אחד הרגעים המצחיקים בקריירת המשחק המפוארת של אורי פפר אירע רגע לפני הקרנת הבכורה של "מינכן". פפר, שבילה כמעט שלושה שבועות בבודפשט על סט הצילומים של הסרט, חזר מהחוויה כשהוא מלא בהשראה, והתקשה להסיר את החיוך המבסוט מהפנים. הוא סיפר לכל מי שפגש עד כמה התרגש לעבוד לצד במאי מוערך כמו סטיבן שפילברג, והם מצידם התעניינו ורצו לשמוע הכל.
"כולם שאלו אותי איך היה לעבוד עם שפילברג ואיזה מן בן אדם הוא, ואמרתי שהיה מדהים ושהוא מאוד אבהי וכאלה. שבועיים אחר כך ראיתי צלם שבמקרה הלך לראות את אחת מהקרנות טרום הבכורה של הסרט, והוא הסתכל עליי וצחק, וחבר שלי שגם היה בהקרנה הזאת אמר: 'אורי, אתה סטטיסט בסרט, מה אתה מזיין את המוח!'. מסתבר שחתכו את הסצנה שלי עד שלא נשאר ממנה כמעט כלום".
מצחיק!
"צריך להבין שעד שאתה לא הדמות הראשית בסרט או בסדרה שאתה משחק בה, אתה נתון לחסדי הסיפור, ואם הסיפור הופך ללא רלוונטי, אז מורידים אותך. היום, כשאני מגלם כבר דמויות ראשיות, אני רואה מה קורה לדמויות האחרות".
זה יכול להשפיע על הכסף או על החוזה שלך?
"זה משפיע רק על הנפש, אבל עם הזמן אתה לומד לשחרר ומבין שזה חלק מהמקצוע. פעם הייתי מאוד קשור ל'פרויקט'. היום אתה מבין שזה עוד פרויקט בדרך, ושזה ייגמר ויבוא אחר".
זאת ללא ספק היתה השנה של אורי פפר, ופרויקטים, איך נגיד? לא חסרו לו בכלל. בין אם זה תפקיד ב"מלאך של אמא", דרמת המתח של Yes, או גילום דמותו של חובש בסרטו החדש של מל גיבסון "הסרבן", פפר נע ונד ברחבי הגלובוס, משנן בעל־פה טקסטים ולומד כל דמות מבחינה היסטורית ותרבותית. בין לבין הוא מתחכך עם הברנז'ה הכי שווה בהוליווד, כולל שחקני A-list כמו ליאונרדו דיקפריו וג'רארד באטלר, כשבשנה האחרונה התווסף חבר נוסף לארסנל שלו - מל גיבסון, הבמאי.
אנחנו נפגשים בבית קפה במרכז תל אביב, יום לפני שהוא ממריא ללוס אנג'לס, לפרמיירה של "הסרבן". בשבוע הבא הוא כבר ישוב לישראל כדי להשתתף בפרמיירה נוספת, הפעם של "מפלצות קטנות", הסדרה החדשה שהוא משיק ב"רשת", ואם זה נשמע לכם עמוס, נסו להיכנס לסניקרס של פפר ואל תשכחו לנשום, כי הצעידה הזאת הולכת להיות ארוכה: עשרה ימים אחרי שהוא חוזר הוא כבר יטוס מפה שוב, הפעם לבולגריה כדי לצלם סרט חדש עם ג'ון מלקוביץ', וכמובן שיש לו כבר פרויקטים נוספים קדימה.
סרט עם ג'ון מלקוביץ'?
"כן! זה מעין "כלבי אשמורת" פוגש את "לוק סטוק", ואני הולך לגלם את האיש הרע בעולם מסוכן של קרבות כלבים. זה תסריט פגז. ראיתי שלוש וחצי דקות שבהן הבמאי הראה את החזון שלו לכמה שחקנים, וזה היה נראה מעולה".
טפו-טפו יש עבודה.
"ואני מרגיש בר מזל על כך".
