המבורג, 1962
נפשות פועלות: ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון, סטיוארט סאטקליף
הסיפור האמיתי: אחרי שסולק מאונייה של הצי הסוחר שבה הועסק, מצא את עצמו רד משוטט בברים האפלוליים של המבורג, שם נתקל בגלגולם הראשון של הביטלס. פול, נלהב מכישרונו של רד, סיפח אותו ללהקה על אפם וחמתם של האחרים, במיוחד לנון שהרגיש כי מנסים להחליפו. פגוע וזועם, לנון החליט להרעיל את רד, אולם כוס הבורבון שהכין לו הגיעה לשפתיו של הבסיסט המוכשר סטיוארט סאטקליף, ששתה ומת. רד נמלט באישון הליל ברכבת משא שיצאה ליאקוצק, סיביר. הביטלס המשיכו בלעדיו.
ורד אומר: "חצופים, אני לימדתי אותם כל מה שהם יודעים. את ג'ון לכתוב, את פול לשיר, את ג'ורג' לנגן ואת רינגו איך נדחפים ללהקה מצליחה. אגב, לא הרבה יודעים, אבל אני מופיע איתם גם בתמונה המפורסמת על מעבר החציה, אני בחיפושית שבאופק -בדרך לדרוס אותם".
ניו יורק, 1964
נפשות פועלות: בוב דילן, ג'ואן באאז, בובת פיתום
הסיפור האמיתי: רד, שעשה קולות רקע לבוב דילן, הסתבך איתו אחרי שהתאהב באהובת נפשו של דילן, ג'ואן באאז, וחטף אותה. רד החזיק אותה בבגאז' של האוטו שבוע ימים, מביא לה פכסמי כוסמת ומיץ חיטה, עד שבאאז נשבעה לאהוב אותו לנצח. אחרי ששחרר אותה מהבגאז' ולקח אותה הביתה, הגיע בוב עם שוטגאן ובלי מסרים של שלום וליברליזם. אחרי מאבק קצר נורה רד ברגלו, אבל לא לפני שחבט בדילן בבובת פיתום שקנה שבועיים קודם לכן מצועני שאמר לו כי יזדקק לה, וגרם לו לזעזוע מוח. מאותו היום דילן השתנה ומעולם לא חזר לפוזת הטרובדור האקוסטי שלו, אלא התחיל בקריירה חשמלית עם "Like a Rolling Stone", והכה את מעריציו בתדהמה.
ורד אומר: "מתי הצלם מגיע לצלם אותי בעירום? יש לי 'באד שיער ערווה דיי'".
סנטה מוניקה, 1971
נפשות פועלות: וורן בייטי, ג'ק ניקולסון, קוקסינל בשם פרדי
הסיפור האמיתי: רד הוזמן למסיבת חשק פרועה ורבת משתתפים באחוזתו של ג'ק ניקולסון ההולל. כשהגיע, הכיר לו וורן בייטי, עירום לחלוטין ושיכור, בחורה יפהפייה אותה כינה "פרדי". רד, שתוך זמן קצר גמא כמה ליטרי אלכוהול בעצמו, מצא את עצמו מתחיל לתנות אהבים עם הגברת על גג הרעפים של הבית, כשכמה רעפים קרסו והזוג המתגפף מצא את עצמו נופל, עירום ושיכור, תשעה מטרים היישר לתוך הג'קוזי שבו השתכשכו ניקולסון ושתי שרלילות שהתחפשו לבתולות ים. לניקולסון נשברה עצם הבריח, אחת מבתולות הים כמעט וטבעה, וכשנפלו, המגבת נשמטה ממותניה של פרדי, ורד גילה למה יש לה שם של בן.
ורד אומר: "נו אז מה? לך אין פאדיחת שכרות מדי פעם? פרדי זה שם יוניסקס. זה היה יכול לקרות לכל אחד אחר".
