(כתבת: מורן זלמה, צילום: ניצן דרור, עריכה: אסף קוזין)
"קחי את הדרכון ובואי לבדוק את הגבול", אמרה לי רוסלנה רודינה בטלפון בחצי צחוק כשהתחלתי לקטר בקול, ברגע בו הפנמתי סופית שבשביל הראיון שלנו אצטרך לצאת מהקומפורט זון של בתי הקפה התל אביביים לטובת טיול לרחובות בואכה מכון וייצמן, פנייה ימינה, ימינה עד קצה הצוק המשקיף על הקניון, שם ממוקם המעוז החדש שלה, של הבנזוג אייל גולן ושל הצאצא הטרי, יאן, בן פחות מחודש ימים.
את גבול סיבולת הנסיעה הסכמתי לשבור חיש מהר בשם הסקרנות, אבל מהצד השני חיכו לי הגבולות הברורים שלה. הראשון? לא מדברים על מה שהיה בפרשה ההיא של בן זוגה, לא בחיוך, לא ברצינות ולא ברמיזה, כי מה שהיה נאמר ונחתם. השני? ובכן, הוא התברר כשכבר הייתי בדרך במונית, והגיע במסרון חד משמעי: לא עושים את הראיון בתוך הבית החדש.
8 צפייה בגלריה
יודעת לדבר. רוסלנה רודינה בחולצה של המעצבת שלומית אזרד לה היא משמשת פרזנטורית
(צילום: אלכס ליפקין)
עכשיו נריץ שנייה לאחור את הזמן, יממה קודם, בניין מערכת "פנאי פלוס", קומה שמינית, ישיבת סיעור מוחות קטנה של העורכת הנחושה והסגן היצירתי שלה, שלא לומר שיחת מוטיבציה שלא היתה מביישת קורס הכשרת סוכני מוסד. "רוסלנה", כך הם אמרו לי, "עושה טראפיק, מעניינת ויודעת לדבר, אבל נסי הפעם להוציא ממנה משהו אחר, שיהיה קצת צבע. אולי צריך לעשות איתה משהו? אולי תסעי איתה ללונה פארק? או לשיט קיאקים? אולי פשוט תבקרי אותה בבית החדש?".
ובכן, כשאני מגיעה, זה יותר נראה כמו "אולי לא". אני מוצאת את עצמי מול המשכן, דופלקס חדש, מבהיק בלובנו, אלגנטי אבל לא מנקר עיניים. סיבוב גישוש קטן גילה בריכה עדיין ריקה ממים, ועל מדרגות הכניסה ארגזים ריקים עם כיתובים כמו "נעליים רוסלנה", עדות למעבר הדירה שהתרחש רק ארבעה ימים קודם לכן. ואז, מול האינטרקום, אני מסמסת בהיסטריה לעורכים התובעניים שלי, שישכחו ממפרט החדרים ומתיאורי חלוקת המדפים בארונות המשותפים, אחרי שקיבלתי צו הרחקה.
עוד בטרם קיבלתי מהם תשובה פותחת המארחת שלי את הדלת, מביאה כוס מים ואפילו מפרגנת לי לבקשתי בסלפי על מרפסת העץ. בכל זאת, צריך לנסות. עד טיפת הדם האחרונה. "אולי בכל זאת נישאר פה? אני לא אצליח להתרכז במקום עם אנשים. נמצא פינה שקטה". חוץ מלהשתטח על השטיח הרך במרכז החדר, נשבעת שניסיתי הכל. אבל רודינה כבר מכירה היטב את המשחק, ואחרי התירוצים שלה ("עוד לא סידרנו את הבית, הכל ארגזים. תכף יבואו בעלי מקצוע לעשות עבודות ויהיה לנו רעש"), גם היא מחליטה לחתוך את הבולשיט וחותמת את הדיון בכך ש"אייל בחדר עם יאן. הוא נח אחרי שחזר מעבודות השירות שלו (גולן מרצה את עונשו, ארבעה חודשי עבודות שירות על עבירות מס בבית האבות הבולגרי בראשון לציון - ק.נ.) וזה פשוט לא מתאים".
