נכון לכתיבת שורות אלה, אין לי מושג אם ירון ברלד חף מפשע או אשם בהטרדות המיניות המיוחסות לו. איתן או בלעדיהן, הוא מצחיק אותי כמו שיעור באנטומיה יישומית, ולהגיד שהוא לא כוס התה שלי יהיה עלבון לכל כלי החרסינה והזכוכית באשר הם. אבל זה לא משנה את העובדה שגם בלי לחבב את ברלד (מקצועית), אני יכולה לראות שנעשה לו עוול - לינץ' תקשורתי נוסח זה שבוצע בעמנואל רוזן ובאייל גולן, אבל בנסיבות הרבה פחות מובהקות. לפחות אצלם היה ברור שיש כאן התנהלות סדרתית (גם אם חוקית). כאן זה עוד לא ממש ברור.
ברלד הורשע תקשורתית הרבה לפני שהובהר אם הוא אשם או חף מפשע. אנחנו שומעים ש"ברלד בטראומה, עולמו חרב עליו", שהוא בוכה, שהוא הצל של עצמו, ובמקום לעשות רגע סטופ עם הלינץ' התקשורתי - הכולל אינספור אייטמים, סיקורים ובדיחות ויראליות בפייסבוק ובטוויטר - אנחנו ממשיכים לחבוט במוניטין שלו.
חשבתם פעם למה עם ישראל כל כך שמח לאידו של מישהו מפורסם שנעצר? שימו לב שאמרתי "נעצר", ולא "הורשע". אלה שני דברים שונים. אפשר לפחות לחכות עם פתיחת בקבוקי השמפניה וה"טוב שהשעו אותו מ'ארץ נהדרת'", עד שנדע אם באמת יש עוול בכפו.
היחס של התקשורת הממוסדת והוויראלית להסתבכויות של אנשים מפורסמים הוא היסטרי ומביך. צל האצבע של נתניהו על מרקל? חחחחח, ליצן. הסרט של אסתי גינזבורג נכשל? בואו נגחך עליה! ל־X ביטלו את התוכנית והיא בדיוק נפרדה מהחבר? מואהאהאהא!
זה דבר אחד לא להיות עם מפרגן, ודבר אחר לחלוטין לחפור במרץ קבר של מישהו שלא רק שיש לו דופק, אלא הוא גם חי וקיים. בשביל ברלד, זכאי או לא, הכתם העצום על הקריירה שלו ועל האופי שלו כבר חדר לכמה שכבות, ויהיה קשה מאוד לנקות אותו. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מטנפים על מישהו שטרם הורשע. תעשו לעצמכם טובה - אבל בעיקר: לו.
