחיות ("גדלתי כמו נסיך. נולדתי לתוך צמר גפן מתוק"), ידע כל החיים שהוא יהיה שחקן ("אף פעם לא היה ספק בליבי שזה מה שאני רוצה לעשות"). כשסיים צבא, הוא אפילו לא חשב פעמיים על לזרוק את עצמו בהודו ועקר לתל אביב כדי להתחיל ללמוד משחק.
למה ככה?
"כנראה שהיקום מכוון אותי נכון, כי יכול להיות שאם הייתי נוסע להודו בגיל הזה, זה לא היה נגמר טוב".
היית חוזר דולפין?
"זה גיל שנורא בא לך להתפרע ולהרגיש שאתה גדול כבר ומכיר את העולם ואת החיים. כנראה שלא הייתי בשל לזה".
את העשור השלישי של חייו הוא בילה בלימודי משחק ובניסיון להשתלב בתעשייה. הוא השתתף באינספור פרסומות בדרך לתפקידים המשמעותיים בקריירה, ובעיקר חי על חשבון ההורים. למרות שהעבודה המסיבית הגיעה בגיל 29־28, לאשכנזי לא היתה תוכנית ב' וייאוש לא נמצא בלקסיקון שלו. ואז הגיע התפקיד ב"אננדה" של HOT.
"ב'אננדה' היה משהו כל כך חזק, היינו חודשיים בהודו בתוך ההפקה והצילומים. אתמול הייתי אצל דנה ונזכרנו בכל החוויות, ברגעים על הסט. באיזשהו שלב היינו ממש כמו ב'האח הגדול', כי אתה עם אותם האנשים חודשיים, מסיימים את יום הצילום, חוזרים למלון, כולם מדברים על הצילומים, הכל בתוך ההפקה".
ב"האח הגדול" יש גם מריבות.
"אז זהו, דנה אומרת שאני הזוכה ב'האח הגדול' הזה, כי לא היו לי אינטריגות עם אף אחד. גם אם היו רגעים הכי סבוכים ומורטי עצבים, קיבלתי הכל בהומור ובאמת בפאן של העשייה".
אפרופו "האח הגדול", היית עושה ריאליטי?
"מה פתאום! הציעו לי את 'גולללסטאר' ואמרתי לא. זה היה בסוף מגניב, הם ממש רצו שאהיה בפנים בעונה הראשונה, אבל זה מאוד הפחיד אותי. הרגיש לי כאילו עבדתי נורא קשה כל השנים האלו וזה יכול להיהרס. היום אולי הייתי חושב על זה אחרת, כי כבר התבגרתי".
עוד ריאליטי שמעניין אותך?
"עשיתי טסט ל'מחוברים', שזה פרויקט הרבה יותר מגניב. אני איתם בדיבורים בחודשים האחרונים וגם המצלמה היתה איתי תקופה. הציעו לי את זה לפני שנתיים ואפילו לא הלכתי לפגישה. באותה תקופה רציתי לברוח והראש שלי לא היה פה, אבל היום אני מרגיש בשל ומוכן ומקווה שזה יקרה. 'הישרדות' גם הייתי עושה, כי זה מגניב. זאת נראית לי חוויה מפגרת".
חוויה שמצריכה מרפקים ולא מעט סכינים בגב.
"אני לא משתמש במרפקים. אתמול דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי. אני לא מאמין בזה. לא מאמין בלדרוך על אנשים אחרים כדי לקדם את עצמך. אני מאוד משתדל להיות מוסרי, משתדל להיות כנה בתחושות שלי ובפעולה שלי ובדרך שאני מדבר עם אנשים. גם אם היה לי סכסוך עם מישהו ולא היינו על אותו תדר, אדע לבוא ולהסדיר את העניינים".
ספר על החברות שלך עם איתמר, השותף שלך לסטנד־אפ.
"הכרנו בבית ספר למשחק והופענו בצוותא ביחד בערבים פתוחים. משם התחלנו לעבוד ברדיו אצל דידי הררי. כתבנו עם רן לוי מופע בידור והתחלנו להופיע איתו בכל הארץ. לצערי, היינו עם מפיקה לא מקצועית, וזה עיכב את כל הסיפור. השנה חזרנו להופיע. עובד איתנו הכותב שראל פיטרמן, ושלום מיכאלשווילי הוא המנהל האמנותי שלנו. הוא איש מדהים".
סטנד־אפ, סדרה, טוק שואו וגם סרטים. הרבה על הצלחת.
"אני מכוון בעיקר לטלוויזיה, פחות מעניין אותי לעשות תיאטרון. זה פחות מדליק אותי. זה כסף טוב, אבל אני לא חושב ששחקנים עפים על החיים שלהם בתקופה הזאת. אני מאוד מקווה שבעוד 10 שנים אהיה בספוט של תסריטאי, יוצר טלוויזיה, סדרות ותוכן".
