משה איבגי מאחורי הקלעים בצילומי שער "פנאי פלוס"
(צילום:אריק אלון, כתבת: מורן זלמה)
משה איבגי הגיע עכשיו מזכרון יעקב. הוא נכנס לבית הקפה, מבקש כוס מים, נראה רגוע. מאז שעלתה ״הבורר״ הוא הפך למין כוכב נוער. כוכב קולנוע, אולי הגדול ביותר פה, הוא היה שנים לפני שנכנס לנעליו של העבריין הטלוויזיוני ברוך אסולין, אבל עכשיו גם מי שמבקשת ממנו נדבה טורחת להגיד לו שהיא צופה בו כל ערב, כי "אנחנו חולים עליך ב׳הבורר׳". איבגי מצטנע, נבוך, או פשוט לא ממש מתלהב מהפופולריות העצומה, על סף הפולחן, של תפקידו הטלוויזיוני המשמעותי ביותר. "אין ספק ש'הבורר' יצא מפרופורציות", הוא נאנח. "מבחינתי הכל הולך ובא. אני כל כך הרבה שנים בתודעה הציבורית, אני לא יכול להיות יותר מפורסם ממה שאני, לכן מה שחשוב זו העשייה וכמה אפשר להתנקות ממה שמסביבך, איך שומרים על פרופורציות, על צניעות, שלא תחטא בחטא ההיבריס, הזיוף של מי שאתה חושב שאתה".
אלא שהנוכחות האינטנסיבית של איבגי על מסך הטלוויזיה אינה מסתכמת רק בתפקידו כסנדק המקומי: החל מהשבוע, שלוש פעמים בשבוע, תוכלו לצפות באיבגי מככב כאלברט זגורי ב"זגורי אימפריה", דרמה חצי־יומית וחצי־אוטוביוגרפית שיצר מאור זגורי על משפחה באר שבעית מרובת ילדים, סכסוכים ואמונות טפלות. אלברט, כראוי לאיבגי, הוא הפטריארך הכריזמטי, בעל דוכן פלאפל עצבני ומעט גזען, ובמתיחת גבולות טלוויזיונית ראויה הוא גם אביו של עוז זהבי. לצידם מככבים גם קובי מימון, שרה פון שוורצה ונינט טייב. איבגי לא רגיל לדרמה יומית. "הצילומים היו חוויה קשה, מאתגרת ויצירתית", הוא מסכם. ״על גבול הטלנובלה מבחינת הכמות. מצד שני, זה כתוב בצורה יוצאת מן הכלל, זה לא מחופף. המון שעות עבודה, אתה כל הזמן מחליף בגדים וסטים וצריך כל פעם למצוא את המקום שלך בסצנה. לא פשוט. אני לא חושב שזו דרך אידיאלית לשחקן או לבמאי, לעבוד בקצב כזה. זה מוציא את הכיף מהעשייה. למזלנו, היה קאסט מעולה".
כשאתה בוחר לעשות כזה תפקיד עובר בראש החשש מסטריאוטיפיזציה של מזרחים, בפעם המיליון?
"אם זה היה התפקיד הראשון שאני עושה בטלוויזיה והייתי בתחילת דרכי, הייתי חושש. אנחנו ב־2014. אני אחרי קריירה מאוד עשירה ומגוונת, אני בא לזה מאהבה. אני מתייחס לתסריט נטו, והתסריט מדליק. הדמות שלי מדליקה, מאתגרת אותי, אני אוהב אותה. זה שהוא מרוקאי או כזה, שיגידו מה שרוצים. בעיניי זה לא סטריאוטיפי בכלל. שלא יהיה ספק שיש אפליה, אבל אני חושב שהסדרה היא מעבר לזה. היא לא משקפת שום דבר חוץ מעצמה. זו יכולה להיות משפחה איטלקית, יוונית, לבנונית".
ובכל זאת, הם מרוקאים.
"באופן פרדוקסלי, סדרה כזאת אמורה לנפץ את הסטריאוטיפ. המשפחה הזאת לא מייצגת את המשפחה שלי או של אחותי או של אף אחד שאני מכיר. לבוא להגיד שזה מייצג משפחה מרוקאית? לא, זה מייצג את משפחת זגורי. זו קפיצה שלב אחד קדימה, מעל הדבר הזה. תראי אותי, אני מרוקאי, שחקן מצליח, עובד, במרכז הקונצנזוס. סטריאוטיפ?".
ואמונות טפלות, כמו לזגורים? יש לך?
"אין לי בכלל אמונות. כלום. אפילו בטאץ׳ ווד שכולם עושים. אני לא מאמין בכלום, לא לשבור מראה, לא להפוך נעל, קמעות, מים קדושים, רבנים, רנטגנים, לא מאמין באלוהים במתכונת הזאת. אני מאמין ברוח האדם, בכוח החיובי. היום כבר אפשר לקרוא מחשבות ואני מאמין שמתישהו זה יהיה מובן מאליו ונוכל לתקשר אחד עם השני ממרחקים בלי לדבר. אני לא חושב שצריך את אלוהים בשביל זה. זה קיים פה, בתוכנו".
