סלח לי אבי כי חטאתי. קראתי את הפוסטים שאורלי ויינרמן פרסמה בפייסבוק והעזתילהיעלב. אם נתעלם מהתקשורת, שבמקום להתעלם מהתופעה בחרה לשתף את קוראיה בהבלי פיה של ויינרמן (מלבד אתר זה, יש לציין), נוכל להתרכז בעיקר, זאת אומרת בתפל.
בניגוד לדעה הרווחת, כוכבת העבר הזו לא מטומטמת. הלוואי והיא היתה כזו. כך אולי הייתי יכול לפטור את כל האגרסיות שיש לי בגוף כלפיה בנחירת בוז. אבל לאנשים מטומטמים אין דעות. הם מקבלים את המציאות, מרה ככל שתהיה ומנסים להסתגל. ויינרמן רוצה לשנות את המציאות, פחות את זו של ארצנו, יותר את זו שכפתה עליה חיים של אנונימיות אחרי תהילת "שמש".
במשך שנים ארוכות חבריה ומקורביה של אורלי ניסו לשכנע אותנו שמתחת לכל הפרסונה הנבובה והדיבור האיטי, מסתתרת בעצם סוג של גאון שיום אחד עוד תתגלה. הללויה! היום הזה הגיע. ויינרמן הצליחה היכן שאפילו היחצ"ן של המדינה היה כושל: היא חזרה לכותרות.
מי שיקרא את עמוד הפייסבוק של שחקנית העבר עלול לחשוד שהיא שונאת את מדינתה (IsraHell, כמו שהיא קוראת לה בימים אלה). אבל לא כך הדבר. ויינרמן סובלת ממקרה של שנאה עצמית עזה. כזו שתדחוף אותה לזרועות בנו של טרוריסט-על שהרג יותר חפים מפשע מכל צבא אחר בעולם, ואפילו תגרום לה להרגיש טוב עם זה. מעניין מה יגידו אזרחי לוב כשישמעו שמי שחיממה את מיטתו של בן הרודן שאנס, רצח והתעלל בהם בשביל הכיף, חרדה לגורלם של אזרחי עזה ומטיפה היום להפסקת אש חד צדדית. כנראה שנצנוץ יהלומים יסנוור גם את עיניהם של ההומאניים ביותר.
אורלי נבהלה מהתגובות שהגיעו אליה מהארץ. ובצדק. היא הרי לא חשבה שבזמן שאנחנו נלחמים פה ואנשינו מתים, היא תוכל לגלם את תפקיד אמא תרזה האכפתית ולקבל מאיתנו חיבוק אוהב. הטיעונים בהסבר שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה ("שלחו אתכם לטרוף אותי") הגיוניים לפרקים, אבל בניגוד למה שהיא חושבת, אנחנו לא באמת חברים שלה. חברים אמורים לחבק בעת צרה, לתמוך, להרגיע, לנחם, להכיל ולא להכות, להלום ובעיקר להוציא את הכביסה המטונפת לכאורה להתאוורר לעיני כל העולם ואשתו. אולי עדיף היה שתסגור את עמוד הפייסבוק שלה לעיניהם של חבריה בלבד, אלה שבחרו בה, משום מה, ומעוניינים להתמודד עם הפינות האפלות באישיותה הקונטרברסלית.
למען הסר ספק, זה בסדר לכאוב את כאבם של חפים מפשע. זו אפילו חובה מוסרית לרחם על ילד שנפגע מטיל שכוון אל מחבל, אבל כשאורלי ויינרמן עושה את זה מחוף הים בברזיל, עם קשאסה ביד אחת ומקלדת בשנייה, קצת קשה לקנות את הפסאדה הדואגת.
