(צילום: ירון שרון)
מהצילום המפורסם של גולדה מאיר מעשנת בלשכתה עד האימג' המלכותי של גל גדות כוונדר וומן. לכל עשור של קיומנו כמדינה ריבונית בחרנו תמונה, והמצולמות והמשתתפות המגלמות אותן מייצגות, כל אחת בדרכה, מודל של אישה מוכשרת, עצמאית וחזקה שעשתה זאת בדרכה למרות כל המכשולים.
קצת כמו המדינה שלנו, אם חושבים על זה. לינור אברג'יל האמיצה והנחושה, שמגלמת את הזמרת הדגולה שושנה דמארי; סתיו סטרשקו, שמבקיעה דרך חומות הדעה הקדומה ועושה מחווה לאברג'יל עצמה בעת הזכייה בתואר מיס עולם; עדי ביטי, שדווקא בתקופה הקשה בחייה הצעירים התחברה לעוצמה ולביטחון של וונדר וומן - 2018 הייתה השנה שבה הנשים ברחבי העולם וגם פה הרימו ראש, וזו ההצדעה שלנו להן ולמדינה שלפני 70 שנים הרימה ראש בעצמה, ולא חדלה מלעשות זאת גם היום. חג שמח לכולכם, וריספקט.
כלניות תמיד תפרחנה: לינור אברג'יל
תמונה אחת, הנושנה יותר, זמרת פופולרית בשיא כוחה: שושנה דמארי ז"ל, ה-דיווה הגדולה של המוזיקה הישראלית, שב-1954, בעת צילום התמונה (שצולמה כשער של השבועון "לאשה"), הייתה הזמרת המפורסמת והנערצת ביותר במדינה, לאחר שביססה את עצמה בעת מלחמת השחרור ובתקופה שלאחר קום המדינה.
בתמונה השנייה, שצולמה עבור הפרויקט הזה, תמצאו את לינור אברג'יל: דוגמנית לשעבר, עורכת דין, שחקנית ואשת עסקים שבה בחרנו לערוך את המחווה הזו. העוצמה והביטחון העצמי, אם אתם תוהים, הם מה שמקשר ביניהן מבחינתנו; מצד אחד, הזמרת הייחודית שלכל אורך הקריירה הארוכה שלה עשתה זאת בדרכה שלה, בנחישות ומיקוד וכישרון שאין להם אח ורע, ומצד שני, מיס עולם לשעבר שגמעה מאותו מעיין של כוח ונחישות כדי להתגבר על הטראומה הנוראה שחוותה כשנאנסה, לבנות את חייה מחדש ולפתח לעצמה קריירה מגוונת ומרתקת. שתי נשים, לכאורה כה שונות זו מזו, שחצבו את דרכן במו ידיהן ויצאו מנצחות. לחיי 70 שנה נוספות של נשים כאלו. של אנשים כאלה.
ארץ נהדרת: שני כהן
41 שנים מפרידות בין גילה אלמגור ובין שני כהן. 41 שנים שבהן התעשייה המקומית עברה שלל שינויים, שבהן הטלוויזיה והקולנוע הישראלים עברו מטמורפוזות מרחיקות לכת, שבהן אלמגור, הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, עברה שלל תהפוכות אישיות ומקצועיות משלה. ובכל זאת, כהן היא מי שבחרנו בה כדי לגלם את אלמגור בתמונה מסרט הפשע "אלדורדו" שבו כיכבה ב-1963 .
הסיבה פשוטה: ב-41 השנים שמפרידות בין כהן לאלמגור - ובכלל, ב-55 השנים שעברו מאז שמנחם גולן ז"ל ביים את "אלדורדו" - הפרופיל של הטאלנטיות המצליחות ביותר בתעשייה המקומית אולי השתנה באופן משמעותי, ואלמנטים כמו הלוק והנוכחות ברשתות החברתיות מהווים פקטורים משמעותיים בכך. אך דבר אחד שלא השתנה, לפחות בנוגע לאלו שמצליחות להחזיק במקצוע התובעני הזה יותר מאשר יום-יומיים, הוא הצורך בכישרון אמיתי. כהן אולי שחקנית קומית מלידה, בעוד אלמגור היא הדרמה בהתגלמותה, אבל הכישרון המתפרץ והטבעי הוא מה שקושר ביניהן, שנוכח שבכל תפקיד ושורת דיאלוג, שהינו חלק מהן. זוהי מתנת אל, ואשרי בנות המזל שזוכות לה - ויודעות להשתמש בה - כמו שתי אלו. אשרינו שאנו זוכים ליהנות מזה.
