א'
אפשרויות
יום העצמאות הוא יום של אפשרויות בלתי מוגבלות - צפון, דרום, מזרח או מערב - אתם תבחרו לאיזה כיוון אתם רוצים לזחול חמש שעות בפקקים כדי לאכול שיפודים ממונגלים של גיס.
ב'
ביבי
בשנה האחרונה שמענו הרבה על בנימין נתניהו, על גלידות פיסטוק, נרות ריחניים וחשבונות המים התפוחים. אבל אין ספק שאת ההצגה גנבה אשת ראש הממשלה, שרה־אם־אין־לחם־תביאו־לי־עוגה־בשתיים־בלילה־נתניהו. אשת ראש הממשלה ניצלה את מעמדה כדי לדאוג שישראל תתפתח ותהפוך לארץ זבת חלב. מקרטון.
ג'
גבורה
אינסטינקט ההישרדות הוא נכס יהודי ששומר עלינו מראשית הימים. כשהייתי בן 18 חזרתי הביתה ב־4:00 בבוקר והבחנתי בטיפוס מפוקפק נמלט מהגינה של ההורים שלי. לא יודע אם זאת ההשפעה של הקומיקס שקראתי קודם או השבועה שלקחתי להגן על ביגוניות חפות מפשע באשר הן, אבל החלטתי לדלוק אחריו עם האוטו. תוך כדי נסיעה הזעקתי ניידת משטרה. הניידת תפסה את החשוד. אני לא רוצה להיכנס ליותר מדי לפרטים על מה שקרה בהמשך, אבל בואו נגיד שבמשך ארבע שנים נהגתי לשלוח זר פרחים ענק פלוס פתק חנופה זול לאותו שליח תמים של "ידיעות אחרונות". היי, לא לחינם השתתפתי בפסטיגל גיבורי על.
ד'
דרך ארץ
דרך ארץ היא אולי הדבר החשוב ביותר בישראל. אני למשל, קיבלתי את כתבת השער הזאת דרך ״ארץ״.
דרכון פולני
עם כל הכבוד לציונות, ברגע האמת כולנו נודה לסבתא על תעודת הלידה ששמרה ונרשום בווייז "קרקוב".
ה'
הערות
כל הישראלים אוהבים להעיר, ואני אוהב להקשיב. אני תמיד אוהב לפגוש אנשים ברחוב שנותנים לי הערות, זה מחמם את הלב, מפרגן ואפילו עוזר לי להשתפר כנהג. למעט אולי שלוש פעמים: הבחור שצעק לי "תעשה גלעד שליט", הגברת שעברה בצילומי מערכון של "ארץ נהדרת" ושאלה "אתה שני כהן?", והזקנה החביבה שאמרה לי "אתה מהטלוויזיה, מה נותנים היום?". תנצב"ה.
ו'
וואטסאפ
תוכנת המסרים המיידיים, שחיסלה את הסמסים כאילו היו זקן חביב והיא ערס שביקש ממנו סיגרייה, הכעיסה רבים כשמכרה לפייסבוק את זכותנו לפרטיות בזמן שאנחנו מפיצים סרטוני סקס ברבים. יחד עם זאת, אין ספק שהעולם עם וואטסאפ הוא עולם טוב יותר, במיוחד עבור היונים שכבר לא צריכות להתיש את עצמן כדי לחזור עם שני וי.
ז'
זמרים לאומיים
השנה הועבר תואר הזמר הלאומי. פעם אדון שוקו היה הולך לבקר חבר שלו עם אדון שוקו אחר, היום אדון שוקו רד־בול הולך לבקר קטינות עם אבא שלו.
