אדם לאדם - עומר אדם
עומר אדם הפך את עצמו לסופרסטאר עם מינימום התמסרות לתקשורת
על מי אנחנו מדברים פה: כל פליט ריאליטי שירה המכבד את עצמו חייב לסגור מעגל על כס השיפוט בסופו של דבר. למשל, הראל סקעת או שירי מימון, שמצאו את דרכם חזרה למקום שממנו באו. זה רק טבעי - אתה עושה לעצמך שם בתוכנית, יוצא אל העולם, מתחיל לנהל קריירה, ואז חוזר אל התוכנית בשביל צ'ק שמן וכי זו דרך נהדרת להישאר בתודעה. גם עומר אדם התגלה שם, בריאליטי, ועל אף ששמו יהיה קשור לנצח בסיפור זיוף הגיל האמיתי שלו ב"כוכב נולד", הזמר בן ה-24 יושב בלב הקונצנזוס גם בלי שיידרש למינוף תקשורתי או טלוויזיוני. כרטיסים להופעות שלו נחטפים תוך דקות (30 אלף מהם, להופעה באצטדיון סמי עופר בחיפה, נעלמו בשבוע שעבר כלא היו ),הוא משחרר להיט אחר להיט, יש לו דמות ב"ארץ נהדרת", ואם זה לא מספיק, הוא גם פרזנטור של מותג האופנה "מנגו".
למרות גילו הצעיר, מאחורי אדם כבר יותר משמונה שנות קריירה מוזיקלית. ואת כל זה הוא עשה במינימום שיתוף פעולה עם התקשורת. הוא לא זקוק לג'וב בריאליטי טלוויזיוני, לא זקוק לכלים חיצוניים כדי להישאר בתודעה, לא זקוק לשום דבר שריאיון חושפני או שער חגיגי יכול לתת לו.
למה הוא מסרב לשחק את המשחק: אדם מעיד על עצמו שהוא ביישן, ומסביר את חוסר הרצון שלו להתראיין בכך שתמיד שואלים אותו אותן שאלות ("אני לא חושב שאני מעניין", סיפר בעבר בריאיון לא אופייני). ככל הנראה, הוא מתכוון לדברים הקשורים בחייו הפרטיים, נושא שהוא ממעט לדבר עליו כשהוא כבר כן ניאות להתראיין. בצר לתקשורת, היא נאלצה להסתפק בפירורים שהאקסית שלו מעיין אשכנזי ניאותה לזרוק כשהייתה דיירת בבית "האח הגדול". קבצנים לא יכולים להיות בררנים, מה לעשות.
האם זה פגע בו? פחחחחחחח.
עומר אדם ברגע נדיר שבו הסכים להתראיין ל-Pplus!
(צילום: ירון שרון ומני מתוק )
פרלמנט של אחד: אסי כהן
אסי כהן קצת מתבייש ונבוך מתשומת לב תקשורתית. אלוהים, האם אפשר להיות מתוק יותר?
על מי אנחנו מדברים פה: אסי כהן הוא אחד הטאלנטים הגדולים ביותר פה, שחקן קומי מגה מוכשר וקונצנזוס בקרב הקהל הישראלי, שמראה לו אהבה ללא תנאים. סטאר אמיתי, שבניגוד ל-99 אחוזים מהקולגות, מסרב בעקביות להתראיין לתקשורת ולהיפתח בנוגע לחייו, המקצועיים כמו גם האישיים. אפילו כשיוצא לו פרויקט חדש - כמו הסדרה "ככה זה" של דנה מודן שבה הוא מככב ,שעלתה ב-yes בסוף פברואר - כהן לא מתמסר לדרישות היח"צ.
למה הוא מסרב לשחק את המשחק: "זו קצת ביישנות, קצת מופנמות", סיפר כהן בריאיון נדיר לפני כארבע שנים. "בכלל, אני חושב שהיכולות שלי נמצאות על המסך ובמה שאני עושה כשחקן - אני מתבטא שם יותר טוב מאיך שאני מתבטא מילולית. זה לא שאני לא יודע לדבר, אבל בראיונות, בעיקר מצולמים, אני מרגיש מאוד לא נוח. אני מגיע לחוץ ובחרדה, עומד מול המצלמה מאוד נבוך ורק מחכה שזה יעבור, בלי אף רגע אמיתי. אני מכיר את הכוח שלה ויודע שרואים דרכה את כל המבוכה. אני זוכר שראיתי כתבות ישנות שלי, שנאתי את איך שיצאתי שם, והרגשתי שלא בא לי להתראיין ולא משנה לי איזה מחיר זה גובה. חוץ מזה, לפני כמה שנים קיימתי ראיונות שיצאו בעיקר דיכאוניים, וזה ערער אותי".