בהכנעה אני נכנסת איתה לרכב, ואנחנו נוסעות לעבר אחד מהמעוזות הקולינריים של רחובות - כן, אתם קוראים נכון. עוד תפתיע אתכם, העיר הזאת - לצורך ארוחת צהריים. "כשצעדתי לטיפת חלב שנמצאת לא רחוק, פתאום אמרתי לעצמי שאני עוד לא קולטת שאני בעיר חדשה, בדירה חדשה, עם תינוק", היא משתפת במהלך הנסיעה. "אני כל הזמן עם הילד, אז כשאתחיל ממש לצאת מהבית אכיר פה אנשים, מקומות, אכנס לשגרה ואבין שזהו. עברתי לכאן".
הייתי בטוחה שברגע שאכנס אליך הביתה אראה או־פר מבשלת ומנהלת משק בית. צבא של מטפלות שעוזרות לך.
"ממש לא. את יודעת מה זה בשבילי להשאיר אותו לבד? אין לי מטפלת, כי אני לא סומכת על אף אחת. רונית, אמא של אייל, גרה קרוב אלינו ועוזרת הרבה; אמא שלי מגיעה מחדרה פעמיים בשבוע; אחותו מאיה באה כל בוקר להחליף אותי ומאפשרת לי להשלים שעות שינה. אבל מעבר לזה אני לא מרגישה צורך".
אחרי הברית סיפרת שנתתם לו את השם יאן בגלל שילדים שלא תמיד מצליחים להגות את השם אייל, וקוראים לו יאן. יש עוד משמעות?
"קודם כל זה שם סיני, לא רוסי. אייל ישב על המחשב והוציא לי מהגוגל את הפירוש של השם, שזה ציפור שיר. כאילו ילד מופנם, ילד אינטליגנט, שאוהב משהו שקשור למוזיקה, כמו האבא".
ממה נבעה ההחלטה שלך שלא להיניק?
"לא היה לי חלב. ברור שרציתי, אבל לא יצא. אבל בסופו של דבר עם כל התחליפים שיש בשוק, זה לא יגרום לו נזק".
זה לא בגלל שאת דוגמנית ואסור שהציצי יצנח?
"קשה לי לשמוע על נשים שזו הסיבה שלהן שלא להיניק. כבר אמרו עליי בעבר שעשיתי ניתוחים פלסטיים, למרות שזה לא נכון. אז אם הייתי יכולה להיניק וזה מה שהיה קורה, אולי זה היה הניתוח הראשון שהייתי עושה".
איזה מין אבא אייל? קם באמצע הלילה להחליף בקבוקים?
"אייל עושה הכל עם הילד, מחליף, מכין, מאכיל. לפעמים מרימים לי גבה ושואלים אם הוא באמת עושה. ואני שואלת, למה לא? זה מוריד מהבן אדם? המזל שלי שהוא היה אבא קודם, ויש בזה יתרון - שהוא יכול ללמד אותי דברים שלא ידעתי. למשל, בבית החולים הוא הדגים לי בפעם הראשונה איך לחתל, ועכשיו איך להחזיק אותו כשיש לו גזים".
יש מי שלא יקנה את זה.
"לא מעניין מה חושבים. שידברו מפה ועד הודעה חדשה". בכל שלבי ההריון רודינה עדיין חיה עם חברה בדירה שכורה במרכז רמת גן, ואיחוד הכתובות הרחובותי עם גולן נעשה רק לאחר הלידה. מבית החולים הם הגיעו לדירת סבתו, שם התגוררו זמנית, עד קבלת אישורי הכניסה לדופלקס החדש אליו עברו כעת. כרגיל אצל משפחת גולן־רודינה, הסידור המעט מוזר שקדם למעבר הזה היווה נושא לספקולציות ולרכלת מתקדמת. "איך שנכנסתי להריון ישבנו ודיברנו על הנושא", היא מסבירה, "ואמרתי שאני מעדיפה שנחזור לגור יחד לקראת הלידה ולא מיד, כי לא רציתי לעשות את זה שוב מהר מדי".