ברלין, 1972
נפשות פועלות: לו ריד, דייוויד בואי וגוסטב הלבן, סוחר הסמים של ריד
הסיפור האמיתי: לו ריד לא הסכים לשבת לחזרות על האלבום עד שלא יביאו לו משהו להסניף ונקניקיית בראטוורסט מהמעדנייה הסמוכה. דייוויד בואי (שהפיק) שלח בלחץ היסטרי את רד שיביא משהו מסוחר הסמים גוסטב הלבקן ואחר כך נקניקייה עבור ריד. רד, מסטול בעצמו, הלך קודם להביא נקניקייה ורק אחר כך לגוסטב, בדרך חזרה, כשראה שוטרים באלכסנדרפלאץ, הטמין מהר את המנה בנקניקייה. כשחזר לאולפן ריד המורעב לסמים ולאוכל חטף מידו את הנקניקייה, ורד המסטול לא זכר מדוע היא נראית כה נפוחה. כולם חשבו שריד ימות אותו ערב אבל הוא התיישב והקליט את כל האלבום "ברלין" כמעט במכה אחת.
ורד אומר: "אין בעד מה".
ניו יורק, 1978
נפשות פועלות: סיד וישס, ננסי ספנג'ן
הסיפור האמיתי: לאחר שניגן עבורו בכמה הקלטות, רד התחבר לבסיסט המופרע של הסקס פיסטולז, סיד וישס, ובאמת חבל לפרט פה את כל הדברים האיומים אליהם נגרר בעקבותיו. אבל באוקטובר 1978, כשספנג'ן נמצאה דקורה למוות בחדר מלון בניו יורק, הגיעה החברות בין רד ובין וישס לסוף מכוער, כשווישס האשים את רד ברצח. לרד היה אליבי מצוין - הוא האכיל יתומים בברונקס כפי שהיה עושה קבוע בערבי ימי חמישי - אבל וישס המשיך להתעקש שראה אותו בדירה עד למותו מאוברדוז שלושה חודשים לאחר מכן. בחיפוש שנעשה בדירה של רד, שנמלט מהמדינה לאחר ששוחרר בערבות עצמית, התגלתה שקית ועליה היתה מדבקה עם הכיתוב: "רזין בשביל להראיל את השכרן הזה וישס" (הטעויות במקור).
ורד אומר: "אתה יודע עם מי אתה מדבר? מה אתה שואל אותי שאלות כאלה! חתיכת מוצץ חורי תחת. עוד שאלה כזאת אני עושה לך עניבה קולומביאנית. וזה לא אלגנטי כמו שזה נשמע".
בנגקוק, 1980
נפשות פועלות: דניס הופר
הסיפור האמיתי: השחקן דניס הופר, באחד מהתקפי הטירוף שלו, עבר לגור בבנגקוק ופתח רשת להברחת חיות בר נדירות. רד, למרות סלידתו מהנושא, היה צריך דינרוס אחרי המשבר בניו יורק. וסייע בידו של הופר, לפחות עד שננשך באיבר מינו על ידי קוף קפוצ'י גמדי שניסה להעביר בתחתוניו דרך מעבר הגבול שבין מיאנמר ותאילנד. למרות האירוע המטריד והמכאיב, בבית החולים בנגקוק הוספיטל, שאליו הובהל נאמר לו כי בשל אנזים נדיר שנמצא ברוק של הקפוצ'י, איבר המין שלו יגדל ב־50 אחוז.
ורד אומר: "בהזדמנות זו אני רוצה לנצל את הבמה, ולהעביר מסר למעריצים שלי: אל תאכלו צ'ולנט כשאתם מבריחים בואש בפי הטבעת".
