סיפור האהבה בין אורנה כהן למשה דץ התחיל בשנות ה-80 במהלך מסע הופעות של להקת הפסטיבל החרדי בארה"ב. תודו, לא הסיטואציה האידאלית לשידוך. שלושה חודשים בלבד אחרי שהכירו, שלף דץ טבעת ובשנת 1985, כשהוא בן 23 והיא בת 20, השניים התחתנו. בשלב הזה, עוד לא היה להם מושג שמערכת היחסים האישית והמקצועית שלהם תסחוף אחריה מדינה שלמה.
בהתחלה משה הופיע לבד, ואילו אורנה הייתה משתלבת בהופעותיו מדי פעם. בשנת 1987 בני הזוג זכו לחשיפה בקדם אירווזיון עם השיר "קופידון". הם הגיעו למקום הרביעי, אבל זה היה קרש הקפיצה שלהם והנקודה בה הפכו לצמד "דץ ודצה". השניים חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות, ניסו את השירים על הקהל, עשו גרסאות כיסוי לשירים מוכרים ולאחר שחסכו די כסף, הקליטו אלבום באולפן מקצועי. עוד לפני החשיפה הגדולה, בני הזוג צברו קהל דרך ההופעות, מכרו עשרות בודדות של קלטות והצליחו, בהרבה התמדה ועבודה קשה, למלא אולמות.
דץ ודצה הפכו לאחד הצמדים הגדולים והאהובים במדינה, ובשנת 1991 ייצגו את ישראל באירווזיון שנערך ברומא עם השיר "כאן". התחושה בקרב הציבור הייתה שהנה, אנחנו עומדים לקחת את הדוז פואה, ובני הזוג יחזירו את התחרות לירושלים. השיר סומן כהצלחה וקטף את המקום השלישי. נכון, התחרות לא הגיעה לבירה, אבל השיר הפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית.
בני הזוג הוציאו לא מעט אלבומים למבוגרים, אולם השיא שלהם הגיע כשהוציאו את קלטת הילדים הראשונה שלהם, "בא לי מסיבה", בשנת 1995. את השירים כתבה הפזמונאית סמדר שיר ועל הלחנים הופקד דץ. השניים כבשו בסערה את עולם הילדים והבינו שלא מחליפים סוס מנצח: הם הוציאו את להיט הילדים "טיף וטף", שנמכר במאות אלפי עותקים של קלטות ותקליטורי DVD. הם הפכו לאימפריה בעולם הילדים ומילאו אולמות עד אפס מקום, אך ניסו להימנע מהתווית של "כוכבי ילדים" והמשיכו להגדיר את עצמם כזמרים למבוגרים.
בסוף שנות ה-90 לא היה בית בישראל שלא הכיר את הדצים. בנוסף לקריירה ענפה, השניים תיחזקו אהבה גדולה ומשפחתיות יציבה. הם שימשו מודל לזוגיות טובה ולעובדה שזה בסדר לערבב ביזנס ופלז'ר, אלא שבשנת 2006 משהו השתבש והם הודיעו על גירושים. ההסכם נשמר בסוד מספר ימים, אולם פרטיו התגלו במהרה. בני הזוג לא ערכו הסכם ממון ומשה דץ יצא עם קצת יותר ממחצית הרכוש המשותף, כך דווח באתר "גלובס". בריאיון שהעניקה אורנה דץ ל״ידיעות אחרונות״ סיפרה על שני ילדיהם המשותפים, עומר ויועד. "החלטנו שנגדל אותם במשותף, שאנחנו הורים במשרה מלאה. אין שום סיבה בעולם שאחד מאיתנו יגדל אותם יותר מהשני. וברגע שאתה מסכים על זה, הכל ברור ומובן מאליו. הם יודעים שיש להם שני בתים. הגירושים היו משבר מאוד גדול. בדיעבד, לפחות היו לנו גירושים מוצלחים. בהתחלה זה לא היה ככה, זה לא הלך קל. אבל בסופו של דבר הגענו למצב מאוד טוב בינינו. אתה מתרכך. אתה מבין שהכל שטויות, שמה שחשוב זה הילדים, הבריאות הנפשית שלהם. שהכל זה אגואים ומשחקי כבוד".
