(כתבת: מורן זלמה, צילום: אסי כהן, עריכה: תמר אברהם וענבל גרוסמן)
"פעם ראשונה בחיים שאני עם גרביונים, שתביני", אומרת לי רומה עמר בת ה־19 רגע אחרי שסיימה להצטלם, כשהיא יושבת מולי עם שתי רכבות על הגרביונים הראשונים שלה, בעוד תמר עמר בת ה־17 מתלבטת לגבי הלוק שהרכיבו לה. היא לא התלהבה מהצבעים. באותו ביטחון שהיא מעזה לפסול את הבגדים היא מנסה מול הצלם כמה פוזות, בזמן שרומה שואלת אותו מה זה אומר "להיות עם יותר swag", ונבהלת מהמהומה שנוצרת סביבה אחרי שהעזה לקלקל את הליפסטיק כשנגסה בפיצה שהוזמנה לסט.
"אני נהנית מזה הרבה יותר משנהניתי בהתחלה", אומרת רומה, כשאני מבררת עד כמה היא באמת סובלת פה על העקבים המכאיבים האלה. "מצד שני, זה מוזר לי, אני בן אדם של ג'ינס ובלאנסטון. אני גרה ליד פלאפל, ופתאום כשאני יורדת לאכול אני חושבת אם זה בסדר מה שאני לובשת. מתי זה קרה? תמיד הייתי הולכת עם הגולגול מהניקיונות של הבית. 'דה ווייס' שינתה אותי מבחינת הסטיילינג, וזה משמח אותי. אני חושבת אפילו לקנות איפור".
אימצתן כבר גינוני כוכבות? להגיד לסטייליסט "זה לא מתאים לי" וכו'?
רומה: "האמת שהסטייליסט כבר יודע מהמבט שלי אם אני אוהבת או לא אוהבת. בדרך כלל אני לא אומרת לא, זורמת איתם".
תמר: "יש לי את הגבולות שלי מבחינת בגדים. אם אני רוצה לומר משהו אני אומרת, אבל לא אצרח שם ואנחנו מוצאים את הפשרה. אני לא רוצה שיעשו ממני משהו שאני לא".
ואיך אתן עם הדרישות לסלפי?
רומה: "הסלפי הראשון שלי היה עם זה, נו, תמם. עמוס? כן, עמוס תמם".
סליחה?!
"הלכתי בשוק ברמלה ופתאום ראיתי אותו. אמרתי, 'טוב, זה עמוס תמם, אין מצב שאני לא מצטלמת איתו'. אז הלכתי, את יודעת, לבקש תמונה, ואז הוא מסתכל ואומר לי, 'אה, את היית אתמול בטלוויזיה!', מוציא ת'טלפון שלו מהכיס, 'בואי, בואי נעשה תמונה'. אז הוא הסלפי הראשון שלי, עמוס תמם".
מלבד היותן שתי הבנות האחרונות שנותרו בעונה השלישית של "The Voice ישראל", שתי העמריות היו גם מהבולטות במהלכה, לפחות ווקאלית. ממשיכות דרכן של לינה מחול ויובל דיין, אם תרצו. אבל בטח לא תרצו, כי כמו שני המודלים הנשיים האחרונים, גם האודישנים המצוינים של הבנות מהעונה הנוכחית נראים כמו זיכרון ישן ומעומעם. נזכיר לכם: תמר היא האודישן הבולט והמבטיח של העונה, זה שנשלח ליוטיוב לעשות קצת רעש לפני שמתחילים לשדר. היא זו שבאה עם הלוק והקול המעט מעונה וחרף גילה הצעיר סובבה לכל המנטורים, ובמיוחד לאביב גפן, את הראש. רומה מראש העין היא זו עם סיפור "שתי האמהות", והיא שאחראית לאודישן המסולסל שגנב לשלומי שבת את הלב.
