ליאור נרקיס בצילומי שער ל"פנאי פלוס"
(צילום: אריק אלון, עריכה: תמר אברהם)
ליאור נרקיס יוצא מהמרצדס השחורה שלו, נפרד לשלום מהנהג הצמוד ונכנס למסעדה שבה קבענו להיפגש. הוא נראה טוב, למרות שהוא טוען ששלפתי אותו מהניקיונות. הוא לא היה צריך לחפש חנייה במשך חצי שעה כמו כל אחד אחר שנכנס למקום מותש ועצבני. ״לקחו לי את הרישיון, אז אני לא צריך לדאוג בקשר לזה״, הוא צוחק. רישיונו נשלל לאחר שנתפס נוהג במהירות של 180 קמ״ש בכביש 6. הוא מכחיש וטוען שהימים שבהם צבר למעלה מ־40 עבירות תנועה הרחק מאחוריו. ״אגיד לך מה״, הוא מסביר, ״אולי בעבר, כשהייתי צעיר יותר, הייתי יותר קל דעת ובאמת צברתי עבירות תנועה. אבל אם מסתכלים על שלוש השנים האחרונות, זו עבירה ראשונה".
אז מה קרה הפעם?
"לא קרה כלום, נסעתי בערב פורים בכביש 6, היו המון מכוניות ואני לא חושב שהגעתי למהירות הזאת. אני לא חושב שהוא קלט דווקא אותי. חבל לי שמדברים על זה, יש דברים יותר טובים לדבר עליהם".
אכן, נרקיס חוגג 20 שנות קריירה עם האלבום ה־14 שלו, ״יהלום״, שכבר סובב על הרחבות מספיק אנשים לצלילי ״אז יאללה״ ו״מול כל העולם״, הדואט עם החבר הטוב שלו, משה פרץ. ״אני מציין תאריך ביומן, לא מסכם כלום״, הוא מבהיר, ״אני בן 37, עוד מעט 38, עם הפנים קדימה״.
אל משבר גיל ה־40?
"אני לא חושב שיהיה משבר. אשתי אומרת שאני קצת מתוסבך מזה. אנחנו מתבגרים, אבל זו התבגרות מבורכת. עברתי דרך ארוכה בקריירה וגם הגשמתי לעצמי את המשפחה שלי, שני ילדים ועוד ילדה בדרך, אז הפחד מגיל 40 מתאזן. הכל בסדר. אני חושב שהרצון הוא בעיקר להישאר צעיר, דינמי, מהיר ועצבני. אבל לא בכביש, כן? רק בקריירה".20 שנות קריירה, שבעצם הותנעו מחדש פעמיים: פעם ראשונה בלהיט ״לכל אחד יש״ עם שלומי שבת, שהכיר את המסלסל הטורקי לכל בית בישראל, ופעם שנייה עם ״ערב טוב לך״ ב־2009, שנת החאפלה הישראלית, שהפך ללהיט גם בגלגל"צ.
מרוצה מהמקום שלך היום מקצועית?
"מאוד. מאוד. קיבלתי מתנה גדולה, זה לא מובן מאליו. עשיתי את הדרך שלי ממועדון למועדון, מחתונה לחתונה. אף פעם לא נתנו לי מקום בטלוויזיה, ׳בואו תשמעו את ה־זמר׳. אף פעם לא הכתירו אותי. היום יש אינטרנט, הרדיו משמיע וזה עוזר, אבל שנים זה לא היה ככה".
בוא נדבר על האירוויזיון ב־2003. אתה בשיא ההצלחה.
"טוענים שעשיתי שם מוזיקה שהיא יותר אמצע, פחות מזרחית. כל הסיפור הזה של האירוויזיון סחף אותי וגם את השירים שקיבלתי מיוצרים מסוימים. זה קנה אותי, כי הייתי ילד אירוויזיונים כזה. האלבום שלי אחרי התחרות קיבל אופי אחר, וזו היתה תקופה קשה. פתאום נגמרו ההופעות".
אחרי רצף הצלחות - השתתפות בפסטיגל (״חלום ילדות״), הלהיט המידבק שכתב לו עוזי חיטמן ז"ל, ״דוקטור (תציל אותי)״ ובחירתו לנציג ישראל באירוויזיון - פתאום נרקיס מצא את עצמו יושב בבית מול יומן הופעות מדולדל ורדיו אדיש. החוויה הפכה אותו לחרדתי, לדבריו, מה שהצריך גם טיפול פסיכולוגי. ״בערך ארבע שנים ישבתי יותר בבית מאשר על הבמה״, הוא משחזר. האלבום שיצא אחרי ההשתתפות באירוויזיון נכשל. ״ידעתי שזה יקרה, אבל הופעלו לחצים כי כבר היו הקלטות והושקע המון כסף״. כשאני שואלת מה למד בטיפול, הוא מחייך ומתמצת: ״למדתי ש־20 שנות קריירה לא נמחקות ככה סתם״.