"זה לא משהו שאני אשכח אף פעם"
אשכנזי מתרחק מריאליטי, אבל הריאליטי של החיים בהחלט לא התרחק ממנו. לפני שנתיים אחיינו בן ה־11 וחצי של אשכנזי, רותם ז"ל, נפטר לאחר ששער ברזל קרס עליו במגרש משחקים. "זה טלטל לא רק אותי אלא את כל המשפחה, ועד היום. זה לא משהו שיישכח אף פעם".
הטרגדיה המשפחתית גרמה לו להסתכל על החיים אחרת. הוא השאיר את החברה, הקריירה וההתחייבויות העסקיות מאחור, וברח לחודשיים בחו"ל. "ברחתי. זה בדיוק מה שעשיתי. ברחתי גם משותפות בחברת הפקות שלקחתי בה חלק. היתה לי שנה לא כל כך פשוטה", הוא לוקח נשימה עמוקה ולראשונה מוותר על החיוך, "עברתי טרגדיה קשה, זה בעיקר מה שגרם לי לברוח, ממש ככה. השילוב של עצב והצלחה גרם לי לרצות להיעלם, דווקא". אשכנזי קעקע את שמו של רותם ז"ל על זרוע שמאל, קנה כרטיס טיסה לארצות הברית ונעלם. "הייתי בחו"ל חודשיים וחצי, בלוס אנג'לס, בפסטיבל 'האיש הבוער' בנבאדה, ובאירופה. זה היה טיול שנתן לי המון הרבה השראה ועזר לי".
סוג של טיול אחרי צבא שמעולם לא יצאת אליו.
"אולי. תמיד נשאר לי הטעם הזה של הטיול שלא עשיתי אחרי הצבא. אז היה בטיול ההוא משהו כזה, משולח כל רסן, וזה היה לפני שנה וחצי. היום אני יותר מחובר, בכל זאת, בן 30. כבר לא ילד".
מה השתנה?
"אחרי שאבא שלי סגר לי את הברזים כשהוא יצא לפנסיה ואמר לי 'תקשיב, שש שנים מימנתי לך את הצורה', הבנתי שאני אל"ף, מבזבז הרבה, ובי"ת, אני חייב להכניס כסף. היום הנושא הכלכלי בחיי הבוגרים זה משהו שיותר חשוב לי. מבחינת ההורים שלי אני עדיין לא מוצלח כי לא התחתנתי".
נו, אז לך על זה.
"יש לי חברה, הילי לואיס, אבל אני לא בטוח איפה זה עומד. זה סיפור מורכב".
כנראה שהסיפור היה כל כך מורכב עד שבסוף השבוע האחרון השניים החליטו להפריד כוחות חודש וחצי לאחר שחזרו זה לזרועותיה של זו. "היא בחורה מהממת, גם היא שחקנית. אנחנו מכירים מהתיכון. יש לנו סיפור ארוך. שנה וחצי לא היינו ביחד. הקונסטלציה האחרונה שהיינו בה היתה אירוסין. אחרי זה קרו הרבה דברים שגרמו לי לרצות לברוח. ברחתי לא רק ממנה, אלא מעצמי, מאיתמר, מהכל, מהעשייה. פשוט לא רציתי לעשות כלום. את הילי אני מאוד אוהב והיא בחורה לעניין. היא עוזרת לי להישאר על הקרקע. הבעיה היא שאני, אני פה לפעמים, ואני הבעיה".
"אוהב אנרגיות נשיות"
מקרה קלאסי של "זה לא את זה אני".
"כן. לפעמים החרדות מהמקצוע גם מאוד משפיעות על היחסים. אם מישהו פתאום יותר מצליח, פחות מצליח, זה משפיע, נראה לי. גם אם זה סמוי".
לא נורא, נראה לי שלא באמת קשה לך עם נשים.
"כן, תמיד היה לי קל עם נשים. היו תקופות של שיגועים, אבל רוב הזמן הייתי עם חברות. זה פיקס אותי. הרווקות מביאה איתה המון בלגן. אתה מוצא את עצמך בסיטואציות שלא תמיד היית רוצה להיות בהן. יוצא שאתה עם אנשים שאתה לא כל כך רוצה, שאתה מחפש עניין, שהגחמות שלך לא מגיעות לסיפוק וכו'. אני גם אוהב אנרגיות נשיות בחיים שלי. אולי זה קשור לעובדה שגדלתי בבית עם ארבע נשים. בגיל 30 אתה חושב על התקרקעות ועל משפחה ועל חתונה ועל ילדים. אני מאוד רוצה ילדים, מאוד. אומנם אני עדיין לא מרגיש בשל לזה, אבל זה בהחלט משהו שאני רוצה בשנים הקרובות".
תרשה לעצמך לפנטז, איפה תהיה עוד 10 שנים?
"אני מקווה שתסריטאי, מקווה שבטלוויזיה, ומאוד מקווה שעם התא המשפחתי שלי. זה החלום. אני
אגיע אליו".