המנטורים עפים על שתיהן. אבל אודישנים מוצלחים לחוד והמציאות המחורבנת לחוד: עונה שהתחילה באזורים הגבוהים של 30 אחוזי רייטינג והיתה מלאת כישרון וסיפורים מרגשים, היתה גם תוכנית הטלוויזיה שספגה באופן הכבד ביותר את הריקושטים של "צוק איתן". בהוראת שעה מצפונית - ועסקית, בואו נהיה כנים - ירדה התוכנית מהמסך, בזמן ש"האח הגדול" הפכה לשומר המסך הלאומי. כשהגיע הזמן לחזור לשידור, הבאזז נשאר קצת מאחור, אבל את הבנות זה לא מטריד. "אנשים שאלו על זה", מספרת תמר, "אבל אני חושבת שצריך לשמור על אנושיות. זה שאנחנו לא על במה, שמחים וצוהלים, זה עדיף".
אין תחושת פספוס, להשתתף בעונה שחטפה כזאת מכה?
שתיהן: "ממש לא".
תמר: "קודם כל להיות בן אדם, אחרי זה תוכנית ריאליטי".
היו שיחות עם ההפקה בנושא? המתמודדים לא שאלו שאלות? רצו לדעת איפה הם עומדים?
רומה: "אני לא הרגשתי באוויר. הרגיעו אותנו, אמרו שאנחנו בסדר. המלחמה השפיעה על כולנו. ידיד שלי, ג'ורדן בן סימון, נהרג במלחמה, ואני לא חושבת שיומיים אחרי שהייתי בהלוויה שלו באשקלון אני יכולה ללכת לחזרה כאילו הכל סבבה. התוכנית תחכה. אני לא יכולה לשיר ביום שאמא בוכה שהבן שלה נהרג. זה אפילו טיפה מרושע".
תמר: "אני מזדהה איתך. קרוב משפחה שלי, דניאל קדמי, נהרג במלחמה, היינו בהלוויה ואי אפשר לערבב שמחה עם כזה עצב".
אז משדרים עסקים כרגיל. וכרגיל זה אומר שגם כשהגמר מתקרב בצעדי ענק, אין שום סיבה להתכונן ליום שאחרי. "אני רואה את עצמי כמוזיקאית, מה אכפת לי מה יגידו?", עונה רומה כשאני שואלת אם הטייטל "פליטות ריאליטי" מטריד אותן. ובכל זאת, קשה לה להישאר אדישה לטוקבקים. "יום אחד קראתי תגובה עליי, 'מסכנה, משאירים אותה מרחמים'. אמרתי, 'איזה באסה, למה רחמים?'. אני לא מסכנה! ואז אמרתי לעצמי, רומה, גם נינט - שזו נינט! זה שם! - יש כאלה שיגידו עליה 'וואו, נינט!', ויש מי שימצאו דרך לזלזל בה".
תמר: "לאנשים תמיד יש מה להגיד. בדרך כלל אני בכלל לא בטכנולוגיה, בפייסבוק. אני לא הנערה המתבגרת של האינטרנט, אבל כשקראתי טוקבקים וראיתי תגובה לא טובה זה הרס לי שעה מהיום. החלטתי שיותר אני לא קוראת".
רומה: "בדרך כלל ברשת זה התגובות הפחות טובות. פנים מול פנים אף אחד לא יבוא ויגיד לך 'איכס, אתה שר מזעזע, מה זה הקול הזה?'".
מי המודלים שלכם להצלחה אחרי התוכנית? רבים מהמשתתפים מתקשים לייצר קריירה. זה כולל גם זוכים.
תמר: "אני רואה את רז שמואלי, גיא ויהל, נינט טייב, יובל דיין, אנשים שמאוד הצליחו".
