"איף, עוד פעם זאת", אמרתי לעצמי כשנכנסה אורטל בן דיין לבית האח הגדול . לא הכרתי אותה לפני, למעט בפיד הפייסבוק שלי, בו היא התישה את כולם חוץ מאת עצמה בלינצ'טרנטים על כל הבא ליד. והאמת שקל להגיד את זה עליה, היא הרי בלתי נסבלת בכל מובן אפשרי.
אחת כזו שצריך ללכת לידה על גחלים ולהעביר כל מילה שיוצאת לך מהפה דרך מסננת של פוליטיקלי-קורקטיות-עדתית-מגדרית-מתקנת, שמא תחטוף טיל לאו בדמות הרצאת "ניזם" היישר לתוך המוח שלך. אבל למרות הכל, בן דיין עשתה את דרכה אל ליבי באומץ. לא בגלל ההתקפות שלה אלא בגלל מי שהיא בין התקפה להתקפה.
"לא פגשתי בחורה מבריקה ואמיצה כזו בעולם", אמרה עליה דנית, משתתפת נוספת בתוכנית שכנראה לא ראתה יותר מדי נשים בחייה. ולמרות ההגזמה במילותיה, יש בהן מעט מן הצדק. בן דיין אמיצה, זה נכון, אבל לא בגלל שהיא אמיצה היא הייתה צריכה להישאר בבית האח (תתביישו לכם עם ישראל), אלא בעיקר בזכות הלב שלה, זה שלחלוטין נמצא במקום הנכון. אז נכון, אולי לא הסכמתי עם כל דעותיה ואולי היא לקחה את הפמיניזם והחיבה לסודנים צעד אחד רחוק מדי, אבל בכל מה שקשור להתנהלות בחברה, במיוחד אחת כזו כמו שהכניסו לה לבית האח, היא התנהלה ללא פגמים. לא פחות.
בן דיין ללא ספק הייתה אמורה להיות בחמישיית הגמר. שכן היא הביאה למסך שלנו משהו כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים. דיירת שלא רואה ממטר. אבל לא אחת כמו טהוניה, למשל, שלא ראתה ממטר בגלל האני הפרטי שלה, אלא לא רואה ממטר בגלל כולם, למעט עצמה.
מילה אליכם, ציבור יקר, זה שהחליט שבן דיין חייבת לעוף מהר מהבית. אין לכם רגע אחד בו אתם יכולים לראות מעבר לשמאלני-ימני, מעבר לגבר-אישה, מעבר למזרח- אשכנזי? אין לכם רגע שבו אתם רואים שמדובר באישה מעניינת, חכמה ובעיקר מאוד מצחיקה שיכלה להפוך את העונה השישית של האח הגדול למשהו שונה? מה היה דחוף לכם להוציא אותה? הציבור מטומטם ואני אשלם. בשיעמום.
