שוס. זו המילה. ולמרות היותה קצת ענתיקה, היא מתארת באופן לא רע בכלל את "טיול אחרי צבא", הדוקו-ריאליטי-טיולים של תאגיד השידור כאן 11 שרץ זה חודשיים ורושם נתוני רייטינג נפלאים עבור הערוץ - בין 6% ל-7% צפייה בשעות הפריים טיים. ביחס למספרים של התאגיד מדובר ב... ובכן, שוס.
אתם מוזמנים להרים ספקולציות משלכם לסיבה לפופולריות המפתיעה של התוכנית. הקשר העז של כל כך הרבה ישראלים להודו ולחוויה המעצבת והמאחדת של הטיול, למשל, או החיבה המקומית לכל פורמט ששולח סלבים כאלה או אחרים לחוות הרפתקאות מחשלות מול המצלמות. אבל בואו נהיה כנים: זה לא היה עובד עם כל אחד, אולי רק במובן הדחקאי והמבזה סטייל "חחח, הנה דורון מירן דורך בקקי של פרות ומתבאס לאללה". לעניות דעתי, לפחות, סוד ההצלחה של "טיול אחרי צבא" טמון בגישה הנעימה והלא צינית, ברצון הכן של הסדרה לחוות את החוויה המלאה והאותנטית עם גיבוריה, ובצמד הגיבורים הללו, שלא חוו את הודו בזמן אמת, צילומים ופצצות לגבות, ועושים זאת עכשיו לנגד עינינו - גל תורן ופבלו רוזנברג.
חמישה חודשים עברו מאז הצילומים, אבל רישומם טרם נמחה. "זה עדיין טרי יחסית", אומר גל תורן. מבחינתו, הכאפה לא הגיעה בדמות המפגש עם תת היבשת הסואנת, הסוערת והמעמתת או המרחק הפתאומי מאשתו, קרן חכמה, ושלוש בנותיו הקטנות. זאת אומרת, כן, היא הגיעה באופן הזה, אבל ההסתגלות שנדרשה ממנו לא הייתה דווקא למה שמצפה למטייל המגיע להודו בפעם הראשונה. "לא פחות ממה שהודו כן או לא, זה היה לבוא ולהיות חשוף מול מצלמה בסיטואציה שאני לא מכיר", הוא אומר. "זה מה שהעסיק אותי. אני בדרך כלל בן אדם שהסוציאליות שלו מוגבלת למפגשים קצרים והידיעה שאתה צריך להיות כל הזמן חשוף, זה הדבר שהעסיק אותי יותר מהלכלוך".
יש קצת תחושה כזו, לפחות בתחילת הסדרה.
"הייתה חשדנות גדולה, ומהר מאוד - כמו שנראה לי שהודו הזאת עושה - זה נעלם. כמו הקטע של הלכלוך והצפירות בהודו. אתה יודע, בסאונד יש כזה קטע שערוץ שהוא דפוק, אתה פורץ אותו - אתה נותן פול ווליום, וכאילו הורס את הערוץ, אבל אתה גם מתקן אותו. וזה מה שקרה שם. איך שהגענו - הצפירות והריחות וההמולה ושלוש המצלמות האלה מול הפנים, והיצור הזה החדש שלקחתי לעצמי לחבר, שזה פבלו - כל הדברים האלה הכניסו לי זרנוק ועשו לי שטיפה של כל החסמים".
כמה אותנטיות הן התחושות האלה של ההתנתקות כשיש שלוש מצלמות מול הפנים?
"יוצא לך לשכוח מהן. אתה מתרגל. זה לא טיול סטנדרטי. זה לא שלא הייתי במקומות וחוויתי חוויות קיצוניות, אבל זה סוג של מסע שונה, עם חבר חדש ומצלמות. ובכל זאת, התרגלתי לסיטואציה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. תראה, אני מכיר מדיה, זה לא חדש לי, אבל לא ידעתי מי זה גל, איך נראה גל כשהוא מטייל ושואלים אותו שאלות, וזה קרה מהר, ההסתגלות. הודו זה בוסט, הסיטואציה הייתה בוסטית, וגם החברות הייתה בוסטית. קיבלנו זה את זה לווריד, הגוף לא דחה".
ההשתתפות של טיפוס מזן גל תורן בפרויקט שלפחות על הנייר עונה להגדרת הדוקו־ריאליטי ממש איננה מובנת מאליה. מה לרוקר שרגליו נטועות היטב בסצנת האינדי־רוק המקומית, אדם נחבא אל הכלים ברמה הפרטית, שמלבד יצירתו המוזיקלית גם הפך ליקיר מלהקי הדרמות האיכותיות המקומיות, ולפורמט שכזה? ולז'אנר שכזה? "ההבטחה של הדבר הזה לא הייתה כמו שום דבר אחר שהציעו לי", הוא מסביר. "הבטיחו שנעשה משהו שהוא יותר שאנטי, שיש לו יותר אורך רוח, משהו שלא מחפש את הצהוב. הבטיחו שזה לא יהיה טראש, ואני גם איש מאוד קשה, הם היו צריכים לעשות יותר מאשר להבטיח. פורמטים אחרים מהז'אנר הזה? אי אפשר להביא אותי אליהם. אני גם רואה את זה עכשיו, כשאני צופה בתוכנית - הדבר היחיד שיש שם שהוא ריאליטי זה הסגנון. מעבר לזה, אלה שני אנשים שמטיילים. זו תוכנית טיולים, רק עם אג'נדה מסוימת".
מה הייתה האג'נדה?
"בגדול, האג'נדה - ופה היה ההימור, גם על התוכנית וגם עלינו - זה הנפשות שלנו, המפגש שלנו".
נתוני הרייטינג של התוכנית מעולים. איך אתה מסביר את החיבור של הקהל?
"מעבר לזה שזה עשוי טוב, אני אגיד לך את התשובות שאני שומע - זה הודו והזוגיות הזו שלנו. אלה הכוכבים של הסדרה. מדברים איתי בעיקר על הכימיה ועל זה שמרגישים את האותנטיות. אני חושב שאנשים היו שמחים להתלוות אל פבלו ואליי, לשמוע מה אנחנו חושבים, לראות איך אנחנו חווים את הדברים. ברור לכולם שאין פה חרטה".
לי בלט - וגם קסם - היעדר הציניות שלכם. היעדר הציניות שלך. התחושה היא שבאת באמת להיפתח, לשחרר.
"תראה, עד היום אף אחד לא באמת ראה אותי שלא בדמות ושלא על הבמה. מעבר לזה, ערכו את זה הרבה. אבל כן, לא באתי לשחק, באתי ליהנות".
מה היה החשש העיקרי שלך?
"החשש הגדול שלי היה שבריל טיים אני פשוט לא אהיה שם. שאני אשתוק. זו בדרך כלל התגובה האופיינית לי, בעיקר במקומות חדשים. אני נאטם, זו התגובה הראשונית. מעבר לזה, היה הפחד שבאמת יעשו ריאליטי, ואין לי עניין בזה".
מדברים איתכם על עונה נוספת? כי דרום אמריקה קוראת.
"יש דיבור על זה".
הראיון המלא עם גל תורן בגיליון פנאי פלוס החדש - עכשיו בדוכנים.
צילום: גבריאל בהרליה, סגנון: סימה שושן