רומה: "זה עניין של כוח רצון ואמונה שזה מה שאתה רוצה לעשות בחיים שלך. אני לא ידעתי לאן אני נכנסת, אתה לא יודע מה זה להרגיש 'מפורסם'. אחרי שאתה עובר את זה, אתה מבין אם תרצה או לא. אני מאוד רוצה את זה. גם עם הטוקבקים הרעים, ויש, בלי עין הרע, לא חסר. אני מאוד רוצה את העולם הזה של המוזיקה, לא אכפת לי מהפרסום. לפעמים אני הולכת ברחוב ולאנשים לא אכפת ממני ואני אומרת - איזה כיף! אני גם עושה מוזיקה וגם יכולה ללכת ברחוב! לשבת ברכבת בשקט! ומצד שני, זה כיף כשמישהו קופץ עלייך ואומר לך שהוא אוהב אותך".
תמר: "לפני 'דה ווייס', כשנכנסתי לעולם הזה של המוזיקה, היה לנו איזה קונצרט ושרתי את השיר הראשון ששרתי אי פעם: נינה סימון, 'I put a spell on you'. קיבלתי תגובות ממש ממש טובות, ומאותו הרגע ידעתי שאלך עם המוזיקה כמה שאוכל".
מישהו מהמנטורים הצליח להפתיע אתכן?
רומה: "אביב. אני רואה אותו מאחורי הקלעים עם הבן שלו. הוא כמו ילד איתו! משחק איתו כדורגל, אבהי, וזה אחרי שראית את אביב בטלוויזיה כזה קר, קשוח. מאחורי הקלעים הוא בן אדם שונה לגמרי. זה ריגש אותי מאוד".
יש לכם דיבור איתם?
רומה: "בטח. הם לא אנשים פלוצים".
תמר: "האמת ששלומי בא אליי אחרי שידור ואמר לי, 'תמר, אנחנו כולנו המנטורים שלך'. נשמה גדולה. אביב מאוד, מאוד, מאוד תומך, מדהים. שרית באה ונותנת חיבוק. אף אחד לא סנוב".
רומה: "מוש ישב איתנו, סיפר על סבתא שלו. הבאתי לו לחוח פעם אחת. כולם אנשים טובים".
תמר: "באמת אכפת להם".
היה מלחיץ להתמודד מול אנשים כמו אוהד ריין או שיראל ביתן, מנוסים יותר ועם קריירה?
"אני לא חושבת שזה מלחיץ. זה אפילו יותר כיף. כשאתה נמצא עם אנשים בגיל שלך, אתם חושבים על אותם דברים. כשאתה מוקף בנערים, כל מה שאתה חושב עליו זה מה תעשה בסוף היום. לאן יוצאים אחר כך, אוכלים פיצה או הולכים למסיבה?".
תמר: "כשראיתי אנשים שהיו על במות ענקיות, זה נתן לי רצון להיות הרבה יותר רצינית ומקצועית, לנסות להיות באותה רמה ולהראות הרבה רצינות".
לא ביאס אותך שאביב הפגין העדפה כלפי המתחרה שלך?
תמר: "אביב לא הראה העדפה לאף אחד. אביב היה ישר עם כולם, הוא היה חבר טוב של אוהד. אביב קודם כל רואה מוזיקה, אחרי זה מסביב".
חוץ מהמנטורים שלכן, עם מי עוד הייתן רוצות לעבוד?
תמר: "אני אובססיבית לאסף אבידן".
רומה: "גם אני. אמא, מחלה. גם נינט. קרן פלס".
צר לי, אבל היא עכשיו אצל המתחרים, ב"הכוכב הבא".
רומה: "מה, באמת? יה, אבל אני אוהבת אותה!".
משתיהן, לפחות רומה, השמינית מבין עשרה ילדים, כבר מכירה מעט את אובדן הפרטיות הנלווה לנוכחות על המסך הקטן, ולא סתם פרטיות, אלא זו באחד ממובניה האינטימיים ביותר: חיי המשפחה שלה. הסדרה "אהבה גדולה" יכולה לתת לכם רמז קטן בנוגע למורכבות העולה מסידור שכזה, בו אביה של עמר חולק את חייו עם שתי נשים, האחת אמה של עמר והשנייה אשה נוספת שהרתה לאב ועברה לגור עם הזוג, אחרי שאשתו הראשונה לא הצליחה להרות. היום חיה המשפחה המודרנית הזאת - או שמא העתיקה? ביגמיה היא עניין עתיק, לא? - בהרמוניה בראש העין. "זה קצת מוזר שפתאום נכנסים ומתעמקים בזה", אומרת רומה, "אבל היה על זה סרט לפני התוכנית וכבר דיברו על זה בטלוויזיה, אז כבר שאלו והתעמקו. כשהיו רואים אותי ברכבת אז זה תמיד היה 'יואו, אמא שלך, אמא שלך'".