חווית כבר נפילה וצמיחה, מה יש לדאוג כל כך?
"אני דואג לקריירה שלי ומאוד חרד לה. בהחלט נשארה לי צלקת מהתקופה הקשה. אין מה לעשות, חושבים על זה. אני לא מכיר אמן שלא חרד לקריירה שלו. זה לא רק העיסוק, זו הפרנסה שלך. אני לא חושב רק על עצמי, החשיבה משפחתית".
חשיבה מלחיצה.
"אם אוציא אלבום ואף אחד לא ישמע עליו, זה ימוטט אותי נפשית".
בתקופת השחורה ההיא שבה ישב בבית, התחיל להלחין. ככה נולד הלהיט שהחייה לו את הקריירה, ״המלכה שלי״. ״הוא הצליח להחזיר אותי כמעט למה שהייתי לפני האירוויזיון. ככה, תוך כדי, קיבלתי השראה ובאלבום שאחרי הלחנתי את ׳ערב טוב לך׳, שזו היתה נקודת מפנה בקריירה".
זהירות, אנדרסטייטמנט. ההצלחה של ״ערב טוב״, שהלחין נרקיס ואת מילותיו השנויות במחלוקת כתב יוסי גיספן, לא היתה נקודת מפנה רק לנרקיס, אלא לזמר המזרחי בכלל. שנת החאפלה, כאמור, ו״ערב טוב״ הוא אחד הסימפטומים הבולטים. השיר הפך ללהיט היסטרי, אבל גם למקור לביקורת קשה על עומק המילים, הנוסחתיות וזילות המוזיקה המזרחית גם מצד אמנים כמו יהורם גאון ומתי כספי.
היית מרוצה מהמילים שכתב לך גיספן? תגיד את האמת.
"כן. התחברתי לזה מיד".
למה בדיוק אתה מתחבר ב״ערב טוב לך, את מושלמת״?
"אגיד לך, דמיינתי את עצמי שר את זה בערב, לכלה בחתונה. אני בכלל חשבתי שזה ׳בוקר טוב לך׳, ככה הלחנתי אותו, אבל גיספן אמר לי, ׳מה פתאום, אתה אף פעם לא מופיע בבוקר׳. לעומת זאת, ההורים שלי שמו את הידיים על הראש ואמרו ׳מה הוא עשה?!׳. הם לא ידעו איך לאכול את זה. עוד המון אנשים לא ידעו איך לקבל את זה. אבל יום אחד, בצהרי היום, אני שומע גלגלצ, לא מקום שהייתי מושמע בו בדרך כלל, והשדרנית אומרת ש׳ערב טוב לך׳ גאוני ומשמיעה אותו. באמת חיפשתי את הציניות באמירה שלה ולא מצאתי".
אבל להיטים שנכתבים במיוחד לאירועים לא הופכים אותם לזולים יותר? למוצר חלול?
"זה לא מעניין אותי. אני עושה פופ. את יכולה לקרוא לי זמר פופ, זמר מזרחי, זמר ישראלי, לא אכפת לי איך תקראי לי, העיקר שתשמעי את המוזיקה שלי. שתשמחי, שתרקדי, שתתרגשי. את ׳שגעת׳ למשל, הוצאנו בגרסת מועדונים. אין עוד גרסה, שתביני, אבל קראנו לזה גרסת מועדונים, כדי שיבינו למה התכוונו. למה לריהאנה מותר להגיד ׳אמברלה־אלה־אלה׳? לכולם יש מילים כאלה בשירים. לגדולים, המובחרים והמשובחים ביותר. יש שירים שנולדו להיות קלילים, לדבר בגובה העיניים ולשמח".
אתה לא רוצה שיהיה לך שיר שיגידו עליו, ״וואו, נרקיס הזה חפר עמוק״?
"אני חושב שיש לי המון שירים כאלה. להגיד לך שזו פילוסופיה שלמה? לא. אף אחד לא התכוון להיות פה אלתרמן".
מה יותר חשוב לך, להיט גדול או שיר שביקורות יעופו עליו?
