השמלה המאוחדת
שנה אחרי המחמאות שגרפה השרה מירי רגב על הגרדרובה שלה בפסטיבל קאן, היא הגיעה לפסטיבל עם שמלת ירושלים ומחקה כל זכר לטעם טוב
האישה והכפיים, שרת התרבות מירי רגב, היממה את העולם בפסטיבל קאן בשנה שעברה כשהגיעה לבושה בשמלה שחלקה התחתון היה מעוטר בגרפיקה של העיר ירושלים, שאותה עיצב אביעד אריק הרמן. מי שהביט בה מקרוב היה יכול להרגיש שהוא ממש שם, ברחבת הכותל. אגדה אורבנית מספרת שכשרגב הסירה את השמלה נפלו ממנה פתקים שנתחבו אליה.
מתברר שירושלים היא אופנה חולפת. השמלה שרגב לבשה סוקרה בכלי התקשורת השונים ברחבי העולם, כולל ה"וושינגטון פוסט", ה"גרדיאן" הבריטי וה"ניו יורק טיימס", ולבסוף הועמדה למכירה פומבית. צריך לזכור שמדובר יותר בהצהרה פוליטית מאשר באהבה לאופנה ובהבנה בנושא. רגב היא אישה בוגרת שמכהנת כשרה במדינת ישראל, ולא יוצרת קולנוע אינדי שמשתמשת בטקסטיל כלוח מסרים.
כשנשאלה על הבחירה בשמלה, רגב הסבירה אותה בהצהרה הבאה: "השנה אנחנו חוגגים 50 שנה לשחרורה ואיחודה של ירושלים. אני גאה לחגוג את נקודת הציון ההיסטורית הזו דרך אמנות ודרך אופנה, ואני שמחה שהתוצאה מרגשת ומכבדת את המעמד, לתפארת ירושלים בירתנו הנצחית". ובכן, לדעת רבים, השרה פספסה את עניין האופנה והאמנות והתמקדה יותר בהצהרה פוליטית. נקווה שלפסטיבל קאן הבא היא לא תגיע עם תיק קלאץ' שעליו מודפסות פניו של אלאור אזריה.
הכפית שסירבה להתכופף
אורי גלר לא הצליח לשכנע את מנחה הטלוויזיה האגדי ג'וני קרסון בכוחות שלו
מי הוא בעצם אורי גלר, ואיך תגדירו את מה שהוא עושה? האם הוא קוסם? האם כיפוף כלי מטבח הוא מקצוע לגיטימי? אין לדעת. בשנת 1973, הרבה אחרי שגלר בנה לעצמו שם עולמי כמנטליסט וטריק כיפוף הכפיות שלו היה מרגעי השיא בתעשיית הבידור, הוא הגיע להתארח ב"טונייט שואו" המיתולוגית, עם המנחה המזוהה ביותר עמה, ג'וני קרסון.
קרסון היה בעברו קוסם, והיה קצת ספקן לגבי היכולות של גלר, ולכן הוא הזמין לאולפן, ללא ידיעתו של המנטליסט, גם את הקוסם ג'יימס רנדי, שגם הוא הטיל ספק בכוחותיו של גלר. קרסון ורנדי הכינו לגלר שולחן מלא בכלי אוכל שלא הייתה גישה אליהם לפני התוכנית, ומהרגע הראשון שגלר נכנס לאולפן ראו שהוא לחוץ. ברגע האמת, הוא נחל כישלון חרוץ בהפגנת הכוח המסתורי שלו ותירץ את זה בחולשה שהוא מרגיש בעקבות כל הספקנים שסובבים אותו.
מאז גלר המשיך להרוויח את הונו מכיפוף כפיות, עצירת שעונים ועונה אחת של "אורי גלר מחפש את היורש" ששודרה בשנת 2006, וגם בה עלו טענות לזיופים. התוכנית שרדה את העונה וליאור סושרד בונה לעצמו שם עולמי בזכותה. אף אחד לא יכול להוכיח שלגלר אין באמת כוחות על טבעיים, אבל כפית אחת קטנה בתוכנית אירוח גדולה חירבה מוניטין שנבנה בשנים.