בעיני המתבוננת: גילה אלמגור
מה יכול להיות נכון יותר מאשר לבחור את האישה הראשונה של הקולנוע הישראלי כדי לגלם את האישה הראשונה של הפוליטיקה הישראלית וב"ראשונה", אנו מתכוונים לזה באופן מילולי: גולדה מאיר הייתה האישה הראשונה - והיחידה בינתיים, הנה לכם תעודת עניות שתעכיר מעט את אווירת החג - שכיהנה כראש ממשלת ישראל במהלך 70 שנות קיומה.
התמונה האיקונית שלה מעשנת סיגריה בלשכתה שבירושלים צולמה על ידי דוד רובינגר ב־1971 , שנתיים אחרי בחירתה ההיסטורית ושנתיים לפני מלחמת יום הכיפורים - הפוגה במלוא מובן המילה. וגילה אלמגור - עם מבטה חמור הסבר, העיניים המפוכחות האלו שכבר ראו דבר או שניים והנחישות הבלתי מתפשרת הקורנת מהם - היא פשוט הבחירה המושלמת. כמו עיניה של מאיר בתמונה המקורית, גם מעיניה של אלמגור, שחקנית שהיא כוח טבע, ניבטת תובנה אחת ברורה: לנשים חזקות, בטח כאלו שחיות ופועלות בסביבה גברית, אין באמת הפוגות.
יופי ישראלי: רוסלנה רודינה
בשנת 1979, זמן לא רב אחרי שעזבה את שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, הייתה ירדנה ארזי אחת הזמרות הפופולריות ביותר בישראל. התמונה הזו שלה צולמה על גדות הכינרת בעת הפוגה מצילומים שבהם השתתפה, ויופייה עוצר הנשימה פשוט קורן ממנה.
על אף שהיא עוצרת נשימה לא פחות, מתמונת המחווה של רוסלנה רודינה קורן דווקא סוג אחר של יופי; משהו תמים יותר, אולי, ארצי יותר, נגיש. אבל מה שקושר בין הזמרת המיתית והדוגמנית־ שחקנית הצעירה הוא הסיפור של כור ההיתוך הישראלי, המיש מש הגדול שיצר פה תרבות מגוונת ותוססת, ומאגר הגנים המשובח שאחראי ליפהפיות כמו ארזי (ממוצא צרפתי־גרמני) ורודינה (ממוצא אוקראיני). כי זה לא באמת משנה מנין הגעת, כל עוד אנחנו יכולים לנכס את הלוק שלך לטובת הגאווה הלאומית שלנו. תודה.
סופר סופר מודל: נטלי דדון
תמי בן עמי ז"ל הייתה הסופר מודל הישראלית הראשונה, יפהפייה תמירה בעלת עיניים אפלות שפרצה לסצנה עם הלוק האקזוטי שלה ומינפה
אותו לקריירת דוגמנות שהסצנה המקומית טרם ראתה. לעומתה, את צעדיה הראשונים עשתה נטלי דדון בתעשייה שכבר הייתה מוכנה ומזומנה לאלילות דקיקות שכמותה; תעשייה שמתוקף קביעתה את חיי המדף הקצרים של הצעירות המהממות המגיעות אליה ומתוקף הדינמיות שלה, כבר פיתחה דפוס אכזרי של דפדופן הצדה מרגע שמגיע הדבר הגדול הבא.
אבל כמו בן עמי (שהשיקה בניינטיז קו מוצרי קוסמטיקה וקולקציית בגדים), גם דדון השכילה להשתמש ביופי ובנתונים שבהם חנן אותה האל כנקודת פתיחה; רגל (ארוכה לאללה) בדלת, שמעבר לה קיים עולם שלם של אפשרויות לצמיחה ושגשוג כטאלנטית פעילה וכאשת עסקים. הוסיפו לכך את המסר שהיא משדרת בהיותה אם חד הורית, בפתיחות ובכנות שלה על אודות האתגרים והגאווה שבכך, והנה לכם בחירה אידאלית לגילום דמותה של הדוגמנית הישראלית האגדית שהייתה הראשונה, באמת הראשונה, להדגים אמביציה לא בלונדינית בעליל.