האם זה פגע בו? הכי לא. גם בקריירה שמתאפיינת בשמירה על פרטיותו וחוסר נכונות להיפתח בתקשורת, כהן הלך מחיל אל חיל, נותן לכישרונו לעשות את העבודה בשבילו, ונותר בצמרת הטאלנטים בישראל.
על קרח עבה - יונית לוי
יונית לוי במעמד - ובמקצוע, על אף מה שאולי נראה לכם - שממש לא דורש ממנה לסרסר בחייה הפרטיים
על מי אנחנו מדברים פה: יונית לוי היא מגישת המהדורה המרכזית של חברת החדשות מאז 2002, ובואו תודו באמת - זה בערך כל מה שאתם יודעים עליה. זאת אומרת, אתם יודעים שהיא נשואה לעידו רוזנבלום, ושבני הזוג מגדלים בן ובת, והמהדרין גם יודעים שהיא חובבת מדע בדיוני (ולפיכך מהווה את מושא אהבתו הנצחי של כל גיק מקומי שמכבד את עצמו). אבל מה עוד אתם יודעים על מי שבשל ממלכתיותה הבלתי נסדקת והמקצוענות חסרת הפשרות שלה וגם בגלל מידת השוביניזם הרגילה אשר לה זוכה כל אישה חזקה בעלת נוכחות תקשורתית מכונה "נסיכת הקרח"? ובכן, מעט, מעט מאוד. אולי זה מה שגרם לכה רבים להיתלות בסרטון מודלף שמראה אותה במצב רוח עצבני בזמן שמלבישים אותה לשידור, ולנסות להקיש מזה משהו על אופייה. טעות!
למה היא מסרבת לשחק את המשחק: ייתכן שחוסר הרצון המובהק של לוי בחשיפה קשור לזו שממילא מזמן לה התפקיד שלה, שמציב אותה ערב ערב מול עיניהם הבוחנות של מאות אלפי צופים. בנסיבות האלה, עוד טיפה'לה חשיפה כבר תהיה אובר־ חשיפה. אבל יש סיבות אפשריות נוספות, כמו זה שלוי שייכת למילייה העיתונאי. היא לא שחקנית, זמרת או פרפורמרית מסוג כזה או אחר, שזקוקות לתשומת לב תקשורתית כמו שצמח זקוק לאור השמש. אנחנו, התקשורת והקהל, הפכנו אותה לסלבית, צמאים לעוד מידע על האישה החריפה והיפהפייה הזאת שאנו פוגשים מדי לילה. אבל את דרכה לעמדת מגישת החדשות עשתה לוי בעמל, דרך כל התחנות המתבקשות, בלי שתיאלץ לסרסר בחייה הפרטיים כדי להתקדם. אז למה לעזאזל שתעשה זאת עכשיו?
האם זה פגע בה? ממש לא. לוי איננה חלק מהמשחק הסלבריטאי, מעולם לא הייתה וכנראה גם לעולם לא תהיה. היא בטופ של המקצוע שבחרה לעצמה, וגם אם המקצוע הזה הפך אותה בהכרח לדמות שמוכרת על ידי כל ישראלי, אין לה שום רצון או צורך שההיכרות הזאת תחרוג מהזירה המקצועית.
היי תראו, הצלחנו לחלץ ממנה כמה תשובות בפורים האחרון!
משיח פרטי - אודי כגן
אודי כגן עבד קשה בדרכו למעלה, ועכשיו כשהוא שם, הוא לא מרגיש צורך להוכיח לכם למה זה מגיע לו
על מי אנחנו מדברים פה: אודי כגן, שפרץ עם סדרת הרשת "משיח" והתמקם מצוין בטופ של הטאלנטים המקומיים עם הצטרפותו לקאסט של "ארץ נהדרת", הוא עוד סרבן ראיונות עיקש. זה לא שהוא נמנע מהם לחלוטין כמו אילן פלד, לדוגמה, אבל הם נדירים למדי ומתקיימים במרווחי זמן משמעותיים זה מזה.