קרסה תחת הנטל
תמיד אפשר לסמוך על דנה אינטרנשיונל שתספק שערוריות. לפעמים אפילו בלי כוונה
לפני 20 שנה בדיוק, דנה אינטרנשיונל עשתה היסטוריה ששינתה את פני ישראל לעד, לאחר שהצליחה לזכות בתחרות האירוויזיון עם השיר "דיווה". אם לא היינו יודעים יותר טוב היינו בטוחים שמדובר בבדיחה, מפני שבישראל של שנת 2018 יש יותר ויותר אנשים שלא מוכנים לשמוע נשים שרות, אז העובדה שב-1998 בחרנו לשלוח טרנסג'נדרית לאירוויזיון נשמעת כמו מציאות מדומה. אחרי תחרות צמודה שכמעט גרמה לאלפי ישראלים להתקף לב, הצליחה האינטרנשיונלית לחטוף את הגביע מידיה השמנמנות של נציגת מלטה ולהביא את מאזן הניצחונות של ישראל בתחרות לשלושה. המספר הזה נכון לכתיבת שורות אלה, נחכה ונראה מה יקרה עם נטע ברזילי.
אינטרנשיונל עשתה היסטוריה, אבל תסתמכו עליה שהיא לא תעצור פה. אולי זו לא היסטוריה, אלא יותר פדיחה שיזכרו לדורי דורות, ואנחנו לא מדברים על שמלת הנוצות של ז'אן פול גוטייה. שנה לאחר הזכייה נערכה תחרות האירוויזיון ירושלים, ובה אינטרנשיונל הייתה צריכה להעניק את הפרס לכותב השיר הזוכה. הפרס היה פסל קטן של יעקב אגם. כמה קטן, ככה כבד.
לא תתפלאו לשמוע שהזמרת לא הגיעה לחזרה הגנרלית, ולכן לא שיערה לעצמה שהפסל שוקל יותר משמונה קילו, וכשהיא הרימה אותו היא כמעט סדקה צלע. מזל שהמחוך שלבשה היה כל כך צמוד שהוא לא אפשר לצלע לבקוע מהעור ולשאול את אינטרנשיונל: "מה נסגר איתך? הכל בסדר?". האינטרנשיונלית לקחה צעד אחד אחורה ונמרחה על הרצפה, לא לפני שהצליחה לקחת איתה למטה את כותב השיר הזוכה. כן, הזוכה באותה השנה נשארה בפה פעור כשהיא הבינה ברגע אחד על מה כולם ידברו מחר. רמז: לא עליה. האם אתם זוכרים את שם הזוכה מאותה שנה? ברור שלא. אפילו אמא שלה לא זוכרת איך קוראים לה.
תמונה אחת שווה אלף גינויים
אורן חזן תפס את דונלד טראמפ לתמונת סלפי וראש הממשלה ניסה למנוע את הפדיחה
אפשר לדבר רבות בשבחה של הדמוקרטיה, אבל לפעמים גם היא מפשלת, כמו במקרה של חבר הכנסת אורן חזן. חזן, שנחשב לאחד הפוליטיקאים השנויים במחלוקת בישראל, לא מתבייש לפתוח את הפה הגדול שלו על כל מה שלא מוצא חן בעיניו, ובהכללה זה בערך כמעט הכל.
היו לו לא מעט סכסוכים מתוקשרים, הרחקה ארוכה מהכנסת ושמועות על תקרית רפואית מביכה, אבל כל זה מתגמד מול מה שנראה כמו תקרית דיפלומטית מביכה. בחודש מאי בשנה שעברה הגיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לביקור רשמי בישראל. השטיח האדום נפרש, שיערו של ביבי נצבע והכל היה מוכן לקראת הביקור. הדבר היחיד שלא היו מוכנים לקראתו הייתה ההתנהלות של חזן בפגישה עם טראמפ. ברגע שהאורח המיוחד הגיע אליו, שלף חבר הכנסת השערורייתי את הנייד וצילם תמונת סלפי עם הנשיא, בניגוד לכל הפרוטוקולים. ראש הממשלה ניסה להפסיק את המחדל שנתפס בעיניי המצלמות, אבל תנסו אתם לעצור את חזן מלעשות מה שבא לו. אולי הח"כ רצה לשלוח את התמונה לחברים שלו באולמות הקזינו במזרח אירופה עם הבעלים של בתי קזינו בארצות הברית, להראות שהוא הגיע לטופ.