ח'
חלטורה
החלטורה היא הלחם והחמאה של האמנים בארץ, בעיקר כי משלמים לך בלחם. לפני כמה שנים חלטרתי בערב יום העצמאות בעיר שלא נזכיר את שמה (מתחיל בנו"ן, נגמר בדקירה). בהתאם למעמד, הייתי צריך ללבוש תחפושת של קיפוד ים שהיתה עשויה מחומר זול ומעודד בעירה שהתפרק עוד לפני שעליתי לבמה. כשניגשתי למלבישה, היא ענתה "זאת לא בעיה שלי". חשבתי רגע מה ישו היה עושה, ועניתי "זאת גם לא בעיה שלי". אז סיכמה המלבישה: "יופי, אז זאת לא בעיה של שנינו". גם היא היתה בחלטורה.
ט'
טאקט
הענף האולימפי היחיד שאנחנו הישראלים אלופים שבו הוא זריקת טאקט למרחק. לא אשכח את היום שבו נכנסתי לחדר שממנו בקע שיר של זמרת שלא אזכיר את שמה (קדם אירוויזיון 91', מקום שישי, הבחורה השלישית מימין, ישבה בגרין רום ליד להקת פנצ'ר, חפשו ביוטיוב או סרקו את הברקוד). שאלתי את הזרים אניני הטעם "מי לעזאזל קנה דיסק של... (הזמרת ששוב לא נזכיר את שמה, פסטיגל 85', מקום שלישי, חפשו את זאת שחסר לה פאייט)". אחד הנוכחים ענה: "אני, אני הבן שלה".
י'
יוסי בנאי
לא משנה איפה תסתכלו על הספקטרום הבנאי, תמצאו רק כישרונות. בראשם עומד האלפא בנאי, יוסי, הפורמט הכי מוצלח שטרם מכרנו במיפ. הבנאדמצ׳יק הזה, שאצלו הדיבור נשמע כשירה והשירה כדיבור, הוא אחד מסמלי התרבות הישראלית הגדולים ביותר.
כ'
כור היתוך
יורי, עולה חדש שרק יצא מהאולפן עם אוצר מילים שלא היה משיג לכם ניצחון ב״ארץ־עיר״, עמד לידי במסדר הראשון שלנו בטירונות. העובדה שיורי עוד לא מכיר את רזי השפה העברית ובטח שלא את הסלנג הצה״לי, לא מנעה מהמ״מ לדרוש ממנו בצעקות ש״יקבל אותו״. כי ישראל הרי היא כור היתוך במסווה של מפעל טקסטיל. יורי לא התבלבל, פנה אל החיילים ובהצביעו על המ״מ צעק: ״קבלו אותו!״, ומחא כפיים.
ל'
לכסת״ח
בוקר אחד בעודי ילד, אמי, אום בר־נתן יצאה מחניית ביתנו ברברס דרמטי וחסר רגש, ישירות לתוך המכונית של אבו בר־נתן. אנחנו הילדים עמדנו בצד וצפינו בכל המתרחש. היא השביעה אותנו לא להגיד כלום וזרקה אותנו לבתי הספר השונים כדי שנלמד גם משהו חיובי ביום הזה. אבא חזר בערב וראה את האוטו - טוטאל לוס. "איזה אנשים, אני אומר לך!", אמר אבא והוסיף, "זה חיות, לא בני אדם! לפחות תשאירו פתק עם פרטים", ואמא מיהרה להצטרף, "וככה הם בטח גם מחנכים את הילדים שלהם".
מ'
מגש הכסף
פעם התגאנו שאנחנו מגש הכסף שעליו הוגשה מדינת היהודים, היום אנחנו משקיעים יותר בצילחות.
מודעות עצמית
ביום העצמאות נחגוג את ההצלחות הרבות ושלל ההישגים של מדינת ישראל. את הצבא החזק שלנו, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואת אוסף המדליות של יעל ארד. כי ישראל היא מדינה עם מודעות עצמית. וגם הישראלים. רק ישראלית יכולה לחפור לך חמש שעות וחצי על כמה שהיא אהבה את הקמפיין שלך לנשנושים, ואיך גם היא שונאת חופרים, וזה ממש מצחיק הדמות של החיילת החופרת ברכבת, כי הן באמת חופרות בלי הפסקה וכו'.
