השחקנית זוכת שני פרסי אופיר, אסתי זקהיים (50), התראיינה לגיליון "פנאי פלוס" שיצא היום (ה') לדוכנים, לרגל המופע החדש - "וידויים" - בו היא משתתפת בפסטיבל "מקודשת" של עונת התרבות בירושלים. בהתאמה מוחלטת לשם המופע, חשפה זקהיים בראיון כמה וידויים אישיים מחייה. החל מילדותה, סוגיית המשקל שמלווה אותה לאורך השנים ועד להיותה אמא.
"אני לא מבינה איך אפשר לאהוב אנשים רזים", פותחת זקהיים ומסבירה: "אני יודעת שזה גזענות ואפליה, אבל אני הכי לא סובלת נשים קטנות ורזות, 'פטיט' כאלה, כי הן מנצלות את זה כדי לשדר חוסר אונים ותלותיות, וככה הן מניפולטיביות, בגלל זה סוחבים להן מזוודות וזה מגעיל אותי. אני גם חושבת שהן רעות".
את המילים הקשות היא מנסה להסביר בהמשך הכתבה וחושפת על הדרך את היחס לאנשים שמנים בתעשיית הבידור. "מתסכל אותי האנטי-שמניות הזאת. אף פעם לא הסכמתי להשתתף במשהו שיבוז לשמנות. כשהייתי בסדרה 'טיפול נמרץ', דרשתי שיהיה לי רומן. למה? נשים שמנות, אין להן רומנים? מה, אני לא חיה? אני לא יכולה לפרסם מלונות? כלי רכב? זה מעצבן אותי".
בהמשך הראיון החושפני, מתוודה זקהיים גם על חווית האימהות המטלטלת שלה. "הייתה לי חברה שכל הזמן הייתה אומרת לי: 'ברגע שתהיי אמא, את תדעי לבד, את תרגישי, את תביני, את תתחברי מהרגע שתראי אותו'. וכשילדתי את אוריאל, ראיתי אותו ולא התחברתי לכלום".
"הייתי כואבת, אחרי הרדמה מלאה וניתוח קיסרי", ממשיכה זקהיים, "מנסה להיניק אותו ואבא שלי גסס בבית. פשוט היה לי תינוק שלא ידעתי מה לעשות איתו, הוא לא הפסיק לבכות, אז נתתי לו לאכול במקום להבין שהוא בכלל מפוצץ באוכל ובגלל זה הוא בוכה. רציתי לזרוק אותו מהחלון. ופשוט לא יכולתי להסתכל לחברה הזו בעיניים, הרגשתי שהיא משתפת פעולה עם איזה שקר, קונספירציה גדולה כזאת שמוסכם על כולם על כמה שזה מושלם".
למעשה, זו בדיוק הבועה שזקהיים רוצה לפוצץ בראיון. "אם אנשים היו אמיתיים ובאמת מספרים על הרגעים האמיתיים שלהם, אז לא הייתי מרגישה כל כך מופרעת וכל כך לבד בעולם". בהמשך, סיפרה השחקנית על המשבר שעברה לאחר שנאנסה בגיל 14 ועל התכנון שלה להתאבד ביום הולדתה ה-16, על מבקרת התאטרון שהיא שמחה במותה ואפילו על האקס שהרעילה.