את המחשבות של מי היית רוצה לקרוא?
"של האויבים הכי גדולים שלנו. להבין איך אפשר לפתור את הדברים. הייתי רוצה לקרוא את המחשבות של אבו מאזן, של הנייה, חמינאי. הייתי רוצה לשחרר את הבורג, לצאת מהמבוך הנוראי שאנחנו נמצאים בו ולהגיע למקום שבו נוכל לחיות את חיינו, כי כרגע אנחנו חיים את החיים של כל מיני מנהיגים מטורפים אצלנו ואצלם שמחזיקים אותנו קצר בפחד, בפאניקה ובטירוף".
התכנון היה להמשיך לדבר על "זגורי אימפריה", הרי לשם כך התכנסנו, אבל בטעות נלחץ הכפתור. וכשהוא נלחץ, איבגי נדלק. בוער. 90 אלף צפיות ביוטיוב ל״נאום העבדים״ שלו בתוכנית ״שי בשישי״ בערוץ 10, שם יצא נגד שר האוצר יאיר לפיד ונגד השיטה בזמן שהקהל באולפן מריע לו. גם כאן בבית הקפה, כשהוא פוצח במונולוג ארוך על עוולות ואיוולות השלטון, הקהל בשולחנות ליד מריע. ״אתה צודק״, ״אני איתך״ וכו'. הדברים פשוט מבעבעים בו, ובימים אלה הוא מקדם את ״המשולש החברתי״, תנועה שבמרכזה רה־ארגון של מערכת השלטון המבוסס על חלוקת הכוח לגוף תרבותי, מדיני וכלכלי שיחליפו את השיטה הקיימת. "למה לדעתך היו 90 אלף צפיות תוך שבוע?" הוא שואל כשאני מעלה את "שי בשישי", "מה קרה? אני מדבר ככה כבר שנים".
לא בכזו לוחמנות. אתה קונצנזוס.
"אני נתפס כקונצנזוס. ימנים אומרים שהשתכנזתי, כי אם אתה מזרחי אז אתה צריך להיות ימני. האם ביבי מזרחי? בנט מזרחי? כל הימנים הקיצוניים הם מזרחים או אשכנזים? ועדיין, אם יש לך דעות שמאל, אז השתכנזת".
יש משהו כרגע שאתה מרוצה ממנו?
"לא. למי אכפת מאיראן ומחמאס כשהממשלה הורגת אותנו? אם היינו לוקחים את מבקר המדינה, אם היה מבקר ראוי לשמו, ואומרים לו לבדוק את הממשלה, הוא היה מכניס את כל הממשלה הזאת למאסר עולם. אמרתי אצל שי שטרן שאנחנו עבדים. מה שקרה זה שיושב הצופה המשועמם בביתו, מפצח גרעינים ופתאום הטלוויזיה עושה לו רעשים. זה העיר אותו, אנשים צועקים ׳זה אני, זה עליי׳. קיבלתי תגובות בפייסבוק, במייל. 'אמרת מה שאני חושב', 'כל מה שהרגשתי'. אנחנו נמצאים במצוקה. הכלכלה של ביבי אולי במצב טוב, אבל הכלכלה של האזרח ממש לא".
אז אתה מאוד פסימי לגבי העתיד?
"אני אופטימי. אם לא הייתי אופטימי, לא הייתי מדבר איתך על זה. יש מה לעשות, אנחנו בתהליך של למידה. המערכת הזאת לא רוצה להיפטר מהכוח, הם רוצים לשרוד, שרה רוצה מיטה במטוס, הם רוצים את הנהנתנות והשררה על חשבון ציבור שלם, והם מאמינים שהם פועלים לטובתנו. הכל קומבינות, אף אחד לא יודע על מה הוא מצביע".
אתה לא מאמין בפוליטיקה החדשה?
"יש משהו חדש שאת יודעת עליו? אני לא נגד לפיד, הוא בחור טוב עם כוונות טובות, אבל הוא עושה הכל כדי להיות ראש ממשלה, הוא מחפש מה פופולרי. זה שטחי. זה לא אמיתי. הכל כדי לרמות, למצוא חן וללקק לך. אני מצפה מהממשלה שלא תחפף, שלא תמרח אותי. כשלא חושבים לעומק אלא רק מה יציל אותם - אז זאת התוצאה".
אין סכום בעולם שישכנע אותך להשתתף בריאליטי?
"הציעו לי 'מחוברים'. לא חשבתי לשאול אפילו תמורת מה. לא הייתי עושה את זה, נקודה. זה לא אני ואני לא יכול להיות בכוח משהו שאני לא. לא התחנכתי ככה, לא טיפחתי את המקצוע שלי בכיוון הזה ולכן אני לא יכול לעשות את זה, זה מגוחך בעיניי. לא שופט את מי שעושה את זה, אבל לי זה לא מתאים".