על האומץ: סתיו סטרשקו
קשה לתאר את מכמני האומץ שנדרשו ללינור אברג'יל, מיס עולם לשנת 1998, כדי לחשוף את האונס האכזרי שעברה באיטליה חודשיים לפני התחרות בידיו של שלמה נור, סוכן נסיעות ישראלי. קשה לדמיין כיצד הרגישה ברגע הזכייה, בעוד הכתר מונח על ראשה, הפלאשים מבזיקים והחיוך מודבק לפנים, כשבכל העת הטראומה הטרייה מרחפת מעליה.
רגע הזכייה של אברג'יל היה כפול מכיוון שהתואר הוענק לה לא רק על יופייה אלא גם על אומץ לבה, על הכוח שמצאה בעצמה להמשיך הלאה, להתחיל את חייה מחדש אחרי נקודת האפס המתועבת הזו - ועל הכוח לספר על כך באופן פומבי ולשלוח למאסר את האפס המתועב שפגע בה. אם הייתה ולו אישה אחת שמצאה בכך השראה וסיפרה את סיפורה, דיינו. זכייתה של אברג'יל בתואר הייתה רגע של גאווה לאומית, וממש לא רק בשל התואר עצמו.
סתיו סטרשקו, מצדה, עברה חוויות אחרות לגמרי בחייה. היא נולדה כגבר, ורק מי שחוויית הטרנסג'נדריות מוכרת לה באופן אינטימי יכולה להבין את האתגרים העצומים שבחיים כאלו, את ההכרח להתמודד עם סביבה שלא מצליחה להבין מושגים של מיניות פלואידית, סביבה שלעתים קרובות כלל אינה מעוניינת בכך. אבל איכשהו, למרות הכל, הצליחה סטרשקו לגבש את זהותה האמיתית. כמו אברג'יל, גם היא נדרשה לאומץ במהלך הדרך הזו, לכוח הפנימי היוקד הזה שעוזר לך לעבור את המכשולים, שמאפשר לך לעמוד שוב על הרגליים אחרי שנפלת. גם היא מקור לגאווה לאומית, מלכת יופי שאולי לא זכתה בתואר, אבל ממחישה בכל מאודה את האידאל של יופי פנימי. קבל את זה ,אייל ברקוביץ'.
ילדה פלא: עדי ביטי
לומר שאלו ימים לא קלים לעדי ביטי יהיה האנדרסטייטמנט של העשור. למעשה, לא יהיה זה מוגזם לתאר שכרגע, הזמרת הצעירה הזו, בת ה־16 בלבד, עוברת סוג נוראי במיוחד של גיהינום. כבר יותר מחודש עבר מאז נעצר אביה, רונן ביטי, באשמת ביצוע מעשים מגונים במעריצות קטינות של בתו - שכמו שאר משפחתו, משלמת את המחיר על כך.
אבל במקרה שלה, המחיר כפול: פרט להשלכות האישיות הקשות, פרשה שכזו עלולה להיות מכת מוות למה שהייתה קריירה פורחת עד התפוצצות הפרשה; נסיכת הפופ הצעירה אשר לא הצליחה להשתחרר מהכתם שדבק בה שלא באשמתה. אבות אכלו בוסר, ביג טיים. וזו, בעצם, הסיבה שבחרנו בה לפרויקט הזה.
ביטי אינה אשמה במעשיו של אביה, אם אלה יתבררו כנכונים. מי ששופט אותה על כך, מי שממהר להספיד את הקריירה שלה בשל הפרשה, עושה לה עוול שלו אנו לא מוכנים לתת יד. וגם ביטי לא מוכנה לתת לו יד: נדרש ממנה הרבה אומץ כדי להיעתר לנו ולהשתתף בפרויקט, לנוכח מה שהיא עוברת כעת. אומץ שאיננו מובן מאליו בגילה, אומץ שאמור להבהיר לכם בדיוק מי היא, ולמה היא כאן כדי להישאר, למרות הכל. וזו גם הסיבה שבחרנו עבורה באימג' הכבר איקוני של גל גדות כוונדר וומן - סמל מודרני של עוצמה נשית, של כוח ונחישות, שבא לידי ביטוי בליהוקה עטור הניצחון של גדות הישראלית. הלוואי ותזכי להצלחה דומה, עדי; הלוואי ותצליחי לעבור את התקופה הנוראית הזאת ולטפס ממנה לגבהים חדשים. אנחנו מאמינים בך.