נ'
נשיאות
ישראל ללא נשיא היא כמו חנוך רוזן בלי קול - אותו דבר. מוסד הנשיאות, בדומה לסטארבאקס, הוא מוסד שהצליח מאוד בארצות הברית, הגיע בטעות לארץ, וכבר בשנות ה־90 כולם הבינו שצריך לסגור אותו. אני מאחל לכולנו שביום העצמאות הבא כבר לא נצטרך להסתבך עם תמונת הנשיא שמחוברת בעמוד האמצע ולהיתקע עם עיתון פרום בבית.
ס'
סנטימנטים
השנה כולנו נפרדנו בדמעות בפעם האחרונה והסופית בהחלט מאחת הלהקות הגדולות שקמה לנו בישראל. להקת הסופר גרופ האולטימטיבית שעיצבה את הפסקול הישראלי שעליו גדלנו. זאת היתה פרידה מחמיצת לב אבל אין מה לעשות - פיוז'ן לא תחזור.
גם אני זכיתי ללכת בקיץ להופעות הפרידה של להקת כוורת. איפה שאני לא אזרוק אבן, אמצא השפעה של החבר'ה האלה על דברים שאני אוהב בחיים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות ללהקת ילדותי ולהתנצל בפני הבחור בשורה השנייה שזרקתי עליו אבן. אני גרוע במטאפורות.
ע'
עמלק
עם שהשאיר חלל אחריו. מאז היבוסים לא היה חבר כעמלק. חבר אתה חסר.
פ'
פשע
2014 היתה שנה לא קלה למשטרת ישראל שנאלצה להתמודד עם גל הפשיעה הגובר. יחד עם זאת, במאמצים רבים, נחישות ותעוזה הצליחו השוטרים האמיצים לנקות את הרחובות. בעיקר את רחוב יהודה לוי פינת קרן מור.
צ'
צבא
בצבא שירתתי בלהקה צבאית. אני הייתי כיתת הכוננות של טל מוסרי. היה לנו נהג שמאוד אהבתי וכולנו קראנו לו דה נירו, כי הוא מאוד הזכיר את ואן דאם. לפני כמה שנים יצאתי מהצגה ואני רואה את דה נירו הנהג מחוץ לתיאטרון. קפצתי עליו בחיבוקים, וייבבתי: "דה נירו, חמש שנים לא ראיתי אותך! איזו התרגשות, תדע לך שמאוד התגעגתי אליך". הוא הסתכל עליי ואמר:"אני שוקי זיקרי". מרוב מבוכה הוא נמלט לחו"ל.
ק'
קרשים
הקרשים, הסופרסטארים האמיתיים של ל״ג בעומר, נאלצים לפנות את אור הזרקורים ביום העצמאות, לקחת צעד אחורה ולשמש כקוליסות בבמות בידור. לכן אני נוהג לפרגן להם ולהשתמש בהם בבדיחות כמו זאת ממש, בראיונות שאני מעניק לכלי התקשורת.
ר'
ריצה
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא נאג׳ ומתחיל לרוץ. תל אביב הפכה מעיר לגיטימית למסלול ריצה אולימפי. כל יומיים העירייה סוגרת את הרחובות למרתון ג׳ילט, מרתון נייקי או מרתון "משחקי הכס", ואני כבר שנה לא מצליח להוציא את האוטו מהמוסך כי אני נשבר באמצע ה"שק־קמח".
ש'
שירונים
השזאם של הקיבוצים.
ת'
תמונות
עם ישראל הוא עם הספר, אבל אנחנו גם עם חסכן, והשנה גילינו שתמונה שווה אלף מילים אז כולם התחילו לצלם. הפייס הפך לדאקפייס, האינסטגרם לבופה ואפילו קדישמן התחיל לחלק מכחולים לכבשים כדי שיציירו סלפי. היום, ביום העצמאות, התופעה תגיע לשיא כשכולנו נפתח ״ידיעות״ ונמצא בעמוד האמצע סלפי של פרס.