(לע"מ)
הריצה למדליה
לימור לבנת רצה אל הפודיום ברגע שגל פרידמן זכה במדליית זהב אולימפית
הריצה למדליה מתברר שהתפרצות זה משהו שתפקיד שר התרבות והספורט מוציא מבן אדם בקלות. מירי רגב מתפרצת על כל דבר שמפריע לה בעיניים, ובשנת 2004 הייתה זו לימור לבנת שהתפרצה לפודיום בזמן שגל פרידמן זכה במדליית זהב בענף השיט. לפני 14 שנה השיג הגולש את ההישג הטוב ביותר של ישראל במשחקים האולימפיים עד היום כשקטף את מדליית הזהב, ולראשונה בתולדות התחרות הושמע ההמנון של מדינת ישראל. מדינה שלמה דמעה וחגגה את ההישג הספורטיבי, ולבנת לקחת את זה צעד אחד קדימה, תרתי משמע, ומיד לאחר סיום ההמנון שעטה אל עבר הפודיום לחבק את פרידמן ולהצטלם איתו. אתם יודעים, אין כמו קידום עצמי בשביל לקדם את עצמך.
אפילו אמו של פרידמן, שצפתה בתחרות מביתה בישראל, נשארה יחסית מאופקת כלפי הזכייה, אבל ברגע האמת, הספורטאי לא הבין מי זאת האישה הזאת שרצה לעברו ומחבקת אותו. לפי הריצה לפודיום, אפשר להאמין שלבנת הייתה יכולה להתחרות ב- 100 מטר משוכות ולהביא לישראל מדליית זהב נוספת. אפילו שמאז זכינו בעוד מדליות אולימפיות, קשה לנו להדחיק את אותו רגע באתונה שבו נשברו מחסומי הדיסטנס, הפאסון והבושה.
בוז פואה
להקת פינג פונג נופפה בדגלי סוריה בזמן הופעתה על במת האירוויזיון. הנקודות שקיבלנו היו בהתאם
תחרות האירוויזיון סיפקה במשך השנים כמה המנונים בלתי נשכחים, חלקם תוצרת הארץ. אי אפשר לשכוח את "אבאניבי", "הללויה" ו"דיווה" שסיפקו לנו כמות נכבדת של דוז פואה והרבה כבוד בעקבות הזכייה שלהם. גם "הורה" ו"חי" שהגיעו למקום השני הביאו לנו הרבה כבוד, ויש עוד הרבה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל.
לעומתם, יש כמה פדיחות ששלחנו לתחרות. כולם זוכרים איך ב-1989 שלחנו לתחרות את גילי נתנאל בן ה-12, בטיימינג שהיה נוראי. לנתנאל בדיוק התחלף הקול, ובל נשכח את גילו הצעיר; הלחץ הכריע אותו, ובזמן אמת הוא זייף ובלע מילים. נס שהגענו למקום ה-12 באותה שנה.
עם זאת, הפדיחה הכי גדולה שלנו בתחרות ללא ספק התרחשה בשנת 2000 , אז נשלחה להקת פינג פונג לייצג אותנו עם השיר "שמח", שהיה הכל חוץ מהכותרת שלו. בסוף השיר נופפו חברי הלהקה בדגלי ישראל וסוריה וקראו לשלום בין המדינות. מנכ"ל רשות השידור דאז, אורי פורת, כינה את חברי הלהקה "נוכלים ואנשים מופקרים", הוגשה נגדם תביעה אזרחית, ומאז נעלמו עקבותיה של הלהקה. לראשונה בתולדות התחרות, אף אחד לא הזכיר את המילה "אנטישמיות" בהקשר למיקום הסופי באותה שנה. עם שבע נקודות ומקום 22 מתוך 24 מדינות, היינו מעדיפים לשכוח את הפדיחה הזו.
