יודה, יודה. אוי, יודה. סביר להניח שרובכם כבר הספקתם לקרוא או לשמוע על ההסבר שנתן יהודה לוי לשוטרים שהזמינו אותו לחקירה, אחרי שהתגלה שמו ברשימת הלקוחות של אייל פלג, איש חיי הלילה שנעצר לפני כחודש לאחר שעל פי החשד סחר בסמים קלים. "הייתי עצוב בגלל הפרידה", למי שהחמיץ.
סביר להניח שרובכם כבר גיבשתם דעה בנושא, וסביר להניח כי הדעה של רובכם נעה איפשהו בין הקווים הכלליים של "אוי, איזה מסכן", ל"אוי, איזה דביל". האמת, כהרגלה, נמצאת איפשהו באמצע: גם "אוי, איזה מסכן סלב שמגיע למצב בו הוא צריך לשלוף אירוע כואב כדי להגן על עצמו מפני אישום שבמדינה מתוקנת לא היה מזכה אותו בקמצוץ של תשומת לב מצד החוק", וגם "אוי, איזה דביל הסלב שבוחר כך לתרץ את מה שהוא עושה בזמן הפרטי שלו, רחוק מעין הציבור ומסיבותיו שלו, מחשש לתדמית המוקפדת שלו".
לעזאזל, אפילו אם זו האמת, ובלי צינגלה לוי לא היה מסוגל להתגבר על הפרידה מנינט טייב, כנראה שלא כך היה בוחר לחלוק אותה, כתמליל מחקירה של משטרת ישראל. אחרת מה יספר בראיון לקראת הסדרה החדשה שלו בעיתוני סוף השבוע?
לוי עשה לעצמו בעיקר נזק, והפיד המלגלג שלכם בפייסבוק יעיד על כך. הפוך מהתגובות המפרגנות שקיבל מוטי רייף, עוד מפורסם ששמו השתרבב לפרשה, ושבחר לא להסתתר ולא לתרץ. כאלה אנחנו, אוהבים את אלה שלוקחים אחריות על מה שעושה להם טוב ולא מפחדים להגיד את זה. מוטב כבר היה ללוי אילו לא היה אומר כלום. "אדוני, אתה מואשם בהחזקת סמים קלים, מה יש לך לומר להגנתך?". - "אפשר איזו פחית קולה? אני קצת מסטול ולא בא לי לדבר איתכם".