משה דץ יצא פגוע מהגירושים והמחשבה על זוגיות חדשה הייתה קשה מנשוא. בריאיון שהעניק ל״ידיעות אחרונות״ בשנת 2009, כשלוש שנים אחרי הפרידה, סיפר על הכאב הגדול. "אני לא מאמין שאתחתן, כי הפגיעה שלי מסוף הנישואים עם אורנה הייתה כל כך קשה וכואבת, שזה פשוט מפחיד אותי. משתמשים היום הרבה במילה 'כואבת,' אבל אני אומר, באמת, שאם לא היו לי ילדים - הייתי מעדיף למות. הכאב היה כל כך גדול שלא יכולתי לנשום. אבל כל מה שאני אומר נכון רק לעכשיו. אני לא יודע מה יהיה בעוד שנתיים. דברים יכולים להשתנות, באופן טבעי. זה באמת לא מה שמטריד אותי היום, אם תהיה לי זוגיות או לא. מה שהכי חשוב לי בעולם זה הילדים. מי שסבל הכי הרבה מאז הפרידה, ואני לא יכול להגיד שאני לא סבלתי, זה הם. יותר עניין אותי לטפל בפצעים שלהם, לגונן עליהם. כשההורים מתגרשים זה לא קל גם לילד רגיל, אז על אחת כמה וכמה לילד שמהיום שהוא נולד כולם יודעים מי הוא."
מאז הגירושים, שמו של דץ לא נקשר לשמה של אף אחת והוא מקפיד לשמור באדיקות על חייו הפרטיים. אורנה, לעומת זאת, מתחזקת מערכת יחסים יציבה עם עורך הדין אהרון רוזה. השניים, שנמצאים יחד כבר חמש שנים, מגיעים יחד לאירועים מתוקשרים.
בני הזוג צברו חברים משותפים רבים כיאה ל-21 שנות נישואים, אולם לאחר הגירושים, חלק מהם בחרו בצד של משה והחליטו לנטוש את אורנה, שסיפרה על כך בפתיחות לב למגזין "לאישה". "הייתי המומה מהדרך שבה הם בחרו להתנהג. פתאום הבנתי שאנשים הם אינטרסנטים, אנשים שחשבתי שהם חברים הם לא חברים, וחלק מהם הופכים להיות אויבים. זה לא דבר שאתה לוקח בחשבון כשאתה מתגרש. אתה כל כך עסוק בעצמך, במשפחה, בילדים, שאתה לא חושב בכלל על דבר כזה. אני, אם מישהו מתגרש בין חבריי, אני לא שופטת ולא כועסת. הדברים שלמדתי אחרי שהתגרשתי קצת ערערו את התמימות שלי, התאכזבתי מהם מאוד, ולא מפני שהם הלכו איתו, אלא מפני שהם מנסים לפגוע בי, לסכסך, להפיץ שמועות. בהתחלה זה כאב, אבל היום אני לא מתייחסת."
אמירותיה של אורנה צרמו לבעל לשעבר, שהחליט לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ והגיב על דברים בריאיון משלו. "אני נורא לא רוצה לפגוע בה, אבל אני אומר, בן אדם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו. לא יכול להיות שהוא יספר לעצמו סיפורים כל הזמן. אם כל כך הרבה חברים משותפים הפנו לה עורף או 'בגדו בה,' כפי שהיא קוראת לזה, אולי לא רק הם אשמים. אי-אפשר להגיד שכולם אשמים ורק את צודקת. אולי גם את לא בסדר? אני חושב שאורנה צריכה לבדוק איך יכול להיות שכולם עזבו אותה"
דרשת מהם לבחור?
"לא. לא היה מפריע לי אם כולם היו נשארים גם חברים שלי וגם של אורנה. באמת, לא ביקשתי מאף אחד שינתק איתה קשרים. בתוכי גם לא רציתי בזה. אני כן חושב עליה, כן חושב כמה קשה לה. לא הייתי רוצה שזה מה שיקרה. אבל אם אנשים בוחרים לנתק איתה את הקשר, אני לא יכול לעשות שום דבר במקומה. לאנשים, באופן טבעי, היה קשה לשמור על קשר עם שנינו והם בחרו צד. זה לא שלכל מי שנכנס אליי הביתה אני אומר, 'אתה חבר שלי, קח צ'ק.' אני מאוד שמח וגאה בזה שאנשים נשארו חברים שלי ועזרו לי לעבור את התקופה הזאת, אחרי הפרידה, עטוף באהבה שלהם."
