נדמה שזה במודה עכשיו. מאשימים דמויות מפורסמות בפלילים, מייצרים שיח ציבורי מסיבי ואז הופ, מבטלים את ההאשמות וסוגרים את התיק מסיבה כזו או אחרת. אני מדבר כמובן על פרשת אייל גולן, ועכשיו גם על המקרה של עמנואל רוזן.
רוזן, שנחשד במספר עבירות מין, התבשר השבוע כי התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות. אבל שלא תטעו, העובדה כי התיק נסגר לבסוף אינה סותרת את העובדה האחרת - התנהלותו של רוזן היתה בעייתית, בלשון המעטה. כפי שקבעה הפרקליטות (לפי הפרסומים בניגוד לעמדת המשטרה), על רוב החשדות חלה התיישנות ואלה שלא, רק "גבלו" בפלילים. אז מה עכשיו? רוזן יכול פשוט לחזור לעמדתו בתקשורת? עמדה רגישה, כזאת שמעבירה ביקורת ומחויבת לאתיקה וליושר?
מצד אחד, מבחינת החוק הוא חף מפשע. אין מניעה חוקית שיחזור לכל תפקיד שיבחר בתקשורת, למרות הרגישות שנלווית לתפקיד שכזה, כאמור. אם הפרקליטות החליטה שרוזן לא יעמוד לדין על מעשיו, אז מי אנחנו שנטען אחרת?
אז זהו, שבמקרה הזה עולה טענה שנייה, הטענה האנושית, זאת שלא מוכנה לקבל את רוזן בחזרה לחיינו כמו קודם. הדילמה הגדולה היא האם למרות הזיכוי הפורמלי, אנחנו מוכנים לשמוע ולראות אדם שהואשם בעבירות מין וזוכה, כמו שאומרים אצלנו, על הקשקש? ובכן, בעיה. איך ירגישו אותן מתלוננות שנפגעו מהעיתונאי, כאשר יצפו בו על גבי המרקע או יאזינו לו בתוכנית הרדיו שלו? מה יעבור להן בראש כאשר יראו כי האדם שפגע בהן משוחרר לחלוטין מעונש וחי את חייו בכיף, בזמן שהן סוחבות לכאורה טראומה לכל החיים?
בשורה התחתונה ובדומה למקרה אייל גולן, שמיד אחרי הפרשה ואפילו במהלכה חזר לתפקוד שגרתי ולקח את כל ההיסטריה סביבו כמכה קלה על הכנף, ניתן להניח שגם רוזן יתאושש במהרה וישוב לתפקידים השונים שלו בתקשורת. חוקי זה כן. אתי? אתם תחליטו.