אז איך זה מסתדר עם העובדה שההריון קרה מהר?
"הייתי מופתעת לגמרי, למרות שזה היה הריון מתוכנן. ברגע שחזרנו, כבר ידענו שמפה זה יכול ללכת רק צעד קדימה. הפסקתי לקחת גלולות אחרי שמונה שנים, והיינו בטוחים שייקח זמן לגוף להתנקות. ההפתעה היתה לגלות שני פסים על המקלון אחרי חודש. את יכולה לתכנן את המהלך הזה כל החיים, אבל כשאת רואה את זה, את נכנסת לשוק ואומרת: וואו, זה קרה. מזל שההריון עבר קל ולא הייתי צריכה השגחה ולהיות מרותקת לבית".
את חייבת להודות שזה נשמע סידור מוזר.
"ממש לא, למרות שהרבה אמרו לי את זה. זה לא שלא הייתי ישנה אצלו ושהוא לא היה ישן אצלי. אבל מה שטוב אצלי ואצלו זה שיש לנו כל כך הרבה דברים במשותף, אנחנו אותו ראש. אני אוהבת את החופש, לצאת עם חברות לבד, לא להיות 24/7 יחד. בעיניי זה פתרון לזוגיות מושלמת. אני לא בן אדם שמשתף. אם אני מרגישה רע אני מעדיפה להיות עם עצמי ולא עם אנשים או בן זוג שישב וידבר איתי. היו לי רגעים בלילה, כשהייתי חוזרת מבילוי ופתאום מרגישה שהמצב רוח ירד, אז הייתי מדברת איתו והוא היה בא, כי הוא גר בדיוק דקה מהבית שלי".
"זה לא שהרגשתי שאני לבד והוא לא היה שם. פשוט לא גרנו באותו בית ובכל פעם במצבים האלו הוא היה לידי. להפך, בהריון הרבה יותר מאשר בקשר הרגיל. הדאגה שלו, של כל בוקר לשלוח לי הודעות חיזור, בוקר טוב, איך את ואיך הילד. אני למשל הייתי שוכחת מהבדיקות, אצלו הכל היה רשום ביומן והיה מבקש שלא יתאמו לו פגישות ומתלווה אליי לכל מקום. דווקא בתקופה הזו, זה מה שהכי קירב בינינו".
איך תמשיכו בקו הזה עכשיו?
"כרגע אנחנו חיים יחד, אבל מתי שהוא או אני נרצה לצאת, אף אחד לא יבוא בטענות. ילד משנה את התמונה, כי בסופו של דבר תמיד חוזרים הביתה. אני לא מאמינה בזוגיות ובנישואין שצריכים להיות כל הזמן בבית ואין פרטיות".
לא מפחידה קצת, האי־ודאות הזאת?
"לא, וזה לא קשור לאייל. אני ריאלית, בשנה האחרונה עברתי כל כך הרבה דברים. מזוגיות שהייתה לי ונפרדנו וחזרנו ואני בהריון, גם כשטוב לך לא יכולה לדעת מה יקרה עוד חודש חודשיים. אני לא מהבחורות שיושבות בבית ובונות לעצמן בועה, שעכשיו יש ילד והכל טוב ויפה. במידה ויהיה לי רע, לא אהיה במקום הזה, גם אם יש לי ילד. בסופו של דבר, הוא רואה הכל ומרגיש הכל ולא נכון לנהל זוגיות כשלא טוב, רק בשבילו. אני בעצמי עברתי גירושין של הורים, שנשארו יחד בשבילנו בהתחלה ואני חושבת שזו טעות".
>> הראיון המלא בגליון פנאי פלוס של השבוע - עכשיו בדוכנים
צילום: אלכס ליפקין, סטיילינג: ליאת אשורי, איפור: מישל אדרי ל"סולו" במוצרי אסתי לאוודר, שיער: אילן מרגלית ל"וולה פרופשיונלס"
סטיילינג מורן זלמה: יוני כהן (שמלה: לילמיסט)