פפר, בן 41 , נולד בירושלים, ואת שירותו הצבאי עשה קודם בגולני ואחר כך בגלי צה"ל. כשהשתחרר, טס ללמוד משחק בניו יורק, בסטודיו של לי שטרסברג. מאז הוא הספיק להפוך לכוכב טלוויזיה וקולנוע בישראל ובארצות הברית, עם רזומה מרשים ביותר שכולל שוברי קופות כמו: "אל תתעסקו עם הזוהן", "מלחמת העולם Z", לצד סרטים ישראלים כמו "פרינסס", "התאבדות" ו"טוביאנסקי". גם סדרות מקור לא חסרו לפפר, שהשתתף ב"אבודים באפריקה", "פלפלים צהובים", "אניגמה" ו"שוברי גלים". הוא מעיד על עצמו שכילד היה בעייתי, אלים והיפראקטיבי, עד שבכיתה ג' הגיע במקרה לכיתת דרמה, והבין עוד ביום הראשון שהוא סוף־סוף בבית.
"אני זוכר את זה בבירור. חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי וואו, אני בקולנוע! אני לא צריך לברוח או לעשות יותר צרות. כיף לי פה במשחקים ובתקשורת שיש בחדר, וכיף לי להמציא עולם משלי. משחק זה מקצוע שבו אתה ממציא לעצמך עולמות, וכילד זה גילוי משנה חיים".
הבנת כבר אז שזאת הולכת להיות הקריירה שלך?
"תמיד רציתי לראות עולם, וכנראה שאם לא הייתי שחקן הייתי בטח צלם של נשיונל ג'אוגרפיק, כי זה מאפשר לטייל בעולם כאדם בוגר. במובן הזה, השנה האחרונה היתה מגניבה במיוחד, ולקחה אותי ואת המשפחה הרבה בעולם. למעשה, בדיוק לפני שנה גרנו חודשיים באוסטרליה. צילמתי שם את הסרט של מל גיבסון". הסרט החדש שנקרא בעברית 'הסרבן', הוא דרמה היסטורית שמבוססת על סיפור אמיתי שאירע בקרב אוקינאווה, הקרב הגדול ביותר בזירת אסיה והאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. גיבסון עצמו, שביים את הסרט, הסתבך בשנים האחרונות בלא מעט פרשיות מביכות, החל מבימוי סרט שנחשד באנטישמיות ("הפסיון של ישו") ועד נהיגה בשכרות תוך הכרזה כי "היהודים אשמים בכל המלחמות בעולם".
את גיבסון פגש פפר במקרה, במסיבה אצל חברו, השחקן ג'רי באטלר. "הייתי עם יעל והילדות במסיבה, וחבר משותף אמר לי 'בוא, אני רוצה להכיר לך את מל'. הגעתי לשיחה בתור ישראלי ויהודי עם החששות שלי מכל מה ששמעתי. ואז התחלנו לדבר וזה היה מדהים! הוא אנציקלופדיה לקולנוע! סיפרתי לו שבדייט הראשון של יעל ושלי, היא באה אליי וראינו את 'אפוקליפטו'. אמרתי לו שזה סרט מצוין לדייט ראשון, ושהיא קפצה עליי כל הסרט. הוא התלהב, ובהמשך עברנו לדבר על הסרט החדש שהוא מביים ועוסק במלחמות, ואחר כך דיברנו על ישראל, על הצבא שלנו, על מלחמת ששת הימים ועל מלחמת לבנון. הייתי בהלם מכמות הידע ההיסטורי שלו".
סיפרת לו שבישראל נפגעו מההתבטאויות שלו?
"אני לא רוצה להיות הסניגור שלו, אבל כולנו אומרים דברים נוראיים כשאנחנו לבד בחדר עם עוד אדם. לפעמים אנחנו אומרים דברים גזעניים או פוגעניים, רק שרובנו משתדלים להיות חכמים מספיק כדי שלא יצותתו לנו. אבל אותו שמעו, והוא היה שיכור ומסומם, ולמחרת הוא התעורר והפסיק לשתות ולעשן ולעשות סמים, והוא נקי כבר תשע שנים. אבל גמרו אותו".