וגם ברמת חיי הביצה המקומית, כגן שומר על פרטיותו. לא רק שהוא לא מגיע להשקות, הוא אפילו מסרב להיקרא טאלנט, כך מעידים עליו חבריו הקרובים לסט של "משיח" ו"ארץ נהדרת". הזינוק המטאורי של כגן מסדרת רשת לפריים טיים של שני ערוצים גדולים בישראל (בקשת 12 ובערוץ עשר כפאנליסט ב"גב האומה") ועל הדרך גם של ערוץ הילדים ("אלישע") קרה רק לפני שלוש שנים, אבל מה בעצם אתם יודעים עליו?
למה הוא מסרב לשחק את המשחק: ייתכן שצירוף המילים "זינוק מטאורי" עלול לבלבל אתכם ולגרום לכם לחשוב שכגן פרץ לזירה משום מקום, אבל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת: הוא החל בכלל כמוזיקאי, אחר כך ניסה ליצור סדרה עבור yes , ורק אז החל לפתח את הרעיון שיהפוך ל"משיח". אחרי שלל דחיות מגופי טלוויזיה הוא לקח את "משיח" לרשת, ושם הפכה לתופעה. ובמילים אחרות: כגן סלל את דרכו לבד, ללא עזרה תקשורתית, ללא סחר במשהו שאיננו כישרון נטו. וגם אם הוא לא חסין לזה לגמרי - כגן העניק שני ראיונות חשופים, למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" ול"אולפן שישי", אבל הרבה אחרי שפרץ לזירת הפריים טיים - לגמרי מובן למה הוא לא מתמסר. כי הוא לא באמת צריך את זה.
האם זה פגע בו? לא. כגן מהווה דוגמה מצוינת למי שהגיע לאן שהגיע בלי להזדקק לאפיק היחצני שמציעה התקשורת. ריספקט.
הנה ברוש לבדו - אילן פלד
אילן פלד הוא הקיצוני מבין סרבני הראיונות בתעשיית הבידור. למה הוא כל כך עיקש?
על מי אנחנו מדברים פה: כל תחקירן מתחיל יודע שאילן פלד לא מתראיין. טוענים שאין לו אפילו טלפון נייד, אבל לכו תדעו אם זה נכון, האיש לא מתראיין. וגם כשזה מגיע, הוא מוצא איך להתחמק. כאשר שודר הפרק הראשון של "אחד העם 101 " שבה כיכב, פלד פשוט עלה על מטוס לברלין. ארז בן הרוש, שיצר עם פלד וליאור כפיר רפאל את הסדרה, סיפר בזמנו שלפי המסוכם עמו בכתב, פלד לא מחויב להתראיין או להגיע להשקות או לכל אירוע אחר הקשור לסדרה. כן, האיש כל כך קנאי לפרטיותו שהוא מעגן אותה בחוזה.
למה הוא מסרב לשחק את המשחק: מכל הסלבים והטאלנטים המופיעים ברשימה זו, פלד הוא הקיצוני ביותר בסירובו להתראיין, מה שהעניק לו הילה אניגמטית לאורך השנים והפך אותו לחריג בתעשייה שרובם המוחלט של כוכביה מנהל מערכות יחסים הדדיות עם התקשורת. אם חוזרים אל שורשיו, מגלים שפלד היה אפוף מסתורין כבר בתיכון, בלימודי התיאטרון בבית הספר הבוסתן בנתניה, כפי שסיפרו חבריו לספסל הלימודים לעיתון "הארץ" ב-2010 . בהמשך הוא למד בבית צבי עם עדי אשכנזי, מיה דגן, דני גבע, עירית קפלן וענת מגן שבו, אבל על אף שהתבקשו בנסיבות כאלו או אחרות, חבריו והפרטנרים המקצועיים לאורך השנים לא מוכנים למסור שום מידע לגבי חייו האישיים, בטענה שפרטיותו מאוד חשובה לו. נו שיט.
האם זה פגע בו? מקצועית, אפשר אולי להניח שהימנעותו המוחלטת של פלד מהתקשורת פגעה בו במהלך השנים. התפוקה של שחקן קומי מבריק ברמתו יכולה הייתה להיות גדולה יותר; צריכה הייתה להיות גדולה יותר. פרופיל תקשורתי גבוה יכול לקדם פרויקטים, ליצור הזדמנויות, להביא את הבשורה של כישרון כמו פלד למי שטרם נחשף אליו. ואולי מדויק יותר לקבוע שאנחנו, הקהל, הם מי שנפגעו מחוסר נכונותו של פלד לשחק את המשחק התקשורתי. רוצים עוד ממך, חבר.