"בטח שלהיט גדול. מבקרים זה לשלוש דקות, שיר זה בשבילי לכל החיים. עשיתי המון ב־20 שנה, יש דברים שהצליחו יותר והצליחו פחות. השירים הקצביים שלי הצליחו יותר, זה בטוח, ככה הקהל אוהב אותי".
איפה אתה מדרג את הפריצה הגדולה עם ״לכל אחד יש״ בסולם המקצועי?
"זה ללא ספק אחד הרגעים הכי גדולים בקריירה שלי. אומנם היו לי חמישה אלבומים, אבל זה היה הרגע שהכניס אותי לפרונט. אף אחד לא הצליח להישאר אדיש מול השיר הזה. השילוב עם שלומי שבת, המילים של עוזי חיטמן".
ומה הטעות הכי גדולה שלך?
"הקליפ של האירוויזיון. אל תראי אותו, אני מתחנן".
צר לי, כבר ראיתי.
"תקשיבי, אני חושב שהייתי צריך להיות בתקופת אשפוז, משום מה במקום זה צילמתי קליפ. איך שרקדתי שם, מה שלבשתי. אבל ברצינות? אני חושב שהטעות הכי גדולה שלי היא שוויתרתי על השיר ׳מי שמאמין׳ (שהפך ללהיט ענק בביצוע של אייל גולן - ש"ט). חשבתי שזה שיר פסטיגלים כזה וטעיתי, טעיתי ביג טיים".
ומה אתה רואה כרגע הכי חשוב ומשמעותי?
"אני חושב שהכי חשוב זה היום שבו פתחתי קופות, כי לפני כן הופעתי רק בחתונות ואירועים. זה היה במרכז דוהל, אפילו לא היתה לנו תאורה, הדלקנו נרות על הבמה. בסוף ההופעה אמרתי לקהל שאני הולך להיכל התרבות ושאלתי אם הם באים איתי. כולם צעקו ׳כן׳, קמתי למחרת בבוקר וחשבתי שזה חלום. אבל הגעתי להיכל התרבות והם באו. וגם לקיסריה".
כמי שבנה את עצמו מאירוע לאירוע, אתה מתחבר למרוץ הקיסריות שמתרחש בז׳אנר?
"לא יודע. בסופו של דבר יש כמה מקומות טובים להופיע בהם בארץ, קיסריה מבחינתי זה מספר 1. אף פעם לא הייתי במרדף של להוכיח סטטוס. פתחתי את המופעים שלי בקצב איטי, זה לא שבאתי והכרזתי על עשרה תאריכים מראש".
אתה מרוצה מהמקום שבו נמצאת המוזיקה המזרחית היום?
"אני חושב שכן. המוזיקה המזרחית היא המוזיקה השולטת בישראל על פי כל נתון אפשרי".
יש מגמות במוזיקה הישראלית שאתה פחות אוהב?
"שזמרים ישראלים שרים באנגלית. נשמע לי לא אמין. עובדה שאף אחד לא הצליח".
אסף אבידן דווקא מצליח.
"אסף אבידן הוא עוף מאוד מוזר. מעטים הצליחו".
אתה מרגיש שאתה כבר לא בשוליים, שאתה מיינסטרים?
"כן. תראי, אני לא חוה אלברשטיין, אבל אני יכול להגיד לך שמאוד טוב לי במקום שאני נמצא בו. יש כאלה שיראו אותי יותר מיינסטרים או פחות, אבל אני חושב שאני בהחלט פועם בלב העם. אין תסכול, יש רק בשמחה בחיים".
גם כשיש תחושה שמשה פרץ, דודו אהרון ואייל גולן לא משאירים מקום לאף אחד?
"אני אחד האמנים הכי מופיעים בארץ. הדבר היחיד שמבדיל אותי מהם הוא שהם עשו טלוויזיה. חוץ מזה, הם מוכשרים מאוד ואני מאוד שמח במקום שהם נמצאים בו".
אתה רוצה לעשות טלוויזיה?
"אין דבר שלא הוצע לי. אין ריאליטי שלא הוצע לי, אבל לא אעשה משהו לא מוזיקלי, אלה לא דברים שהייתי רוצה להשתתף בהם. אני זמר, נקודה. אני לא רץ למיליון, לא מתאבד על המיליון ולא מבשל בשביל המיליון, זה לא המקום שלי, אני בקטע של להיות על הבמה".
ולהיות שופט בריאליטי מוזיקלי?
"בשמחה. אשמח לשמוע הצעות בכיף. יכול להיות מגניב".
