כלי התקשורת בכל העולם פירסמו בשבוע שעבר תמונה של של מיק ג׳אגר יוצא ממסעדה. בהחלט ניוז: ג׳אגר נראה חיוור, רזה, פיו המפורסם פעור בתדהמה כשהוא מסיים ארוחת ערב. בקיצור, תמונה די שגרתית של ג׳אגר. זהירות, צקצוק לפניך: ג׳אגר תועד יוצא מהמסעדה מיד לאחר שנודע לו שבת זוגו מזה עשור, המעצבת לורן סקוט, נמצאה מתה בדירתה אחריששמה קץ לחייה.
יש משהו חולני בהפיכת תחושת האבל והאובדן האישית של אדם, מפורסם ככל שיהיה, לפיסת רכילות. וגם לא רכילות מי יודע מה אטרקטיבית - ג׳אגר לא תועד בוכה, איש לא טופח על שכמו בניסיון לנחם. באותה מידה הכותרת לתמונה הזו יכלה להיות ״מיק ג׳אגר בדרך לאמץ גורי חתולים״.
אולי זו התקשורת הבריטית שידועה כמאוד אגרסיבית בחטטנותה, אבל לא בטוח שהגבול פחות מטושטש במקרים בריטיים פחות. כשבית האופנה המפורסם ולנטינו התנפל על תמונות הפפראצי של השחקנית איימי אדמס נסערת ואופנתית בהלוויה של פיליפ סימור הופמן, כדי לקדם את ליין התיקים שלהם - אדמס התרגזה ובצדק.
ורק בשבוע שעבר טופשופ לא הסתפקו בלעשות לייק לתמונה שלביונסה בבית אנה פרנק, אלא טרחו ליידע את כל עוקביהם באינסטגרם היכן יוכלו להשיג את החולצה שהיא לבשה שם. היא היתה לבושה יפה מאוד, ביונסה, בבגדים שקיבלה בחינם מטופשופ. חינם, כן? טופשופ מצידם רק חיכו לגבות את התשלום, אלא שזה לא ממש הלך להם: העוקבים כל כך הזדעזעו מהקידום הבוטה שעבורו טופשופ טרחו לחתוך את אנה פרנק מהתמונה, שהם נאלצו להסיר אותה.
העובדה שאף אחד לא קם להזדעזע מהתמונות של ג׳אגר כמו מהניצול הציני שעשו ולנטינו וטופשופ, אמורה לזעזע כשלעצמה. לא מדובר כאן במותו של כוכב ובשמועות סביב נסיבות מותו, לצורך העניין; גם לא בטוח שהמעריצים הגדולים של הרולינג סטונז התעניינו במצבה הפיננסי הבעייתי של סקוט, שלכאורה קשור בהתאבדות. הרכילות במקרה הזה, שימו לב, היתה אמורה להיות הכאב על פניו. לא על סיבוב הופעות כושל, לא על טוקבק משפיל - כאב על מותה של בת זוגו. העניין הציבורי לא מבחין בין צהוב לצהוב. כשהמוות הופך לרכילות לגיטימית, איך נוכל לבוא בטענות אל אלה שהופכים את אנה פרנק לפרזנטורית של טופשופ, או במקרה החמור יותר, פרזנטורית של חשבון הטוויטר של ג׳סטין ביבר?