טוב, תראה, זאת לא היתה התבטאות יחידה. יותר כמו שורה של תקריות.
"כן, היו לו התבטאויות על יהודים ועל שחורים והומואים, אבל את יודעת... אני לא מרגיש שהוא שונא יהודים או ישראלים. השחקן הראשי בסרט החדש הוא יהודי, האחראי על הביטחון שלו יהודי, ואני יהודי וישראלי כמובן".
איך היו הצילומים?
"צילמנו חודשיים, כששני שליש מהסרט מתרחש במלחמה. זה היה סרט מטורף שהחזיר אותי לריחות של הצבא והמדים. חצי מהשחקנים מאופרים כאילו שהפרצוף שלהם התפוצץ. זה ממש אינטנסיבי. יש כל הזמן קולות ירי ופיצוצים, ויש ג'יפ שמסתובב מסביב לגבעה שהם בנו כדי ליצור עשן מטורף וכדי שלא יראו את הרקע. כל הטריקים המגניבים של הקולנוע".
נשמע פסיכי.
"ממש! הולכים עם אטמים ויש דברים סוריאליסטים. היה שם שחקן שבחייו האמיתיים היה חייל אמריקאי ששירת באפגניסטן ועלה על מוקש. הבחור הזה, התפוצצו לו הרגליים באפגניסטן, והוא שיחק עכשיו מישהו שמתפוצצות לו הרגליים. הוא חווה את זה במציאות ופתאום הוא צריך לשחק את הרגע הגורלי הזה מחדש. מטורף!".
עם סט שכולו פיצוצים ופציעות, לא מפתיע שפפר העדיף ששתי בנותיו, עמנואל בת ה־5 ותהילה בת ה־3, יישארו במחנה עצמו ולא ירדו להסתובב על הסט. בדרך כלל, הוא והבנות בלתי נפרדים. "אני קורא לזה 'חיי הקרקס'", הוא אומר. "אנחנו מרימים אוהל ועושים טרפז ומתמקמים לנו כל פעם בלוקיישן חדש. הילדות שלי היו בשנה האחרונה בחמישה גנים שונים בעולם. בכל לוקיישן שהן מגיעות אליו ההפקה מסדרת להן גן. חוץ מזה, קניתי להן גלובוס גדול, והן מסובבות אותו ולומדות גיאוגרפיה מאוד מהר". השחקנית והמנחה, יעל גולדמן, אשתו של פפר, מכירה את חיי הנוודות והטיסות המרובות עוד מהקריירה שלה כדוגמנית, והבנות של השניים כבר נולדו לעולם הזה של השואו־ביז.
A photo posted by yaelgoldmanpfeffer (@yaelgoldmanpfeffer)
on Aug 9, 2016 at 12:51pm PDT
הן מבינות שאבא שלהן שחקן?
"הבת שלי אמרה לי לפני כמה ימים: 'אבא שלי שקרן'. אמרתי לה 'סוג של, כן'. אבל אין להן הבנה יותר מדי. הן אוהבות את הקסם של לבוא לסט, לשבת על כיסא האיפור ולהתאפר".
מה היה פרק הזמן הארוך ביותר שבו בילית בלעדיהן?
"שלושה שבועות, בקרואטיה. צילמתי סדרה אמריקאית והיה שם קר נורא. גם עכשיו הן לא יבואו לבולגריה כי זה חורף ואין טעם. פחות קורץ לנו לקחת את הקרקס לשם".
איך יעל מגיבה למעברים הדינמיים ממדינה למדינה?
"יעל מאוד אוהבת ותומכת בי. היא בעצמה חוותה את זה בעבודה שלה כדוגמנית ומראיינת, אז זה קל לה מאוד. היא גם נורא מתאימה את עצמה לתנאים ולנסיבות. היא הבן אדם המושלם למסע הזה".
>> הראיון המלא עם אורי פפר, בגיליון פנאי פלוס החדש - עכשיו בדוכנים
צילום: עידו איזק