אריק עורי, שעבר עם אורנה ומשה כעשור והפיק את "טיף וטף", סיפר על הפרידה מנקודת מבט אישית כחבר וכקולגה. "אני הייתי חלק מהתהליך וכמו בכל פרידה, זה היה מאוד קשה. כשהבנתי שזה סופי, נפלו השמיים. חלמתי על הרגע שבו הם יחזרו. חוץ מחברות טובה ועבודה משותפת, הייתי מגיע אליהם לקידוש בכל שישי בערב. פה היה קשר רגשי מיוחד".
לא היה חשש שהגירושים יפגעו בפרנסה?
"לא חושבים בשלב כזה על פרנסה, חושבים על הקיום. היו לנו דברים נוספים. שניהם המשיכו לעבוד בנפרד, שניהם המשיכו להתפרנס יפה ועושים את זה עד היום".
אנשים שעבדו איתם, הרגישו שמשהו רע קורה ביניהם?
"אף אחד לא הרגיש כלום, הם אף פעם לא היו אויבים. להבדיל מהרכילות, הם חיו באושר שנים רבות. התהליך היה משהו אישי ביניהם ומה שהיה חשוב מפה זה לדאוג לילדים, שכל יהיה בסדר איתם. אין גירושים שהם לא שוק, אבל פה זה היה השוק של כל המדינה. אחד הזוגות הבודדים ששמם הלך לפניהם בדרך שבה הם הסתדרו, תמיד היו רכילויות כאלה ואחרת אבל הם תמיד היו ביחסים טובים, ממש עד הישורת האחרונה".
איך הם התגוננו מהתקשורת?
"היה עליהום גדול, אבל שניהם התנהגו באופן אצילי. הם לא הוציאו כעסים החוצה, השאירו הכל בפנים ורק רצו להגן על הילדים שלהם".
למרות שמהריאיונות עם השניים עלו טונים צורמים, הם הצליחו להתאושש וחזרו להופיע יחד בהצגת הילדים "טיף וטף" חמש שנים לאחר הפרידה. "לי היה מאוד קשה. אורנה עשתה הפסקה של שנתיים, אני המשכתי לעבוד די מהר ואז הייתי צריך להגיע לאותם אולמות. זה היה מאוד קשה נפשית. יש בגירושים כישלון. אתה מגיע לבמה ואומר לעצמך: 'לא דמיינתי שאגיע לכאן לבד.' כולם באים ומסתכלים רק עליך, גם לזה אתה לא רגיל. הייתי זמר, שחקן, המלחין, גם המפיק, הרבה דאגה. הפרמיירה של 'הכבשה שושנה' הראשונה הייתה בתיאטרון נוגה ביפו. זה היה לי נורא. האולם היה מלא. אתה אמור לשמוח שבאו לפרגן לך ושאתה מצליח וזה משהו שלך, אבל היה בזה משהו מאוד עצוב", סיפר משה בריאיון זוגי שהשניים העניקו ל"ידיעות אחרונות".
"האמת שכל הכבוד לך", אמרה אורנה. "אני לקחתי שנתיים הפסקה. עשיתי קאט מהופעות. הגעתי לשובע מסוים. ודץ ממש מיד אחרי המשיך את העשייה בתחום של הילדים, גילה חוסן נפשי. לא הייתי מסוגלת. הייתי חייבת את הברייק הזה כדי להבין מה קורה. כי זה שבר. זה גם שינוי מאוד קיצוני ממה שאתה מכיר, מזה שאתה יוצא ביחד להצגות, מזה שהכל נורא-נורא ביחד ופתאום אין את זה. לקח לי שנתיים בערך להבין שאני בעצם רוצה לחזור לעשייה, שאני יכולה. דץ ספג את כל העליהום של ההצגות וההופעות. אני די הסתגרתי, שמתי את עצמי בצד, מתוך בחירה".
השנה דץ ודצה יסגרו מעגל ויחזרו לנקודה בה הפכו לצמד בלתי נשכח: לקראת חגיגות ה70 של מדינת ישראל, השניים איחדו כוחות ויופיעו עם השיר "כאן" ביום העצמאות. אם להודות על האמת, זה לא פחות מרגש מאירוויזיון בירושלים.
