הפעם האחרונה שהתרגשתי
"ההתרגשות פוגשת אותי כרגע יותר בקריירה מאשר בחיים 'האזרחיים'. אני בשנה ג' בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, אז כל השנה אני מופיעה בהפקות גמר, ואני מתרגשת כל ערב לפני שאני עולה לבמה. כל החיים שלי ממש סבלתי מפחד במה, היו לי בחילות והקאות עד רגע לפני שהייתי עולה לבמה וזה היה נורא. זה עדיין קורה לי בסיטואציות מסוימות, אבל בזכות הלימודים והניסיון המרתי את זה במשהו אחר. עכשיו אני עושה המון צחוקים מאחורי הקלעים וזה עוזר לי להתמודד עם הפחד. אני די מציקה, אני הופכת להיות קצת מוטרפת, ילד שובב כזה, ולפעמים לאחרים קצת נמאס ממני, אבל ככה אני ממלאת את עצמי באנרגיות חיוביות במקום בלחץ".
הפעם האחרונה ששברו לי את הלב
"יו, איזה שאלה, בא לי להקיא. לפני שנתיים הייתה לי פרידה כואבת ומלמדת. אם נפרדו ממני? וואו, מה זה נפרדו! זו הייתה זוגיות ארוכה וזה היה די מפתיע.
למזלי, התחלתי בדיוק ללמוד וזו מסגרת מטורפת, אז גם הייתי נורא עסוקה וגם היו לי המון הזדמנויות במסגרת הלימודים לדבר על הרגשות שלי, ובסוף הכאב עבר. זה לימד אותי הרבה על עצמי וזה נתן לי דברים כשחקנית, כי צריך לדעת גם איך מרגיש הצד שנפרדים ממנו. ועכשיו אני בטח יודעת".
הפעם האחרונה שהרגשתי מוטרדת מינית
"היה לי סט עם איזה במאי שהיו לו הערות סקסיסטיות נורא. הייתי מגיעה לסט והוא היה אומר: 'הנה הכוסית של הסט הגיעה'. זה היה לפני שנתיים וזה היה מאוד לא נעים, אבל אני ג'דאית בדברים האלה, אני מעמידה במקום. אמרתי לו שהוא לא בכיוון, ושלא נעים לי שהוא אומר את זה, והוא הפסיק. גדלתי בבית של אמא חזקה שמציבה גבולות ולמדתי את זה ממנה, אבל מספיק שאני עוברת כל יום בשוק בדרך לבית ספר - שהוא בשכונת התקווה - וצועקים לי: 'איזה כוסית!', או שגבר נעמד לידי עם המכונית ואומר לי: 'בואי, בואי לאוטו'. זה לא דברים שיצלקו את נפשי, אבל זה גורם לי להרגיש מאוד לא נעים".
הפעם האחרונה שהתאהבתי
"בדיוק לפני שנה, בפורים, כשהתאהבתי ביאיר יונס, שהיום הוא בן זוגי. הייתי במסיבה של חברים, מחופשת למעודדת, ואמרו לי שרוצים להכיר לי מישהו. אני
בכלל לא חיפשתי באותה תקופה, יצאתי מקשר ולא הייתי בעניין, אבל הם שכנעו אותי ומפה לשם זרמתי איתם לאיסמי סלמה, שזה הבר שלו. הגענו לשם כבר
בסוף המסיבה, היינו רק כמה אנשים והייתה שיחה טובה וכימיה נורא טובה, ומשם המשכנו לעוד מסיבה ואז לעוד מסיבה והיה נורא כיף, אבל לא הייתי בעניין.
כלומר נדלקתי עליו, אבל לא רציתי, וזה בסדר, כי גם הוא לא עף עליי בהתחלה. היינו מסתמסים מלא ורק אחרי איזה חודש וחצי זה התחיל לצבור תאוצה, ופתאום קלטנו שזה רציני.
זו הפעם הראשונה שזה קורה לי ככה, ולא חשבתי שזה יכול לקרות. עכשיו, אם חברות שלי מספרות לי שהם יצאו לדייט והן לא לגמרי מרגישות את זה, אני הכי משכנעת אותן לתת עוד צ'אנס, כי אני יודעת שזה לא חייב לקרות בבום. אנחנו עוד לא גרים יחד, לשנינו יש דירות שאנחנו אוהבים ואנחנו מבלים חצי מהזמן פה וחצי מהזמן שם, אבל זה משהו שאנחנו מדברים עליו ובקרוב נעבור לגור יחד. אני בת 28, הוא בן 31, ואני ממשיכה את הקו הזה של הכל לאט לאט. הוא איש חיי לילה, יש לו כמה ברים בתל אביב ועכשיו הוא עובד על עוד פרויקט, אבל הוא לא איש חיי לילה טיפוסי - הוא מאוד ביתי ובסוף שבוע הוא אוהב להיות איתי בבית ולנוח".
הפעם האחרונה ששאלו אותי שאלה מעצבנת בראיון
"אני לא אוהבת ששואלים אותי על האקסים המפורסמים שלי (פרקש הייתה בזוגיות עם יון תומרקין, אסף הרץ וגפן ברקאי - מ"ז). כאילו, אני מבינה שזה מעניין אנשים, אבל זו היסטוריה, וממש לא בא לי לדבר על אקסים. איך יצא שיצאתי עם מפורסמים? מה לעשות, יוצא. אתה בתחום ואלו האנשים שאתה פוגש, והם אנשים מדהימים, אז קורה".
הפעם האחרונה שקיבלתי "שוק" על אאוטפיט
"לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה, אבל כבר קיבלתי 'שוק' יותר מפעם אחת. בכללי, אני מאוד אוהבת להתלבש ותמיד אהבתי אופנה, אבל כשאני צריכה ללכת לאירוע אז אני מתחילה להתבלגן על עצמי ואז יכול לקרות מצב שאני לא אלך על מה שמחמיא לי אלא על מה שנראה לי מגניב, והרבה פעמים זה ייגמר ב'שוק'. כבר שלוש שנים שהארון שלי מפוצץ בטרנינגים, כי זה מה שלובשים לבית ספר, והבגדים היפים שלי עמוק בארון. הפטיש שלי זה תיקים שווים וממותגים, יש לי כמה ממש מושקעים - בלנסייגה, אלכסנדר וונג, כאלה. אני יודעת שאם אני אגור ברחוב, אני תמיד אוכל למכור אותם בשביל להשתקם".