ומה את עונה?
רומה: "אני עונה שיש לי שתי אמהות, אבא אחד, וזה בסדר".
ואיך הנסיעות ברכבת עכשיו?
רומה: "בשנת שירות נסענו הרבה בתחבורה ציבורית. ההבדל הזה בין להיות בן אדם אנונימי, רגיל, לבין 'יואו! דה ווייס!' ו'יואו! מאיפה אני מכירה אותך?' מורגש. לפני כמה זמן מישהו אמר לי ברכבת, 'בואי, בואי תסתכלי', ואני רואה שהוא צופה באחד השירים ששרתי בתוכנית. יש הרבה יותר תגובות בתחבורה הציבורית".
תמר: "אין מה לעשות, צריך להקריב הרבה בשביל הפרסום, גם את הפרטיות".
רומה: "אבל אנחנו שומרות על עצמנו. שלי זה שלי".
כבר מאוחר, ורומה ממהרת לתפוס את הרכבת האחרונה לראש העין. תמר, ממושב יערה, מוותרת ונשארת בתל אביב. "זה מושב מעורב", היא מספרת, "יש חילונים ויש צדיקים". באה מבית מסורתי. "אבא יותר דתי, אמא יותר ליברלית. ביחד, השילוב מדהים". בתיכון לאמנויות נטשה את החצאית. "אני ממש אוהבת את החופש, שאפשר לבחור, וזה אפילו מחזק אותי מבחינת הדת, שלא כופים עליי". ובכל זאת, עם כל הביטחון והבגרות שתמר מפגינה בגילה הפעוט, כשמזכירים לה את ההימורים עליה היא מסמיקה וצוחקת במבוכה. "זה מזכיר לי שאח שלי בא אליי ואמר לי, 'אלקנה (מרציאנו, מהנבחרת של שרית חדד - מ"י) זוכה, אני אומר לך'. אתה אח שלי! אתה אמור להגיד שאני זוכה! אבל אהבתי את הכנות, ואני אגיד לך את האמת, וואלה, גם אנחנו חושבים ככה".
את לא מרגישה פייבוריטית?
"לא, אני גם מנסה לא להתעסק בזה".
אבל את יודעת שאת מסומנת, כן?
"אני מודעת לכך שהאודישן שלי בלט", היא מתקשה לכבוש חיוך. "אני מתייחסת לזה כמו כולם, באתי לתחרות כדי לעבוד קשה, כדי לא לוותר מראש כי היה שיר אחד מוצלח".
את בטח שומעת הרבה ברחוב, ׳את הולכת לנצח׳.
"יש כאלה תגובות, אבל אני מנסה לא להעלות את זה לראש, להישאר עם רגליים על הקרקע. אם אחשוב שאני בגמר ואחפף על הבמה - זה לא מתאים. אני לוקחת את המוזיקה מאוד ברצינות. אני חייבת".
איפור: ורד גני, שיער: ליאור גבריאלוב, ע.צלם: שוקו, ע.סגנון: מיטל פרג.
חצאית: נועה ירון, חולצות: טוונטי פור סבן, טופ שופ, ג'קט ג'ינס: אמריקן איגל, חולצ ה אדומה: טומי הילפיגר, מכנסיים: אמריקן איגל, מכנסיים אדומים: גליתה, נעליים: אלדו, קליגולה, תכשיטים: טופטן, שרשרת: tods. כלי נגינה: מרום כלי נגינה, ז'בוטינסקי 1 ר"ג
צילום: רונן אקרמן, סגנון: לימור ריחנה