לונדון, 1985
נפשות פועלות: חברי להקת בלאק סאבאת
הסיפור האמיתי: רד, שאמור היה לנגן בגיטרה בהופעת הצדקה הענקית לייב אייד במקום טוני איומי, הגיטריסט הפצוע של הלהקה, הסתכסך עם אוזי אוסבורן דקות ספורות לפני העלייה לבמה. אוזי, שיכור כהרגלו, החליט שילמד את רד לקח והחליט לקצץ את אצבע הגיטרה שלו שתהיה כמו אצבעו המפורסמת של איומי, שנפצע בתאונת עבודה במפעל והמציא את הריף של הרוק הכבד בשל מוגבלותו. במסגרת המאבק שהתחולל ביניהם בחדר ההלבשה - אוזי מניף סכין ורד צורח ומנסה להגן על עצמו - נדקר ניק קרשו שעבר במקום בדרכו לבמה. רד, שנחלץ מאוזי, התנדב להחליף את קרשו על הבמה ולבצע את הנאמברים שקרשו תכנן, ומאחר שהשילוב בין חרא של חומר מקור ואמן שלא מכיר ולו מילה ממנו איננו טוב, קברה ההופעה את הקריירה של שניהם.
ורד אומר: "אני לא יכול להגיב על זה, אבל אני יכול להקריא לך את התשובה הרישמית מהעורך דין: 'פאק יו'".
קראקס, ונצואלה, 1994
נפשות פועלות: אנטוניו רומיאו מונגה ורפאל רואיז הידועים כצמד לוס דל ריו
הסיפור האמיתי: מתישהו בשנת 93', כשרד עבד כגיטריסט בבר של מלון בקראקס, ונצואלה, הגיעו למלון צמד חברי להקת לוס דל ריו הספרדים. בצהריים ירדו מחדריהם כדי להתחרדן ליד הבריכה. במקרה הם שכבו שם ליד רד, שזמזם לעצמו מנגינה שחשב להלחין לשיר. שנה מאוחר יותר שכב רד ליד אותה הבריכה, כשבכריזה התנגנו הצלילים הראשונים של "המקארנה". עשרות הנופשים החלו לנוע עם המוזיקה, ורד הבין שהלחן שלו נגנב ממנו ועתיד להכניס לצמד הספרדים מיליונים. מצד שני, כל ניסיון עימות איתם עלול להוביל להודאתו בכך שחתיכת הדרעק הזו היא יציר כפיו.
ורד אומר: "עשיתי הרבה זבל שאני מתבייש בו. והראיון הזה בראשו".
לוס אנג'לס, 1997
נפשות פועלות: ביגי נוטוריוס ב.י.ג סמולס
הסיפור האמיתי: שבועות ספורים לאחר שנורה ונרצח טופאק שאקור, שכר הראפר הניו יורקי ביגי סמולס את רד כמאבטח. כשגילה כי רד גיטריסט שיכול להתחרות בגדולים ביותר, הפך אותו לנגן הסשנים שלו, אולם לא כיסה את החור באבטחה, ובמרץ 1997 נורה למוות בדרך למסיבה בלוס אנג'לס. רד, שנותר בניו יורק כדי לסיים את האלבום, מעולם לא סלח לעצמו על שהפקיר כך את ידידו. שבועיים אחרי הרצח, פאף דאדי פיטר אותו בגלל ש"אתה נראה לי מדוכא מדי. אני שונא אנשים מדוכאים. ביי".
ורד אומר: "די עם הסיפור הזה. כל ראיון אותו סיפור. יש לך מזל שאנחנו מדברים בטלפון אחרת הייתי עושה לך חוקן טבסקו".
ניו יורק, 2013
נפשות פועלות: מיילי סיירוס, רובין תיק
הסיפור האמיתי: תחילה, היה זה רד שאמור היה להופיע על הבמה עם מיילי סיירוס בטקס פרסי MTV האחרון, אולם פעם אחר פעם, רד לא הצליח להשתלט על עצמו כשמיילי ביצעה עליו את הטוורקינג שלה. האינסטינקט הרוק'נ'רולי הטבעי שלו היה לפמפם חזרה. אחרי כ־327 ניסיונות, נמאס למיילי, שדרשה כי יחליפו אותו לאלתר. מבויש, רד צפה ברובין תיק האפס מטוורק את מיילי במקומו.
ורד אומר: "טוב, מתי אתה מתפשט. מה זה, ראיון בלי אפטר־סקס? אני לא מאמין שעניתי לך על כל השאלות האלה לחינם!".
"המופע של רד ודביר", רביעי ושבת, 22:30, ערוץ 2
